האם יש להתיר דיונים בענייני משפחה בדלתיים פתוחות?

הכלל הוא שדיונים בבתי המשפט השונים הינם פומביים, ויש לקיימם בדלתיים פתוחות – דהיינו: ההליכים פתוחים בפני כלל הציבור.

הדיונים בבית המשפט למשפחה הוחרגו מעיקרון הפומביות הנ"ל, ובסעיף 68 (ה) לחוק בתי המשפט נקבע כי ענייני משפחה ידונו בדלתיים סגורות.

המשמעות הפרקטית העולה מכך הינה שחוץ מבעלי הדין ועורכי דינם, אף אחד אחר לא רשאי להיות נוכח באולם הדיונים בבית המשפט למשפחה, והחלטות ופסקי דין בערכאה שיפוטית זו מפורסמים ללא שמות הצדדים ופרטים מזהים.

ישנם מבקרים שונים הטוענים שהחיסיון המוחלט החל על ההליכים בביהמ"ש למשפחה פוגע במתדיינים ואף בכלל הציבור, ויש להסירו או לפחות לצמצמו באופן שיאפשר ביקורת ציבורית ופיקוח על ההתנהלות והנעשה בבתי המשפט למשפחה. ידוע לנו כי ישנם כאלה המצדדים בעמדה זו גם מתוך מערכת בתי המשפט. עמדה זו תומכת בשקיפות מלאה, אשר לשיטתם תמנע או תפחית (ולכל הפחות תצמצם) את הטענות המופנות כלפי בתי המשפט למשפחה בכלל, ולגבי אופן ניהול ההליכים ושופטי ביהמ"ש למשפחה בפרט. לאחרונה מינתה נשיאת בית משפט העליון, כב' השופטת חיות, צוות משפטי בראשות כב' השופט שאול שוחט, על מנת לבחון את האפשרות לפתוח לציבור חלק מהדיונים שמתקיימים כיום בדלתיים סגורות בבתי המשפט למשפחה.

לטעמי, עם כל ההבנה לקשיים המתעוררים מעצם הטלת חיסיון מלא על מרבית ההליכים המתנהלים בבתי המשפט למשפחה, ומתוך ניסיוני הרב במשך כ-45 שנים כעו"ד בתחום דיני משפחה, אני סבור שהדיון בדלתיים סגורות בבתי המשפט למשפחה הינו מוצדק והכרחי, והתועלת הצומחת ממנו עולה באופן משמעותי על הנזק הנגרם. להלן אפרט ואסביר עמדה זו.

סכסוכי משפחה, בניגוד לסכסוכים רגילים, הינם סכסוכים רגישים וכואבים ביותר. מלווים בתחושת כישלון, בושה ואשמה, ומעורבים בהם לא אחת ילדים קטינים ובני משפחה אחרים. החיסיון שהוטל על ההליכים בבתי המשפט למשפחה נועד להגן על האינטרסים של המתדיינים, משפחותיהם וילדיהם הקטינים. הסרת החיסיון פירושו פגיעה במתדיינים ובילדיהם הקטינים- ופגיעה זו לטעמי אין לאפשר.

אחד הנושאים המעסיקים מאוד בני זוג שנמצאים בהליכי גירושין, היא ההתמודדות מול המשפחה המורחבת והחברה. לא פעם שני בני הזוג או מי מהם, מסתירים את היותם בתהליך הגירושין, שכן הם זקוקים לזמן על מנת לעכל את המצב ואינם מסוגלים גם להתמודד מול החברה שסביבם.

לעיתים ישנם כעסים בעצימות גבוהה לא רק כנגד בן הזוג, אלא גם כנגד בני משפחתו (אשר באופן כמעט תמידי מעורבים בתהליך), ולא אחת הסכסוך בין בני הזוג הינו רחב ומקיף, וכולל סכסוך רחב בו מעורבת גם המשפחה המורחבת באופן ישיר (כצד להליכים) או באופן עקיף.

לא פעם, כשהגעתי לדיון בביהמ"ש עם לקוח/ה, הסתבר שהצד השני הגיע לדיון מלווה באחד מהוריו או אחיו. התגובה בדרך כלל היא תגובה של לחץ, והלקוח/ה נרגע רק כאשר מסתבר לו שבן המשפחה לא יוכל להיכנס לאולם הדיונים, ולא יוכל להשתתף בדיון.

זאת ועוד; בתוך אולם הדיונים עולות טענות שונות של בני הזוג האחד כנגד השני, ונחשפים פרטים אישיים ואינטימיים הקשורים ליחסיהם ולחייהם (היחסים הזוגיים, כישורי ההורות שלהם, השתכרותם, נכסיהם, קשריהם עם ילדיהם הקטינים ופרטים נוספים הנוגעים לקטינים עצמם וכו'). מדובר בטענות אשר שני הצדדים להתדיינות ברגיל אינם מעוניינים שיהיו חשופים לעיני כל- אלא ההפך הגמור מכך.

פרסום הדיונים או פסקי הדין וההחלטות בשמות הצדדים גורר את הצדדים להתמודדות נוספת וכואבת שיש לחסוך מהם.

קיים גם חשש, שככל שיוסר החיסיון, צד זה או אחר, יבקש לנצל את האפשרות העומדת לו לפרסם פרטים שונים שהינם כיום חסויים, אודות הסכסוך/בן זוגו- בפומבי, וזאת בכדי להפעיל לחץ על הצד שכנגד, וכפועל יוצא, לזכות ביתרונות בסכסוך המשפטי שהתגלע ביניהם.

1 צפייה בגלריה

עו"ד עדו דבוןעו"ד עדו דבון

עו"ד עדו דבון

(צילום: תמר מצפי)

מניסיוני הרב במשך למעלה מ- 45 שנים באולמות בתי המשפט כמייצג בתחום דיני המשפחה והירושה, לא נתקלתי בהתעמרות מכוונת של שופטים בבעלי דין המופיעים באולמם. נכון שלעתים מתקבלות גם החלטות שגויות. אין אדם החסין משגיאות ושופטים אינם שונים בעניין זה. ברם, באולם הדיונים נמצאים גם עורכי הדין שתפקידם לשמור ולייצג נאמנה את האינטרסים של הלקוחות שלהם. כאשר מתקבלת החלטה שגויה ניתן להשיג עליה בדרך של הגשת ערעור- וערכאת הערעור היא המפקחת על תקינות ניהול ההליכים ועל טיבן של ההחלטות וההכרעות שניתנות. במקרים בהם מתברר ששופט פעל בדרך בלתי ראויה, ניתן גם לבקש לפסול אותו מלשבת בדין באותו עניין, וכן להגיש תלונה לנציבות תלונות הציבור על שופטים.

בכל הכבוד, לטעמי, הפגיעה האפשרית בשמם הטוב של השופטים אינה מהווה שיקול רלוונטי בגינו יש להפוך את ההליכים בבתי המשפט למשפחה לפתוחים לציבור הרחב במחיר הפגיעה האפשרית (והוודאית) בציבור המתדיינים.. הציבור הרחב וכן עורכי הדין יודעים להעריך שופטים טובים, שעושים את עבודתם נאמנה מתוך תחושה של שליחות, וממילא שופט היושב בדין לא עושה כן למען עצמו או למען שמו הטוב, אלא כמשרת ציבור שעליו למלא את תפקידו.

ברור שהמצב אינו מושלם וחף מבעיות, אולם במערכת האיזונים אני סבור שפרטיות המתגרשים גוברת על עקרון הפומביות, והנזק הנגרם כתוצאה מהטלת החיסיון בבתי המשפט למשפחה, הינו קטן מהתועלת הרבה הצומחת מחיסיון זה שהינו הכרחי ולא ניתן לוותר עליו.

גם כיום ניתן לקיים דיונים בדלתיים פתוחות בבתי המשפט למשפחה בענייני ירושה שונים, ובהסכמת הצדדים ניתן יהיה להסיר את החיסיון בהליכים המתאימים, בהם ברור שלא תגרם פגיעה ישירה או עקיפה לצדדים או לילדיהם. אולם באופן כללי דעתי היא כי יש להשאיר את המצב הקיים על כנו, שכן עם כל החסרונות שבו, הוא משקף נכונה את טובת ציבור המתדיינים בפני בית המשפט למשפחה.



פורסם במקור

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.