עושים סדר במשפחה | כלכליסט

תחום דיני המשפחה והירושה חתום על פסקי דין אשר יצרו במרוצת השנים שינויים מעשיים שהשפיעו על חיי היום יום של רוב חלקי החברה הישראלית. די להסתכל על השפעת בע"מ 919/15 שדן בסוגית חלוקת נטל מזונות הילדים בין הורים המקיימים משמורת פיזית משותפת על ילדיהם מעל גיל 6, המתבטאת בחלוקה שוויונית של זמני שהיית הילדים אצל כל אחד מהם. ההחלטה שהתקבלה בבית המשפט העליון השפיעה על היבטים כלכליים, חברתיים וערכיים, ובמידה רבה, העניקה גושפנקא ואף עודדה שינוי חברתי שרלוונטי לאנשים רבים הנמצאים בסטטוס של פרודים וגרושים עם ילדים. כאמור, מדובר על תחום שנוגע בכל רובדי החיים, וכתוצאה מכך, גם משפיע עליהם באופן משמעותי. כל החלטה המתקבלת בבית המשפט/בית הדין הרבני או בגישור, בדגש על בני זוג עם ילדים, תשפיע על התא המשפחתי הספציפי ובסבירות גבוהה גם מעבר אליו, על סביבתם הקרובה של הצדדים הנמצאים בתהליך הנדון בבית המשפט או בבית הדין הרבני.

בפורום Duns 100 השנתי של בכירי ענף המשפט בתחום דיני משפחה וירושה שנערך בשבוע שעבר התמקדו בכירי עורכי הדין בישראל בכמה נושאים מרכזיים, ביניהם, הקמת בית דין כלכלי לענייני משפחה, הצפת בית המשפט בתלונות על ניכור הורי, תזכיר חוק המזונות ועוד נושאים אקטואליים רבים. לאחר שהסתיים הפורום שאלנו מספר עורכי דין בכירים בתחום דיני המשפחה והירושה כמה שאלות שנבעו מהדיון המרתק בפורום שבו בכירי הענף שיתפו את דעתם לגבי כמה מהנושאים המרכזיים הנמצאים על סדר היום בתחום דיני המשפחה והירושה. עורכי הדין הנושאים עמם שנים רבות של ניסיון בתחום הסבירו מה לדעתם ניתן לעשות עם תופעת הצפת בתי המשפט בתביעות לניכור הורי, וכיצד יש להתמודד עם האתגר המתרחש לעיתים בבית המשפט ובבית הדין הרבני, שבו לדמות השיפוטית אין ידע כלכלי מקיף, אך למרות זאת השופטים או הדיינים מעניקים פסקי דין עם משמעות כלכלית נרחבת. עורכי הדין אשר מכירים את המדיניות האקטיבית של חלק מהשופטים הסבירו באילו סוגיות משפטיות בתחום דיני המשפחה והירושה נדרש שינוי תפיסה מיידי ומהותי מצד בית המשפט, וזאת לאור השינויים החברתיים והתמורות שהחברה הישראלית חווה ועוברת.

לכתבה התראיינו עו"ד חוה קליין, בעלת המשרד, 'קליין חוה ושות', משרד עורכי דין', עו"ד ומגשרת לורי גייזלר, בעלים ומנהלת 'גייזלר, משרד עורכי דין', עורכי הדין ארתור שני ועומר בללי, מ'חברת עו"ד – ארתור שני ושות', עו"ד יעקב בלס, שותף מייסד של 'משרד עורכי דין ונוטריון יעקב בלס', ועו"ד עדי חן, מייסדת ובעלים של המשרד 'עו"ד עדי חן, דיני משפחה וירושה'.

1 צפייה בגלריה

פורום דיני משפחה פורום דיני משפחה

פורום דיני משפחה

(צילום: יח"צ)

בהנחה שלא יוקם בית דין כלכלי לענייני משפחה, אלו פעולות משפטיות ניתן לבצע בכדי להגן על הלקוח שלך, אם לדמות השיפוטית אין ידע כלכלי מקיף ומספק?

עו"ד חוה קליין, בעלת המשרד, 'קליין חוה ושות', משרד עורכי דין': "ידע מעמיק של עורך הדין המייצג באמצעות בקשות קצרות וממוקדות ו/או חקירה קצרה וממוקדת שמאפשרת לשופט להבין את הבעייתיות, מאפשרים לשופטים להיות קשובים לעורך הדין וכן לערב מומחים נוספים בתיקים שיש בהם צורך. גם עורך הדין צריך להפגין מיקוד ומומחיות כדי לרכוש את האמון המקצועי של השופט בתחום שהשופט אינו בקיא ולאפשר לו ללכת עם עו"ד דרך שבאמצעותה הוא יכול להבין באופן ממוקד את הנדרש".

