“יש שופטים בירושלים”, שופטים ולא שפוטים

טעות לחשוב שבראש מעייניו של יו”ר הכנסת יריב לוין עומדת השאלה אם בית המשפט העליון הפר השבוע את עקרון הפרדת הרשויות כשהוציא לכנסת “התראת בטלות”. כפי שנהוג לומר, לא זו השאלה. בית המשפט העליון בחן את השימוש שעשתה הכנסת בחוק יסוד לצרכים פוליטיים, בהם חלוקת כספים קואליציוניים.

פסק הדין (בדעת רוב של שישה מבין תשעת חברי ההרכב) קובע כי מדובר במקרה מובהק של שימוש לרעה בסמכות המכוננת של הכנסת הואיל ו”מדובר בנורמה זמנית ופרסונלית במובן זה שהיא מכוונת כל כולה לפתרון קשיים פוליטיים ספציפיים של ממשלה מסוימת ואינה חלה ביחס לממשלות עתידיות". במילים אחרות, בית המשפט הוציא כרטיס צהוב כנגד הזילות שנוהגת הכנסת בחוקי יסוד המשמשים בסיס חוקתי למשטר הדמוקרטי בישראל.

כמו אחרון אוהדי הכדורגל במערכון המפורסם של הגשש, לוין ושכמותו רוצים, פעם אחת ולתמיד, לקבוע מי יהיו השופטים, מה תהיה התוצאה ומה יהיה מזג האוויר, ואם לא, הם ישרפו את המועדון. הוא לא מתעניין בכללי המשחק הדמוקרטיים. הוא לא מפנים ששלטון הרוב אין פירושו עריצות הרוב. הוא כופר בסמכות בית המשפט להפעיל ביקורת שיפוטית על החלטות של הכנסת וחותר תחתיה. בשם מעמדה הריבוני של הכנסת הוא מנהל מאבקי כוח שכל תכליתם היא להחליש את בית המשפט העליון.

זמן קצר לאחר שפורסם פסק הדין, המחזיק יותר מ־100 עמודים, החלה הרעשה כבדה מספסלי הימין. טרם יבשה הדיו אצה הדרך לתקוף. בכירים וזוטרים כאיש אחד (ספק אם הספיקו לקרוא). השר אלי כהן: פסיקת בג"ץ היא ניסיון חיסול של הדמוקרטיה. השר אופיר אקוניס: הפסיקה היא סכנה לדמוקרטיה. השרה מירי רגב: כניסת בג"ץ ברגל גסה אל מתחם סמכויות המחוקק מאיימת על שלטון החוק. ח”כ איילת שקד: צעד נוסף בהפיכה שיפוטית. ח”כ מאי גולן: מערכת המשפט עולה עם D־9 על משכן הכנסת. ח”כ בצלאל סמוטריץ’: לא לציית לאבסורדים של בג”ץ. אין דרך אחרת.

על כל אלה האפיל יו"ר הכנסת בכבודו ובעצמו. בהודעה שפרסם הגדיר יריב לוין את פסיקת בג"ץ: מזעזעת, אירוע מטורף, משוללת כל סמכות, נעדרת כל תוקף. לוין לא הסתפק בכך וכיוון את חציו אל השופטים באופן אישי: "קומץ של שישה אנשים מתכסים בגלימת המשפט כדי לבצע הפיכה שלטונית". לא פחות.

לוין מכנה את ששת שופטי הרוב "קומץ". משל היו קומץ אוהדים מתפרעים או קומץ חוליגנים העוקרים עצים של פלסטינים או קומץ בריונים המגדפים משפחה שכולה. כנגד "הקומץ" הרדיקלי הזה השולט בנו לכאורה ומבקש לחולל הפיכה, התייצב לוין באומץ והכריז כי יעמוד חשוף בצריח במלוא העוצמה אל מול הניסיון לבטל את הדמוקרטיה ויגן על מעמדה ועל סמכותה של הכנסת.

אין זו הפעם הראשונה שלוין מתבטא בבריונות נגד בית המשפט העליון. בעבר האשים את השופטים בכך שהם מובילים לאנרכיה. קשה להאמין, המפלגה שבה הוא חבר בכיר גוררת את ישראל לבחירות פעם אחר פעם ומסרבת להשלים עם העובדה שאין לה קואליציה, שלא לדבר על אובדן המשילות שהתגלה במשמרת הארוכה שלה בשלטון החל ממשבר הקורונה, דרך אסון מירון ועד לאחרונה במהומות שבין יהודים לערבים. אבל לוין לא מתבלבל ומאשים את בג”ץ.

מותר ואפילו רצוי לבקר את פסיקת בית המשפט, אבל מה שעושים לוין וחבריו חורג מביקורת לגיטימית. מדובר בהתלהמות שמדרדרת את ישראל למחוזות שבהם אין דין ואין דיין, לנוכח רפיסותו של הרוב הדומם המכבד את שלטון החוק. לו רצו לוין וחבריו להסדיר את היחסים בין הרשויות היו יכולים לחוקק את חוק יסוד החקיקה. מי מנע בעדם?

במקום להרכין ראש בפני שלטון החוק עומד לוין ומצהיר: “אלוהים לשלטון בחרתנו” ובלעדינו אַיִן. לוין אינו מיושבי הספסלים האחוריים. בתפקידו כיו”ר הכנסת הוא סמל שלטון וממלא מקום נשיא המדינה. חבר בכיר במפלגה שמנהיגה המיתולוגי טבע את המונח “יש שופטים בירושלים”. שופטים ולא שפוטים. 



פורסם במקור

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.