הפרקליטות נתלתה באילן סרק

מבוא

תזה מפוארת הרכיב לנו היועץ המשפטי בכתב האישום שהוגש בבית המשפט המחוזי בירושלים נגד ראש הממשלה. למדינת ישראל ראש ממשלה מושחת, המואשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים בשלוש פרשות שונות שצוינו במספרים העגולים 1000, 2000 ו-4000. חמורה מכולם היא עבירת השוחד, הנידונה בתיק 4000, אשר בה הואשם ראש הממשלה, תחילה, בקבלת סיקור אוהד באתר וואלה, ולאחר תיקון כתב האישום – בהיענות חריגה לבקשותיו לסיקור אוהד באותו אתר, בתמורה להטבות רגולטוריות לבעלי אתר וואלה, שאול ואיריס אלוביץ’, ב-1.8 מיליארד שקלים בעקבות אישור עסקת הרכישה של חברת יס, בבעלות שאול אלוביץ’, על ידי בזק, בבעלותו גם כן, ולעסקת מכירת יד 2. בשל חומרת העבירות בתיק 4000, הוא גם הראשון מהשלושה הנידון בבית המשפט המחוזי.

טענותיו של ראש הממשלה כי ההאשמות על השוחד מגוחכות, שהוא לא קיבל מאלוביץ’ דבר ולא נתן לו דבר, שהסיקור בוואלה היה שלילי והתגבר לקראת הבחירות, שכל ההחלטות בעניין בזק אושרו על ידי הרגולטורים האחראים וראש הממשלה פעל לא רבב, כפי שמשרד המשפטים קבע במסמך רשמי, וכי מגדל הקלפים הזה יקרוס, נדחו בבוז על ידי כתבי המשפט בערוצי התקשורת המרכזיים. טענות נוספות שהעלה כלפי אי תקינות ההליך הוגכחו אף הן.


מדובר בתיק הדגל של הפרקליטות, שהושקעו בו לפי אומדנים שונים מאות מיליוני שקלים מכספי ציבור. נמסר גם כי היועץ המשפטי שקד על הכנת כתב האישום והכיר כל פרט, שבפרקליטות עסקו בכתב האישום 25 פרקליטים, וגם היה צוות איפכא מסתברא


אנו מצויים כיום שנה אחת מאז נפתח ההליך הפלילי בבית המשפט המחוזי בירושלים, לכאורה בתחילת ההליך, אבל מה שראינו עד כה מאפשר סיכום ביניים – התנהלות הפרקליטות מעוררת חשד כבד של שיבוש הליכי משפט במטרה לסכל את זכותו של ראש הממשלה למשפט הוגן. גם על התנהלות היועץ המשפטי לממשלה מרחפת עננה כבדה.

מדובר בתיק הדגל של הפרקליטות, שהושקעו בו לפי אומדנים שונים מאות מיליוני שקלים מכספי ציבור. נמסר גם כי היועץ המשפטי שקד על הכנת כתב האישום והכיר כל פרט, שבפרקליטות עסקו בכתב האישום 25 פרקליטים, וגם היה צוות איפכא מסתברא שנועד להבטיח שכתב האישום שהכין הצוות הראשון ינותח באופן ביקורתי באופן שיעמוד על יסודות איתנים, בלתי ניתנים לערעור. ובנוסף לכל אלה זימן היועץ המשפטי צוות משפטנים מובילים באקדמיה שבפניהם הציג את עמדתו.

ההשקעה הכבדה שנעשתה אינה אמורה להפתיע. לכתב האישום שהוגש נגד ראש הממשלה השפעה גדולה על כל אזרח בישראל. היתה לו גם השפעה ניכרת על כל אחת מארבע המערכות האחרונות, שבהן הוצג ראש הממשלה באמצעי התקשורת כנאשם מבלפור, הדואג רק לענייניו, מבקש להתחמק ממשפטו בכל מחיר ויעשה כל דבר לשם כך, מבלי להתחשב בטובת העם והמדינה.

משום כך, חשוב לעקוב אחרי המשפט בזכוכית מגדלת ולעשות לו סיכומי ביניים. יקרא הציבור וישפוט.

השלבים שקדמו להגשת כתב האישום

תוך השקעה אדירה של כספי ציבור ניהלה המשטרה, בפיקוח הפרקליטות וגם – החל בשלב שמועדו לא ידוע –, היועץ המשפטי לממשלה, חקירות פליליות על פי סדרי דין שמנוגדים לדין הישראלי וגם כאלה שלא עומדים בסטנדרט המקובל בדמוקרטיות. חוקרים נשלחו לקצווי תבל לאסוף כל בדל ראיה. על האנשים שגויסו לשמש עדי מדינה הופעלו שיטות חקירה שצריכות לזעזע את כל מי שהמשפט והצדק יקרים לו.

השימוע, שהביא להחמרת האישומים, לא נעשה בלב פתוח ובנפש חפצה. עו”ד ליאת בן-ארי, התובעת בתיק שהיתה גם הפרקליטה המלווה את תיקי ראש הממשלה, בילתה בטיול משפחתי בספארי באפריקה במקום להיות נוכחת בו. הפרקליטות לא מצאה לנכון לדחות את מועד השימוע למועד שבו תהיה נוכחת.

במשך תקופה ארוכה קיבל עם ישראל, מידי ערב, בערוצי הטלוויזיה המרכזיים קטעי תמלילים והדלפות שהן אסורות על פי החוק, כולן מגמתיות נגד ראש הממשלה. למי שהלינו על כך ותבעו שגורמי האכיפה יחקרו ויגלו את מקורות ההדלפות, נאמר שיסירו דאגה מליבם. הכול ייפתח בפני בית המשפט.

הגשת כתב האישום

היועץ המשפטי התייצב בחיפזון, לפני סבב הבחירות הראשון, בפני הציבור כשבידיו מסמך ללא רשימת עדים, כנדרש בחוק, ועם ראיות ותמלילים שאינם אמורים להימצא בו, שכונה “כתב אישום” למרות שלא עמד בהוראות החוק. רק שבועיים מאוחר יותר, בעקבות הצעקה הציבורית, הוצג כתב אישום אשר בו נמסרה רשימה של 333 עדים, ביניהם גם ח”כ יאיר לפיד, שלכאורה עשה מעשים חמורים פי כמה, עדי המדינה ושורת אנשים קרובים לראש הממשלה, בהם פרקליטו עו”ד עמית חדד. ספק אם יש כוונה להעיד אותם, אך הוספתם לרשימה אמורה להכביד על יכולתו של ראש הממשלה להתייעץ עם אנשים קרובים לו, שעל דעתם הוא סומך, בעניינים שאין להם דבר עם המשפט.

גם חשוב לציין שהחברות של אלוביץ’, לגביהן נטען שקיבלו הטבות ב-1.8 מיליארד שקלים וידיעות אחרונות, הרלוונטית לתיק 2000, כולן נפקדות מכתב האישום, ולא נעשה ניסיון לחלט את הכספים שהגיעו לידיהן לכאורה שלא כדין כתוצאה מהפעילות הנטענת. אי הגשת כתב האישום נגד התאגידים מנוגדת להנחיה של פרקליט המדינה המחייבת הגשת כתב אישום נגד התאגידים גם כן, כדי להבטיח שהתעשרותן שלא כדין תחולט.

הפרקליטות השקיעה משאבי עתק בתיקיו, ראש הממשלה נתניהו (צילום: Ron Przysucha / U.S. Department of State)

הטעם היחיד, שיכול להסביר מדוע הדבר לא נעשה, הוא שהפרקליטות עצמה איננה מאמינה בכתבי האישום וזאת מסיבה טובה. חתימתו של ראש הממשלה, בתוקף תפקידו דאז כשר התקשורת, על המסמכים הרלוונטיים היוותה רק אישור פורמלי, לאחר שהרגולטורים (הרשות לתחרות, מועצת הרשות השנייה) והיועצים המשפטיים הרלוונטיים כבר אישרו הליך ממושך. אדרבה, ייתכן מאוד שאילו ראש הממשלה היה מסרב לחתום, היה מקום לעתור נגדו, שכן כידוע בישראל, לאור פסיקת בג”ץ, לרשות המבצעת לא נותר שיקול דעת שיאפשר לה לדחות את המלצת הגורמים המקצועיים, בדגש במיוחד על חוות דעתם של היועצים המשפטיים.

הדיון במשפט

אי הצגת אישור היועץ המשפטי לממשלה לפתיחת החקירה

על פי חוק יסוד: הממשלה (סעיף 17) “לא תיפתח חקירה פלילית נגד ראש הממשלה אלא בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה”. הצורך באישור היועץ המשפטי עוגן בחוק היסוד כדי להבטיח זכות חוקתית שלנו כציבור, שלא יפתחו בהליך נגד ראש הממשלה הנבחר מבלי לבחון את הנושא בשבע עיניים.

התברר שלא ניתן אישור בכתב של היועץ המשפטי לממשלה לתיק 4000. תחילה אמרה הפרקליטות שהאישור ניתן בעל פה. יצויין כי כאשר נדרש אישור של רשות, דורש היועץ המשפטי שאישור כזה יינתן בכתב. כשבית המשפט סירב לקבל את התשובה, אמרה הפרקליטות שיש אישור בפרוטוקולים, תחילה סירבה הפרקליטות לציית לצו בית המשפט (ניתן רק לשער מה קורה לעורך דין מן השורה שבמקום לציית לצו בית משפט מגיש בקשה לבית המשפט לעיין מחדש בהחלטתו בטענה שהיא שגויה). בסופו של דבר הציגה מסמך מושחר כמעט לחלוטין. כך לא אמור להיראות אישור היועץ המשפטי שצריך להיות מנומק וגם להבהיר מה היקף ההרשאה לחקור.

למרות שמדובר בדרישה שנקבעה בחוק יסוד כתנאי הכרחי לפתיחת חקירה נגד ראש הממשלה, בית המשפט עבר על כך לסדר היום, והסתפק בהבעת צער שכך הדברים נעשו.

הצורך להגיש כתב אישום מתוקן (שוב)

בית המשפט חייב את הפרקליטות להגיש כתב אישום מתוקן, מאחר שמכתב האישום המקורי לא היה ברור מי עשה מה, מתי, איך. בכתב האישום שהוגש לבית המשפט לא היתה גירסה מסודרת שעימה אמורים הנאשמים להתמודד. במיוחד, כלפי ראש הממשלה נתניהו יצרה הפרקליטות בכתב האישום אישיות משפטית חדשה – ראש הממשלה ומשפחתו, שלכולם ביחד יוחסו מעשים שונים, אף כי נגד רעיית ראש הממשלה ונגד בנו לא הוגשו כלל כתבי אישום. גם בתיקונים המפורטים שדרש בית המשפט עשתה הפרקליטות, לפי מה שנמסר, רק עבודה חלקית.


בחקירת הראשית הוצג מר ישועה כאדם כפוי הסולד מפוליטיקאים ולא נפגש עימם, עשה הכול במצוות בני הזוג אלוביץ’


אי מסירת חומרי חקירה לידי הסניגוריה

החובה להעמיד את מלוא חומרי החקירה לרשות הנאשם לאחר הגשת כתב האישום נקבעה בחוק סדר הדין הפלילי וחשיבותה נומקה בשורת פסקי דין של בית המשפט העליון. בהנחית פרקליט המדינה, המבוססת על האמור בפסיקת העליון, נאמר מפורשות כי “הטעם העיקרי לזכות העיון הוא לאפשר לנאשם לגלות בחומר החקירה ראיות העשויות לסייע לו בהגנתו ובכך להבטיח את זכותו למשפט הוגן”.

כבר בראשית המשפט התברר שבתמלילים שנמסרו לידי הסניגורים נפלו טעויות, משום מה כאלה שהציגו את הדברים באור אחר לגמרי ממה שקרה (למשל, כשהתברר שנשמט הקטע בו ניסו לשכנע את אלוביץ’, באמצעות מעצר בנו ורעייתו, כשהבן נשלח להפעיל לחץ על אביו בחדר ההתייעצות, שם לא אמורה המשטרה להקליט כלל אך בפועל עשתה כן, שיחליף את בא כוחו עו”ד ז’ק חן בעורך דין שיסכים שישמש עד מדינה). למרות שהתברר שהיו תקלות, סירבה הפרקליטות להעביר את הטקסטים הנכונים לסניגורים והיה צריך להגיע לבית המשפט העליון, שהשופט אלרון ימתח שם ביקורת על עמדת התביעה, שהיא איננה חייבת להעביר פרוטוקולים מתוקנים של חקירות לאחר שהתברר שנפלה בהם טעות.

בינתיים הגענו לחקירת העד אילן ישועה, מנכ”ל האתר וואלה, שהוצג לציבור כעד מרכזי. בחקירת הראשית הוצג מר ישועה כאדם כפוי הסולד מפוליטיקאים ולא נפגש עימם, עשה הכול במצוות בני הזוג אלוביץ’ ותחת לחץ שלחצו אותו ולא יזם דבר.

בחקירה הנגדית, שעודה בעיצומה כעת, התברר שהוא דווקא התרועע, אף מיוזמתו, עם שורת פוליטיקאים – משה כחלון (שלפי מה שעולה מהחקירה אף איים על הכתבת הפוליטית בוואלה שלא יפעלו נגדו); בוז’י הרצוג (אותו ממש המריץ ישועה שייעזר בו בעת ששתק בעניין העמותות שתמכו באהוד ברק לראשות הממשלה, במאבק על ראשות מפלגת העבודה ואחר כך בבחירות לראשות הממשלה, ואף קיבל ממנו כותרת שהוכתבה על ידי הרצוג); ח”כ נפתלי בנט (אשר, לבקשתו של בנט, פרסם ישועה כותרת כביכול ראש הממשלה נתניהו פועל להפיל אותו), למען אהוד ברק (העלמת שמו בפרשת הרפז לבקשת חברו של ברק, אילן שילוח. עוד התברר שהקשר של העד עם אילן שילוח היה קשר עסקי ממש. ישועה ובנו מכרו תמורת 400,000 דולר מניות בחברה שהיתה בשליטת שילוח (אף כי ישועה טען תחילה שקיבל גרושים); גדעון סער; לימור ליבנת; סטס מיסז’ניקוב; אביגדור ליברמן; איילת שקד; דליה איציק; ונראה שזה רק על קצה המזלג. עם כל הפוליטיקאים האלה ועוד התברר שישועה נפגש, יזם קשרים, התחנף אליהם ועשה להם סיקור אוהד.

ביקורת נוקבת על הפרקליטות, פרופ’ טליה איינהורן.

היחיד איתו לא דיבר אפילו פעם אחת ולא נפגש איתו היה ראש הממשלה נתניהו. ואגב, ראש הממשלה נתניהו גם לא זכה אצלו לסיקור חיובי אלא סיקור שלילי. עיון בהתייחסות הכוללת של אתר וואלה לרה”מ מעלה שגם בקשותיה של איריס אלוביץ’ לסיקור מאוזן לא נענו.

רה”מ נתניהו גם לא זכה להיענות חריגה. לאור מה שמתברר בתיק זה מתברר שסטנדרט ההיענות של מר ישועה היה נמוך מים המלח, ומה שראש הממשלה קיבל, אם בכלל, לא זו בלבד שלא היה חריג, אלא אף נפל מהמקובל שם. אגב, גם מספרית – מהחקירה הנגדית עלה שראש הממשלה סוקר כמעט 15,000 פעמים בוואלה (שהרי הוא ראש הממשלה) והטענה בכתב האישום המתוקן היא כלפי כ-150 מקרים שבהם יש אינדיקציה שראש הממשלה היה מעורב וברוב המכריע היה סיקור שלילי. אצל הפוליטיקאים האחרים כבר יש לנו הוכחות של ממש להיענות לסיקור חיובי, אולי אף להיענות חריגה, אף כי עושה רושם שבנסיבות המתבררות קשה מאוד להגדיר מה זאת “היענות חריגה”.

עוד התברר במהלך החקירה הנגדית, בעשרות אירועים ומקרים שהוטחו באילן ישועה, שהוא התנהל ב״וואלה״ כבעל עניין לא רק מול עשרות גורמים פוליטיים אלא גם מול גופים מסחריים ותקשורתיים, ביניהם ידיעות אחרונות, חדשות 12 וכלכליסט, להם העניק בהתלהבות סיקור חיובי בשל אינטרסים אישיים ועסקיים שלו עצמו.

בהקשר זה יצויינו דברים שכתב יואב יצחק, בעל אתר news1, כי “כך מתנהלים גם כיום מרבית אמצעי התקשורת. בהעדר מודל עסקי-קיומי לתקשורת – המולך הוא הכסף, הקשרים. התרענו על-כך ב-News1 פעמים רבות. פרסמנו תחקירים וחשיפות. במיוחד נגד ארנון מוזס – ‘החמקן של המדינה’״ .

לכאורה, לאחר החקירה הראשית היו הסניגורים מגיעים למבוי סתום, שהרי הפרקליטות הצהירה שמסרה את כל החומר לידי הסניגורים ודחתה מכול וכול את טענותיהם שאין הדבר כך. אך, במהלך החקירה הנגדית, התברר שבתוך חומרי החקירה שנמסרו (להבדיל מהתמלול שלהם) מצא הסניגור ז’ק חן אוצר, שכדי לשחרר אותו היה עליו להקיש על “בטל סינון” בתוכנת אקסל. לאחר שביטל את הסינון מצא 900 אנשי קשר של העד אילן ישועה ועוד חומרים רבים שהוסתרו, שבהיקפם משתווים כמעט לחומרים שנמסרו לידי הפרקליטות ואלה תרמו את כל העובדות שהועלו בחקירה הנגדית על ידי הסניגורים כנגד ישועה והפריכו את התיזה שבנתה הפרקליטות סביב העד המרכזי שלה.

תחילה ניסתה הפרקליטה יהודית תירוש לטעון שהחומרים שלא נמסרו לא היו רלוונטיים ומשום כך לא היתה חובה למסור אותם. על כך הגיב השופט ברעם, “נשגב מבינתי איך חומרים המעידים על היענות ישועה גם לפוליטיקאים אחרים סווגו על ידי הפרקליטות כחומר לא רלוונטי” והשופטת פרידמן-פלדמן ציינה שאולי צריך להחזיר את התיק למשטרה להמשך חקירות.

עוד טענה תירוש שהמשטרה היתה זאת שערכה את הסינון בין החומרים הרלוונטיים לאלה שאינם רלוונטיים. מעבר לכך שטענה זו סותרת את טענת אי הרלוונטיות של החומרים, יצוין כי לתיק היתה פרקליטה מלווה, עו”ד ליאת בן-ארי, והיא היתה אמורה כל פרט בתיק הדגל.


התברר שבמסגרת הרענון הוצגו לו חומרים חדשים לגמרי, שנראה שהם תואמים יותר את הגירסה של הפרקליטות לאחר תיקון כתב האישום.


התירוץ הבא שניתן על ידי הפרקליטה תירוש, הסותר את הטענות הקודמות, גרוע עוד יותר מההסתרה עצמה. היא ציינה שהפרקליטות היתה מודעת לכך שהחומרים המוסתרים הגיעו לידי הסניגורים, לדבריה בטעות, אך הפרקליטות החליטה שלא לדרוש שיחזירו אותם (אולי בתקווה שהסניגורים לא ישימו לב ולא יקישו על ביטול הסינון שהסתיר אותם?).

עו”ד רוזן-עוזר, המייצגת את איריס אלוביץ’, אמרה שהפרקליטות לא הסתירה כמה דובדבנים אלא מטע שלם, שכעת עורכי הדין מציגים לעד אילן ישועה, תוך כדי שהם מקעקעים מן היסוד את העדות הראשית שלו ואת האופן בו הוצג על ידי הפרקליטות.

גם מידע לגבי קיומו של הסכם שנחתם עם העד אילן ישועה מוסתר עד עתה מהסניגורים. אין תשובה אם הוא בפועל עד מדינה. גם למידע זה יש עקרונית חשיבות רבה, שכן עדות של עד מדינה, שהוא בהגדרה שותף לעבירה, טעונה סיוע ומשקלה נמוך יותר. ככל הידוע, הוא לא נחקר על חלקו בעסקת יד-2, שבה הרוויח בונוס של 12 מיליון דולר מעסקה החשודה כפלילית בתיק 4000. למרבה הצער, בית המשפט לא ציווה על גילוי מידע בדבר הסכם עם העד,

ה”רענון” של העד אילן ישועה

זמן קצר קודם למסירת העדות, הפרקליטות “רעננה” את זכרונו של העד ישועה במשך שעות, שהתפרסו לפי מה שנמסר על 7 ימים. לסניגורים נמסר רק פרוטוקול קצרצר. התברר שבמסגרת הרענון הוצגו לו חומרים חדשים לגמרי, שנראה שהם תואמים יותר את הגירסה של הפרקליטות לאחר תיקון כתב האישום. ההליך הנכון שהפרקליטות היתה צריכה לנקוט היה לבקש מהמשטרה לבצע השלמת חקירה לאור המסמכים החדשים. המשטרה היתה חייבת להציג את המסמכים לישועה ולחקור אותו עליהם, הליך שהיה מניב גם פרוטוקול מסודר של החקירה שהיה נמסר לסניגורים. בעת החקירה הנגדית, תיאר העד חצי דקה מה”רענון”. בינתיים בית המשפט חייב את העד, על אף ההתנגדות הנחרצת והבלתי מובנת של הפרקליטות, למסור את התרשומת שערך בעת הרענון, הכוללת כפי שהתברר גם הכנה לקווי הגנה אפשריים עליהם מצופה שייחקר.

סיכום ביניים

קשה לומר זאת, אבל להתנהלות הפרקליטות בתיק הדגל יש שם בשפה משפטית – שיבוש הליכי חקירה. על פי הדין “הטעם העיקרי לזכות העיון הינו לאפשר לנאשם לגלות בחומר החקירה ראיות העשויות לסייע לו בהגנתו ובכך להבטיח את זכותו למשפט הוגן”.

בימים האחרונים אנו רואים כיצד הפרקליטות מדקדקת על קוצו של יו”ד כאשר מדובר בפרעות שערכו ערבים ישראלים ביהודים, כדי לברר האם יש שם מניע לאומני. מחפשים בנרות שמא יש צל צילו של ספק שיביא לכך שבית המשפט ידחה את הטענה, מפני שלא נמצא “סממן יהודי”.

האם לא היה צריך לצפות שבתיק הדגל ידקדקו היועץ המשפטי והפרקליטות לפחות באותה מידה, אם לא יותר, קודם שהיועץ המשפטי יעמיד את ראש הממשלה לדין על עבירות תקדימיות שלא נשמעו דוגמתן בארץ וגם לא במדינות מתוקנות? הרי תיק זה משפיע על חיי כל אזרח בישראל, משפיע על מעמדו של ראש הממשלה שלנו בעולם, וגם משליך על השם שיוצא למדינת ישראל בעולם, כביכול רבים מאוד מתושביה מתעקשים פעם אחר פעם לבחור במפלגה שבראשה עומד אדם מושחת לכאורה.

