גנגר נגד גנגר נגד גנגר נגד גנגר

ל

פעמים סכסוך משפחתי מכוער יכול להגיע רחוק מאוד, עד נשיא ארצות הברית אפילו. כזה הוא הסכסוך בין בני משפחת גֶנגֶר. האב אריה (76) היה בעבר שם נרדף לקשרי הון־שלטון, שלט בתאגיד הדשנים חיפה כימיקלים ובחברת המכשור הרפואי לומניס והיה גם חברו הקרוב של ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון. כבר כמעט 20 שנה, מאז גירושיו מאשתו דליה וחלוקת הבעלות בחברה המשפחתית בינם ובין שני ילדיהם, המלחמות בין כולם לא מפסיקות: האם תבעה את בנה כי לא שילם מה שלטענתה הבטיח לה, הוא בתורו תבע פעמיים את אחותו בנסיבות דומות, והאחות תבעה את אחיה, גם כן פעמיים, בין היתר כי שלח חוקרים פרטיים בעקבותיה ובעקבות בעלה — שהוא במקרה מיועציו הבכירים של דונלד טראמפ. וכל זה אחרי שהבן חבר שנים קודם ליריביו של אביו וסייע להם להשתלט על החברה.

בקרב המשפחתי הזה אף אחד לא מוכן לוותר. שני המחוללים של הסיבוב הנוכחי הם הילדים. בצד האחד נמצא האח הבכור שגיא (49), "מומחה עולמי לכתיבת נאומים וייעוץ עסקי" לפי האתר שלו, ש"משך את תשומת לבם של אנשי הבית הלבן (…) ועיצב בקפידה נאומים של נשיאים וגורמים אחרים ברמת השלטון הגבוה". עוד מצוין באתר כי הוא ניהל חברת ייעוץ ניו יורקית שעסקה בניהול נכסים פרטיים, ושהוא פעיל בארגוני צדקה ותרם לארגונים כמו חב"ד ועטרת כוהנים. הוא גר בניו יורק, בוגר תואר ראשון במדעים מאוניברסיטת פנסילבניה ותואר שני במנהל עסקים מוורטון.

בצד השני של הסכסוך ניצבת האחות הקטנה, האמנית אורלי גנגר (42) שחיה גם היא בניו יורק. היא מתמחה ביצירות ענק, והציגה בין היתר ב־MoMA ובמוזיאון וויטני. אחת היצירות המדוברות שלה הוצבה ב־2013 במדיסון סקוור פארק — גנגר אספה במשך שנים 430 קילומטר של חבלים, שנצבעו בכחול, צהוב ואדום, מדייגים רבים לכל אורך החוף המזרחי, ויצרה מהם מתחמי ישיבה בפארק.

בין האמנית לכותב הנאומים יש נתק רב־שנים. ב־2019, אחרי שורה של תביעות, שגיא הגיש בטקסס בקשה להכריז על אחותו פושטת רגל. הרקע: סכסוך סביב תמיכה כספית באמם, ועל כך בהמשך. זו הפעם השנייה ששגיא תבע את אחותו בעניין זה, אלא שהפעם הוא החליט להתקדם צעד נוסף ושכר בישראל חוקר פרטי שיעקוב אחרי אחותו ובעלה, אריק הרשמן, ויאסוף ראיות להליכים שהוא מנהל נגדה בארצות הברית.

את הרשמן, בעל אזרחות אמריקאית וישראלית, איש כנראה לא יזהה בארץ ברחוב. אבל בארצות הברית הוא שם מוכר בכל בית. בכל זאת, הוא היה עורך הדין שהגן על טראמפ בשימוע ההדחה שנערך לו בקונגרס ב־2020 על פרשת אוקראינה־גייט, שימוע שבו זוכה הנשיא לשעבר. בהמשך מונה הרשמן לתפקיד רשמי בבית הלבן — יועץ בכיר לנשיא — שבו כיהן זמן קצר עד חילופי הממשל האחרונים.

בתקופה שבה בלש אחריו חוקר פרטי, הרשמן שימש יועץ לשגריר ארצות הברית בישראל דיוויד פרידמן והרבה לטוס מארצות הברית לישראל ובחזרה כדי לקחת חלק בדיונים ובמהלכים שונים שבהם היה מעורב השגריר. כל זה לא הפריע לאח הגדול במשפחת גנגר לפנות (באמצעות שרשור של שני עורכי דין) לחוקר הפרטי ששון (ששי) מתתיהו, בעלי משרד החקירות "גילוי נאות", בבקשה שיעקוב אחרי הרשמן בישראל — מה שהיה עלול לגרור תקרית דיפלומטית.

עו"ד הרשמן החליט לצאת למלחמה כוללת על הפגיעה לכאורה בפרטיותו. לפני כשנה הוא הגיש תלונה במשטרה, למפלג הונאה ופשיעה כלכלית בימ"ר ירושלים. המשטרה פתחה בחקירה בניסיון לגלות כיצד דלף מידע רגיש על הכניסות והיציאות של היועץ לשגריר האמריקאי ממחשבי משרד הפנים. החשוד המרכזי בפרשה, החוקר מתתיהו, נחקר פעמיים באזהרה. במקביל צוות החקירה פנה לקבל נתונים מגופים שונים כדי לברר כיצד מידע חסוי על כניסות ויציאות מהמדינה, שאזרח רשאי לקבלו רק בפנייה אישית או שבית משפט מוציא צו לקבלו, הגיע לידי החוקר הפרטי.

בשבוע שעבר הרשמן הגיש גם תביעה אזרחית בבית משפט השלום בתל אביב בגובה 850 אלף שקל נגד מתתיהו ונגד עו"ד ג'ין אלטשולר, שאיתרה את מתתיהו לבקשת קולגה שלה, עו"ד דוד פרנס, המייצג את שגיא גנגר בתיקים המתנהלים בארצות הברית. "עורכת הדין אלטשולר הודתה כי התקשרה עם חוקר פרטי ישראלי בשם ששון מתתיהו לשם השגת מידע פרטי אודות מר הרשמן ואודות אשתו הגב' אורלי גנגר", נטען בכתב התביעה שהוגש באמצעות עו"ד יובל נחמני ממשרד ארד־איילון־נחמני. "הנתבעת עשתה כן בידיעה כי המידע המבוקש ניתן להשגה רק באמצעות ביצוע עבירות פליליות של הפרת הפרטיות וחדירה לחומר מחשב".

לפי כתב התביעה, הדו"חות שכתב החוקר הפרטי "כללו מידע אודות חשבונות בנק של הרשמן ושל אשתו (אורלי גנגר) וכן פירוט של כניסות ויציאות מישראל. המידע הושג כאמור בעבירה. חלקו היה בלתי עדכני עד כדי הטעיה. הוא הוצג לערכאות בארצות הברית (בית המשפט בניו יורק, ת"ג וע"ק) והציג את מר הרשמן בכזב כמי שמסר הצהרת שקר לערכאות".

אורלי גנגר מצדה תבעה לפני כמה חודשים בנפרד את מתתיהו על חצי מיליון שקל, והמשפט עדיין מתנהל. בכתב ההגנה מתתיהו דחה את הטענות, טען שמדובר בניסיון להשתיק את עדותו, והוסיף כי הדרך שבה השיג את המידע היא סוד מסחרי, אך אינה עבירה.

גם עו"ד אלטשולר הכחישה את הטענות נגדה, בטענה כי רק סייעה לפרנס באיתור החוקר בישראל בלי להידרש כלל לתוצרי עבודתו. "החתומה מטה אינה יודעת מי הוא (הרשמן) ומעולם לא התעניינה בו", כתבה בתגובה לתובעים. "אפילו כעת לאחר קבלת מכתבכם היא נמנעה מביצוע חיפוש במנועי החיפוש במרשתת. משמעת ברזל. חינוך סובייטי בכל זאת".

בהעברת נכסים גדולים לידיו, הוריו של שגיא הכניסו את בנם באופן לא ראוי למצב בעייתי: לפתור את הסכסוך על כספי הגירושין שלהם", כתבה שופטת העליון בארה"ב. "שגיא השתכנע שהוא, כמו אביו, יכול לעשות בנכסים כרצונו. טינתו לאחותו היתה השראה להונאה שביצע כלפיה, וכוחו אפשר זאת"

מפירים את ההבטחות לאמא

האימפריה המשפחתית של הגנגרים נולדה ב־1985, כשאריה הקים במדינת דלאוור את TPR, החברה שבאמצעותה שלט בהמשך בין היתר בחיפה כימיקלים. אריה ודליה החזיקו ברוב המניות, וילדיהם החזיקו במניות מיעוט באמצעות שתי קרנות נאמנות פרטיות שהוקמו עבור כל אחד מהם ב־1993. היחסים בין אריה לדליה עלו על שרטון בתחילת האלף, ובאוקטובר 2004 הם חתמו על הסדר גירושין, שבמסגרתו נקבע שאריה יישאר עם כ־53% מהחברה, לקרנות הנאמנות של כל אחד מהילדים הועברו 19.5% מהמניות, והיתרה, כ־8% מ־TPR, הופקדה בידיה של דליה. מעין הסדר פרידה שכולל גם ירושה. אלא שבין הילדים לאם, כך נטען בהמשך, הוסכם שדליה תעביר את מניותיה לנאמנויות של שגיא ואורלי, בתמורה להתחייבותם לתמוך בה כלכלית בשווי המניות — 32 מיליון דולר, לטענת שגיא.

וכאן התחיל הסיפור להסתבך. שני האחים, כך טוען שגיא, סיכמו על מנגנון איזון, שלפיו כנגד כל דולר ששגיא ישלם לאמם, אורלי תשלם דולר נוסף מכיסה. אורלי, מצדה, מכחישה את תקפות ההסכם, משום שלטענתה מעולם לא קיבלה בפועל את המניות המובטחות.

את התביעה הפנים־משפחתית הראשונה הגיש שגיא נגד אחותו בטענה כי הפרה את ההתחייבות ביניהם. ב־2011 קיבל בית המשפט חלקית את טענתה של אורלי, וקבע כי לא יכלה כלל לחתום על אחד ההסכמים ב־2004, משום שהיתה בחופשה באי פיג'י בזמן שאחיה ואמה חתמו עליו. כלומר שההתחייבות בכתב לתמוך באם היא רק של הבן. ועדיין נקבע כי אורלי הסכימה בעל־פה לשפות את שגיא על מחצית מהתשלומים.

מכאן מערכת היחסים בין האחים רק הלכה והידרדרה עוד. אורלי הגישה תביעה משלה נגד אחיה בטענה שקיבל במרמה את חתימתה על הסכם שבו ויתרה על זכויות נדל"ן בקנדה שהעביר להם האב, וב־2016 בית המשפט העליון במדינת ניו יורק פסק לטובתה. באוקטובר 2017 האם דליה דרשה מהבן שגיא 6 מיליון דולר במסגרת הבטחתו מ־2004. שגיא סירב לשלם, ואמו דליה תבעה אותו בבית המשפט המחוזי בניו יורק בגין הפרת חוזה. שגיא טען כי "חובת התשלום היתה התחייבות משותפת שלי עם אורלי, אשר לאחרונה החליטה לא לכבד את ההתחייבות הזאת, ולכן לא אשלם שוב לדליה ללא ההחזר המיידי של אורלי". גם כאן בית המשפט פסק נגד שגיא וקיבל את תביעת האם.

אז שגיא החליט להעלות הילוך וב־2019 הגיש בטקסס בקשת פשיטת רגל נגד אחותו בגין חצי מהסכום שלטענתו שולם לאמם. לאחר מכן בית המשפט העביר את ההליכים לניו יורק. בתביעה טען שגיא כי בעלה של אורלי, עו"ד הרשמן, עומד מאחורי התחמקותה מהתשלומים, וכי אורלי משתפת פעולה במהלכים אלה עם אביהם. לכן, כאמור, החליט שגיא להפעיל חוקר פרטי כדי לאתר אם היא מחזיקה נכסים בישראל.

אגב, ללא קשר לאופן שבו הושג, בית המשפט בניו יורק קבע כי המידע שהשיג החוקר היה לא מדויק: החוקר מצא שיש לאורלי חשבון בבנק הפועלים בירושלים, ועל בסיס מידע זה טען האח כי היא מבריחה נכסים. אלא שהתברר, לאחר בדיקה מול הסניף בישראל, כי מדובר בכלל בחשבון ישן שנסגר ב־2003. עם זאת, דחה בית המשפט את בקשתו של הרשמן לקבל מידי שגיא את דו"ח החקירה הפרטית מאחר שמדובר ב"ניירות עבודה", שעליהם חלה סודיות לפי הדין האמריקאי.

מתוך הפייסבוק של שגיא גנגר. סייע לשותפים של אביו להשתלט על החברה המשפחתית. צילום מתוך פייסבוק

מנשלים את אבא מאחורי גבו

את הדרמה שמתחוללת כעת בין האחים לבין עצמם, ובינם לבין אמם, אי אפשר לנתק מהדרמה המשפחתית הגדולה עוד יותר שהתחוללה לפני 13 שנה סביב חיפה כימיקלים, שהובילה לאובדן הבעלות המשפחתית בחברה, כפי שנחשף אז בתחקיר "כלכליסט". כיום אריה גנגר הוא פנסיונר שזוף, איש נדל"ן ממיאמי, שמעת לעת עוד רואים תמונה שלו במדורי הרכילות המקומיים כחבר ב"פרלמנט הריביירה", ארגון של ישראלים בדרום פלורידה שמקדם תרבות ואירועים הקשורים למולדת הרחוקה ישראל. אבל באוגוסט 2008 הוא עוד היה בעליה של אימפריית הדשנים הישראלית ואיש הון רב־עוצמה — עד שהגיע הטלפון המפתיע, שבישר לו כי לא אחר מבנו שגיא סייע לשותפיו הזרים לחטוף לו אותה מתחת לאף.

"האחים ג'ולס ואדי טראמפ הגישו נגדך תביעה לבית המשפט כדי להשתלט על החברה שלך", אמר הדובר מהעבר השני של הקו. גנגר הכיר היטב את האחים טראמפ (שאינם קשורים לנשיא לשעבר). מאז 2001 הם היו שותפיו ב־TRI, אחת מחברות־הבת של TPR, שהחזיקה בחיפה כימיקלים. הטראמפים רכשו ממנו 47% ממניות TRI על רקע חובות וקשיי נזילות שאליהם נקלעה חיפה כימיקלים, ובמשך שנים נותרו שותפים שקטים.

היחסים בין אריה לאחים טראמפ היו לבביים, וגנגר והוא אף התארח מדי פעם לארוחות שבת בביתו של ג'ולס בפלורידה. כל זה נגמר באותו סוף שבוע, שבו גילה אריה כי האחים ישבו עם בנו שגיא וסגרו איתו עסקה לרכישת מניותיו ב־TRI— 19% מהחברה תמורת 26.7 מיליון דולר, שהקנו לטראמפים את השליטה ב־TRI ובחיפה כימיקלים. לאריה נודע הדבר רק כעבור שלושה ימים, כשבישיבת דירקטוריון של חברת האחזקות שלפו הטראמפים את מסמך הרכישה. בהלם הוא נטש את הישיבה, ובתוך כמה ימים נאלץ גם לעזוב את החברה עצמה, שעד אותו רגע הוא היה כל־יכול בה.

לימים כינה אריה גנגר את המהלך "אמבוש". לדבריו, הטראמפים ניצלו את מערכת היחסים הרגישה בינו לבין בנו כדי לבצע השתלטות עוינת על החברה.

גם כאן צריך ללכת עוד קצת אחורה כדי להבין את הרקע ליחסים העכורים בין שגיא לאריה: ב־1999 סידר האב לבנו ג'וב כסמנכ"ל הכספים של לומניס, שממנו התקדם לתפקיד סמנכ"ל התפעול בחברה. "ברור שהגעתי לתפקיד בגלל שאני הבן של", אמר אז שגיא בריאיון ל"גלובס". "הייתי האדם היחיד שהיה מספיק מטומטם להסכים לקיצוץ של 75% במשכורת, לעזוב את אשתו באופן זמני ולהיכנס לחברה על סף פשיטת רגל. רק מישהו שנאמן לאביו יעשה דבר כזה", אמר.

ב־2003 אולץ שגיא להתפטר מלומניס על רקע חקירה של רשות ניירות ערך האמריקאית (SEC) בחשד לביצוע פעלולים חשבונאיים בדו"חות החברה, כדי לנפח את הכנסותיה באופן פסול. גנגר הגיע לפשרה עם ה־SEC, שבמסגרתה שילם 75 אלף דולר ונפסל מלשמש נושא משרה או דירקטור במשך חמש שנים.

"שגיא עבר משבר גדול אחרי שנאלץ לעזוב את לומניס", סיפר בעבר קרוב של משפחת גנגר. "אריה סידר לו כמה עסקאות נדל"ן בקנדה ונתן לו אפשרות לשקם את עצמו. הוא תמך בו והעמיד לו עורכי דין שסייעו לו להגיע להסדר עם ה־SEC, אבל שגיא הפנה עורף לאביו ובמשך שנים לא היה מוכן לדבר איתו. זה הרס את אריה וכאב לו מאוד".

"כל הסיפור הזה נחת על אריה בהפתעה גמורה והוא מאוד כועס", סיפר אז מקורב לאב. "במערכת יחסים תקינה בין אב לבן, שגיא היה הולך ומדבר עם אביו והם היו נלחמים בזה ממצב של כוח, אלא שהוא כנראה נבהל והחליט לשתף פעולה עם האחים טראמפ. זה לא שאריה תמים או נאיבי, אבל הוא לא תפס את החומרה והסיכון במצב שהוא ובנו לא מדברים, ולבן יש ביד מניות של החברה. זה לא דבר קל לאבא שמגדל את הילדים שלו ונותן להם הכל, ופתאום ברגע אחד הכל נחתך".

שגיא מצדו טען אז כי השיקול למהלכיו היה עסקי בלבד ודחה טענות לחוסר נאמנות לאביו. "הם יכולים להגיד מה שהם רוצים, אבל אני יושב עם כמעט 30 מיליון דולר ביד ולהם יש פנקס של המניות בכיס. אם שיחקתי אותה בגדול מבחינה עסקית, כנראה ששיקול הדעת שלי בסדר".

האחות אורלי, שכיום, כאמור, מצויה בסכסוך קשה עם שגיא, אמרה אז כי "זו טרגדיה אישית בעבורנו שמשפחת טראמפ, שהיו במשך שנים חברים קרובים במיוחד שלנו, עיוותו את מערכת היחסים הזו וניצלו אותה ואת אחי כדי לתקוע טריז במשפחתנו".

החוקר הפרטי הוציא מידע על חשבונות בנק של אורלי ובעלה וכן פירוט הכניסות והיציאות שלהם מישראל בניסיון לגלות אם היא מבריחה נכסים. לפי הרשמן, המידע הזה הושג בעבירה, וחלק ממנו היה לא עדכני עד כדי הטעיה שהציגה אותו "כמי שמסר הצהרת שקר לערכאות"

הרשמן מייצג את טראמפ בשימוע ההדחה בקונגרס, ינואר 2020. צילום: אי.פי

פוגעים בילדים בגירושין

במבט לאחור, הקרע אצל הגנגרים אולי עמוק באופן חריג, אבל גם הוא נולד — כפי שקורה בהרבה משפחות בעלות הון — על רקע החלוקה שלו, ובשלב טעון במיוחד של גירושי ההורים.

היטיבה להגדיר זאת שופטת בית המשפט העליון במדינת ניו יורק ברברה ג'אפה, כשפסקה ב־2016 לטובת אורלי בתביעה שהגישה נגד אחיה על הפקעת הנדל"ן בקנדה מידיה. "בהעברת נכסים גדולים לידו (במסגרת ההסכמים הקודמים, ת"ג וע"ק), הוריו של שגיא הכניסו את בנם באופן לא ראוי למצב בעייתי — לפתור את הסכסוך על כספי הגירושין שלהם", כתבה השופטת. "חשיפתו של שגיא לכוח שכזה, ככל הנראה, יצרה מצב לא ראוי שבו השתכנע שהוא, כמו אריה האב, יכול לעשות שימוש בנכסים כרצונו. הטינה המוצהרת שלו לאחותו היתה ככל הנראה השראה להונאה שביצע כלפיה, בעוד כוחו ושליטתו בחברות אפשרו זאת". ואחרי כמעט 20 שנות מלחמה בתוך המשפחה, הפתרון לסכסוך הזה עדיין רחוק מאוד.

אריק הרשמן ואורלי גנגר לא הגיבו לכתבה. עו"ד פרנס, המייצג את שגיא גנגר, ביקש לא להגיב לכתבה.

