הרב מלמד מצטט מקורות בצורה מגמתית/ תגובה

מבוא

קראתי את דברי הרב אליעזר מלמד בעניין "גיור מסורתי", וברצוני להגיב על תוכן הדברים, כדרכה של תורה.

הרב מלמד הביא מספר ציטוטים מגדולי ישראל, שמהם נראה כביכול, שהתירו גיור מתוך ידיעה שאין הגוי שלפניהם מתכוון לשמור מצוות, אלא באופן חלקי. ברצוני בדברים הללו לתת לקוראים את המקורות כפי שהם, ולתת להם את האפשרות לבחון את הדברים – עד כמה הם תואמים את ההבנה של הרב מלמד בהם.

להבנתי כל קורא ישר שישווה בין המקור לבין מה שהרב מלמד הוציא ממנו – יתפלא על דרכי ההיקש והלימוד של הרב מלמד. כמובן זו דעתי האישית, ולכן אני מבקש מהקוראים לבחון את הדברים בעצמם. אולי כך תובן ההתנגדות העזה של גדולי הרבנים לדרך הפסיקה של הרב מלמד, גם בנושא זה וגם בנושאים אחרים.

הרב יעקב אריאל דבריי הם גם על הספר פניני הלכה (א.ק. מדיה)

הרב עוזיאל

הרב מלמד מביא ציטוט מהרב עוזיאל (פסקי עוזיאל בשאלות הזמן סי' סה). מפשט הציטוט נראה כאילו הרב עוזיאל טוען שאין צורך שהגוי יקבל עליו מצוות, ואפשר לקבל גרים גם באופן שהוא לא מתכוון לשמור מצוות. אכן כך כתוב. אך יש המשך "מכל האמור ומדובר תורה יוצאה שמותר ומצוה לקבל גרים וגיורות אעפ"י שידוע לנו שלא יקיימו כל המצות משום שסופם יבואו לידי קיומם ומצווים אנו לפתוח להם פתח כזה ואם לא יקיימו את המצות הם ישאו את עונם ואנו נקיים".

אני מציע לכולם לפתוח את המאמר של הרב מלמד ולראות שהוא לא ציטט את ההמשך של המשפט "משום שסופם יבואו לידי קיומם". יש כאן משפט חתוך ומקוטע.

אכן יש קושי להבין את ראשית דברי הרב עוזיאל עם סופם. בראשית הוא כותב "שידוע לנו שלא יקיימו את כל המצוות", ובסוף כותב "שסופם יבואו לידי קיומם". הא כיצד ניתן ליישב את הדברים?

התשובה מפורשת בדברי הרב עוזיאל באותה תשובה. שם הוא מביא את דברי הרמב"ם שאומר שמלמדים את הגר "מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות" וכן מדגיש הרמב"ם את חשיבות יסודות האמונה "ייחוד השם ואיסור עבודה זרה". שואל הרב עוזיאל – אם מלמדים את הגר רק "מקצת מצוות" הרי יוצא שמיד אחרי הגיור ודאי הגר לא יקיים את כל המצוות!

לכן מיישב הרב עוזיאל את התימה ואומר, שאכן התורה התירה לגייר אדם – למרות שבשלב הראשון הוא לא יודע את כל המצוות, וממילא הוא גם לא יקיים את כל המצוות. כך בנויה הגירות מלכתחילה שבה מלמדים את הגר רק "מעט מצוות". אך הואיל ורצונו הכנה של הגר הוא להיכנס תחת כנפי השכינה ולהיות יהודי כשר –  אנו מניחים שלמרות שכרגע הוא לא מקיים את כל המצוות "סופם יבואו לידי קיומם". המשפט "שלא יקיימו את כל המצוות" לא מדבר על מי שלא מתכוון לשמור את כל המצוות, אלא על מי שלא יודע בשלב ראשון את כל המצוות.

הסבר זה מתחזק ע"י דברים יותר ברורים ויותר מפורשים שכתב הרב עוזיאל עצמו. אני מרשה לעצמי לצטט כאן ציטוט קצת ארוך – אך נצרך. להלן שו"ת משפטי עוזיאל (ב, סו): "התנאים המעשיים הקודמים לגרות הם מילה וטבילה בפני בית דין של שלשה רבנים.  אבל למעשים אלה קודמים שני תנאים יסודיים שהם עיקר הגרות, והם א) גישתו של המתגייר לשם קבלת עול תורה ומצות ולא לשום כוונה או נטיה אחרת, או במלים אחרות: לשם גרות נקיה וטהורה.  לשם כך צריך שבית דין הנזקקים לקבלת הגר יבדקו עד כמה שאפשר לדעת כוונתו הטהורה לשם המתגייר. צריכים להודיעו לפני המילה ולפני הטבילה קצת מצות יסודיות ענשן ושכרן, להודיעו על מצבה ומלחמת קיומה של היהדות ועל חובתו של כל הנספחים אליה להיות מוכן להקריב נפשו על אהבתה. ולקדש שם שמים ושם ישראל בכל הליכות חייו.

ורק אחרי הודעה זאת וקבלתה מצד המתגייר נגשים בית דין אל מעשה המילה והטבילה שהן צריכות להיות לשם גרות. גרות שנעשית בצורה זאת עושה את האיש המתגייר כיהודי גמור לכל דבריו ומחייבת את כל איש מישראל ואת הצבור הישראלי בכל מקום לכבדו לאוהבו ולעזרו… הגרות הפורמאלית שאין בה אלא שנוי השם גרידא אינה רצויה ואינה קיימת לעשות את המתגייר לאיש מישראל לשום דבר. כי תורת ישראל היא תורת הלב והמחשבה והמעשה ולא תורה צירימוניאלית שאין בה לבביות ומחשבה".

הרי שהרב עוזיאל כתב במפורש שאין גרות ללא קבלה מוחלטת של הגר להילחם על היהדות. הגם שהוא בשלב שאיננו יודע הרבה על פרטי המצוות – יש לו מסירות נפש על הקשר הרוחני שלו עם כלל ישראל ותורת ישראל. זה מפורש. ההסבר של הרב מלמד בדברי הרב עוזיאל נסתר לגמרי מדבריו המפורשים כאן.

הרב משה שמואל גלזנר

הרב מלמד לקח מאמרים ארוכים והוציא מהם משפט וחצי.  אז נעשה סדר.

א. כל הדיון במאמרים הללו של הרב גלזנר,  הם לא הכרעת הלכה למעשה. אדרבה בכל המאמרים הללו הוא הדגיש "ואקווה שהרבנים הגדולים חקרי הלב, יתנו לבם הרחב, לסור ולדרוש אם כנים דברי או לא" (פתיחה לקונטרס  חקור דבר של הרב גלזנר]. ובספרו שו"ת דור רביעי כתב הרב גזלנר אחרי דיון בהיתר גיור שכזה "והדבר צריך עיון וגם בזה הדבר צריך איזו הסכמה כללית מגדולי רבני המדינה שיחיו".

זאת אומרת שהרב גלזנר לא מוכן להכריע כך – בפרט באופן ציבורי – ללא הסכמה כללית של גדולי הפוסקים. בזה לא רק שאין ראיה לשיטת הרב מלמד, אלא יש פירכא גדולה על השיטה הכללית שלו שמורת לסמוך בענייני גיור על קבוצה קטנה של רבנים. ובהמשך התשובה כותב הרב גלזנר "ולפי דעתי נכון יהיה להגביל איזה זמן ומקום שיבואו יחד איזה רבנים מפורסמים בעלי הוראה לישא וליתן מפה לאוזן בכל העניינים האלו". וכך חתם את תשובתו. זאת אמרת שלא קבוצה קטנה של רבנים תכריע לכלל ישראל ולמדינת ישראל. אלא רבנים מפורסמים ובעלי הוראה – היינו כאלו שחידושיהם ההלכתיים מקובלים בקרב חכמי ישראל והם יסוד להוראת ההלכות הנוגעות לכלל ישראל. רק הם יכולים להכריע לכלל הציבור בשאלות ציבוריות כבדות משקל.

ב. רוב כלל דברי הרב גלזנר בכל המאמרים שלו כלל לא נוגעים לקבל גרים שלא מתכוונים לשמור מצוות כמו שצריך. הוא דן האם יש לחוש שאשה שמתגיירת כדי להתחתן עם גבר שכבר התקשרה עמו בקשר זוגי על פי החוק האזרחי – האם זה כלול בגזירה דרבנן שלא לקבלה לגיור מחשש שאינה מכוונת להתגייר לשם שמים. על זה מחדש הרב גלזנר שהואיל והיא כבר השיגה את מטרתה (הנישואין) ומעתה לא באה אלא להתגייר כדי לעשות נחת רוח לבעלה – יש לתלות שהיא עושה זאת לשם שמים (ובכלל זה לקבל על עצמה להשתדל לקיים את כל המצוות שתדע).

וגם על זה הוא כאמור נשאר ב"צריך עיון" ורצה הסכמה כללית של גדולי הפוסקים.

הרב ישראל בארי

בספר נחלת צבי מובאת אגרת למדנית של הרב ישראל בארי. יש לעמוד על כך שלא מדובר במאמר הלכתי וכל שכן שלא מדובר בפסק הלכתי. מדובר באגרת עם מספר נושאים שבהם הוא דן בש"ס ופוסקים. אגב הדברים הוא מעלה שאלה: איך אנחנו מקבלים נשים לגיור הגם שיש סבירות גבוהה שלא ישמרו טהרת המשפחה. ראשית כל צריך לדעת שלא הרב בארי המציא את השאלה הזו אלא עמדו עליה גדולי הפוסקים. אף אחד מהם לא תרץ שמותר לגייר גיור שידוע מראש שקבלת המצוות היא חלקית והגר יהיה מסורתי. מכל מקום, ביחס לשאלה הנ"ל הרב בארי רצה לחדש ש"קבלת המצוות" שצריך בגיור הוא הידיעה של הגר על השכר והעונש של המצוות, ולא התחייבות לקיים את המצוות.