האם לא ניתן היה לצפות שאישור היועץ המשפטי לממשלה לפתיחת החקירה יינתן קודם לפתיחתה בכתב, עם נימוקים ובפירוט המציין בדיוק את היקף החקירה שהתיר?

האם ניתן להעלות על הדעת שמאות מיליוני שקלים מכספי הציבור הוצאו ללא פיקוח, חלילה אולי למטרה זרה (השגת הפיכה שלטונית באמצעים משפטיים)?


עד כה נתן בית המשפט לפרקליטות ליהנות מחזקת התקינות. לאור ההתנהלות, נראה שהגיעה השעה לדבר על חזקת אי התקינות.


מסקנות

חוק סדר הדין הפלילי קובע שתובע רשאי, בכל עת שלאחר תחילת המשפט, לחזור בו מאישום שכתב האישום (סעיף 93), ואם חזר בו מהאישום לאחר תשובת הנאשם – יזכה בית המשפט את הנאשם (סעיף 94).

לחלופין, אם נסתיימה פרשת התביעה ולא הוכחה אשמה אף לכאורה, יזכה בית המשפט את הנאשם – בין על פי טענת הנאשם ובין מיוזמתו, לאחר שנתן לתובע הזדמנות להשמיע את דבר בעניין (סעיף 158).

לאור מה שעולה עד כה מהחקירה הנגדית של העד המרכזי, לאחר שקועקעה הטענה שכביכול היתה היענות לבקשות של ראש הממשלה, לא כל שכן היענות חריגה, נראה שראוי ליועץ המשפטי שיודיע לבית המשפט שהוא חוזר בו מן האישום, כדי שלא ייאלץ עם ישראל להמשיך לצפות בתיק 4000 הכושל על כל מאות העדים הנוספים שטרם שמענו וכדי שיושם סוף לאישום בשוחד שאין לו רגלים.

ראוי גם שמערכת האכיפה תעשה חשבון נפש. אין שום יחס בין ההשקעה האדירה שהושקעה על ידי היועץ המשפטי, הפרקליטות והמשטרה בכתב האישום, לתוצאות העלובות והמבישות שההשקעה הניבה, השקעה שגזלה את מיטב הכוחות שהיו אמורים להיות מופנים להשלטת חוק וסדר במדינת ישראל, המשוועת לטיפול ראוי של גורמי האכיפה לנוכח פשיעה גוברת.

זאת ועוד – התיק של ראש הממשלה זוכה לסיקור רחב ומופיעים בו פרקליטים מהשורה הראשונה, שגם עשו שיעורי בית ברמה מעולה. ניתן רק לחשוב מה עולה בגורלו של מי שנלכד במערכת האכיפה העורכת חקירות על פי סדרי דין שאינם ראויים, מגישה כתבי אישום באופן בררני – לעיתים מקילה שלא כדין ולעתים מחמירה שלא כדין, מסתירה חומרי חקירה לאחר הגשת כתב אישום ולהצדקת התנהלותה מעלה בפני בית המשפט טיעונים בעייתיים בלשון המעטה. טעימה מהביקורת בנושאים אלה קיבלנו ממה ששמענו מהשופטת (בדימ’) הילה גרסטל, לאחר שהתמנתה להיות הנציבה על מייצגי המדינה בערכאות, ומהדו”חות שפרסם עד כה הנציב הנוכחי, השופט (בדימ’) דוד רוזן. כל אלה מחייבים בדק בית רציני.

עד כה נתן בית המשפט לפרקליטות ליהנות מחזקת התקינות. לאור ההתנהלות, נראה שהגיעה השעה לדבר על חזקת אי התקינות.

טליה איינהורן היא פרופסור למשפטים, וחברה קבועה באקדמיה הבינלאומית למשפט השוואתי.


עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:

  



פורסם במקור

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *