על הסכם ממון ושקט נפשי מול רשות המסים

כידוע, אדם שרוכש דירת מגורים ראשונה זכאי לפטורים והקלות במס. כשהרוכש נמצא בזוגיות, דיני המס מתייחסים אל היחידה המשפחתית בכללותה, ובכלל זה לנכסי בן הזוג, כדי לבחון האם מדובר בדירה ראשונה המזכה בפטור.

 

האם רשות המסים יכולה לחייב בן זוג לשלם מס בגין דירה שעל פי הסכם ממון שעליו חתם, כלל אינה שייכת לו? האם בשל העובדה ששילם מס הוא יכול לטעון במועד פירוד לזכויות בדירה? השבוע ניתן בבית המשפט העליון פסק דין חשוב
שמבהיר איך להתייחס להסכם ממון במשוואה.

 

בפסק הדין מתאר השופט ניל הנדל את השתלבות דיני המשפחה בתוך המשפט המסחרי ודיני המס. וכך הוא כותב: "מצויים אנו על גבי כביש בן שלושה נתיבים: מימין נתיב המס, משמאל נתיב הקניין, ובתווך מצוי נתיב דיני המשפחה… הבחירה בין הנתיבים עשויה לקבוע, בתיקים מסוימים, גם את היעד".

  (צילום: shutterstock)

אילוסטרציה(צילום: shutterstock)


פסק הדין עוסק בשאלה חשובה שהגיעה לא בפעם הראשונה לפתחו של בית המשפט העליון: כיצד ישליך הסכם ממון על סוגיית חיוב או אי-חיוב כל אחד מבני הזוג, בכל הקשור למיסוי המקרקעין.

 

או במילים פשוטות, מתי רשות המסים תכיר בהסכם ממון הקובע הפרדה רכושית מלאה בין בני זוג כפוטר את בן הזוג ממס שבח (במקרה של מכירה) או מזכה אותו בפטור או הקלת מס (במקרה של רכישה).

 



פסק הדין חזר וביסס את העיקרון שנקבע בפסק הדין בעניין שלמי, שלפיו באם נחתם הסכם ממון וקיימת הפרדה רכושית בין בני הזוג לעניין נכס מסוים, מי מבני הזוג שאינו בעל הנכס, יהיה זכאי להנות מהטבת המס במכירה או ברכישת דירה יחידה. היינו, למוכר או קונה דירה תינתן ההטבה גם אם לבן הזוג יש דירה אחרת.

 

עוד הובהר כי כפי שמצופה מבית המשפט למשפחה לאכוף הסכמי ממון הקובעים הפרדה רכושית, כך מצופה מרשות המיסים לכבד את הסכמות הצדדים להפרדה רכושית ולא להטיל מס על בן הזוג אשר לו אין זכויות בנכס.

 

השופט עופר גרוסקופף, שכתב את דעת הרוב, מציין כי יש להביא בחשבון את האפשרות שבני הזוג ייפרדו ורשויות המס לא יכולות להתעלם מהסכם ממון הקובע הפרדה רכושית ביניהם.

 

מטבע הדברים, פרידת בני הזוג עלולה לערער את האיתנות הכלכלית שממנה נהנו יחד קודם לכן – וזאת בפרט במצבים שבהם נכסיו של בן הזוג האמיד מבין השניים יוותרו בבעלותו בשל הסכמותיהם במסגרת הסכם ממון. בנסיבות אלה, הטלת המס על שני בני הזוג באופן זהה, תוך התעלמות מהאפשרות שהם ייפרדו והרכוש יחולק לפי הסכם הממון, פוגעת בצד החלש כלכלית ממילא.

 

בנוסף עולה השאלה הקניינית. האם בשל העובדה שרשות המסים לא הכירה בהפרדה הרכושית, הסכם הממון בטל מעיקרו, כך שלבן הזוג שאינו רשום כבעלים מגיעות זכויות בדירה הראשונה?

 

בפסק הדין קובע בית המשפט העליון שהנטל להוכיח כי קיימת הפרדה רכושית מוטל על בני הזוג. עם זאת, בהצגת הסכם ממון אשר הוראותיו קוימו בפועל על ידי בני הזוג יש כדי ללכת כברת דרך בהוכחת טענותיהם. כך, לא בנקל ייקבע כי הסכם מפורש וברור הקובע את זכויות הצדדים בנכס מסוים נזנח או נעשה למראית עין בלבד.

 

כלומר, במקרים שבהם עלה בידי בני הזוג להוכיח כי הסכם הממון הקובע הפרדה רכושית ביניהם ביחס לנכס, נכרת כדין ולא נזנח – יש בכך כדי לסתור את החזקה בדבר היות בני הזוג יחידה כלכלית אחת לעניין חוק מיסוי מקרקעין.

 

קביעה חשובה נוספת בפסק הדין היא שעל פי רוב אין בעצם מגורי בני הזוג בדירה או בהשתתפות אחד מהשניים במימון שיפוץ הדירה של האחר, כדי ללמד על זניחת הסכם הממון שנכרת ביניהם ואין בכך כדי ללמד על כוונה ליצור שיתוף ספציפי בדירה.

 



פסק הדין יכול לשקף את הרוחות הנושבות בבית המשפט העליון בכל הקשור לשיתוף ספציפי בנכסים חיצונים. הסכם ממון הוא הסכם רגיש מאוד במיוחד במועד כריתתו ולרוב מקפח את הצד שאין רכוש בבעלותו. במידה וגם רשויות המס יבקשו לחייב במס את בן הזוג שהגיע ללא רכוש בגין נכסים שאינם שלו בהתאם להסכם ממון, הוא מפסיד פעמיים.

 


אין ספק כי חייבת להיות הלימה בין רשויות המס לבין בית המשפט לענייני משפחה שמכריע במועד פירוד למי שייכת אותה דירה שגררה את הצדדים לתשלום מס.

 

נראה שבית המשפט העליון מבקש מרשות המיסים ללכת "צעד אחורנית", להתייחס להסכם ממון ככזה המשקף את המציאות הקניינית בין בני הזוג, ואם אין הצדקה מיוחדת, להימנע מחקירות וחיטוט בחיי הנישומים.

 

אין ספק שמדובר בפסק דין המקל מאוד על נישומים ומייצר ודאות משפטית מסוימת בעניין זה.

 


/>

 


פורסם במקור

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *