מדוע לא נחקרו עבירות ההגבלים ב"תיק 2000" ו"תיק 4000" ומדוע התאגידים חמקו מכתב אישום?

בינואר 2017 רעדו אמות הסיפים באולפנים ובבתי הדפוס. חקירת "תיק 2000" חשפה שיחות ופגישות בין ראש הממשלה נתניהו לבין מו"ל "ידיעות אחרונות" נוני מוזס, בהן נדונה האפשרות לסדר מחדש את החיילים על הלוח בשוק העיתונות הישראלי. התדמית הציבורית המקובלת של "הגדול" מרחוב מוזס ו"הגדול" מרחוב בלפור כשני קווים מקבילים שלעולם לא ייפגשו – התרסקה.

מהשיחות עלתה תמונה של עסקה משולשת שבקודקודה העליון נתניהו, שייהנה משני העולמות, ובשני הקודקודים האחרים אדלסון ו"ישראל היום", שתפוצתו תוגבל, ומוזס ו"ידיעות אחרונות", שיירתמו לקידום נתניהו ומשפחתו. דטאנט יווצר בין שני השחקנים המרכזיים בשוק העיתונות המודפסת, והכל מבלי שהדבר יתגלה או יקבל את האישורים הנחוצים להסדר מהסוג הזה.

במוקד החקירה הפלילית שהפכה לגלויה עם חשיפת הפרשה, עמדו עבירות בתחום טוהר המידות של שוחד, מרמה והפרת אמונים. אך קריסתה של הקונספציה לפיה ברור מי אויב של מי, הובילה גם למחשבות על משמעות פלילית נוספת של השיח החשאי. כאן גם נולדה דרישה ציבורית לחקור את העבירות הללו, מתחום ההגבלים העסקיים.

נוני מוזס דוחק בנתניהו לשלוח אדם שיתדרך את העורכים הבכירים בקבוצת "ידיעות אחרונות", רון ירון וערן טיפנברון, כיצד להטות את הסיקור לרצונו של נתניהו (צילומי מסך מהדיווח בחדשות 2 בינואר 2017 על חשיפת הקלטה של שיחות השוחד בין נתניהו למוזס)

נוני מוזס דוחק בנתניהו לשלוח אדם שיתדרך את העורכים הבכירים בקבוצת "ידיעות אחרונות", רון ירון וערן טיפנברון, כיצד להטות את הסיקור לרצונו של נתניהו (צילומי מסך מהדיווח בחדשות 2 בינואר 2017 על חשיפת הקלטה של שיחות השוחד בין נתניהו למוזס)

באותו חודש ינואר שיגרה התנועה למען איכות השלטון פניות לממונה על ההגבלים העסקיים ומאוחר יותר גם ליועץ המשפטי לממשלה, כדי שעבירות התחרות ייבחנו גם הן. במרץ אותה שנה כבר עתרה התנועה בפעם הראשונה כדי לחייב את היועץ המשפטי לממשלה לחקור את העבירות האלה, אך עתירה זו נמחקה משום שהפנייה לבג"צ באה רק שבועיים אחרי הפנייה ליועמ"ש, והשופטים סברו כי מדובר בפרק זמן קצר מדי.

מאוחר יותר, במאי 2017, עתרה שוב התנועה באותו עניין. "דינה של העתירה להידחות על הסף, בהעדר עילה להתערב בעמדתם של המשיבים 3-1 [היועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה והממונה על ההגבלים העסקיים]", כתבו בסוף יולי 2017 שופטי בג"צ שדחו את העתירה.

"כידוע", הוסיפו, "לגורמי מערכת אכיפת החוק מוקנה שיקול דעת רחב בשאלת הפתיחה בחקירה פלילית, ובהמשך, בנוגע לאופן ניהולה של החקירה". שופטי בג"צ, עמית, שהם וקרא, החליטו שלא להתערב ובסופו של דבר נזנחו העבירות ההגבליות בלא שנחקרו או נבחנו לעמקן, ככל הידוע.

העדויות שנפרסו עד עתה בתיקי האלפים מצביעות על כך שבצד העבירות שבהן עוסקים האישומים, אפשר שנעברו עבירות הגבליות של חלוקת שוק והשפעה על איכותו וכמותו של המוצר העיתונאי – של כמה וכמה כלי תקשורת מלבד "וואלה"

אלא שהמשכה של אותה חקירה, שהבשילה לכתבי אישום, כמו גם העדויות שנמסרו במסגרת התיק הפלילי הנדון באולם 315 בביהמ"ש המחוזי בירושלים, חידדה את האפשרות לפיהן פרשות האלפים – לא רק "תיק 2000" אלא גם "תיק 4000" – טומנים בחובם יסודות של עבירות על דיני התחרות.

חוק התחרות הכלכלית מגדיר הסדר כובל כ"הסדר הנעשה בין בני אדם המנהלים עסקים, לפיו אחד הצדדים לפחות מגביל עצמו באופן העלול למנוע או להפחית את התחרות בעסקים בינו לבין הצדדים האחרים להסדר, או חלק מהם, או בינו לבין אדם שאינו צד להסדר".

הסעיף ממשיך וקובע חזקה לגבי הסדרים שבהם הכבילה "נוגעת בין השאר למחיר, לרווח שיופק, לחלוקת השוק, כולו או חלקו, לכמות הנכסים או השירותים שבעסק, איכותם או סוגם".

העדויות שנפרסו עד עתה בתיקי האלפים מצביעות על כך שבצד העבירות שבהן עוסקים האישומים, אפשר שנעברו עבירות הגבליות של חלוקת שוק והשפעה על איכותו וכמותו של המוצר העיתונאי – של כמה וכמה כלי תקשורת מלבד "וואלה".

הגילויים שהלכו ונחשפו בפרשיות הללו רקמו לנגד עינינו תמונה של שוק חולה, רווי קשרים צולבים בין מתחרים, הסדרים והבנות שסימני שאלה רבים מרחפים מעליהם. בהחלט ניתן היה לצפות כי כל אלה ייחקרו, אם לא בעת שהחלה החקירה, אז מהרגע שנשמעו עדויות והוגשו ראיות הנוגעות להם בדיוני בית המשפט.

אילן ישועה בבית-המשפט המחוזי בירושלים, 16.6.2021 (צילום: יונתן זינדל)

אילן ישועה בבית-המשפט המחוזי בירושלים, 16.6.2021 (צילום: יונתן זינדל)

קחו למשל את עדותו של אילן ישועה, מנכ"ל "וואלה", במסגרת "תיק 4000". ישועה, עד תביעה שמעידיו עשו כל מאמץ לשוות לו אמינות ובקיאות בחומר, העיד כי בין מוזס, השולט בקבוצת "ידיעות אחרונות" ומי שנודעו לו אינטרסים גם בחברת הכבלים "הוט" – קיים ערוץ קשר ותיאום עם שאול אלוביץ', מבעלי בזק, יס ו"וואלה" באמצעות ניר שלום, שעבד שנים קודם לכן עם שרי התקשורת דליה איציק ואריאל אטיאס והוגדר רשמית כיועץ רגולטורי-עסקי של אלוביץ'.

במסגרת ערוץ הקשר הזה ניתנו הוראות ל"טיפול" במוצר העיתונאי של "וואלה". "קיבלתי הוראות מפורשות, לא היו מפורשות מאלה, הן היו יותר חשובות מההוראות כלפי ראש הממשלה – בנוני לא נוגעים", העיד ישועה.

ערן טיפנברון (צילום: אורן פרסיקו)

ערן טיפנברון (צילום: אורן פרסיקו)

במקביל, ניהל ישועה קשר חוזר ונשנה גם עם ערן טיפנברון, עורך ynet, האתר המתחרה. קשר שהגיע עד לאפשרות המעבר של האחרון לערוך את "וואלה". רעיון שלא הבשיל מחשש להרגיז את "הגדול מתל אביב", כלומר מוזס.

ישועה אף העיד כי אלוביץ' עקץ אותו ואמר: "אתה לא מסוגל להגיד להם מה ש'כלכליסט' אמרו לנו: תנו לנו חסויות ב-400 אלף שקל בשנה ולא נכתוב נגדכם". ב"כלכליסט" הכחישו את האמירות האלה באופן גורף וכינו אותן "שקר מתועב חולני והזוי, שאין לו כל יסוד במציאות". אך מעבר לסוגיות אתיות ופליליות, התיאור לפיו קבוצת בזק מעבירה מאות אלפי שקלים בחסויות תמורת שיפור הסיקור ב"כלכליסט" הוא לכאורה בגדר עסקה כובלת, עבירה על דיני ההגבלים.

מעדותו של ישועה עלו גם מקרים של התערבות בכלי תקשורת אחרים. כך למשל פעל לשנות את סיקור בזק ב"גלובס" וב-ynet באמצעות פניות לאיתן מדמון מנכ"ל "גלובס", איתו היה בקשרי חברות הדוקים, ולאבי בן-טל מנכ"ל ynet.

מנכ"ל "גלובס" איתן מדמון, בית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב - יפו, 23.12.15 (צילום: אורן פרסיקו)

מנכ"ל "גלובס" איתן מדמון, 2015 (צילום: אורן פרסיקו)

לפי עדותו של ישועה והחומרים שסיפק, הקשר בינו לבין מדמון, מנכ"ל כלי התקשורת המתחרה, היה כל-כך הדוק עד ששמדמון ניסח בעבור ישועה טיוטת תגובה לכתבת התחקיר על "וואלה" שפירסם גידי וייץ בעיתון "הארץ", ואף סייע לו להטעות את כתב "גלובס", לי-אור אברבך, שפנה למדמון כדי שיסייע לו בהכנת דיווח על טלי בן-עובדיה, אז עורכת "וואלה".

עוד עלה מהעדות ומחומרי החקירה שלישועה היו ערוצי קשר קרובים וחבריים גם עם מתחרה נוסף, יוסי ורשבסקי, מנכ"ל ערוץ 10. כשורשבסקי ביקש להתערב בתוכן דיווח ב"וואלה" על ערוץ 10 כתב לו ישועה: "העפתי את הכל" ו"בשבילך אעשה הכל".

לווינים נוספים משתבצים במסיבה הצולבת הגדולה הזאת. מוטי שרף שייעץ ל"וואלה" ול"גלובס" של פישמן. ניר חפץ שהיה מעורב בייעוץ לאוליגרך דוידוביץ' שהתחרה על רכישת "גלובס". אפילו מנכ"ל חברת חדשות 2 והעורך הראשי שלה, אבי וייס, שעל רקע מתיחות בין "וואלה" לחדשות 2 ב-2015 כתב לישועה: "מבחינתי אין ולא תהיה מלחמה. עם ynet – תהיה גם תהיה!!!".

ובחזרה ל"תיק 2000": ניר חפץ סיפק עדות וראיות להעברת מסרים בין נתניהו למוזס בנוגע למערך הכוחות בשוק התקשורת ומיתון המתיחות בין "ישראל היום" ל"ידיעות אחרונות". בשיחות המוקלטות בין חפץ לארנון מילצ'ן, בעל מניות בערוץ 10 באותה תקופה, נשמע מילצ'ן מספר שנתניהו אמר לו שהוא יכול לבקש מבעלי "ישראל היום" שלדון אדלסון לשנות את מספר העותקים של העיתון באופן שפוגע או מיטיב עם מוזס.

שלדון אדלסון ובנימין נתניהו. אריאל, 28.6.17 (צילום: בן דורי)

שלדון אדלסון ובנימין נתניהו. אריאל, 28.6.17 (צילום: בן דורי)

העדויות על שיחותיו של נתניהו עם אדלסון, עם בעל השליטה בערוץ 10 בלווטניק ועם מוזס, יכולות להתגבש לתמונת עולם מתואמת שבה כל צד לוקח על עצמו מגבלות וזוכה ביתרונות שונים.

התמונה המצטיירת מכל אלה אינה תחרותית במיוחד. מאחורי הקלעים ומתחת למעטה התחרות, מתקיימים ערוצי תיאום ושיח בין כלי התקשורת, המשרתים לכאורה אותם על חשבון הקוראים והאמת העיתונאית. את עקבות התיאום האלה ניתן היה למצוא בחוקרי החקירה שנחשפו במשפט ובעדויות שניתנו במהלכו בחודשים האחרונים. בעברית משפטית קוראים לזה הסדר כובל, בשפת המציאות התמציתית – קרטל.

רשות התחרות השיקה לאחרונה חקירה מתוקשרת נגד רשתות השיווק השונות, מנהלים ובעלי שליטה בהם בחשד לתיאום מחירים, תיאום שנעשה בין השאר גם באמצעות הכרזות והצהרות פומביות בכלי התקשורת. בעוד החקירה הזאת מתבררת, יתכן שחקירה משמעותית ומקיפה יותר, על התיאום הנמשך והמאסיבי שהתרחש במשך שנים מאחורי הקלעים של התקשורת הישראלית – נזנחה עוד בטרם התחילה.

סוד התאגיד הנעלם

ספיח נוסף לתהיות שהועלו כאן עד כה על חוסר המעש החקירתי-תביעתי, הוא עניין אי-העמדתם לדין של התאגידים המעורבים בפרשה, "ידיעות אחרונות", "וואלה" ובזק.

כבר לפני למעלה משנתיים תהיתי כאן מדוע נמנעים בפרקליטות ובייעוץ המשפטי לממשלה מלהעמיד לדין גם את התאגידים שהיו מעורבים בעבירות עליהן עומדים לדין בעלי השליטה בהן, במיוחד בהתחשב באמות המידה שנקבעו על ידי פרקליט המדינה לצורך העמדה לדין כזו – שלפיהן אי אפשר להימלט מהמסקנה שגם אותם תאגידים היו צריכים לשבת על ספסל הנאשמים.

כזכור, כתב האישום נגד נאשמי תיקי האלפים הוגש בינואר 2020 – אך טבעי, יעיל והגיוני היה להגיש באותו מועד את כתבי האישום נגד התאגידים ולנהל את המשפט באופן מאוחד. זה לא קרה וחבל.

בית "ידיעות אחרונות" בראשון-לציון (צילום: "העין השביעית")

בית "ידיעות אחרונות" בראשון-לציון (צילום: "העין השביעית")

במאי 2020 אף הוגשה עתירה על ידי עמותת לביא שיוצגה באמצעות עורך הדין מיכאל דבורין (גילוי נאות: המייצג גם את הצלחה שאני יועצה המשפטי) שביקשה להורות ליועץ המשפטי לנמק מדוע לא יועמדו התאגידים לדין.

כפי שדווח בזמנו על ידי שוקי טאוסיג, בעתירה נטען כי היה על הפרקליטות להגיש כתב אישום גם נגד התאגידים שבראשם עמדו הזוג אלוביץ' ומוזס, "וזאת בשל הפעילות הפלילית המיוחסת לאורגנים אלה שפעלו מטעם התאגידים ולמענם כמתואר בכתב האישום. הדבר אף עולה בקנה אחד עם הנחיות מפורשות של המשיבים עצמם לפיהן 'דין יחיד כדין תאגיד' ואדרבא קיים אינטרס ציבורי עליון להעמיד לדין לא רק יחידים 'שחטאו' אלא אף את התאגידים שבשמם ועבורם פעלו".

אלא שהעתירה נדחתה במהרה ובפסק דין קצר. "העותרת סבורה כי מאחר שחלפו כבר כששה חודשים מאז פנתה לראשונה ליועץ המשפטי לממשלה, וארבעה חודשים מאז התשובה האמורה [לפיה הפרקליטות שוקלת עדיין אם להעמיד לדין את התאגידים], ועדיין לא ניתנה החלטה בעניין, הרי שיש הצדקה להתערבות של בית משפט זה. ואולם, בית המשפט הגבוה לצדק איננו 'סדרן העבודה' בלשכת היועץ המשפטי לממשלה, ועתירה אליו אינה אמצעי נאות לדרבון הפרקליטות לשנות את סדרי הקדימויות שקבעה לעצמה", נכתב בפסק הדין.

בית וואלה, רחוב אבן גבירול, תל אביב, מרץ 2011. צילום: שוקי טאוסיג

בית "וואלה" בתל אביב, מרץ 2011 (צילום: שוקי טאוסיג)

בנובמבר 2020 פורסמו ידיעות לפיהן הוחלט שלא להעמיד את התאגידים לדין באופן סופי. אך מאז לא אירע דבר והנה אנחנו כבר בתחילת 2022. ההחלטה על העמדתם לדין של התאגידים לא התקבלה גם לאחר שנשמעו מספר עדויות מרכזיות בתיקי האלפים שיש להן רלוונטיות לאשמתם האפשרית של תאגידים אלו. אמנם בית המשפט העליון אינו סדרן עבודה בלשכת היועץ המשפטי לממשלה, אך גם על היועץ ולשכתו חלים כללי המנהל התקין וההתנהלות הסבירה.

ככל שנמשך המצב לפיו לא מתקבלת החלטה ומשפט האלפים מתקדם, מתרחקות הסבירות והתקינות ממקומן הראוי עוד יותר ואולי אין מנוס מהתערבותו של בית המשפט העליון כמבוגר אחראי.

בסוף החודש הזה, ממש בעוד יומיים, יפרוש היועץ המשפטי לממשלה מתפקידו. ראוי שאחת ההחלטות האחרונות שיקבל, בטרם יפרוש, תהיה בסוגיית העמדתם לדין של התאגידים שמתמהמהת כבר זמן רב ללא הצדקה ובניגוד לאינטרס הציבורי.



פורסם במקור

כתיבת תגובה