מתתיהו מסר בתגובה: "התביעות והתלונות שהוגשו הינן בבחינת הליכי סרק המנוצלים לרעה על ידי התובעים, שעושים מאמצים עילאיים על מנת להלך עליי אימים במטרה לשבש הליכי משפט המתנהלים נגד גברת גנגר בארצות הברית".

ממשטרת ישראל נמסר: "עם קבלת התלונה במשטרה, נפתחה חקירה שעדיין מתנהלת. כמקובל התיק יועבר בימים הקרובים לבחינת הפרקליטות".

למטה מימין: אריק שרון, אריה גנגר וסיריל קרן בליל בחירות 2001. מאחור, שני מימין: שגיא גנגר. חברות קרובה שהחלה במלחמת יום הכיפורים. צילום: דוד רובינגר

אריה גנגר ואריק שרון: סיפור אהבה

המכרז השמן, עמותות הקש והתרומות האסורות

מעטות התמונות שזועקות "הון־שלטון" כמו זו שצילם דוד רובינגר בליל הבחירות לראשות הממשלה ב־2001, כשאריק שרון גבר על אהוד ברק: מימין נראה שרון שלוב ידיים, במבט שמסגיר כי אינו אוהב צילומי יח"צ; משמאלו, מחייך בשביעות רצון, איש העסקים הבריטי־דרום אפריקאי סיריל קרן, שנתן לשרון הלוואה של 1.5 מיליון דולר, שלימים נחשדה כשוחד שהעביר לו כאיש קש מטעם איל ההון מרטין שלאף; וביניהם מחייך מאוזן לאוזן, עומד אריה גנגר, מי שלימים יתגלה כשותפו העסקי של קרן בחברת טקסטיל באנגליה ואחד התורמים של שרון בקמפיין הבחירות עתיר החובות, שסיבך את שרון בחשד לקבלת תרומות אסורות מעמותות קש. מעליהם ניצבת שורת עסקנים, ובהם שגיא, בנו של גנגר. כולם כמובן מלאי שביעות רצון. בכל זאת, הם בצד המנצח.

ההיכרות בין גנגר לשרון הולכת הרבה שנים אחורה — עד מלחמת יום הכיפורים. שרון סיפר בעבר כיצד מחסור במשקפות שדה לחיילים בחזית סיני הוביל אותו להתקשר ממפקדת האוגדה שעליה פיקד, ולבקש עזרה מחברו איל ההון משולם ריקליס. בתוך יממה נרכשו המשקפות, והבחור הצעיר שניהל את מבצע הרכש המהיר מטעם ריקליס ונשלח איתן לפגוש את שרון בשדה הקרב היה גנגר. שם החלה החברות הקרובה בין השניים.

מתחילת שנות השמונים, ולאחר שסיים לעבוד תחת ריקליס, גנגר הלך וצבר עוצמה פיננסית בעזרת הרוח הגבית מחברותו עם שרון. כך למשל, הוא זכה במכרז לרכישת חיפה כימיקלים ב־1985 בתקופה שבה שרון כיהן כשר התעשייה והמסחר והיה אחראי להפרטת החברה — מהלך שגרר אחריו ביקורת ציבורית חריפה, בטענה שהחברה נמכרה לגנגר במחיר נמוך משווייה בפועל.

שרון ניסה במהלך השנים למנות את גנגר לתפקידים שונים. כשהיה שר הביטחון בתחילת שנות השמונים הוא רצה למנותו לתפקיד בכיר במשרד הביטחון, אך המהלך טורפד בידי היועמ"ש. כעבור שני עשורים, כשהיה כבר ראש ממשלה, ניסה שרון למנות את גנגר כשליחו לבית הלבן, אך גם הפעם היועמ"ש ביטל את המינוי. למרות זאת, גנגר לקח חלק בלא מעט מפגשים עם בכירים בממשל האמריקאי כאיש אמונו של שרון, ונחשב אחד מאנשי הסוד הקרובים לו.

גנגר מצדו, שבשיא גדולתו הונו הוערך במאות מיליוני דולרים, תמיד היה שם עבור שרון: החל באירוח של אריק ולילי שרון בביתו בניו יורק, עבור בתרומות למערכות הבחירות של שרון וכלה בהעמדת משרדיו בעיר לטובת צוות הקמפיין שלו.



פורסם במקור

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *