מינוי קרובים: חייבים למגר את הרעה החולה הזו

בשבוע האחרון חזר המונח המאוס "מינויים פוליטיים" לחיינו. זה התחיל במינוי גיסתו של שר החוץ יאיר לפיד לדירקטוריון קק"ל והמשיך בזרקור שהופנה למשרד התחבורה, שם התפוצצה פרשת "ניסיון ההדחה", לכאורה, של שניים מתוך רשימת המינויים הפוליטיים הארוכה שמנתה השרה הקודמת מירי רגב, על ידי השרה הנוכחית מירב מיכאלי.

דומה כי דווקא עכשיו, בתקופת בין השמשות שבין ממשלת 12 השנים של נתניהו, אל מול עליית ממשלת "השינוי", הגיעה העת לשוב ולהזכיר לציבור את הנזק הנורא שמינויים אלו גורמים לנו, לציבור ולשירות הציבורי.

המינויים הפוליטיים בישראל הוכרזו כבר לפני שנים כ"רעה חולה שיש לעקרה מן השורש", בשורה של פסקי דין של ערכאות שונות שעסקו בנושא, ובדוחות מבקר מדינה חמורים בהם כיכבו שרי ממשלה וראשי ערים.

ולא, לצורך העניין, אני לא מדבר פה על אותן "משרות אמון" מצומצמות כמו מנכ"ל משרד או רשות, לגביהן נטען במידה רבה של צדק שנדרש בהן איש אמונו של הממנה אשר יסייע לו בקידום המדיניות. אני מדבר על כל אותם תפקידים הדורשים אנשי מקצוע ראויים, כאלו שיקדמו את האינטרס הציבורי בחברה, בדירקטוריון, המשרד או הרשות שבהם מונו.

קודם כל, ולפני הכל, עומד הרצון שלנו כחברה בשירות ציבורי טוב ומקצועי. בתקופתה כשרת תחבורה מינתה מירי רגב שורה ארוכה של חברי דירקטוריון נעדרי כל ניסיון מקצועי רלוונטי לחברות בהם מונו. היא הנמיכה במכוון תנאי סף למשרות בכירות מקצועיות כמו ראש הרשות לתחבורה ציבורית, וראש אגף תשתיות, כך שהמועמדים לא יידרשו להציג כל ניסיון מקצועי בתחום – ולאחר מכן משכה לתפקיד עסקנים פוליטיים ממפלגתה, שהקשר בינם לבין הנושאים שנבחרו לנהל פשוט אינו קיים. מינויים כאלו, ויהיו האנשים שמונו מוכשרים ככל שיהיו, פוגעים בהכרח במקצועיות של השירות הציבורי, וביכולת שלו לממש את הסמכויות שלו שאמורות לשרת את הציבור.

וצריך לזכור, מינוי פוליטי אף פעם לא נעצר במינוי עצמו, אלא כמעט תמיד גורר איתו מינויים נוספים, כי הרי חובות פוליטיים צריך להחזיר. דמיינו לעצמכם מניפה, בראשה עומד הגורם הממנה, ותחתיו המינויים שלו, שממנים את אלו שהם חייבים להם, וחוזר חלילה – ולאט לאט כל השדרה מתמלאת באותם אלו שחבים את מינוים למישהו אחר, והשירות הציבורי נפגע.

ואולי הכי חמורה היא הפגיעה בעקרון השווין. כאשר ממונה אדם לתפקיד מקצועי על סמך היכרותו המוקדמת עם הגורם הממנה, ויהא זה קשר משפחתי או זיקה פוליטית, מה המסר שהדבר מעביר לציבור? אתם יכולים להשקיע בלימודים גבוהים, אתן יכולות לצבור ניסיון רב, אבל בסוף כשתרצו להתמודד על משרה בכירה בשירות הציבורי, תגלו שהתפקיד נתפס על ידי מישהי אחרת, רק משום שהיא גיסתו של האדם הנכון, או משום שהיא היתה פעילה במטה הבחירות המתאים.

וזה מסר שהוא הרסני, מסר שיגרום לאנשים ונשים טובים להדיר רגליהם מהשירות הציבורי – כי "הכל תפור".

מינויו של אדם לשירות הציבורי שלא על בסיס כישוריו המקצועיים אלא על בסיס זיקה פוליטית או קרבה משפחתית עומד בסתירה חזיתית לאופי הממלכתי, המקצועי והערכי אשר אמור לאפיין את השירות הציבורי, עומד בסתירה לעקרון השווין, ובשורה התחתונה, פוגע בכולנו.

וזה לא משנה אם מדובר במשרה "התנדבותית", לא משנה אם הגורם שמונה הוא אדם "ראוי" ו"ישר", ובוודאי שזה לא משנה אם הגורם הממנה הוא מהליכוד, העבודה, ש"ס או יש עתיד.

מינוי פוליטי הוא תמיד מינוי פוליטי, והוא רע למערכת, רע לשירות הציבורי, ורע לציבור כולו.

אנחנו נמצאים בתקופת "בין השמשות", אלו שנדמו במשך שנים מתעוררים עכשיו לצעוק מהפוזיציה, ואלו שתקפו במשך שנים לפתע נודמים. ואולי דווקא זו השעה לאחד כוחות ולומר, זה לא משנה מי הממנה, חייבים למגר את הרעה החולה הזו.

די למינויים הפוליטיים בישראל.

הכותב הוא הוא ראש האגף המשפטי בתנועה לאיכות השלטון


פורסם במקור

כתיבת תגובה