עו"ד ארתור שני ועו"ד עומר בללי, מ'חברת עו"ד – ארתור שני ושות': "הדרך הטובה למנוע התדיינויות מיותרות בענייני רכוש, היא להקדים תרופה למכה ולעודד לקוחות באמצעות הסכמים משפחתיים להסדיר מראש את אופן הטיפול בהון המשפחתי – לפני, במהלך ולאחר החיים הזוגיים. כשם שאדם לא ישכיר את דירתו לאדם אחר ללא חוזה מסודר, כך גם לא כדאי לנהל את ההון המשפחתי ללא הסכם. חוסר תיאום ציפיות מוביל בהכרח למשברים ולהתדיינויות מיותרים. דווקא מצב שבו בין הצדדים יש הסכם, מונע ריבים ומפחית את עוצמתם. כדאי להדגיש בפני הלקוחות שחוסר הנוחות של הצדדים לערוך הסכם משפחתי לפני עיגון וביסוס הקשר הזוגי הוא פעוט וקל ערך, לעומת מצב בו אין הסכם שכזה והמשפחה נקלעת לעימותים כלכליים קשים ומורכבים. אני מאמין שבעתיד תיווצר נורמה רווחת בציבור על כך שיש לערוך הסכמים משפחתיים והדבר יהפוך לשגרה".

עו"ד יעקב בלס, שותף מייסד של 'משרד עורכי דין יעקב בלס': "במסגרת סכסוכי גירושין או סכסוכים משפחתיים בין אחים או בין הורים לילדים אני נתקל במקרים רבים בסכסוכים כלכליים בו מעורבות חברות פרטיות, חברות הנסחרות בבורסה, או שותפויות – כאשר ממדובר בסכסוכים החולשים על סכומי עתק – וכל פסק דין או החלטה של בית המשפט היא הרת גורל לגבי תפקודה של החברה וגם כוללת השפעה מהותית כלפי צדי ג, כמו עובדי החברה ומשפחותיהם, לקוחות החברה ואפילו עשויה להשפיע על המשק כולו.

כאשר אני מייצג חברות בתחום דיני המשפחה או סכסוכים משפחתיים המלווים בסכסוכים כלכליים, אני מדגיש את כל מומחיותי על מנת לשרטט ללקוח את כלל ההיבטים המשפטיים בתחום הכלכלי, שכן ייצגתי אלפי תיקים הנוגעים לסכסוכים משפחתיים עם היבטים כלכליים.

במצבים שכאלה אני נוקט במספר צעדים כדלקמן: בתור התחלה אני דואג ומשתדל להגיע למצב שבית המשפט ישלח את הצדדים לגישור אצל מומחה שיש לו ניסיון רב ועשיר בתחום הכלכלי.

באם נוצר מצב שהצד שכנגד לא מסכים לגישור או שחלילה הגישור לא צלח אז אני ממליץ ללקוח שלי לפנות למומחה כלכלי שאני עובד איתו על מנת שיצייד אותי כעורך דין ואת הלקוח שלי בחוות דעת מתאימה, ואת חוות הדעת אני מגיש לבית המשפט כאשר חוות הדעת מתווה את הדרך לפתרון משפטי יעיל וללא פגיעה. בהמשך לפעולות האמורות, בית המשפט לענייני משפחה מעיין בחוות הדעת ומקבל את התמונה והדרך לפתרון.

במידה וישנם מקרים שחוות הדעת לא מתקבלת כי הצד שכנגד מתנגד לה אז אני עושה הכל על מנת שבית המשפט ימנה מומחה כלכלי מטעמו, כמו רואה חשבון או אקטואר או בודק שווי חברות, או כל מומחה אחר המתאים לסוגיה המשפטית הכלכלית, וזאת על מנת שחוות הדעת שתצא תחת ידו של המומחה מטעם בית המשפט תעניק פתרון כלכלי יעיל, הולם והוגן.

בדרך כלל, אם אין סטייה חריגה בחוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט, בית המשפט מאמץ את חוות הדעת הכלכליות שמומחים כלכליים מטעמו של בית המשפט עורכים, וזאת לאחר שכל צד יכול להגיב על חוות הדעת ובמידת הצורך, אף לחקור את המומחה.

לדעתי, בעקבות הצעדים האמורים שבהם אני נוקט, הסיכוי לפגיעה כלכלית בשותפות או בחברה בעקבות החלטה או פסק דין במסגרת סכסוכים משפחתיים שואפת לאפס".

עו"ד עדי חן, מייסדת ובעלים עו"ד עדי חן, דיני משפחה וירושה': "כשמדובר בסכסוכי גירושין מורכבים שלצדדים או לאחד מהם חברות, עסקים ורכוש, צריך לדעת מהו היקף הזכויות ושווי הרכוש שעליו אנחנו נלחמים. חשוב לקבל מידע מלא ולבדוק אם יש מניפולציות כלכליות שנועדו לדלל את שווי החברות. למשל, חשוב מאוד לבדוק אם יש הברחות כספים ורכוש מצד מי מבני הזוג, כך גם חשוב לבדוק את המקור והמטרה של החובות וההלוואות, או אם פעילות העסק הועתקה לעסק אחר במטרה לשלול מבן/ת הזוג ליהנות מהרווחים. בתיקים מהסוג הזה, ההמלצה החד-משמעית שלי ללקוח היא שרואה חשבון שהינו חוקר מיומן בהערכת שווי חברות ילווה את התיק, יכוון וייעץ באופן שוטף. שלמה המלך הגדיר את המתייעץ כחכם וההגדרה הזו מאוד יפה ונכונה בתיקים האלה ורואים את התוצאות. במקרים מסוימים, אמליץ ללקוח לנקוט הליכים בבית משפט אזרחי רגיל, לדוגמא אם הלקוח הוא בעל מניות בחברה, אז מכוח היותו בעל מניות אפשר שיגיש תביעה להסרת קיפוח או מניעתו או תביעה נגזרת.

בכל אופן, השאלה הזו מדגימה יפה כמה חשוב להיערך מראש ולערוך הסכמי ממון או הסכמים לחיים משותפים בין בני זוג ידועים בציבור, ובכלל כשמדובר בבני משפחה שעובדים באותו עסק – חשוב לערוך הסכם מתאים. ההסכמים האלה מסדירים את היחסים הרכושיים מראש ומייתרים את הצורך בהליכים משפטיים, ובמקביל חוסכים זמן, עלויות כבדות שהצדדים משלמים על הליכים משפטיים, וגם מפח נפש גדול".

עו"ד ומגשרת לורי גייזלר, בעלים ומנהלת 'גייזלר, משרד עורכי דין': "כדי לענות על התשובה לשאלה הזו יש להכיר מספר סעיפי חוק. הסעיף הראשון הוא סעיף 2(ג) לחוק בית המשפט לענייני משפחה תשנ"ה-1995, אשר קובע כי: "כשיר להתמנות לשופט בית משפט לענייני משפחה מי שהינו בעל ידע וניסיון מקצועי בתחום זה", חוק בית המשפט לענייני משפחה קובע כי בבית המשפט לענייני משפחה יכהנו שופטים בעלי ידע וניסיון מקצועי בתחום דיני המשפחה. מדובר בידע וניסיון מקצועי אותו רכש השופט עוד בטרם מינויו לתפקיד והוא חלק מארגז הכלים האישי אותו הוא מביא עימו לתפקידו השיפוטי.

המחוקק יודע כי תחום דיני המשפחה הינו תחום משפטי רחב ביותר, החולש על נושאים רבים ומגוונים אשר נוגעים כולם בדבר הכי משתנה ולא קבוע – האדם. מסקנה זו עולה מן הצירוף "בתחום זה". הסעיף השני הוא סעיף 1(2) לחוק בית המשפט לענייני משפחה תשנ"ה-1995, אשר קובע כי תביעה לענייני משפחה יכולה להיות: "תובענה אזרחית בין אדם או עזבונו לבין בן משפחתו, או עזבונו שעילתה סכסוך בתוך המשפחה, יהא נושאה או שוויה אשר יהא". המחוקק קבע את סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה לדון בכל תובענה אזרחית שהסכסוך המשפחתי הוא שיצר את עילת התביעה, מכאן ניתן להסיק שחלק מהידע והניסיון המקצועי בתחום דיני המשפחה כולל בו גם ידע כלכלי. התחום הכלכלי הוא חלק בלתי נפרד מהתחום הרחב שנקרא דיני המשפחה. בבית המשפט לענייני משפחה מכהנים שופטים אשר מקבילים לשופטי בית משפט השלום ובנוגע לתחום הכלכלי הם בעלי סמכויות נרחבות ביותר, סמכויות מקבילות לבית המשפט המחוזי. בשעת צורך בית המשפט יודע למנות מומחים כגון: רואי חשבון, אקטוארים או מומחים לשוק ההון אשר ייתנו חוות דעתם.

לכן תשובתי היא כי את הפעולות המשפטיות אותן ניתן לבצע בכדי להגן על הלקוח, צריך לבצע עוד בטרם נוצרת המחלוקת שבגינה מגיעים לבית המשפט. עריכת הסכמים מדויקים ונכונים, ייעוץ על ידי מומחים, הבנת משמעות הקשר הזוגי על צבירת הרכוש וחלוקתו, כל אלה הן פעולות מקדימות אשר יכולות להגן על הצדדים ולגרום לכך שאף לא יגיעו לבית המשפט ובמידת הצורך יוכלו להקל על ההליך בבית המשפט.

בנקודה זו אעלה סעיף חוק נוסף, סעיף 8 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה-1995 אשר קובע כי: "בכל ענין של דיני ראיות וסדרי דין, שאין עליו הוראה אחרת, לפי חוק זה, ינהג בית המשפט בדרך הנראית לו הטובה ביותר לעשיית משפט צדק…". בית המשפט לענייני משפחה יפעיל שיקול דעת כדי לעשות צדק ולא בכדי, בית המשפט לענייני משפחה נותן החלטות לצדדים אשר חייהם ימשיכו להיות שלובים ומעורבים כאשר ההתנהלות בבית משפט לענייני משפחה מערבת תמיד אמוציות רבות. מקרים כלכליים "קלאסיים" מתקיימים בין תאגידי ענק, בנקים או חברות וההליכים מתקיימים בבתי המשפט המחוזיים ואף במחלקות הכלכליות המיועדות לכך, ברוב המקרים האלו סיומו של ההליך יביא לסיום ההתקשרות בין הצדדים. בשונה ממקרים אלו כאשר מתנהל הליך בבית המשפט לענייני משפחה, גם כאשר נושא המחלוקת הוא כלכלי במהותו, מדובר בצדדים שימשיכו לגדל יחד ילדים, צדדים שהיו בני זוג במהלך שנים אולי הם אחים או הורים וילדים, במקרים אלו המשפחתיות עולה בעשרות מונים על הנקודה העשרונית".

חלק מהתלונות על ניכור הורי נמסרות לכאורה כדי להביא להישגים משפטיים טקטיים, כאשר הן יוצרות 'על הדרך' חשדנות כלפי מקרים שבהם הניכור ההורי אמיתי. האם יש להתנהל נגד אלו המנצלים לרעה את השינוי המבורך בגישת בית המשפט – אשר נוקט בגישה אקטיבית יותר למען הפסקת תופעת ניכור הורי – ולהכריז על תלונות שקריות בנושא ניכור הורי כ'תלונות שווא', על כל המשתמע מכך?

עו"ד עדי חן: "התופעה שבה אחד ההורים טוען לניכור הורי רק כדי לזכות בהישגים משפטיים ולפגוע בצד האחר – אינה נדירה כלל, הטיעון מועלה באופן שכיח גם כאשר בעל הדין שהעלה את הטיעון לא הצביע על אף סממן לניכור הורי, והחשש הוא שמדובר בתופעה ההולכת ומתרחבת שתהפוך למגפה וצריך לעצור אותה ביד קשה ויפה שעה אחת קודם.

לשאלתך אם יש להכריז על תלונות שקריות בנושא ניכור הורי כתלונות שווא, התשובה לטעמי חיובית בהחלט ובלבד שאכן הוכח ברמה של וודאות מוחלטת שהטענה בעניין הניכור ההורי הייתה שקרית ונטענה מתוך טקטיקה נפסדת כדי להביא להישג משפטי על חשבון טובתם של הילדים. על בית המשפט להפגין אפס סבלנות כלפי תלונות שקריות בכלל, ואותו דבר כלפי טקטיקות פסולות, ולהעניש את בעלי הדין שמנצלים לרעה את השערים הפתוחים של בית המשפט ואת ההליכים המשפטיים ולהעמיד אותם לדין. צריך לזכור, לבית המשפט יש תפקיד של מכוון התנהגות בעל הדין. התייחסות עוינת והענשת בעלי דין שמנצלים לרעה את הגישה האקטיבית של בית המשפט להפסקת תופעת הניכור ההורי – יש בה כדי להשיג את המטרה בעיניי".

עוה"ד ארתור שני ועומר בללי: "ראוי ונכון יהיה שבית המשפט יעניש צדדים שמנצלים לרעה הליכים משפטיים, גם בהליכים של ניכור הורי. התכלית של ענישה שכזו היא למנוע שחיקה של שימוש בהליכים כאלו, במצב של ניכור הורי אמיתי. לבתי המשפט כיום יש מספיק כלים להתמודד עם התופעה. הקושי הוא עם חוסר ביצוע או נקיטה בהחלטות שמענישות צדדים שעושים שימוש לרעה בהליכים. לעיתים קרובות השופטים מכניסים שיקולים שאינם ראויים למשוואה – למשל שהטלת הוצאות תעצים את הסכסוך, או התחשבות ב"מסכנותו" של אחד הצדדים. עניין נוסף שמעצים את חוסר ההרתעה נובע מהעובדה שהליכים בבית המשפט לענייני משפחה מתנהלים בדלתיים הסגורות. הדלתיים הסגורות מביאות לכך שאין פיקוח אמיתי על מה עושים השופטים באולמות שלהם, וגם לכך שאין ביקורת של שופטים על עמיתיהם. הנהלת בתי המשפט בודקת כמה שופטים מסיימים מהר את התיקים שלהם. למרבה הצער, לאחרונה אנו עדים לעליית חדה בכמות ההורים שסובלים מתופעת הניכור ההורי ופשוט מוותרים על ההורות שלהם – כלומר לא מצליחים לחזור לקיים שגרת מפגשים עם הילדים – בהיעדר יכולת אמיתית של מערכת המשפט להתמודד עם התופעה ועם הניצול לרעה של ההליכים הקשורים אליה".

עו"ד חוה קליין: "ניכור הורי זו תופעה אכזרית והרסנית שלצערנו מגלמת בתוכה אנוכיות בלתי נתפסת של אחד ההורים. בעיני הפיתרון לתופעה הוא לא מורכב: טיפול נפשי, רציני, זה הרי בונוס תמיד לילדים שבלב סכסוך בין הוריהם. ואם בוחרים מטפל או מטפלת רציניים, לטיפול עקבי, הרי שגם הניכור יטופל שם כראוי כמו גם יתר 'השריטות' שמקבלים הילדים אשר נמצאים בלב סכסוך של הורים שלא מסוגלים לשלוט בעצמם לטובת ילדיהם".

עו"ד ומגשרת לורי גייזלר: "ניכור הורי הוא מצב בו ילדים מתנתקים מהורה אחד, ההורה המנוכר, כתוצאה מהסתה שמתבצעת על ידי ההורה השני, ההורה המנכר. ניכור הורי היא תופעה קשה ומכוערת ובתי המשפט וגם עורכי הדין, אכן משקיעים את מיטב המאמצים על מנת לעצור את התופעה בכלל ואת התלונות על ניכור הורי אשר נטענות כדי לייצר "הישג טקטי" בפרט. למען השלמת התמונה יש לדעת כי ישנם מקרים בהם ההורה המנכר כלל אינו מודע להתנהגותו המנכרת והוא אינו פועל במטרה להרחיק את ילדיו מההורה השני. ילדים אשר חשופים להליך הגירושין של הוריהם נחשפים לעיתים למי מההורים כשהוא עצוב, כועס או בוכה. לכל התגובות של ההורים יש השפעות על האופן בו ילדים יתפסו את הליך הגירושין ובהתאם יסיקו מסקנות לגבי התנהלות מי מההורים. אם הורה אחד מאוד עצוב ומסוגר וההורה האחר יותר כעוס ונוקשה ייתכן והילדים יסיקו מכך כי ההורה "החזק" יותר הוא מי שגרם לפגיעה או לגירושין. תגובות טבעיות של ההורים למצבם, גם כאשר אינן כוללות שיתוף וחשיפת מידע באשר לגירושין באופן מובהק או מכוון, יכולות לייצר ריחוק בין ילדים והוריהם ויש לקחת זאת בחשבון.

המשמעות של הכרזה על תלונות שגויות בנושא ניכור הורי כ"תלונות שווא" על כל המשתמע מכך, היא למעשה קביעה כי מדובר בעבירה מסוימת אשר דורשת סנקציה של ענישה מסוימת.

יש בכך כמה בעיות, ראשית, הכנסת נושא מורכב כל כך לתבנית קבועה עבור משתנה שהוא אף פעם לא קבוע בתוך המסגרת המשפטית הייחודית של דיני המשפחה בה כל מקרה ומקרה נבחן לגופו ולנסיבותיו, יהיה לא נכון ולא צודק. מסקנה זאת מתבקשת לטעמי לאור המקרים אשר מגיעים לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה ונלמדים מפסקי הדין. שנית, הדבר עלול לגרום להרתעת יתר, אני לא סבורה כי יש להכריז על תלונות שקריות כ"תלונות שווא" על כל המשתמע מכך. גם כאשר מדובר בתלונת שווא בוחן בית המשפט את הדברים לגופו של עניין ומספק מענה הולם שמטרתו לעצור את מי שמנסה לנצל את ההליך לרעה. המדיניות השיפוטית בנושא ניכור הורי שנקבעה על ידי בתי המשפט לענייני משפחה היא מתן קדימות והתערבות מידית לצורך הפסקת נתק בין הורה וילדו, קדימות זו באה על חשבון עניינים אחרים ועל כן על הטוען לניכור הורי לנהוג בתום לב ובידיים נקיות. לבית המשפט יש דרכים להגיב כלפי מתדיין הטוען טענות ניכור הורי המתבררות כלא נכונות.

עוד בטרם ההליך, כדי לוודא שלא מדובר בטענות סרק וכדי להגן על הצד השני אשר עלול להיפגע מטענות ניכור הורי שגויות, על הטוען לניכור הורי לחתום על התחייבות עצמית ובמקרים נוספים אף להחתים צד ג' על ערבות. אם יתברר במהלך ההליך כי הטוען לניכור הורי הטעה את בית המשפט וטען טענות שגויות, יישא הוא בהוצאות בהתאם ובקשתו תדחה. בפסק הדין שניתן על ידי כבוד השופטת מירה רום פלאי ביום 21.08.2019 בהליך תלה"מ 54725-06-19 נפסקו הוצאות בסכום כולל של 4500 ₪ לאב אשר בקשתו בטענת ניכור הורי נדחתה היות ונמצא כי בפועל הוא פגש בביתו הקטינה ללא כל הפרעה, וכי מטרת בקשתו הייתה ככל הנראה על מנת להיכנס תחת המסלול המיוחד לצורך קביעת דיון מהיר. צריך לקחת בחשבון שרוב המתדיינים המגיעים לבית המשפט לענייני משפחה עוברים דרך ייעוץ משפטי והם מיוצגים על ידי עורך דין. כיום, בוודאי בתחום דיני המשפחה בישראל, יש התפתחויות בלתי פוסקות אשר מגיעות מתוך המערכת. הרצאות, פורומים, פרסום של פסקי דין וכנסים מתקיימים בתדירות גבוהה ובאמצעותם עורכי הדין למדים, מתפתחים ובהתאם לכך בונים אסטרטגיות משפטיות נכונות וראויות עבור הלקוחות שלהם. חלק מהדרך הנכונה למנוע את התופעה המכוערת היא גם אחריות של עורכי הדין".

עו"ד יעקב בלס: "אני כעורך דין עד לכך כי במסגרת סכסוכי גירושין הצדדים מערבים את הילדים ואף צד כזה או אחר טוען לניכור הורי גם כשאין ניכור הורי.

כידוע, בתי המשפט כיום, להבדיל מהעבר, נוהגים בחומרה כלפי צדדים הגורמים לניכור הורי אף על ידי הטלת סנקציות על ההורה שגורם לניכור הורי. לעתים, במקרים קיצוניים, בתי המשפט נוקטים בהפסקת הסדרי השהות עם ההורה שגורם לניכור הורי, עד כדי מינוי של פקידת סעד לחוק נוער שסמכויותיה רחבות ביותר.

אכן אני עד לתופעה שצד כזה או אחר לסכסוך הגירושין טוען לניכור הורי כשאין ניכור הורי, דבר שפוגע בראש ובראשונה בטובת הקטינים וגורם להם נזק רב. טענות אלה פוגעות גם במערכת כולה שכן בעקבות הטענה של ניכור הורי, בית המשפט ממנה אפוטרופוס לדין על הילדים וכן ממנה פקידת סעד, ולעתים אף מומחים מטעם בית המשפט. כל האמור דורש משאבים עצומים של זמן וכסף ואף מערב עוד יותר את הילדים בסכסוך שלא קיים, שכן למעשה אין ניכור הורי מאחר והטענה שהועלתה לכאורה לא נכונה.

אני מציע שלצורך מלחמה בתופעה של תלונות שקריות על ניכור הורי לכאורה, יש לחוקק חוק או להתקין תקנות ספציפיות שהצד שכנגד יוכל להגיש תלונה למשטרה על טענה שקרית של ניכור הורי, והמשטרה תטפל בתלונות אלה בחומרה, וזאת כמובן אם החוק יתייחס לכך באופן ספציפי. אני גם מציע שבמקרים של העלאת טענות לא נכונות של ניכור הורי ינקטו בתי המשפט צעדים חמורים – באמצעות חקיקת חוק ספציפית – כגון הטלת סנקציות כאלה ואחרות לרבות סנקציות כספיות גבוהות על אותו צד שהעלה טענה לא נכונה של ניכור הורי, שכן טענות אלה שהן לכאורה לא נכונות פוגעות קשות בילדים עצמם, וזאת מלבד הערמת קשיים על המערכת כולה תוך בזבוז משאבים על חשבון צדדים שאצלם קיימת בעיה אמיתית של ניכור הורי".

באיזה נושא מרכזי בתחום דיני המשפחה והירושה ישנו צורך בשינוי תפיסה מיידי ומהותי מצד בית המשפט, וזאת לאור השינויים החברתיים והתמורות שהחברה הישראלית עוברת, ואשר מגיעות מהר מאוד לבתי המשפט לענייני משפחה?

עו"ד ומגשרת לורי גייזלר: "אני מאמינה שהנושא המרכזי בתחום דיני המשפחה והירושה המצריך התייחסות הוא משפחות "חדשות". בעבר הביטוי משפחה התבסס על מודל המציג זוג הורים, אישה וגבר המגדלים במסגרת נישואיהם את ילדיהם הביולוגיים. כיום, בזכות שינויים חברתיים והתפתחות הרפואה קיימות משפחות רבות שאינן עונות להגדרה זו.

מבניים משפחתיים חדשים כגון: משפחות חד הוריות, ידועים בציבור, משפחות חד מיניות וגידול ילדים באמצעות הורות משותפת, מציפים שאלות שהמחוקק טרם נתן עליהן את המענה ובתי המשפט לענייני משפחה נדרשים לפסוק בסוגיות חדשות ורבות. כך קרה בהליך תמ"ש 58503-05-16, בו נתבקש בית המשפט להכריע בשאלה: האם לתובעת אשר אינה הורה ביולוגי או פיזיולוגי של קטין, קיימת זכות לקשר עמו, כשמעמדה החוקי של התובעת כהורה לא הוסדר על ידה מעולם. את התביעה הגישה תובעת שניהלה מערכת יחסים במשך 11 שנים עם נתבעת ובמהלך מערכת היחסים הזוגית של השתיים הרתה הנתבעת באמצעות תרומת זרע. ארבע וחצי שנים לאחר לידת הבן החליטו בנות הזוג להיפרד והתובעת טענה כי יש לה מעמד של הורה עבור הילד אותו היא מעוניינת לגדל. בסיומו של הליך אשר התנהל במשך חמש שנים פסק כבוד השופט, סגן הנשיאה, נחשון פישר, כי טובת הקטין הינה לקשר הורי עם התובעת – אימו הפסיכולוגית של הקטין.

המגמה בבתי המשפט, לעניות דעתי, היא מגמה של שינוי התפיסה לאור הבנת השינויים החברתיים והתמורות שהחברה הישראלית עוברת ומתן מענה מיידי ופרטני למתדיינים בבתי המשפט. הפסיקה מייצרת אט אט הלכות, כך למשל נוצר "צו ההורות הפסיקתי" אשר מקנה מעמד להורה שאינו הורה ביולוגי על בסיס קיומה וכוחה של מערכת יחסים זוגית והסכמית משותפת עם ההורה השני, בעל זיקות ההורות. השינוי הכולל והמהותי הוא תהליך אליו צריך להצטרף גם המחוקק".

עו"ד יעקב בלס: "לדעתי המקצועית הנושא המרכזי שמצריך שינוי תפיסה בסכסוכי גירושין הוא כל הנושא של הילדים, ובמה דברים אמורים: למרות שהתפיסה השתנתה וישנה התקדמות בהרבה מאוד סוגיות במסגרת סכסוכים משפטיים, עדיין ישנה השקפה מקלה לצד האם בכל הקשור לילדים ואתן דוגמה: באם ישנו סכסוך גירושין והאם מחליטה לעזוב לעיר אחרת הנמצאת במרחק קיצוני, כמו למשל ממרכז הארץ לצפון הרחוק, וכך הילדים נפגעים מאחר והאב לא יכול לראות את הילדים באותה התכיפות בעקבות מרחק הנסיעה הרב. במקרים רבים, כשמדובר באם שהעתיקה את מקום מגורי הילדים, בתי המשפט לא ימהרו לתת צווים להחזרת הקטינים לאזור מגוריהם במרכז, אלא ימנו פקידת סעד לצורך קבלת המלצות, תהליך שלוקח חודשים רבים. במהלך הזמן הזה המעבר של הילדים לצפון הרחוק הופך להיות מוגמר. לעומת זאת, היחס של בתי המשפט כלפי אב שמעתיק את מקום מגורי הילדים הוא שונה מאוד, ועפולה שכזאת יכולה להיתפס על ידי בתי המשפט אף כחטיפה של הילדים על ידי האב.

דוגמה נוספת הקשורה לצורך בשינוי התנהלות למען הילדים ניתן לראות בתחילת סכסוכי גירושין כאשר צד כזה או אחר תופס בעלות על הילדים ולא נותן לצד השני לראות אותם. גם במקרה שכזה לוקח לבתי המשפט זמן רב לפעול, שכן בית המשפט ממנה פקידת סעד שתיתן המלצות להסדרי שהות, דבר שלוקח זמן רב. בינתיים, הצד השני – בין אם זו האם ובין אם זה האב – לא רואה את ילדיו בגלל שהצד השני מונע זאת ממנו.

לא ברור מדוע אין הוראה חוקית אשר מורה לבתי המשפט לפעול בדרך המהירה והיעילה על מנת שהילדים לא יפגעו כך שאף צד לא יוכל לקבל בעלות על הילדים.

אני רואה את התופעה האמורה של שימוש בילדים כמעט בכל תיק, ולא תמיד המערכת המשפטית נותנת מענה באופן מיידי ובאופן נחרץ לטובת הילדים כאשר פעמים רבות המענה ניתן לאחר זמן רב כשהילדים כבר נפגעים. .

לדעתי, התפיסה בנוגע לילדים אמורה להשתנות, ולא משנה אם מדובר באב או באם, כך שלא בכל מקרה הקשור בילדים צריך והכרחי להמתין להמלצות פקידת הסעד – תפיסה שכיום היא השגרה – אלא לתת החלטות מהירות ויעילות ולמנוע פגיעה קשה בילדים. המתנה לפקידת הסעד במקרים דחופים היא לא יעילה כי עד שפקידת הסעד תיכנס לתמונה, הנזק שייגרם לקטינים לא יהיה בר תיקון בבחינת ״איחרנו את הרכבת״.

עוה"ד ארתור שני ועומר בללי: "באופן איטי שעדיין אינו מספק, ישנם יותר ויותר גורמים שיפוטיים שזונחים את הפרדיגמות הנושנות ש"הילדים שייכים לאמא", לרבות שיח של "משמורת" ו"הסדרי ראייה" לטובת נקודת מוצא ראויה ששני ההורים טובים דיים. יש לעודד הטמעה של תפיסה זו אף בקרב גורמי הטיפול והרווחה המעורבים בתיקים שכן אז כמות הסכסוכים תקטן והרווחה הכוללת של המתדיינים – ההורים והילדים – תגדל.

למרבה הצער אמנם בתקנות החדשות נקבע שאין יותר "תיקי משמורת", ברם, בחקיקה ראשית הרלוונטית, חוק הכשרות המשפטית, טרם הוחלפה חזקת הגיל הרך בחזקת ההורות המשותפת המקובלת בעולם".