יש לציין שהוא לא פוסק כך להלכה. את תחילת דבריו הוא פותח במילים "ולולי דמסתפינא (=לולי הייתי פוחד) הייתי אומר חידוש גדול בעניין זה". זאת אומרת הוא מבין שמדובר בחידוש. גם בסוף הוא חותם את דבריו במילים "יודע אני שדבר זה הוא מחודש מאוד וצריך ביסוס רב… ואם ירצה ה' כשאשנה פרק זה נחפש מקורות". זאת אומרת הוא כתב כאן פלפול, ולא הכריע כך הלכה. הוא אומר שהוא עדיין לא מכיר מקורות לזה ורק שילמד את הסוגיא בעיון יחפש מקורות לחידושו.

האם מכאן הרב מלמד מביא ראיה לפסק ההלכה שמותר לגייר גרים שידוע שלא מקבלים את כל התורה בלב שלם?

נציין שהנמען למכתב של הרב בארי היה הרב פלדר, שממנו הוא מבקש לחוות דעה. הרב פלדר שולל לגמרי את הסברא הזו – ומביא מקורות שדנו בסברא כזו ודחו אותה לחלוטין. אדרבה הרב פלדר כותב שבית דין שיגייר באופן זה גיוריו בטלים (נחלת צבי א עמ' 166).

האם ניתן להביא פסק הלכה מתוך דיון פרטי בין שני רבנים, וסברא שנדחתה, ומראש לא נאמרה באופן וודאי?!

מהרש"ם

מקור נוסף שמביא הרב מלמד הוא המהרש"ם.

קודם כל נציין שאין בשום מקום במהרש"ם הלכה שאומרת ששיש דבר כזה גיור מסורתי או גיור עם ידיעה שהגוי לא מקבל על עצמו את התורה במלואה. אין דבר כזה.

המהרש"ם דן בגיור שלילד שאביו יהודי ואמו גויה. מההקשר שם אפשר להבין (אולי) שהאמא עברה גיור והנידון הוא האם אפשר לגייר את הקטן, למרות שמניחים שישלחו אותו לבית ספר ששם כותבים בשבת! מה עונה מהרש"ם? אני מביא ציטוט: "ומ"מ נראה דמה שאבותיהם מרגילים אותם לכתוב בש"ק וכדומה דאין זה מחאה כי מעשה אבותיהם בידיהם ואומרים מותר וכתינוק שנשבה בין העכו"ם דמי".

היינו המהרש"ם אומר – נכון שהגרים הללו קבלו מצוות, אך בסיטואציה החברתית שהם נמצאים הם חושבים שמותר לכתוב בשבת. הם מוכנים לקיים את כל התורה, אך לא יודעים מה מותר ומה אסור. הם מבולבלים. אך בשעת הגיור הם באמת רצו להתחבר לתורה ולקיים מצוותיה. אך הם "אומרים מותר" ולא יודעים שאיסור כתיבה בשבת הוא חמור.

מזה ראיה לגיור גויים שמוכנים מראש לקיים רק חלק מהתורה? לעניות דעתי זה קשה מאד. זה אפילו לא נידון השאלה.

הרב יוסף משאש

הרב יוסף משאש כתב על גיור של אשה גויה שנישאה בנישואין אזרחיים ליהודי (מים קדושים יו"ד קח). כל מי שקורא את דברי הרב יוסף משאש רואה שהוא מדבר על הקשר תרבותי מאד מסוים. הוא טוען מספר טעמים שבצירוף כולם הוא התיר את הגיור. הוא מתאר מצבים של רציחות על רקע הפסקת הזוגיות (היינו שהגבר ירצח את האשה או האשה תרצח את האיש, כמו שהוא מעיד), וכן חשש מכך מסכנת נפשות לכלל ישראל על ידי שאלו שנדחו מגיור יוציאו דיבת בני ישראל רעה בעולם, וכן חשש שירצחו את הדיינים שלא ירצו לגייר. כמו כן הוא מביא חשש שאם לא נגיירם הם ילכו למקום אחר ויזדהו כיהודים, ואי אפשר יהיה לבדוק מי הם ומהיכן באו, וכך אחרי 50 שנה יתברר שכל הצאצאים גויים. והוא גם מעיד שהרבה התגיירו לשם אישות ובסוף שמרו מצוות כמו שצריך.

האם מזה אפשר להביא ראיה לגיור "מסורתי"?

אני מבקש מכולם לקרא את תשובת הרב משאש בפנים ולהיווכח כמה רחקו הדברים שכתב למציאות ימינו ולהקשר שהרב מלמד הביא אותם.

סיכום

סוף דבר. אלו המקורות המעטים שמהם הרב מלמד מוציא את דבריו וחידושיו. וכל אחד יעשה את חשבונותיו האם לסמוך על הדברים.

אני רוצה לציין שחלילה אין לי שום דבר נגד אף אדם, וכ"ש לא כנגד הרב מלמד. אך אני רואה באופן די עקבי, שדרך ההיקש שהוא פועל בה בעייתית. הן כאן והן בפסקים רבים אחרים. והאמת תורה דרכה.

==

הרב בנימין טבדי, ראש בית מדרש 'לשמה' להכשרת רבנים ברעננה.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו