האם דומרני יגיע לאולם של נוחי?

האם דומרני יגיע לבית המשפט ששפט את הדנקנרים? האם תאגידי ג’ואריש ומולנר יעמדו לדין במקום שבו נידונו אי.די.בי ופסגות? שאלה טובה שאין עליה כרגע תשובה. והיא עולה ממתיחת והרחבת יריעת הסמכות של המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי. למחלקה היוקרתית הזו, תואמת דלאוור, בית המשפט האמריקאי המתמחה בתאגידים וניירות ערך, סופחו לאחרונה תיקי הלבנת הון ותיקי מסים מורכבים.

קראו עוד בכלכליסט:

המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב (ובהמשך גם בחיפה) קמה בדצמבר 2010 ביוזמת ראש רשות ניירות ערך לשעבר פרופ’ זוהר גושן. השם “כלכלית”, ובוודאי גרסת העיבוי ל”בית המשפט הכלכלי”, היו ישראבלוף. וזאת כיוון שכלכלה זה גם חדלות פירעון, הגבלים עסקיים, מסים ועוד פעילויות כלכליות שלא נכללו במחלקה הכלכלית שהצטמצמה לכדי דלאוור ישראלי – בית משפט לתאגידים וניירות ערך. ועכשיו, אחרי שהמחוקק העמיס עליו גם מסים והלבנת הון, הוא הרבה יותר כלכלי.

3 צפייה בגלריה

חאלד כבובחאלד כבוב

השופט חאלד כבוב: “היעדר איזון הדדי בין מאמצי גופי האכיפה לבין התנהלות מערכת המשפט”

(צילום: אוראל כהן)

וזה מחזיר אותנו לשאלת ארגוני הפשיעה שעיקר תפארתם ופרנסתם הוא הלבנת הון. חלום הבלהות של הדלאוורים מהסיטי של תל אביב הוא לראות תיק כמו 512 של האברג’ילים סותם במשך שנים את המחלקה שלהם, ומשבית לצורך זה שלושה שופטים. ומי יחליט שזה יקרה? בין היתר הפרקליטות, שתחליט מהו סיווג התיק ומהם האישומים. אם זה יהיה לפי חוק ארגוני פשיעה, אז הג’וארישים, הדומרנים והמולנרים יגיעו גם למחלקה הכלכלית. בשלב זה של השקת המודל החדש עדיין לא ברור אם התסריט הזה יתגשם או יימצא הפטנט שיפריד את צחורי הצווארון מהבריונים שצווארונם מגואל בדם.

המחלקה הכלכלית היא סיפור של הצלחה גדולה. השופטים חאלד כבוב, רות רונן ודניה קרת־מאיר, האב והאמהות המייסדים – הצליחו לכונן מחלקה מתמחה, מקצועית ויעילה להפליא. תיקים מורכבים נוהלו ללא סחבת וללא שני צווארי הבקבוק שצוינו בדו”ח מבקר המדינה כתוקעים את תיקי הלבנת ההון שלא זכו לשופטים ייעודיים: זמן בלתי סביר של שנה וחצי-שנתיים שעוברות מהגשת כתב האישום ועד שמיעת ראיות, ושנים ארוכות שעוברות לעתים בשלב השני, מתחילת שמיעת הראיות בתיק ועד קבלת ההכרעה השיפוטית.

אלא שהמדינה לא מודאגת רק מהסחבת, היא מודאגת בעיקר מאובדן הכנסות. וזאת בגלל הפער בין החילוטים הזמניים – הכסף והרכוש שנתפסים על ידי רשויות החקירה והתביעה – לבין החילוטים הסופיים שנקבעים בפסקי הדין. הפער הוא בין מיליארדים למאות מיליונים. ולפער הזה צריך להוסיף מכשול נוסף – פסקי דין שמתקבלים אחרי שנים רבות.

3 צפייה בגלריה

מימין זהר גושן ו ליאת בן ארימימין זהר גושן ו ליאת בן ארי

פרופ’ זוהר גושן ועו”ד ליאת בן ארי. אחד הקים את המודל המקורי של המחלקה הכלכלית, אחת אחראית למודל החדש המורחב

(אוראל כהן עמית שעל)

“היעדר איזון הדדי בין מאמצי גופי האכיפה לבין התנהלות מערכת המשפט”, ניסחה את הפערים האלה בדיפלומטיות הוועדה בראשות השופט כבוב, שעל סמך המלצותיה בוצעה הרפורמה. במילים פשוטות יותר: אם רוצים למצות את מלוא הפוטנציאל של החילוטים בעבירות הלבנת הון, צריך בית משפט מקצועי, יעיל ומהיר. ואך טבעי שהמחלקה הכלכלית הפכה ליעד קורץ לתעל אליה את החילוטים המקרטעים במרחבי המערכת. את ההצלחה בניירות ערך מבקשת עכשיו המדינה לתרגם להלבנת הון ומסים.

לצורך זה תוגדל מצבת השופטים. בראש המחלקה החדשה יעמוד סגן הנשיא בני שגיא ולצדו שני השופטים שכבר מכהנים במחלקה מיכל אגמון־גונן ומגן אלטוביה. ולצדם חמישה שופטים שהושבעו רק לאחרונה: דנה אמיר, יעקב שרביט, מיכל רוזן־עוזר, אריאל צימרמן וסיגל יעקבי. ברזרבה ימתינו סגן הנשיא חגי ברנר ותמר אברהמי, שקיבלו מינוי למחלקה הכלכלית ויקבלו לטיפולם תיקים לפי הצורך. שלושת המייסדים עזבו. כבוב ורונן נבחרו לבית המשפט העליון, וקרת־מאיר פרשה. והשאלה היא אם ממשיכיהם יוכלו להמשיך את ההצלחה גם במודל החדש.

אחד התנאים לשימורה הוא שמירת הבידול וההתמחות במחלקה, כך ששלושה שופטים יוקצו לניירות ערך בתקווה לשחזר שוב את הצלחת כבוב־רונן־קרת מאיר. הצלחתם של אלה לא נגזרה רק מכישרונם, אלא מהפורמט המבודד שאפשר להם להתעמק ולהתמקצע. אל מול האקדמיה (פרופ’ שרון חנס, אסף חמדני, עמיר ליכט), מול דלאוור ומול עורכי הדין, מקצועני התאגידים שהופיעו מולם.

דו”ח כבוב וגם ענת גואטה, יו”ר רשות ני”ע, מצביעים על הצורך החיוני הזה של שמירת ההתמחות, אלא שההפרדה לא עוגנה בחוק ולכן יש סכנה שתיפרץ, למשל בגלל ”הגמישות הניהולית”, שמשמעותה לנתב תיקים לשופטים פנויים. כלומר, אם שופט במחלקת ניירות ערך ימצא את עצמו ללא תיקים, יוזרמו לו תיקי הלבנת הון כדי שלא להטילם על שופט שעמוס ממילא. ולצד הגמישות הניהולית תרחש הקנאה. כאשר תחת קורת גג אחת מכונסת מחלקה יוקרתית יותר (תאגידים וניירות ערך) ויוקרתית פחות (חילוטים והלבנת הון), הנטייה האנושית היא לבטל את הבידול כדי שכולם יעסקו בהכל.

וזה המתכון להרס המחלקה. בראש מנבאי החורבן ניצב פרופ’ זוהר גושן, שהתנגד בכל כוחו לדילול התמחותה והרחבתה לקליטת משימות נוספות. אגב, כמו שגושן אחראי להקמת המודל המקורי, מי שאחראית על המודל הנוכחי המורחב היא המשנה לפרקליט המדינה, עו”ד ליאת בן ארי, שיזמה את שינוי החקיקה המתבקש. לפי הכלל ההלכתי שאדם קרוב אצל עצמו, הטיפול בניירות ערך היה קרוב ללבו של גושן, תחום הלבנת ההון מטריד יותר את בן ארי.

גם עורכי הדין חלוקים ביניהם לגבי המודל החדש המורחב. וגם כאן, כמו אצל גושן ובן ארי, ההוויה קובעת את התודעה. עו”ד ד”ר גיל אוריון, ראש מחלקת ליטיגציה במשרד פישר (FBC), הוא עורך דין תאגידי שתומך בסדר הישן. לעומתו עו”ד יעל גרוסמן, מומחית בהלבנת הון, תומכת בסדר החדש.

3 צפייה בגלריה

גיל אוריון עורך דין עורכת דין יעל גרוסמןגיל אוריון עורך דין עורכת דין יעל גרוסמן

ד"ר עו”ד גיל אוריון ועו”ד יעל גרוסמן. אחד תומך בסדר הישן, אחת תומכת בסדר החדש

(צילום: אריאל שרוסטר, עמית שעל)

“אם יטושטש קו הגבול, והשופטים בבית המשפט הכלכלי יעסקו גם בתחומים כלכליים נוספים, נאבד את היתרון המובהק של בית המשפט הכלכלי במתכונתו הנוכחית”, אומר אוריון. “כפי שאיש לא מעלה על דעתו להפוך את בית המשפט בדלאוור לבית משפט לענייני מיסוי, הלבנת הון וכיוצא בזה, כך יש להימנע מלעשות כן במחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב. ייחודיותה עד כה מתבטאת בכך שהשופטות והשופטים בה צברו במשך השנים ידע רב והתמקצעו בתחומים של חברות וניירות ערך, בדומה למצב הדברים בדלאוור, ובזכות העובדה שהם עסקו אך ורק בתחומים אלה על פני תקופה ארוכה”.

גרוסמן, לעומתו, מצביעה על הצורך הדחוף והחיוני לעשות סדר בתחום החילוטים. כסנגורית היא לא שותפה לדאגת הפסד ההכנסות מצד המדינה, אלא ללקוחות שנקרעים בין הסחבת לחוסר האחידות בפסיקה ובעיקר נפגעים. “החילוט הוא סנקציה דרסטית בעלת השפעות מרחיקות לכת”, היא אומרת, “לא רק על הנאשם ועל בני משפחתו, אלא גם על צדדים שלישיים תמימים שאינם מעורבים כלל בעבירה כמו נושים של הנאשם, שותפים, מלווים, משקיעים, ספקים שמאבדים את כספם בעקבות חילוט כספי הנאשם”.

היא מצפה שבית משפט כלכלי מתמחה יביא להתייעלות ולאחידות שתקטין את הפגיעה, אם כי היא מודעת לאפשרות שהתייעלות ואחידות עלולות לעגן דווקא החמרה. “אין לדעת, כמובן, מה יהיו ההלכות שייקבעו בבית המשפט הכלכלי, אבל אפשר לקוות שבמסגרת פיתוח הפסיקה יינתן קשב מתאים לטענות הנאשמים בדבר השלכותיה הקשות של הפרשנות המחמירה לחוק”, היא מסכמת את תמיכתה במודל המורחב ואת ציפיותיה ממנו.



פורסם במקור