מה חושב מנהל המכון לרפואה משפטית על רומן זדורוב?

כמעט 15 שנים יושב רומן זדורוב בכלא על רצח הנערה תאיר ראדה. תקופה שבה הוא נאבק להוכיח את חפותו, מדלג מערכאה לערכאה. ב־11 במאי השנה הורה שופט בית המשפט העליון, חנן מלצר, על קיום משפט חוזר לזדורוב. הפרקליטות התלבטה אם לקיים את ההליך או לוותר ולהסכים לשחרור זדורוב, עד שהודיעה בשבוע שעבר כי היא מבקשת משפט חוזר. ביום שלישי הקרוב צפוי בית המשפט המחוזי בנצרת לפרסם את ההחלטה אם לשחרר אותו עד תום ההליכים.

בשלל הראיונות של גיבורי הפרשה בחודשים האחרונים, נעדר קולו של ד"ר חן קוגל, מנהל המכון לרפואה משפטית באבו כביר בשמונה השנים האחרונות, שמכיר את הראיות הפורנזיות מקרוב. כל הבקשות למשרד הבריאות לראיין אותו נענו בשלילה, לעיתים בנימוק של "סיבות משפטיות", לעיתים ללא נימוק כלל – הגם שמומחים אחרים הקשורים לתיק מתראיינים בחופשיות בכל כלי התקשורת.

לפני שנתיים סיפר קוגל בראיון לתוכנית "אנשים": "גורם ממסדי בכיר מאוד התקשר אלי ואמר לי – 'אתה עובד מדינה, ואם אתה רוצה להמשיך, אתה לא יכול לומר דברים שאינם על דעת המדינה'. אבל אם אני לא מדבר, אני מועל בתפקידי".

ואכן, לקוגל קשה לשתוק. הוא מוצא את הקהל שלו בהרצאות פרטיות. בשבוע שעבר, בהרצאה בפני עשרות אנשים בחיפה, הוא דיבר בהרחבה על פרשת תאיר ראדה. "בשנת 2014, בעת הערעור של זדורוב לעליון, נתנה הפתולוגית ד"ר מאיה פורמן חוות דעת מקצועית מטעם ההגנה לבית המשפט, שלפיה הסכין שבה נעשה החתך בצוואר של תאיר היתה משוננת ויש לה סימנים מזוהים. זה אומר שהסיפור של זדורוב בהודאה שלו – שהוא רצח את תאיר בסכין יפנית – לא נכון. בית המשפט העליון לא שומע עדים, ולכן החזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי, ששמע את ד"ר פורמן וקטל אותה, גזר אותה לגזרים, וכתב שהיא לא יודעת כלום. זדורוב הורשע, והתיק עבר לעליון".

קוגל כבר היה אז מנהל המכון לרפואה משפטית, והפרקליטות סירבה לאפשר לו להעיד ולתמוך בחוות הדעת של ד"ר פורמן, בטענה שהוא חתום על הסכם ניגוד עניינים ואינו יכול להעיד נגד המדינה. חוות הדעת הזאת היתה יכולה להישכח בפח האשפה של ההיסטוריה, אלמלא התקבלה פורמן באותה שנה לעבודה במכון, לאחר שזכתה במכרז.

"ואז קורא לי שי ניצן, פרקליט המדינה דאז, ואומר לי: 'אני לא מוכן שהיא תעבוד במכון'", מספר קוגל לקהל. "למה? מפני שבית המשפט כתב עליה דברים רעים מאוד במשפט זדורוב. עניתי לו בתקיפות: 'המשפט מתנהל, יש ערעור. אם אתה פוסל אותה כעדה, והיא לא מתקבלת לעבוד במכון – זה משליך על המשפט'.

"ואמרתי לו עוד משהו: היא צודקת. כל הרופאים במכון יודעים שהרצח בוצע בסכין משוננת, כולל מי שכתב את חוות הדעת הראשונה למשפט הראשון במחוזי (ד"ר קונסטנטין זייצב, שהיה רופא בכיר במכון לרפואה משפטית; ה"א), רק שאין לו אומץ להגיד את זה.

"שי ניצן ענה לי: 'תודה רבה שאמרת לי את זה, זה מאוד חשוב'. מאותו רגע, מודרתי מכל הדיונים בעניינה של מאיה פורמן. בתיאום איתי, מאיה תבעה אותי בבית המשפט ב־2018 על אי־קבלתה למכון, ואז לא היתה לי ברירה אלא להגיד בבית המשפט את מה שאמרתי לכם עכשיו: שכל העובדים במכון יודעים שתאיר נרצחה בסכין משוננת. לכן זה לא נשאר בדלתיים סגורות". פורמן ניצחה בבית המשפט, ועובדת גם היום במכון לרפואה משפטית.

• • •

בשנת 2017 הודיע קוגל לנציב הביקורת על הפרקליטות, השופט בדימוס דוד רוזן, כי התובעת בתיק זדורוב, שילה ענבר, הסתירה את עמדתו התומכת בחוות דעתה של פורמן. הנציב לא טיפל בפנייה, מכיוון שאינה בתחום סמכותו.

הניסיונות להשתיק את קוגל נמשכו. עו"ד יובל יועז, המייצג את תנועת אומ"ץ, אמר בראיון לתחנת הרדיו 103FM בשנת 2017: "לפני כמה ימים הגיע לידי מכתב שכתב ד"ר חן קוגל, ובו טען כי הפרקליטות מגישה תשובות לבג"ץ בשמו, בלי שאף אחד דיבר איתו. לדבריו, מדובר בדברים שהם לא נכונים ולא מדויקים… דבריו החשובים הם דוגמה מובהקת להסתרת מידע ולשיבוש הליכי משפט שבוצעו סביב משפט הרצח. ד"ר קוגל בחר לומר את האמת המקצועית שלו באומץ לב יוצא דופן, גם כשבמשרד המשפטים עשו כל מאמץ לשנות את תצהירו לבית המשפט".

זדורוב בדיון בבית המשפט, השבוע. "אם זו היתה שערה של זדורוב, גם אז היו אומרים שזה מתאים לאלפי אנשים?", צילום: גיל אליהו/ג'יני

 

ב־2018 פורסם כי נציגת המדינה בדיון של פורמן נגד המכון הפתולוגי, עו"ד דורית יפרח דרורי, כעסה על עמדת קוגל, שהיתה בניגוד לעמדת המדינה, וכתבה לממונים עליה במשרד המשפטים: "בעיניי הוא שערורייה. לא יעלה על הדעת שהתצהיר הזה יוגש מטעמנו! יש גבול לכל דבר".

עקב כך עתרה התנועה למשילות ודמוקרטיה לבג"ץ בבקשה שיורה ליועץ המשפטי לממשלה על חקירה פלילית נגד דרורי ונגד המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, דינה זילבר, ומנהלת המחלקה לדיני עבודה, רחל שילנסקי. הם צירפו לעתירה מכתב של נציבת תלונות השופטים, השופטת בדימוס הילה גרסטל, שמתחה ביקורת על ניסיון הפרקליטות להתערב בתצהיר של קוגל. בג"ץ דחה את העתירה, בנימוק שעדיין לא נקבעה נורמה מחייבת בהקשר להתערבות בתצהירים המוגשים בידי אנשי מקצוע מטעם המדינה, אבל בסופו של דבר, התצהיר של קוגל הוגש ללא שינוי.

• • •

יום חמישי בערב, פאב "פיל או סוף" באזור התעשייה בעיר התחתית בחיפה. קוגל (59) יושב באחד השולחנות מאחור, עוטה מסיכה, צופה בעניין בקהל שמתחיל למלא את המקום לקראת ההרצאה שלו, "פענוח פשעים באמצעות רפואה". הוא לא יודע על הימצאותנו במקום.

הקהל מגוון: מבוגרים וצעירים, זוגות ובני נוער. בדיוק ב־8 בערב מוריד קוגל את המסיכה ועולה לבמה.

הקריירה שלו אינה שגרתית. הוא שירת בחיל הרפואה, והשתחרר בדרגת סא"ל. אחר כך בחר במקצוע לא פופולרי כרופא משפטי, וב־1991 החל לעבוד במכון לרפואה משפטית. עבד שם עד שנת 2005, "ואז פתחתי את הפה כדי לספר על דברים לא תקינים כמו שימוש לא נאות באיברים, אגירה שלהם ומכירה שלהם, וחוות דעת שקריות. בדרך כלל מי שפותח את הפה צריך לעזוב. עזבתי (קוגל פתח מכון פרטי לרפואה משפטית ונתן חוות דעת פרטיות; ה"א), וחזרתי ב־2013 כמנהל". בשנת 2007 קיבל קוגל את "אות הלוחם בשחיתות" מטעם התנועה לאיכות השלטון בישראל, על מאבקו בשחיתות במכון הפתולוגי.

קוגל מסביר כי חוות דעת של רופא משפטי אינה פסק דין, אלא דעה. "יכול להיות שאנחנו טועים בתום לב. הבעיה היא שאין מכון נוסף בארץ, ואז מביאים מחו"ל חוות דעת נגדית, וזה קורה מדי פעם. בתיק זדורוב רצו שאתן חוות דעת, אבל זה נמנע ממני, מפני שלפני 15 שנה נתתי חוות דעת להגנה. אז הביאו מומחים מחו"ל, שבסוף תמכו בחוות הדעת שלי".

גם היום, נראה שיש לו ספקות לגבי אשמתו של זדורוב. "אני לא יכול לדבר על זדורוב האיש, אני יכול לדבר על ראיות פורנזיות. מה עומד נגד זדורוב? מצד אחד, ההודאה שלו. אני לא מתעסק בזה – זה לא התחום שלי, ואני לא בית משפט. אנחנו יודעים דבר אחד: אנשים מודים בדברים שהם לא עשו.
"אני בחרתי להיות רופא שלא מטפל באנשים. אבל אני מציל אנשים אחרת. אני מציל אותם מהרשעות, כשאני מציג ראיות שלפיהן לא יכול להיות שהם ביצעו את הפשע שבו הם מואשמים.

"בארה"ב קיים 'פרויקט החפות', שהוקם בשנת 1992. לקחו אנשים שהורשעו בעבירות חמורות כמו רצח, אונס ושוד, ואחרי שנים בדקו את הראיות בתיקים שלהם בטכניקות חדשות כמו דנ"א. בפעם האחרונה שבדקתי, זוכו 2,810 אנשים, חלקם מעונש מוות, מ־150 אלף שנות מאסר. בישראל אי אפשר לעשות את זה, כי משמידים את הראיות אחרי המשפט.

"חלק גדול מהאנשים האלה, שנשפטו והורשעו, הודו בדברים שלא עשו. אז אנחנו יודעים בוודאות שאנשים מודים בדברים שלא עשו, מסיבות שונות. זדורוב הודה".

קוגל לוקח נשימה עמוקה וממשיך: "אבל מה יש לנו מבחינת הראיות הפורנזיות? לכאורה, טביעת נעל שלו על מכנסיה של תאיר ראדה. יש ויכוח על זה. בא מומחה אמריקני ואומר: 'זו בכלל לא טביעת נעל', והמומחה הישראלי אומר שכן.

"אני אומר שהראיה הזו נפלה, משום שאנחנו יודעים כבר הרבה שנים שטביעת נעל היא ג'אנק סיינס, מדע זבל. רק בישראל זה עדיין לא, אבל אפילו אצלנו, בשנת 2013, בית המשפט הכיר בכך במשפט מצגורה (ניקולאי מצגורה הואשם ברצח חברו, שעבד איתו בשמירה, על סמך ראיות נסיבתיות שבמרכזן טביעת נעליו. בית המשפט העליון אימץ את הגישה הרווחת בעולם, שטביעת נעל היא ראיה בעייתית ולא מדעית, אם כי מצגורה הורשע על סמך ראיות אחרות; ה"א).

"זאת ראיה שמשקלה אפסי. אי אפשר להרשיע על פי טביעת נעל, אבל אפשר לשלול על פי טביעת נעל, להגיד שזה לא אפשרי. קשה לי לקבל שיש מדע שמוגדר בעולם כמדע זבל, ואנשים עומדים ומעידים על זה בבית המשפט.

תאיר ראדה ז"ל. פצע שנפער לפני 15 שנים,

 

טביעות הנעל שנמצאו בזירה אינן של זדורוב, אומר קוגל. "אלו טביעות בתוך הדם של תאיר, והן משרטטות מסלול יציאה אל התא הסמוך – שגם בו נמצא הדם של תאיר, וזה לא מה שזדורוב סיפר בהודאה שלו, בשחזור. הוא סיפר שקפץ מעל הדלת, כי היא היתה נעולה. אני לא אומר אם הוא זכאי או אשם, אני אומר רק מהן הראיות הפורנזיות.

"בית המשפט אמר על טביעות הנעל שלא ברור של מי הן. ההגנה אמרה שהן של הרוצח, התביעה אמרה שהן של המחלצים. בדקו את הנעליים של המחלצים – הטביעות לא התאימו לאף אחד. אז יצרו את 'תיאוריית המחלץ האלמוני', למרות שלא ברור למה שמחלץ ייצא מהתא השני. בשלב הזה, הדלת של התא שבו התרחש הרצח היתה פתוחה.

"על אחת מטביעות הנעל היה דם, והשאלה היא מתי הדם הזה נזל. דם לא יכול לנזול מגופה אחרי כמה דקות אלא אם הזיזו אותה, ואין מחלוקת שלא הזיזו את תאיר. אם זו דקירה בחזה – יכול להיות שלחצו עליה והיה דם בבית החזה, וזה התיז. אבל אם החתך בצוואר – כמו אצל תאיר – והיא מתה מאיבוד דם, היה צריך להזיז אותה באגרסיביות כדי שיתיז דם על עקבת נעל שכבר היתה שם.

"מה זה אומר לנו? שטפטוף הדם התרחש מייד אחרי המוות. היות שהוא על העקבה, שהיתה שם בזמן הרצח, זה אומר שהיתה בזירה עקבה – לא של זדורוב. מישהו היה שם בזמן הרצח ויצר את העקבה, וזאת הראיה שהביאה למשפט החוזר".

• • •

אחר כך עובר קוגל לדבר על ספקות נוספים שהתעוררו אצלו לגבי אשמתו של זדורוב. הוא מזכיר את הודאתו של זדורוב כי רצח את תאיר ראדה בסכין יפנית, אולם זו לא נמצאה עד היום. הראיה הזאת נפלה, לאחר שהשופטים שהרשיעו אותו השתכנעו שזו היתה סכין משוננת – כלומר, לא הסכין שזדורוב העיד עליה.

לדבריו, אין שום ראיה פורנזית שקושרת את זדורוב לרצח. "האם יש ראיות פורנזיות אחרות? יש את השערה שעשתה סערה. מייד לאחר הרצח, בשנת 2007, נשלחו תשע שערות שנמצאו על גופה של תאיר ראדה לארה"ב, לבדיקת דנ"א מיטוכונדריאלי. זו בדיקה שעושים כשאין גרעינים בתאים, או כשיש מעט דנ"א או כשהוא באיכות לא טובה. הבדיקה הזו לא יכולה לזהות את האדם, אבל מאפשרת לזהות את השושלת האימהית שלו. לי, לאחי ולבן דודי מצד אמי יש את אותו דנ"א מיטוכונדריאלי.

"מתוך תשע השערות שנשלחו, בדקו רק חמש, כי בינתיים זדורוב הודה ועצרו את הבדיקה. מתוך השערות שנבדקו, שתיים היו של תאיר, ושלוש – לא ידעו למי הן שייכות".

חדר השירותים שבו נרצחה ראדה, מתוך הסרט "רק תאיר יודעת". "מישהו היה שם בזמן הרצח ויצר את העקבה", צילום: ערוץ 10

 

בשנת 2012 טען א"ח, בן זוגה של אולה קרבצ'נקו (א"ק), כי היא הרוצחת. המשטרה התייחסה לדבריו כאל סכסוך בין בני זוג, ולא קידמה את החקירה. ב־2016 הוא דיבר שוב, הפעם בפני מצלמות הטלוויזיה של התוכנית "צל של אמת", והסעיר את המדינה.

"התעורר ויכוח גדול על בדיקת השערות", אומר קוגל. "בשנת 2018 הוסכם בין התביעה להגנה שהמכון לרפואה משפטית יהיה מעבדה מוסכמת. נבדוק את הדנ"א המיטוכונדריאלי של א"ח ושל א"ק, ונשווה אותם לשערות שנבדקו בארה"ב ב־2007. ההשוואה הזו התאימה לא"ח.

"התחילו להגיד, 'אהה, זה מתאים לאלפי אנשים, הראיה הזאת לא שווה שום דבר'. אני שואל: אם זו היתה שערה של זדורוב, גם אז היו אומרים שזה מתאים לאלפי אנשים?

"כל ראיה פורנזית, חוץ מדנ"א גרעיני, מתאימה לאלפי אנשים. גם טביעת אצבע חלקית שנמצאת בזירה יכולה להתאים לאלפי אנשים. כי הרוצח בזירה לא משאיר טביעת אצבע שלמה, כמו שמחתימים אצבע לדרכון בשגרירות, על הפד. התפיסה המקובלת אומרת שטביעת אצבע שמתגלה בזירה, שבדרך כלל אינה מלאה, מכילה אחוז אחד של טעויות. הדנ"א המיטוכונדריאלי הוא ראיה חזקה מאוד, לדעתי.

"בית המשפט קבע שזדורוב אשם. אני עובד מדינה, ואני אומר במאה אחוז: אם בית המשפט אמר, אני מקבל את זה. אני מוריד את ראשי. אני יכול להגיד מבחינת הראיות מה מפריע לי בעניין הזה. אבל בית משפט שרואה את כל הראיות – לא רק את מה שאני רואה – יכול ליישב את זה באיזושהי דרך. אני לא אומר את זה בציניות".

אילנה ראדה. ביקשה לבדוק את הפרופיל הגנטי של כל תלמידי בית הספר, צילום: אנצ׳ו גוש-ג׳יני

 

• • •

בתחילת השבוע נערך בבית המשפט המחוזי בנצרת דיון על שחרורו של זדורוב ממעצר על תום ההליכים נגדו. זדורוב יושב בכלא כבר 15 שנה ואינו יוצא לחופשות – פריווילגיה השמורה לאסירים שמודים בעבירה שעליה נשפטו. הוא משתתף בקבוצת הורים בשיטת מכון אדלר, וקיבל אישור ל"ביקור פתוח" – מה שמאפשר לו לראות את אשתו, אולגה, ואת שני בניו, ללא חלון המפריד ביניהם, ולהתייחד עם אולגה פעם בחודש למשך 24 שעות, בחדר עם מיטה וטלוויזיה.

עורך דינו ירום הלוי, ועורכי הדין המייצגים את המדינה – ויאאם קבלאוי, שרון הר ציון, מיטל רוזנפלד ומשה מרציאנו – העלו בדיון טיעונים רבים בעניין הראיות שעליהן מדבר קוגל. בית המשפט הודיע כי ימסור את החלטתו בשבוע הבא.

בביתה שבקצרין, אילנה ראדה, אמה של תאיר ז"ל, אינה שוקטת על שמריה. היא דורשת מהפרקליטות שתמצה את כל כיווני החקירה ותגיע לחקר האמת, שתיתן מנוח לפצע שנפער בליבה לפני 15 שנים. היא יודעת שלא ברור, אחרי זמן רב כל כך, היכן נמצאות הראיות שנאספו בזירה, אם הן בכלל קיימות. כבר ב־2008 הודתה הפרקליטות שדגימות שנלקחו מציפורניה של תאיר, שנאבקה במי שתקף אותה, הושמדו. אבל בחוות הדעת של קוגל בנוגע לשערה שקושרה לא"ח הוא נתן המלצות נוספות – ביניהן, לבדוק את המבחנה שבה היתה השערה של א"ח (מתוך הערכה שבמבחנה עשוי להיות חומר גנטי בעל ערך), ולבדוק שערות נוספות שטרם נבדקו.

ב־2018 הבטיחה שרת המשפטים דאז, איילת שקד, כי משרדה יממן את עלות הבדיקות. היא סיפרה אז כי שוחחה עם חן קוגל ושי ניצן, "וכולם רתומים להגיע לחקר האמת". לאחר הפרסום אמר לה ניצן כי חרגה מסמכותה, והבדיקות לא בוצעו.

שי ניצן, "הודה לי", צילום: אורן בן חקון

 

• • •

ראדה נחושה לפעול לקבלת אישור שיאפשר לד"ר קוגל לבדוק את הראיות שעדיין קיימות (השערות שבדיקתן נעצרה ב־2007 והמבחנה עם השערה שקושרה לא"ח), ובעיקר להצליב מידע לגבי שתי השערות שנבדקו, והוצא להן דנ"א מיטוכונדריאלי, שעד היום לא אותר למי הוא שייך.

לאחר ההכרעה על משפט חוזר, קיבלה ראדה – לראשונה מאז הרצח – פנייה מהפרקליטות, שהציעה לה להיות חלק מההליך המשפטי הנוכחי. השבוע היא נפגשה עם גורמים בפרקליטות, וביקשה שהמדינה תבדוק את הפרופיל הגנטי של כל 500 התלמידים שלמדו בבית הספר "נופי גולן" ב־2006. הבדיקה הזאת, היא מאמינה, תקרב אותה אל האמת הנכספת.

מפרקליטות המדינה נמסר: "באשר לטענה של יובל יועז, היועץ המשפטי הוא המייצג את המדינה בערכאות, ועמדתו בתחום המשפטי היא המשקפת את עמדת המדינה. העמדה שעלתה מתצהירו של ד"ר קוגל לא שיקפה את עמדתו המשפטית של היועמ"ש, ולפיכך התבקש קוגל להשמיט ממנו סעיפים שסתרו חזיתית את עמדתו המשפטית המחייבת של היועמ"ש, שאליה כפוף גם ד"ר קוגל, כעובד מדינה. כן הוא התבקש שלא להתייחס לנושאים שהיו תלויים ועומדים בהליך משפטי.

נוכח סירובו לעשות כן, לא נמנע ממנו להגיש את תצהירו ככתבו וכלשונו, אך הפרקליטות הבהירה לביה"ד שתצהירו מבטא את דעתו האישית, לרבות הגיגים שאין מקומם בתצהיר משפטי, ולא את עמדת המדינה. תצהירו המקורי של קוגל, וכן חילופי המיילים שאיתו, הוגשו אף הם לביה"ד, שלא ראה להעיר על בעייתיות כביכול בהתנהלות הפרקליטות.

"אשר לדברי השרה דאז איילת שקד: השרה שקד אמרה בשעתו שככל שיהיה צורך, המשרד יממן את כל הבדיקות שצריך לערוך. בשעתו בוצעו מספר בדיקות, ומעבר להן לא נמצא כל צורך בעריכת בדיקות נוספות".

timorhila@gmail.com



פורסם במקור

כתיבת תגובה