ניצולי שואה יהיו זכאים להשלמת הכנסות בלמעלה מ-10,000 שקל

פסק דין משמעותי עבור ניצולי שואה המקבלים קצבה מוועידת התביעות מגרמניה: הקצבה שמתקבלת מוועידת התביעות לא תיכלל יותר בחשבון ההכנסות החודשיות של הניצול, המבקש הגדלת קצבה עקב מצבו הכלכלי. משמעות הדבר היא שחלק מהניצולים יהיו זכאים להשלמה לסך הכנסות של למעלה מעשרת אלפים שקל, ולהטבות נוספות השמורות למקבלי תגמול מוגדל.

פסק הדין ניתן שלשום (שני) בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בעקבות ערעור שהגיש הסיוע המשפטי במשרד המשפטים על החלטת הרשות לזכויות ניצולי שואה, לפיו יש להכליל את הקצבה בחישוב ההכנסות של הניצולים – החלטה המנוגדת לתיקון לחוק ההטבות לניצולי שואה.

עד כה, כאשר ניצול שואה נקלע למצוקה כספית ודרש כספים נוספים, בדרך כלל נכללה בחשבון ההכנסות החודשיות שלו גם הקצבה שהוא מקבל מוועידת התביעות מגרמניה. עתה, לפי פסק הדין, קצבה שמקבלים ניצולי שואה מוועידת התביעות (קצבת קרן סעיף 2) לא תיכלל בחישוב הזכאות לקבלת תגמול מוגדל, ולהטבות הניתנות בצידה לניצולים בעלי הכנסות נמוכות.

"צדק, גם אם מאוחר, לניצולים"

הערעור הוגש בשמה של קטרינה הלפרין, ניצולת שואה בת 97, ששרדה את מחנה ההשמדה אושוויץ ועלתה לישראל בשנת 1964 עם בעלה, אף הוא ניצול שואה. זאת, משום שרק בשנים האחרונות זכתה לקבל לראשונה קצבה בסכום נמוך מוועידת התביעות, ללא התייחסות למצבה הרפואי והכלכלי.

במהלך 2020 פנתה קטרינה לסיוע המשפטי למיצוי זכויותיה, בין היתר להכרה במצבה הרפואי ולהגדלת הקצבה. עו"ד עידית פוגלר מהסיוע המשפטי הגישה בשמה בקשה לרשות לזכויות ניצולי שואה לתגמול מוגדל (הגדלת הקצבה), אולם זו נדחתה עקב חישוב שנעשה ברשות ולפיו הכנסתה החודשית כוללת את הקצבה שהיא מקבלת מוועידת התביעות. זאת, אף שבתיקון לחוק ההטבות לניצולי שואה משנת 2018 נקבע כי קצבה חודשית מוועידת התביעות, לא תיחשב כהכנסה לעניין תגמול ותגמול מוגדל.

בעקבות סירוב זה, הגיש הסיוע המשפטי ערר בשמה של קטרינה לבימ"ש השלום בטענה כי הרשות לזכויות ניצולי שואה לא אפשרה לקטרינה, כמו-גם לניצולים אחרים, לממש את זכויותיהם לתגמול לפי הכנסה ותגמול מוגדל, ולקבל הטבות והקלות נוספות כפי שקבע המחוקק.

בימ"ש השלום דחה את הערר, אולם עו"ד שרי ורדי, הממונה הארצית על תחום ניצולי שואה בסיוע המשפטי, יחד עם עו"ד פוגלר, הגישו ערעור על פסק הדין לביהמ"ש המחוזי בתל אביב ובתחילת השבוע, כאמור, קיבל הרכב השופטים את הערעור וקבע כי התחשיב שערכה הרשות מנוגד ללשון החוק.

"העובדה שהרשות מביאה בחשבון בשלב השני של התחשיב את הסך של קצבת קרן סעיף 2 בתוך התגמול העיקרי", נקבע בפסק הדין, "מנוגדת למספר סעיפים ברורים בחוק ההטבות. יתר על כן, כאשר היא (הרשות) לוקחת בחשבון בתחשיב 'התגמול העיקרי' את קרן סעיף 2, היא מונעת מאותו קומץ ניצולי שואה ליהנות מכפל הקצבאות אשר המחוקק רצה לאפשר להם. למעשה, בכך היא מקבעת את זכאותם לקצבה אחת בלבד, קצבה בגובה קצבת האוצר, ולא לכך התכוון המחוקק.

"לעניין זה אין אלא להפנות למחוקק, שאמר דברו במפורש כי ניצולי שואה אלה הם בגדר הניצולים, שעברו את המאורעות הקשים ביותר (דוגמת המערערת שהייתה גם בגטו וגם במחנה הריכוז אושוויץ-בירקנאו) וזכו לקבל קצבה רק בשנות חייהם המאוחרות ביותר (משנות ה-90 של המאה הקודמת ואילך) 50 שנה לאחר סיום המלחמה.

"זאת לעומת ניצולי השואה, שהגיעו לישראל לפני 1953 או שהספיקו להגיש תביעה לפני 1969 לגרמניה או למדינות אחרות, וקיבלו קצבה ותגמולים כל אותן 50 שנה. מדובר בקבוצת ניצולים קטנה מהמעגל הראשון, ששרדו עד לשנת 2014 והמחוקק החליט לעשות עמם צדק בשנות חייהם האחרונות ולאפשר להם, אם הם נזקקים, לקבל את הקצבה מחו"ל בנוסף לתגמול המוגדל ממדינת ישראל. זו אינה פגיעה בשוויון אלא שמירה עליו ועשיית צדק, גם אם מאוחר, לאותם ניצולים".



פורסם במקור

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *