פסקי דין
פרשת יהודה משי זהב: המתלוננים והמתלוננות – קורבנות פרסום בעצמם | טור דעה
אפר
חשיפתם של המתלוננים והמתלוננות בתוכנית "עובדה" עם אילנה דיין בפרשת יהודה משי זהב, שכנגדו נפתחה חקירה במשטרה בחשד כי ביצע עבירות במשך שנים במספר קורבנות, גורמת להם נזק והופכת אותם ל"כלי רייטינג" עבור התקשורת, שבסוף משאירה אותם להתמודד לבד עם השלכות | טור דעה
פורסם בתאריך: 26.4.21 10:38
מאת: קובי קמר
בטור שפורסם באתר "כל העיר" ביום 11.2.21, בהקשר לפרסום שמו של ד"ר יובל כרמי, הצפתי את הסוגיה הנוגעת לפרסום שמות חשודים בביצוע עבירות שטרם הוכחו. לשיטתי, למעט במקרים שהפרסום הכרחי, מה שמתיימר להיות "זכות הציבור לדעת", מספק את "יצר המציצנות". כבר אז התרעתי מפני החשש, שעצם הפרסום המביש – שמלווה בשפיטה זולה ומקדימה של מי שחזקת החפות עומדת לו – עלול לגרום לאדם לשים קץ לחייו.
לצערי הרב, "ניבאתי" נכון. יהודה משי זהב, שחזקת החפות תמיד תעמוד לו, העדיף את מותו. אין כל ספק, שזו תוצאה של פרסום שכבר לא יכול היה לשאת.
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
משי זהב דווקא אהב פרסום, אך לא הפנים עד כמה אכזרי ובוגדני הוא יכול להיות. מועמדותו לקבל פרס ישראל גררה כתבה בעיתון "הארץ", שכללה ביצוע עבירות מין בכל מזדמן. אותה עת, תוכננה גם כתבה נוספת בתוכנית "עובדה" שבעקבות הפרסום בעיתון "הארץ" נתהפכו בה היוצרות.
יהודה משי זהב, הקדים והודיע בבושת פנים שהוא מוותר על הפרס. אלא שאז, בעקבות שטף אדיר של פרסומים בגנותו, אשר נוגעים לעבירות מין שביצע בעבר, ולאחר ביקורת שהוטחה במשטרה כמו גם פרסומים על "קונספירציה" בינה לבינו, נפתחה חקירה משטרתית "מחודשת" שבמסגרתה נאספו עדויות מאת מי שטענו שנפגעו ממנו.
המשטרה גבתה עדויות של דמויות, שאסור לפרסם את פרטי זהותן, וזאת מכוח החוק שמטרתו למנוע את הנזק שבחשיפות האינטימיות וגם למנוע פרסומים מכפישים אודותיהן, לרבות טענות שמוטחות בהן במסגרת חקירה נגדית שנועדה לפגוע במהימנותן. בלי להטיל דופי באיש מאלה שטוענים כך, עדיין – תמיד אפשר שזה או האחרת העלילו, "לא דייקו", הוסתו ועוד כהנה וכהנה דברים שנבדקים אך ורק בבית משפט. זה נקרא "מהימנות" וזה נבדק באמצעות כלים משפטיים שאין, לא לתקשורת ולא לציבור. מסיבה זו, במקרים רבים, נסגרות דלתות בית המשפט ונטרקות בפני הציבור שמיוצג כביכול על ידי התקשורת.
אלא שאז אותה כתבה שתוכננה לתוכנית "עובדה" עם אילנה דיין ב"קשת" ערוץ 12, קיבלה תפנית. התוכנית ו"חוקריה" שמו עצמם, גם לחוקרים, ובמסגרת זו "גבו עדויות" מאת אותן דמויות או חלקן. השיטה שהתפתחה היא להפוך אותם ל"אמיצים" ולשכנע אותם שבכך הם תורמים לקורבנות אחרים. עוד הוסיפו ולימדו אותנו שפרסום פרטי הזיהוי שלהם ותכני תלונתם "מחזק" אותם ונותן להם להשמיע את קולם .ש"זה טוב להם". אין זה מופרך לחשוב שיש שלא עמדו בפיתוי להפוך ל"מפורסמים" בעצמם. כך הפכו גם אלה ל"שחקנים בסרט".
לי קשה מאוד "לבלוע את הלוקש" הזה. מן המפורסמות הוא שכבר מזמן תקשורת מסחרית לא פונה רק להעשיר בידע או לספק אינטרס ציבורי תמים. מטרתה של תקשורת היא למכור. כל מי שעובד בה מתפרנס ממנה. כדי למכור – אין טוב מ"שערוריית מין" כשהיא צמודה ל"אישיות מפורסמת" (זו הסיבה שהתקשורת עצמה נלחמת ששמו של חשוד דווקא כן יפורסם). אמנם "יהודה משי זהב" בצירוף "עבירות מין שביצע בעשרות נפגעים", מוכר טוב ממילא, אך תוספת של "ראיון בלעדי" מאת "קורבן מכמיר לב", זה כבר "מלאן כסף".
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת7"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
המייל האדום של "כל העיר"[email protected]
תוצאת הפרסום קשה משני עבריה. יהודה משי זהב כבר הבין ששום תגובה לא תועיל לו ממילא. כתבה שהאמין שתפרגן לו – הפכה להיות ל"פסק דין חלוט". זו כבר לא הותירה לו כל סיכוי. התקשורת שכה אהב הרגה אותו, תרתי משמע. במקום שאותה תקשורת "תתלה אותו בכיכר העיר", הקדים ותלה את עצמו. מ"מת מהלך" הפך להיות "מת שוכב". גם כך צאצאיו ימשיכו "לאכול את הבוסר", וכל זאת כאשר החקירה כבר לא תסתיים, והאמת המלאה לעולם לא תיחשף.
אלא שהוא לא הקורבן היחיד. אותן דמויות שהקדימו או שוכנעו להתפרסם בעצמם אפשר שימצאו עצמם קורבנות של אותו פרסום דווקא. גם אם ירצו "לשכוח ולהמשיך הלאה", לא יישכחו מתודעת הציבור שהרי "גוגל" לא שוכח. חשיפתם בפרהסיה תאלץ אותם להתמודד עם פרסום שאולי בעתיד דווקא יצטערו עליו. הציבור ימשיך לפלוש לפרטיותם. יהיו גם כאלה ש"יעשו מהם צחוק" על שהיו תמימים. כך גם ניתן הכשר מאת חשוד וסביבתו "להיכנס בהם" כדרך להוכיח מדוע הם מעלילים. וכאשר "הדלתיים נפתחו" – אז עד הסוף, ובכלל זה כל פרסום מביש אודות ההיסטוריה שלהם. בעידן "הגוגל" כל זה יישאר לנצח וילווה אותם ואת בני משפחותיהם לדורי דורות. במגזר החרדי הדברים מגיעים עד כדי היותם "פסולי חיתון".
אז אותה תקשורת כבר תיעלם והם יישארו לבד. אילנה דיין לא תתקשר לשאול לשלומם ואותה תקשורת בוודאי לא תסייע להם לפחות לממן את הטיפול שיצטרכו לעתים דווקא משום אותו פרסום.
אז את מי בדיוק משרת הפרסום?
הכותב: עו"ד קובי קמר, מומחה למשפט פלילי, יו"ר (משותף) של הפורום הפלילי של לשכת עורכי הדין בישראל.