עו"ד חוה קליין: "השינויים הקריטיים הדרושים הם במהירות המענה המשפטי, אבל גם בהבנת עומק אמיתי של ההרס שצדדים יוצרים לעצמם כהורים, כיצרנים, כמפרנסים, כאנשים ובסוף, גם כדמויות לחיקוי עבור ילדיהם. אם השופטים ועורכי הדין היו נותנים לכל זה מספיק משקל ולא מאפשרים לצדדים להשתולל, משמע: גם בעירוב יותר אנשי מקצוע – על חשבון הצדדים – מתוך הבנה שרוב התיקים מייצרים יותר הרס לשני הצדדים מאשר רווח לאחד מהצדדים, הרבה היה נמנע, כולל הליכים ברמה הפורמלית, והרבה מהנזק ברמה הנפשית והכלכלית".

עו"ד עדי חן: "כיום, קיימת הכרה בינלאומית שלכל ילד יש זכות יסוד להיות בקשר עם שני ההורים שלו ועם משפחתו המורחבת. בתי המשפט לענייני משפחה קובעים זמני שהות שווים מתוך התפיסה שזוהי טובת הקטין, וזאת גם אם מדובר בילדים מתחת לגיל 6 שנים. אולם, בכל מה שנוגע לתביעות לשינוי מקום מגורים של קטינים, התמודדות בתי המשפט לענייני משפחה עם "מחטפים" לוקה בחסר. צריך להדגיש, ברוב רובם של המקרים, העתקת מגורים לעיר מרוחקת משמעותה המעשית היא פגיעה קשה בילד, בטובתו, ובקשר שלו עם ההורה שהורחק ממנו, ולפגיעה הזו השלכות קשות שילוו את הילד במישורים רבים ולאורך ימי חייו. ככלל, בתי המשפט לענייני משפחה לא מקבלים החלטות בלי גיבוי "מקצועי" של תסקיר עו"ס לסדרי דין או של מומחה מטעם בית המשפט. בשני המקרים מדובר בפרוצדורה שנמשכת חודשים שמביאה פעמים רבות ל"שפיכת התינוק עם המים". כשאחד מההורים עוזב לפתע את הבית, לוקח אתו את הילדים ועובר לעיר מרוחקת, גם אם ההורה השני מתעשת מהר ועומד על זכויותיו ומגיש את הבקשות המתאימות, לפעמים עד שבית המשפט יקבל החלטה אופרטיבית, זה יהיה כבר מאוחר מדי. למשל, אם שהחליטה בחודש יוני לעזוב עם הילדים מת"א לאילת, גם אם האב יגיש תביעה לקביעת מקום מגורי הקטינים בעיר ת"א עוד באותו החודש, עד שהאם תגיש כתב הגנה, במקרה הטוב זה יהיה בחודש יולי. אם האם תכחיש את הגרסה העובדתית של האב ותטען למשל שהייתה הסכמה לביצוע המעבר, אנחנו כבר יודעים שצריך לקיים ישיבת הוכחות. ביהמ"ש לרוב בשלב הראשון, גם אם יקיים קד"מ עד לפגרת ביהמ"ש וגם אם לא, לכל היותר יורה על הגשת תסקיר שייתן המלצות. אם ההחלטה על תסקיר תינתן ביולי, התסקיר לא יוגש לפני חודש אוקטובר בשל העומס הרב שבו נתונות מחלקות הרווחה. בינתיים, בחודש ספטמבר כנראה שהילדים יתחילו את לימודיהם בעיר החדשה. כשיוגש תסקיר באוקטובר גם אם לפי התסקיר המהלך הזה של המעבר לעיר מרוחקת לא היה לטובת הילדים, האם תבקש לחקור את עורכת התסקיר ועד שיקבע דיון, ובהמשך תקבע ישיבת הוכחות, המעבר לעיר מרוחקת הופך להיות מעשה עשוי ובית המשפט לא יורה על שינוי כלשהו ועל החזרת הילדים במהלך שנת הלימודים.

מצב כזה לא רצוי והפתרון לסיטואציה הוא שעל בית המשפט להיות יותר אקטיבי בסוגיה הזו. בעבר, כשבית המשפט לענייני משפחה הוקם, ועוד לפני כן, לא על כל דבר ביקשו תסקיר או חוות דעת מומחה ובתי המשפט לא פחדו לתת החלטות, והתפיסה היא שבית המשפט הוא האדון לפרוצדורה ולא עבד לה. זה אומר שכבר בשלב הראשוני, בישיבת קדם המשפט, יש להעלות את הצדדים לחקירה כדי להגיע למסקנה במחלוקת העובדתית שביניהם, למשל, אם הייתה הסכמה למעבר לעיר מרוחקת או לא הייתה הסכמה כזו. ואם קיימת התלבטות לגבי טובת הילדים או הרצון שלהם, אז לשמוע אותם ללא דיחוי באופן ישיר (בדיוק כמו שעו"ס או מומחה מטעם בית המשפט היו עושים, רק שזה יקרה כמה חודשים לאחר מכן)".



פורסם במקור