הפבלוביות של תניית בוררות | כלכליסט

ישנם סוגי הסכמים שבאופן כמעט פבלובי כוללים תניית בוררות. בשנים האחרונות, הפכו תניות בוררות לעניין כמעט שגרתי בהסכמי יזם-קבלן, בהסכמים לביצוע פרויקטים לפי תמ"א 38 ואף בהסכמי פינוי-בינוי. אלא שנראה לעיתים שהכללת תניית בוררות לא משרתת, בדיעבד, את האינטרס האמיתי של מי מהצדדים להסכם או שניהם.

תניית בוררות היא מסוג התנאים "המייקרים" את העסקה עבור הצדדים. במקום לשאת באגרת בית המשפט ולנהל את התיק תוך נשיאה בשכ"ט עו"ד בלבד, תניית בוררות מעמיסה על הצדדים, לפחות בשלב ביניים ועד לתום ההליך, עלויות לא מבוטלות של שכ"ט בורר, כמו גם לוחות זמנים דחוקים יחסית לניהול ההליך, ביחס ללוחות הזמנים של ניהול תיק בבית משפט.

טול דוגמא של פרויקט פינוי בינוי שמתעכב ומקים לדיירים המקוריים עילת תביעה בגין איחור בהשלמת הפרויקט. בסיטואציה שכזו, יש לתהות האם יש ערך לתניית בוררות. מצד היזם, אם ננטרל את עלויות הבוררות שעלולות להוות הרתעה כלפי התובעים (הרתעה זמנית בלבד, שכן סביר שהצד שיפסיד בהליך יישא בחלקו של האחר בשכ"ט הבורר, במלואו או בחלקו), לא בטוח שקיימת באמת סיבה לנהל הליך בו הוא נתבע – במהירות וביוקר. גם מצד בעלי הדירות, ספק אם מדובר באינטרס ממשי לפנות דווקא לבוררות, שהרי בפועל, מעטות הבוררויות שמסתיימות בתוך חודשים ספורים, כך שפער של שנה, לדוגמה, בין פסק בורר לפסק דין של בית משפט אינו כה דרמטי אל מול עלויות הבוררות. מה גם, שללא הליך משפטי של אישור פסק בורר, לא יהא בידי הדיירים לממש את פסק הדין במשך מספר חודשים לאחר קבלת פסק הבורר, כך שפערי הזמן לא תמיד כה "דרמטיים".

מנגד, ובייחוד לאחר כניסתן לתוקף של תקנות סדר הדין האזרחי החדשות, אחד היתרונות שיש להליך הבוררות הוא זמינות ופניות יחסית של הבורר, שלרוב לא כורע תחת הנטל שקיים לשופטים בבתי המשפט. הסבירות שתינתן לבעל הדין לפרוס את מלוא טענותיו, לעשות שימוש בפרוצדורות דיוניות ולקבל את מלוא תשומת הלב של הבורר מהווה נקודת זכות, במקרים המתאימים, לשילוב תניית בוררות. אך אליה וקוץ בה. לרוב וככל שלא נקבע אחרת, הבורר אינו כפוף לדיני ראיות ולסדרי הדין, כך שאפשרות השימוש בכלים דיוניים המוכרים מבית המשפט אינו מובטח, אלא אם הובטח מראש בתניית הבוררות.

1 צפייה בגלריה

עו"ד יניב דקלעו"ד יניב דקל

עו"ד יניב דקל

(צילום: אופיר אייב)

גם לזהות הבורר ישנה משמעות מכרעת, בייחוד לאור המגבלות בנוגע להליך ערעורי על פסק הבורר. כך לדוגמה, בסכסוך שותפים בעסקת נדל"ן בהיקף עצום, תניית הבוררות הסמיכה את לשכת עורכי הדין למנות בורר, וזו מינתה עורך דין ותיק שבמשך כ-30 שנה עבד בגוף שלטוני בתחום מנותק כמעט לחלוטין מהסוגיות שהיו במחלוקת. הצדדים מיד הגיעו להסכמה על בורר חלופי – הסכמה אליה לא הצליחו להגיע טרם הפניה ללשכת עורכי הדין לשם מינוי בורר.

יחד עם זאת, ישנם מקרים שתניית בוררות מהווה יתרון שלא יסולא בפז. כך, הליך בוררות בפני איש מקצוע רלוונטי (מהנדס לדוג') יכול לפתור במהירות מחלוקות שהיו "נתקעות" בבית המשפט פרק זמן לא מבוטל ומביאות לעיכוב בפרויקט או להתייקרותו.

אם כן, מגוון השיקולים שיש לשקול בטרם משלבים ומנסחים תניית בוררות הוא רחב, ומשתנה מהסכם להסכם. לעיתים הנוקשות הדיונית של בתי המשפט משרתת צד להליך יותר מהגמישות בהליך הבוררות. לכן, נדרש לאפיין מראש את הצרכים, ולפיהם לשקול האם לשלב בהסכם תניית בוררות וכיצד לנסח אותה.

בהיותה של תניית בוררות כלי חשוב ביותר בחוזה, אסור לשלבה ב"העתק-הדבק" מהסכמים אחרים אלא בכובד ראש ובהתאמה לצפי המחלוקות. כך לדוגמא, ניתן להסכים על סוגי הליכים שיופנו לבוררות מהירה בפני איש מקצוע, ניתן להסכים שהליכים מסוימים לא יוכפפו לתניית הבוררות (כגון תביעת פינוי נגד דייר שממאן לפנות את דירתו חרף התחייבות ברורה בהסכם פינוי-בינוי), ניתן להסכים להחיל או לא להחיל את דיני הראיות ואת סדרי הדין– סוגיה שלכל צד עשויים להיות אינטרסים שונים לגביה, ואגב, ניתן גם לא לכלול תניית בוררות.

אחד הדברים המהותיים שניתן ורצוי להסכים עליו, אם כבר הוחלט לשלב תניית בוררות חוזית, הוא זהות הבורר. כך, אין כל מניעה לקבוע כי הבורר ימונה על ידי צד שלישי אך יעמוד בקריטריונים מסוימים שתואמים את אופי העסקה המתגבשת, כגון: ראש מחלקת משפט מסחרי או ראש מחלקת מקרקעין באחד המשרדים המדורגים (לטובת סכסוך עסקי או סכסוך בפרויקט נדל"ן, בהתאמה), לקבוע כי הבורר שימונה יהיה שופט בדימוס וכיו"ב. זכות עיצוב תניית הבוררות שמורה לצדדים, אך ראוי לעשות בה שימוש בכובד ראש ובאופן שנתפר במיוחד למידותיה ומאפיינה של העסקה הרלוונטית.

נמחיש באמצעות דוגמה אמיתית: בסכסוך בין שותפים המתנהל בבוררות מכוח תניית בוררות לאקונית, עלתה טענה כי אחד השותפים מעל בכספים. הצדדים הסכימו ביניהם למנות כבורר עו"ד שהוא גם רו"ח. לאחר התעקשות להחיל על הבוררות הן את תקנות סדר הדין האזרחי והן את דיני הראיות, הוגשה בקשה למינוי רואה חשבון חוקר בהתאם לתקנה 123 לתקנות סדר הדין האזרחי הקודמות. מרגע שהבקשה התקבלה נחסך לצד המבקש הצורך לתור אחר ראיות כשהוא כפוף ל"רצונו הטוב" של השותף, שכן רואה החשבון החוקר פעל תחת הבורר והנחיותיו. חוות דעתו של רואה החשבון החוקר ניתנה באופן טבעי בשלב מקדמי ועוד לפני הגשת הראיות. תוכן חוות הדעת אכן חשף מעילה כספית. הדרך להסדר פשרה בעקבות כך הייתה מהירה ביותר, וללקוח נחסך סכום של למעלה מ-150,000 ₪ (בהערכה זהירה) בגין הצורך להעסיק רואה חשבון חוקר מטעמו ולנהל את ההליך עד תום.

לסיכום: סוף מעשה במחשבה תחילה. לתניות בוררות ובכלל להליכי בוררות יש ערך וחשיבות רבים, והם חלק בלתי נפרד מהמציאות המשפטית כפי שאני מכירים אותה היום, אך שום דבר בנוגע לתניות הבוררות לא צריך ללכת לפי "טייס אוטומטי" מכל סוג שהוא.



פורסם במקור

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *