ג׳וני דפ במשפט הצהוב בהיסטוריה: האם הפרסום הזיק?

יחד עם זאת, העובדה שבני הזוג שחתמו כבר על הסכם גירושין כולל והסדירו את המחלוקות ביניהם הגיעו למצב של תביעות דיבה ונזיקין במסגרתן עולות טענות הדדיות בדבר אלימות קשה וקיצונית, מעלה תהיות רבות.

כמו כן, לא סביר שנושא האלימות בין בני הזוג ברמות המתוארות בתקשורת לא הגיע מעולם לטיפול המשטרה או בית המשפט במסגרת צווי הגנה וצווים למניעת הטרדה מאיימת, כלי בסיסי העומד לרשות כל נפגע אלימות.

אם היו אירועי אלימות בעבר שטופלו ע"י המשטרה או בתי המשפט, אלה בוודאי יכולים לסייע לבית המשפט להגיע לחקר האמת גם במסגרת תביעות הדיבה והנזיקין.

בעולם בו כולם מתעדים כל דבר והכל מוקלט ומוסרט, בידי המדיינים תילי תילים של חומר, סרטונים, הקלטות, תמלולים להציג בפני בית המשפט וכל מה שצריך זה להציג את החומרים הנכונים והמדויקים, לברור מכל החומר את העיקר ומה שהעיניים רואות והאוזניים שומעות, בדרך כלל מנצח.

סטטיסטית, רוב מקרי האלימות הם של גברים נגד נשים, אולי כי לגברים לא נעים להגיש תלונה כנגד אישה והחשש להצטייר כגברים מוכים וחלשים. כאשר מוגשת תלונה בגין אלימות ועד שחוקרים אותה לעומק, נוח יותר לגורמים המטפלים לא לקחת סיכון שיקרה הרע מכל ולתת צו הרחקה זמני, לא כי הם מאמינים לאישה, אלא כדי להגן על עצמם.

גם כאשר מוגשת בקשה לצו הגנה, מחויב בית המשפט לקיים דיון במעמד הצדדים, לאפשר חקירות ובהרבה מקרים הצו מבוטל כבר באותו דיון. ככל שמקרי האלימות מתרבים, כך תיזהרנה יותר הרשויות השונות, ובצדק.

סוגייה כואבת יותר היא הגיבוי והעידוד שמקבלים בני זוג מעורכי דינם להגיש תלונות במסגרת סכסוך משפחתי, גם אם הן חסרות שחר, בדיוק מהסיבה שפורטה לעיל. עם כל זה, בישראל הדיונים בענייני משפחה מתנהלים בדלתיים סגורות, הם אינם פתוחים לקהל, הם לא מוקלטים ואפילו פסקי הדין לא מתפרסמים באופן אוטומטי, אלא רק אם ניתן היתר לפרסמם.

כל עוד המצב החוקי לא ישתנה ועיקרון הדלתיים הסגורות יישמר כדי להגן על פרטיות בני הזוג וילדיהם, לא יאפשרו בתי המשפט שידור דיונים בכל אמצעי התקשורת, בלייב, ביוטיוב ובערוצי הטלוויזיה כפי נעשה בעניינם של ג'וני דפ ואמר הרד, וגם כי אנחנו עדיין לא אמריקה, וטוב שכך.

הכותבת היא עורכת דין לענייני משפחה וירושה ומגשרת, בעלת משרד גט ready