משפט נתניהו כנייר הלקמוס לבחינת מנהיגי הימין

הביביזם, כמונח בשימוש השמאל ומלחכי פינכתם ב״ימין״, הוא האשמה בעדריות, קונפורמיזם ותמיכה עיוורת בנתניהו, הדמון הפוליטי השנוא. השנאה היוקדת שהשמאל רוחש לנתניהו שוכפלה בשלמותה כלפי תומכיו. אם את נתניהו הם שונאים בגלל שניצח אותם שוב ושוב, ועוד גרוע מכך, הוכיח שדרכו, דרך הליכוד והמחנה הלאומי, נכונה יותר למדינת ישראל, הרי שאת תומכיו, מעבר לסיבות המוכרות, הם שונאים גם בגלל התסכול. תסכול מכך שסירבו לכרוע ברך ולאמץ אל ליבם את ה״מושכלות הראשונות״ שטיפחה כנסיית השמאל במערכת המשפט ובתקשורת, ״נתניהו מושחת״ ו״נתניהו אויב הדמוקרטיה״.

למרות אינדוקטרינציה בלתי פוסקת שגבתה את מחירה בקרב מאות אלפי אזרחים – פגועי שטיפת המוח, שאיבדו ככל הנראה לעד, את יכולתם לפתח חשיבה עצמאית בכל הנוגע לנתניהו – נשאר לנתניהו בסיס תמיכה ישיר המונה בין 30 ל-35 מנדטים ובסיס תמיכה עקיף המונה כ-20 מנדטים נוספים. שורת מהלכים נבזיים, אנטי -דמוקרטים ובלתי-חוקיים, שהובילו גדודי השמאל בתקשורת, במערכת הפוליטית ובאינקוויזציה המשפטית, לא הצליחה להבקיע לעצמה דרך אל תוך קבוצת המצביעים הגדולה ביותר בישראל.

השנאה שמערפלת את צלילות המחשבה, מנעה, ועדיין מונעת, מהשמאל להבין את מהות תופעת הביביזם שכבר ניתחתי במאמר שפורסם ב'מידה' לפני מספר חודשים. אולם לא רק השמאל מתקשה לפענח אותה אלא גם מספר פוליטיקאים בכירים בתוך הליכוד שרואים את עצמם כיורשי נתניהו.

מבלי להיכנס שוב להסבר מפורט לגבי סיבות העומק לתמיכה האיתנה והיציבה שזוכה לה בנימין נתניהו, נתמקד רק בנושא אחד שהפך להיות נייר הלקמוס לרלוונטיות האידאולוגית של כל מועמד מטעם עצמו לרשת את נתניהו כאשר יחליט לפרוש יום אחד.

לאורך העשור האחרון, ובמיוחד לאחר השנתיים האחרונות, התגבשה בקרב מצביעי הימין בכלל ומצביעי הליכוד בפרט, תובנה אחת שהלכה והזדקקה לרמת בהירות מקסימלית, המשילות. המשילות ואין בילתה, היא הנושא המרכזי שדחק הצידה כל נושא אחר, כולל ירושלים, יהודה ושומרון, כלכלה, תקציב ונושאים חברתיים. הבשילה ההבנה שבלעדי המשילות ממילא אין כלום.

אם לפני מספר שנים, מונח משילות כיוון להחזרת האיזונים למשטר הדמוקרטי של מדינת ישראל, הרי שהיום משמעותה של המשילות היא החזרת המשטר הדמוקרטי למדינת ישראל, באמצעות רפורמה עמוקה, שתעקור מהשורש את כל מרכזי הכוח של הדיקטטורה המשפטית, שהוקמה בחסות בית המשפט העליון, והחלה משם תהליך מחושב ומכוון של הרס המדינה היהודית במטרה להקים תחתיה מוטציה אוניברסלית, פוסט-ציונית וחסרת זהות יהודית.

התמיכה בנתניהו, בעיקר בשנתיים האחרונות, היא קריאת תגר ברורה כנגד ראשי העריצות המשפטית, שמגובים על ידי תקשורת סובייטית באופיה, ומשטרה כנועה וצייתנית שהפכה להיות הזרוע המבצעת של מועצה בלתי נבחרת, אשר השליטה את עצמה על מרכזי הכוח בדרכי מירמה. נתניהו הפך לסמל ההתנגדות למשטר האוטוריטרי שצמח מתחת לאפינו, כמו הצמח של סימור ב״חנות קטנה ומטריפה״. קבוצת מיעוט קטנה לא הפסיקה לזלול לתוכה עוד ועוד סמכויות על חשבון הרשות המבצעת עד שיצאה מכלל שליטה.

הביקורת על נתניהו שלא טיפל בזמן אמת בתופעה, רובה הוא לא יותר מאשר פוסט-מורטם מתחסד. את ההוכחה הבלתי-נתפסת לכך קיבלנו כאשר אנשי הימין-שמימין-לימין , הטהרנים שמקפידים בכל דקדוקי העניות האידיאולוגים, סיימו בזרועות השמאל רדיקלי והאחים המוסלמים. הפוליטיקאים כחברי ממשלה, ואנשי התקשורת כלהקת מעודדות מביכה. לכן קבוצה זו שהייתה ממטיפי המוסר המרכזיים, נטלה מעצמה את זכות הביקורת והמשך הטפת המוסר.

חלקה האותנטי של הביקורת על נתניהו גם הוא חסר משמעות משתי סיבות עיקריות. הראשונה, גם אם נקבל את הטענה שנתניהו לא זיהה את עומק הבעיה כאשר שב לתפקיד ראשות הממשלה ב-2009, הרי ממילא, במשך רוב שנות שלטונו, ממשלותיו השונות היו תלויות בח״כים שהכתירו את עצמם כ״מגיני שלטון החוק״, שלא אפשרו שום רפורמה במערכת גם כאשר נתניהו הסכים לה, וזכור לרעה בהקשר זה הוא משה כחלון.

השניה, לאחר שהתחלנו להיחשף לעומק הריקבון בפרקליטות ובמשטרה, לשיטות החקירה האכזריות והבלתי חוקיות, שנראות כאילו נלקחו מספרי ההדרכה של חוקרי הנ.ק.ו.ד (קומיסריון הפנים העממי של ברית המועצות), לנחישות המפלצתית לחסל פוליטיקאים שמהווים איום, באמצעות התנקשויות פוליטיות שעטופות במילים מגוחכות וחסרות משמעות על ״שלטון החוק״, אפשר לקבל פרספקטיבה מדויקת לגבי כושר עמידתו המופלא של נתניהו מול מערכת מדינתית, בלתי מוגבלת במשאביה, ומושחתת עד לשד עצמותיה.

נתניהו יכול היה לפרוש לחיים נוחים, עשירים ומפנקים בכל שלב ולוותר על הגיהנום המשפטי שבנו עבורו הפרקליטות וחוקרי משטרה מושחתים. אלא שהוא בחר במודע להישאר במדמנה שמבוססים בה בטבעיות בן-ארי, תירוש, ומנדלבליט, מצוידים בלהקת פרקליטים חסרי מצפון וחסרי כבוד מקצועי, ולשלם מחיר אישי ומשפחתי כבד. יש רק סיבה אחת שיכולה להסביר את הבחירה הבלתי מובנת הזו, ששום פוליטיקאי ישראלי לא עשה לפניו, תחושת השליחות העמוקה. נתניהו הוא הפוליטיקאי הראשון שעומד מול תשלובת הפשיעה המשפטית ומשיב מלחמה.

רק כוח הרצון של נתניהו, והמוכנות שלו ושל משפחתו לשלם מחירים כבדים, הם אלה שאפשרו לחשוף את עומק הריקבון של המערכות הכי קריטיות לאופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל. אם נתניהו היה מחליט בכל שלב, לקבל את עצות אחיתופל של טהרני הימין, או לחלופין את העסקאות בעלות האופי המפיוזי שהוצעו לו על ידי הפרקליטות (פרישה תמורת סגירת כתב האישום), זו הייתה כניעתן הסופית של הרשויות המבצעת והמחוקקת לרשות השופטת ולשיטות החיסול הפוליטי שהפעילה.

מספר בכירי ליכוד, ובעיקר הבכיר שבהם שרואה בעצמו מועמד מרכזי להובלת הליכוד, בוחרים במודע להתעלם מניסיון ההתנקשות המשפטית בנתניה וממשמעותו הרת הגורל למדינת ישראל. הם בוחרים לעמוד מהצד בזמן שמתחוללת מלחמת עולם משפטית אשר תשפיע עמוקות על עתידה של מדינת ישראל, ועומדת באופן בולט במרכז עניינו של המחנה אותו הם מתיימרים להנהיג. הם עושים זאת משתי סיבות מרכזיות.

מפת האינטרסים

ראשית, קיים רצון לקצור רווח פוליטי מחיסולו הפוליטי של נתניהו. מבחינתם, חורבנה והשחתתה של התשתית המאפשרת את קיומה של מדינת ישראל כדמוקרטיה, הם אירוע זמני ומחיר ראוי לטובת הורדת נתניהו וקידום האינטרסים הפוליטיים האישיים שלהם. או גרוע מכך, הם אינם מייחסים משמעות יוצאת דופן לאירועים ועבורם זה נחשב בגדר "מינהל תקין". להערכתם זה קורה רק לנתניהו וכאשר הם יקחו את מושכות השלטון, הדברים יחזרו לסדרם. בשני המקרים הקו המנחה הוא הרווח הפוליטי שהם צופים להשיג ואם המערכת יכולה להוציא עבורם את הערמונים מן האש, מה טוב.

מעבר לכך, בדרך לכיסא ראש הממשלה, או לתפקיד שר בכיר בממשלה, הם זקוקים לתקשורת אוהדת. התנאי לתקשורת אוהדת הוא לכל הפחות, אי-הזדהות עם נתניהו, אם כי התנגדות פומבית לנתניהו תהיה מועדפת כמובן. כידוע, תמיכה בנתניהו מתייגת את התומך כאויב המערכת, ובשלל ה״תנאים״ הנלווים דוגמת ״תחקירים״, פרסומים עוינים, ״חשיפות״ ובמקרה הצורך, מציידים את המועמד בתיק פתוח במשטרה ובחקירות אינסופיות שימשכו לנצח ויעזרו לריסונו, או לחיסולו, תלוי בהחלטת החונטה, באופן דומה להתנקשות הפוליטית שבוצעה באריה דרעי, מתומכיו הגדולים ביותר של נתניהו.

את התמיכה השקטה שהם מעניקים לציד האדם של הפרקליטות, הם מכסים באמצעות שורה של מהלכים פופוליסטיים שנמצאים במרכז הקונצנזוס של הימין ואמורים לקרוץ למצביעי הימין. בכך, הם חושבים, מוכחת ״ימניותם״ המופלגת. הקמפיינים הפופולאריים ביותר נערכים בדרך כלל סביב הדאגה לשלמות ירושלים ולפעמים גם בשילוב כנסים חנפניים, נוצצים וערבים לחך. אלא שלאור אובדן השליטה והכוח של שתי הרשויות, המחוקקת והמבצעת, לעומת צבירת הכוח חסר-הפרופורציה של הרשות השופטת, קמפיינים אלה חסרי משמעות, שהרי דרך מכונת הבג״צים המשומנת, בשילוב מערך הייעוץ המשפטי שחונק את נבחרי הציבור ורודה בהם, השמאל מצליח לכפות את דרכו, את ערכיו ואת תוכניותיו, על מדינת ישראל.

מימין לימין?

מופע הנוכלות והגרוטסקה של ״ימינה״ ו״תקווה חדשה״, עיקר לתקופה ארוכה, את משמעותה של כל אידיאולוגיה ימנית שמופיעה ללא תמיכה ברורה בנתניהו, לא כנתניהו, אלא כהצהרה ברורה שמבטאת הבנה ותמיכה בשתי נקודות קריטיות.

הנקודה הראשונה היא סדר יום פוליטי שמציב את השבת המשילות והדמוקרטיה למדינת ישראל בכל מחיר שידרש. בלעדיו ישראל איננה דמוקרטיה ליברלית יותר אלא עריצות משפטית שמתפנה לדיכוי חופש הביטוי תוך כדי סיום מלאכת סילוק האיומים הפוליטיים המשמעותיים שניצבים בפניה, וחוקיו של סער, הפוליטרוק חסר התמיכה הציבורית, מוכיחים היטב את הכיוון.

הנקודה השניה עבור אלה המבקשים להיות מנהיגי הימין, היא ביטוי להבנת הלך רוחו של הציבור אותו הם מתיימרים לייצג. אין דבר יותר מגוחך עבור מנהיג פוליטי מאשר ניתוק וחוסר הבנה של הציבור ממנו הוא מבקש תמיכה. רובו מוחלט של מצביעי הליכוד, רואה ב״משפט נתניהו״ את ״משפט הפרקליטות״. ציבור בוחרי הליכוד מזהה את המהלך המשפטי כהתנקשות פוליטית מתוכננת, מכוונת ונפשעת במנהיגם הנבחר וכהכרזת מלחמה ברורה של תשלובת הפרקליטות-תקשורת-משטרה, בגיבוי בית המשפט העליון, כנגד זכויותיו הדמוקרטיות הבסיסיות ביותר.

מנהיגי ימין שמתעלמים במופגן מ״משפט נתניהו״, ונמנעים מהזדהות עם נתניהו, מוכיחים בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, חוסר הבנה מוחלט של סדר העדיפויות הנכון וחוסר הבנה מוחלט של הציבור אותו הם מתיימרים לייצג. עבור הציבור הימני שבע המרורים מבוגדנותם של אלה שרכבו עליו במשך שנים רבות וברגע האמת בחרו להקים ממשלת שמאל הנשענת באופן בלעדי על חסדיה של תנועת האחים המוסלמים, אין אפשרות לשגיאות נוספות בבחירת המנהיגים. ולכן, מנהיגים שעומדים מנגד כאשר הפרקליטות-תקשורת וחוקרי משטרה מושחתים, הצליחו לבצע הפיכה במדינת ישראל, דרך הפלת נתניהו, אינם זכאים להוביל את הימין בשום אופן.

לכל המאמרים של יובל בלומברג – לחצו כאן.


עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:

 

 



פורסם במקור

כתיבת תגובה