חלטורה, עובדה: בתחקיר על בית השאנטי שכחו את מה שחשוב באמת

אז היה רייטינג טוב (15%) ל"סודות של בית השנטי", תוכנית הרכילות הדוחה מבית היוצר של "עובדה". ייתכן שהעובדים יקבלו בונוס על מצוינות. אבל ביום רביעי בערב בבית פרטי באפקה, אצל קרן ושלומי גבאי, ישבה מריומה קליין, שבסלולרי שלי רשומה כמריומה בית השנטי, והתנשמה בכבדות בעת שצפתה בחלטורה על המסך. הדופק שלה היה גבוה, שלומי היה מודאג.

הרכילאים של "עובדה" הגדירו את מריומה כגורו. אולי, לאישה הזו יש קבלות מוכחות. באולפן ישבה אילנה דיין, סוג של גורו תקשורתי, עלה תאנה של קשת, חברת תקשורת שמתמחה בריאליטי. התוכנית של אילנה היא מה שמוגדר סוגה עילית. השאלה היא מי ועל מה מגדירים.
מריומה קליין חוותה התעללויות בילדותה ונאנסה באכזריות בנערותה. היא כבר לא ילדה. היא אישה בוגרת שהקימה מפעל חיים חברתי מאפס, מכלום, השיגה כל הכרה והוקרה אפשרית, בארץ ובעולם.

יש רשתות טלוויזיה רציניות שלא עוסקות בטראש ריאליטי, אחת מהן היא CNN. הרשת בחרה במריומה כ־CNN Hero על מפעל החיים שלה. בניגוד ל"עובדה", שהוציאה שם רע לחלטורה, הרשת האמריקאית חקרה שנה לפני מתן הפרס המכובד, הפכה אבן על אבן. כי באמריקע לא מוציאים כותרת "סודות…" לפני שהופכים כל אבן בדרך לפענוח הסוד.

שלומי גבאי הוא חבר שלי הרבה שנים. הוא הקים את איקאה בישראל וניהל את החברה 15 שנים. שנינו בילינו את שנות התיכון בפנימיות חקלאיות. אנחנו מכירים את הרחוב, אנחנו יודעים מה זה חברת נוער ומה זה נוער בורח חסר קורת גג. בעת שניהל את איקאה, החברה אימצה את עמותת אקי"ם.

במקביל שלומי נחשף לבית השנטי, וב־12 השנים האחרונות הוא פעיל בעמותה. רעייתו קרן היא חברת עמותה. מריומה בת בית אצלם, בית ששימש כבסיס לעשרות אירועי התרמה לבתי השנטי, שבחלקם גם נכחתי. נדירים המקרים שקורים בשני בתי השנטי בכל יום, שקרן ושלומי לא יודעים או לא מעורבים בהם.

גם על "התחקיר" של חן ליברמן וה"סודות" קרן ושלומי ידעו מזמן. ליברמן גם התקשרה לקרן כדי לקבל ממנה קצת פרטי רכילות, אבל השיחה הסתיימה מהר, כאשר התברר לה שקרן חברת עמותה. קורה, בעיקר כשמוציאים שם רע לחלטורה, זה קורה.

ספוילר: הגורו הקדושה של תקשורת האמת לשעתה, אילנה דיין, הכתבת חן ליברמן ועורכת התוכנית שני דרורי – מעולם לא דרכו בבית השנטי במסגרת ההכנות וצילומי הרכילותון. יתרה מזאת, אין שום מידע במערכת הממחושבת שמפעילה את הבתים על נוכחות של אחת מהן בשני הבתים מאז 2006, המועד שבו נחנכה המערכת. זה סטארט־אפ תקשורתי – תחקיר עיתונאי בשלט רחוק.

שלומי הודיע לי על התחקיר שמתרחש כבר לפני כמה חודשים. לא זוכר אם חמישה או ארבעה. נערים שגרים בבתים סיפרו למריומה שפנו אליהם. בכל פעם שנאסף מידע, הוא עדכן אותי. גם עם מריומה נפגשתי כמה פעמים. לא היה לי מה לתרום, רק ביקשתי ממנה שתנתק מגע, תיתן לרכילאים את הזמן שלהם ונראה מה יהיה.

היה ברור לכולם שהמטרה סומנה, פרס ישראל למריומה, יש כבר צלב על המצח שלה, אבל אי אפשר לעצור. תוכנית זה כסף, כוח אדם, ימי צילום (לא תיארתי לעצמי שחלק ניכר מהתוכנית יהיה סרטי תדמית שבית השנטי הפיק, אבל ככה זה באמת לשעתה, דקתה, שנייתה).
כמובן שמריומה עדכנה את כל מי שצריך ברכילותון המתגבש, כולל משרד הרווחה (אלה שלעולם לא יודעים כלום, אבל עוד נשוב אליהם), משרדי עורכי דין של העמותה, התורמים ועוד.

ביום שלישי, אחרי עליית הפרומו של הסודות, נפגשתי עם שלומי בקפה, כרגיל. "קוף, הולכים עליה אישית, זה ברור, אבל אין סחורה ממשית". אז עוד לא ידענו מה ישודר, מי יופיע ומה יאמרו. ספוילר: חוקי ההגנה על קטינים אינם מאפשרים לי פרסום כלשהו על נערים ונערות מבית השנטי, או כל מוסד אחר שמטפל בנוער.

הילל פרטוק, שנשכר בידי העמותה לדבר עם "עובדה", הציע להם לבוא עם שמותיהם של כל המתלוננים והמתלוננות לישיבה בבית השנטי, התיקים של כל אחד ואחת ייפתחו בפניהם – בתנאי שהפגישה לא תוקלט ולא תצולם בסתר. ב"עובדה" סירבו להצעה. אתמול שלומי כבר היה מפורק מהשידור. "קוף, פשוט אנסו אותה עוד פעם. אתה לא ראית בנאדם מתפרק לרסיסים בשקט, כפי שקרה למריומה".

"עזוב, שלומי, ככה זה באמת לשעתה. בוא נתקדם. יש לי מגבלות בהתייחסות לאלה שהופיעו על המסך. יש תיעוד בעמותה על הסיבות להפסקת השהייה שלהם בבתי השנטי?". הוא התנשם וענה: "בדקתי הכל, אבל הכל, כל פרט שהופיע. כל אלו שהופיעו על המסך, דיירים בבתים, טופלו במשך שנים אחרי שעזבו את בתי השנטי. כל אחד ואחת לפי הצרכים הטיפוליים שלו או שלה. יש לנו את כל החשבוניות שהעמותה שילמה, וגם את חוות הדעת של המטפלים והמוסדות. אנחנו שילמנו ואנחנו נמשיך לשלם. עד כאן הבנת?".

הבטתי בו ועניתי: "למה אתה כועס עליי? אני לא פליט, נוסע סמוי שנפל מהאונייה וגם לא עובד ב'עובדה'. אני חייב לדעת לפני שאני מתייחס. אני לא יודע להיות רכילאי, אז אני בודק". אבל היו גם בגירים שהתראיינו. "אתה מעייף אותי", נאנח שלומי. "אני מנסה להישאר עמום ככל האפשר. גם הבגירים מטופלים בידי העמותה ובידי תורמים. אחת מהתורמות מימנה לאחד מהם טיפול שיניים שיקומי, נשאה בכל העלויות, כי לא היו לו אמצעים". "אם כך", הקשיתי, "מדוע הוא מתלונן על אי־סדרים?"

"אין לי מושג, לא דיברתי איתו. קיבל רבע שעה של תהילה ונגמר. העמותה הרי לא תתבע אותו לעולם, רק שיהיה לו טוב. כל מה שאני אומר מגובה במסמכים, חשבוניות ותיעוד. אתה יכול לבדוק אותי. לא רק אתה, כל מי שבא לו לבדוק. ספרי העמותה פתוחים בפני כל מאן דבעי. זה נאמר ונכתב לאילנה דיין באופן אישי, אני העברתי לך את כל התכתובות".

היה ברכילותון עניין אחד שהקפיץ אותי. הגורו של האמת לשעתה, אילנה דיין, טוענת באמצעות כתביה שנערים אולצו להשתתף בסרטוני תדמית כדי להשיג תרומות שהן החמצן של הבתים. "לא היו דברים כאלה מעולם", צרח עליי שלומי. "הנערים והנערות מכינים בעצמם את הסרטונים! מי דרש מהם? שיבוא אחד או אחת בפנים גלויות ויצהיר על כך".

הלאה. אחד מכוכבי הדרמה הטורקית היה הומוסקסואל צעיר, שטען להשפלה מצד הצוות ומריומה עצמה, לפני שגורש משנטי תל אביב. "קוף, אתה היית כמה פעמים בבתים, השתתפת בקידוש, ראית שיש לנו הכל מכל: כל הדתות, כל הצבעים, כל המינים. כן, יש לנו גם להט"ב. איני יכול להיכנס לסיבת השילוח שלו מהבית, יש צנעת הפרט ועוד חוקים. בית השנטי בתל אביב מרושת במצלמות, כדי להגן על הדיירים.

ביררתי, מעולם לא היה נער/נערה שישנו שלושה ימים בלובי. יתרה מזאת, הוא סיפר שבאו אליו תורמים באמצע הלילה. תגיד, זה אמיתי? בכמה כינוסים לאיסוף תרומות היית אצלנו? אתה ראית איזה אירועים מושקעים הופקו בבתים עם מיטב השפים, מוזיקאים, והכל מתרומות כמובן. ממתי מביאים תורמים באמצע הלילה?

"אבל שוב, אין כעס, יש רק חמלה. לא כל אדם יכול לחיות בחברת נוער, אתה ואני מכירים את זה על בשרנו. כל מוסדות הרווחה מתמודדים עם מיניות מוחצנת של להט"ב, ואני אומר לך בפשטות וגם קצת בבושה, שהתשתית שלנו אינה בנויה להתמודדות הזו, וגם הפיקוח של הרווחה".
"הנה הקפצת אותי, בנאדם. מהתגובה הסטרילית של משרד הרווחה ניתן היה להבין שהם נחשפו לבתי השנטי רק כאשר מערכת 'עובדה' פנתה אליהם לתגובה".

שנינו צחקנו מהפארטיה הזו. "הנה הבאתי לך נתון שבדקתי הבוקר. אמרתי לך שמיכאל בר יוסף בנה תוכנה שמכילה כל פרט מ־2006. ביקורות פתע של משרד הרווחה: 11 ביולי 2021, 12 באוקטובר 2021, 1 בפברואר 2022, 30 במרץ 2022. מבחינת עמותת בית השנטי, משרד הרווחה יכול להגיע כל יום. עזוב אותך, הרכילאים שלך מ'עובדה' אפילו לא ביקשו את הנתון הזה. הרבה יותר קל לעפעף ולבלוע רוק מול המצלמה בדרמת רכילות, מאשר לעבוד ולהגיע לנתונים".

"היה גם בכיר לשעבר ממחוז דרום ברווחה, שהיו לו ימבה תלונות. שלומי, למה ככה?".
"תקשיב לי, אל תפריע עם ההפרעות קשב שלך. בתקופה של אריק שרון היה למריומה רעיון להקים את שנטי במדבר. באותו זמן שרון חילק נחלות בנגב ובערבה לחוות בודדים. מריומה ביקשה ממנו 2.5 דונם אדמה כדי להקים את הבית. הוא הגיע לשטח והחליט להקצות 540 דונם, כל השאר היסטוריה. פה התחיל הקראש עם הרווחה".
"עוד לא הבנתי למה הכעס".

"מריומה היא מריומה. יש לה את הדרך שלה. היא לא עובדת סוציאלית וגם לא פסיכולוגית. היא מריומה. הבכיר הזה ממחוז הדרום ובכירים נוספים – הם לא אהבו ועדיין לא אוהבים את הדרך שלה. למשל, מדוע לטפל בצעירים אחרי שהם מתגייסים עד גיל 21, אבל הגענו להבנה. אני אישית הובלתי מהלך שנמשך שנה וחצי, ובסיומו בתי השנטי אושרו ברווחה, ואנחנו זכאים לגשת למכרזים לקבל ילדים שפונים לרווחה. עד אז אלה היו נערים ונערות שהגיעו עצמאית לשער או לדלת בתל אביב".

"שלומי, כמה כסף משקיעה הרווחה בבתי השנטי?", שאלתי.
"המדינה משקיעה 8% מהתקציב. אל תתפוס אותי במילה, תקציב בתי השנטי נע בין 14 ל־15 מיליון שקל. 92% מהתקציב מגיע מתורמים. אני רגוע יותר הבוקר אחרי שיחות שניהלנו עם תורמים, שלא נבהלו מהרכילות על המסך, שלצערי, בתוכנית שאמורה להיות עיתונות במיטבה, לא טרחו לבדוק אותה".
"מעט כסף בשביל הרבה רעש", ציינתי.
"אתה אמרת", השיב.

אחד הנתונים המזעזעים ברכילותון היה היעדר תמיכה נפשית ורגשית בדיירים. "זה באמת הטריף אותי, קוף. איך הגורו של התקשורת בישראל לא בודקת פרטים בסיסיים. יש ליווי של מנהל שלוותה, כל דייר או דיירת שצריכים כל טיפול רפואי, כולל נפשי ורגשי, יוצאים לטיפולים אצל מטפלים מוסמכים.

הנוהל מתועד, יש חשבוניות שאנחנו משלמים אותן. מה זה החלטורה הזו? זה מרכז שיקומי לנוער פגוע שחסר קורת גג, ברמות שהציבור לא יכול להכיל, ואתה יודע את זה. אז אנחנו לא נדאג להם? אנחנו מממנים בשבילם רישיונות נהיגה, טיפול משפטי אם יש צורך כזה, אז לא נממן להם פסיכולוגים, גמילה מכל התמכרות שהיא, תרופות ועוד? הרי משרד הרווחה בודק את הנתונים האלה! איך משדרים מידע כזה בלי לבדוק?".
"טוף, הגיע הזמן לטפל בפילים שבחדר. מורן ואשר", ביקשתי.

שלומי לא חייך כשאמר: "נעשו כאן טעויות יסודיות, זה ברור לכולנו. אבל בוא תגיד לי מה אתה השגת, אני אשלים לך את החסר". אני לא משתגע עליו כשהוא עושה לי בחינות, אבל אין לי ברירה. "זה מה שיש לי: חן ליברמן נחשפה לבתי השנטי כאשר התגוררה בלוס אנג'לס עם בתה של מריומה, שנטי.

כאשר חזרו לארץ, היא התחילה לעבוד בתל אביב וגם בשנטי במדבר. היא פוטרה על ידי מריומה בגלל סיבות שאין לפרטן, עברה להתגורר בשדה בוקר או ביישוב סמוך אחר לשנטי במדבר, ושמרה על קשר עם העובדים. את האירוע של התקיפה המינית שבה אשר הורשע, מי שהתעניין ראה.

"אשר התחנך בבית השנטי מגיל 15 וחצי, אחרי שאמו נפטרה, התגייס ושירת בתפקיד לוחם. הוא נפצע בשירותו הצבאי, מטופל כיום על ידי אגף השיקום במשרד הביטחון. את הסיפור ביניהם ראינו בתוכנית, שהחלה בכלל בגלל פוסט של מורן בפייסבוק. בתוכנית נחשף עוד סיפור אונס של עובדת אחרת – רק בסיום התוכנית הודיעה הגורו לשעתה שמריומה לא ידעה על המקרה. אולי לא אוהבים תביעות משפטיות ב'עובדה', כי כמה כבר אפשר לנגן על אמת לשעתה, אבל את הדרמה עם הקורבן שידרו. בכל התכתובות בין עורכי הדין שלכם ל'עובדה' לא מצאתי אזכור לסיפור האונס. זהו, תשלים לי מידע".

"אשר הורשע בבית משפט לפי הודאתו, גם את זה ראית. כעת מתנהלת תביעה אזרחית. למיטב ידיעתי הוא לא מתגורר בשנטי במדבר זמן משמעותי, שנה או עשרה חודשים, אולי תשעה, אל תתפוס אותי במילה. מריומה טעתה בטיפול במקרה, ואנחנו בעמותה טעינו. אף אחד לא איים על מורן, מריומה דיברה איתה, כי היא הייתה בת משפחה שם. זה פאול טכני, קוף, אבל הקלטת השיחה שהושמעה בתוכנית היא גניבת דעת והנדסת תודעה. אשר לא עבד עם הילדים, הוא היה תחזוקן.

"אתה גרת לידו במגורי האורחים כשבאת לשם, אתה יודע שהוא לא היה קרוב לילדים. השיחה היא תיעוד שלו כשומר בלילה שמפטרל בכל האזור, על ילדים שהגיעו לשער והוא שלח אותם לבניין המרכזי ודיווח למי שצריך. זה כל הסיפור, אבל אם אפשר לגנוב דעת וליצור אמת לשעתה, למה לא? מזה אתם מתפרנסים, קוף".

נפרדנו. חזרתי הביתה לצפות שוב בתוכנית, חמוש בכל המידע והאינטרסים של המשתתפים. מי המופיעים, מה האינטרס שלהם, מדוע הופסקה השהייה שלהם בבתי השנטי, איך הם הגיעו ובאיזה מצב, ומאוד כאב לי עליהם. צעירים בתחילת החיים, כולל הבגירים, נושאים מטען עצוב של כאב, מתמודדים לבד עם עולם שגדול עליהם.

זה החזיר אותי לשיחת הקליטה עם אלכס במרכז הגמילה אחווה לפני תשע וחצי שנים. אלכס דומה למריומה בהרבה מאפיינים. גם הוא גדל ברחוב, הפך לנרקומן כבד ואלכוהוליסט יותר כבד, עד שהשתקם ופיתח דרך טיפול במכורים. גם אותו רשויות הרווחה לא מחבבות, בלשון המעטה. כי ברווחה לומדים מצוקה באוניברסיטאות, אלכס ומריומה למדו את זה על בשרם ברחובות, אכלו מפחי זבל וחיפשו פינה יבשה לזרוק את הגוף, להירגע. שניהם קולטים את האדם שעומד מולם בשניות.

פעם שאלתי את אלכס, אחרי שכבר גרתי אצלו באחווה יותר מחודשיים, איך הוא מזהה מכור. "זה קל, רון. ברגע שהשפתיים שלו זזות, אני יודע שהוא משקר, שהוא יעשה הכל כדי לעבוד עליי, אבל אני לא אומר לו, כי אני ביישן". שנינו התפוצצנו מצחוק, אני זוכר את המשפט הזה כבר לא מעט זמן.

טלפנתי למריומה, לברר איך היא עברה את הלילה. היא ניסתה להסוות את הבכי בקולה. אני חצי חירש, אבל האוזן הטובה באמת טובה. "אני אשרוד, קוף, אבל לא קל לי, נשבעת לך. אתה יודע שאני זוכרת כל ילד או ילדה שהגיעו אליי, גם אם דיברתי איתם שעה והם עזבו. כאב לי נורא לצפות, אבל כל עוד אני בחיים, אני לא אתן לפגוע בילדים האלה.

ואלוהים עדי, שכמה מהילדים שדיברו נגדי ונגד הבתים, מטופלים כיום במימון העמותה במקומות אחרים. הם יודעים, ואני יודעת שהם יודעים, שתמיד אוהב אותם, תמיד אעזור. אבל יש חוקים, רון, אני מפוקחת ומפוכחת. אני לא יכולה לעבור על החוק, כל ההחלטות שקיבלתי היו בהתאם לחוק, עם כל הכאב העצום שנגרם לילדים. וגם לי, אלוהים יודע שגם לי וגם לצוות המסור. לפעמים בכינו. אז גם עכשיו אני בוכה, אבל אני אתגבר".

השיחה נותקה, ואני רק חשבתי מה נוער בורח חסר קורת גג היה עושה בלי מריומה ב־38 השנים האחרונות. אי אפשר לתרגם את התשובה לרכילותון שמוציא שם רע לחלטורה. חבל לי, נורא חבל.



פורסם במקור

כתיבת תגובה