רימו את בית הדין – והוכרו כיהודים

ארבעה עולים מאתיופיה הצליחו לרמות את בית הדין ולהפוך ליהודים, זאת בניגוד לחוק, מכיוון שברגע שאדם עובר את הגיור קשה מאוד לבטל את ההכרה. בפני בית הדין הרבני הגדול הגיע לאחרונה תיק חריג במיוחד, שבו תואר כיצד הצליחו הארבעה, שעלו לפני זמן מה מאתיופיה, לרמות את בית הדין וכך להפוך ליהודים.

תחילת הפרשה בארבעה שהגיעו כמו רבים אחרים למערך הגיור הממלכתי ובפיהם בקשה – להתגייר ולהפוך ליהודים. בניגוד לכאלו שעוברים גיור לחומרא, כאן מדובר על גיור לכל דבר ועניין. הם הציגו תעודות זהות וסיפרו שהם קיבלו את אזרחותם הישראלית על פי חוק השבות בשל העובדה שאביהם היה יהודי. מערך הגיור אישר את השתתפותם והארבעה גוירו והפכו ליהודים.

אלא שמסיבה שאינה ברורה החליטו בבית הדין קמא, בית הדין המיוחד לגיור, לבחון מחדש את התיק, ואז התברר שהארבעה כלל אינם מי שהציגו את עצמם, ושהשתמשו בזהות בדויה או שאולה כדי להיכנס לישראל ולהתגייר. לא זאת ועוד, אלא ששניים מהרמאים הציגו את עצמם בפני בית הדין לגיור כאח ואחות, אך בדיעבד התברר שמדובר בבני זוג שהמשיכו לחיות יחד תוך איסור מעבר על איסור ייחוד.

הבעיה שהתעוררה היא שעל פי חוק אסור למערך הגיור לגייר אדם שאינו אזרח ישראלי, וכן עולה שאלה האם הם כלל רצו להתגייר כדי להפוך ליהודים או לעגן את אזרחותם. לכן בית הדין קמא החליט לבטל את הגיור לאלתר. "אי אפשר להאמין לכנותם של המתגיירים, שבמשך תקופה לפני הגיור, במהלכו ולאחריו הונו את רשויות המדינה בכלל ואת בית הדין בפרט בנוגע לזהותם, ומשכך יש לקבוע כי הליך הגיור בכלל וקבלת המצוות בפרט לא היו כנים, או למצער כי כנותם מוטלת בספק".

הארבעה ערערו לבית הדין הגדול על ההחלטה, וטענו שגם אם רימו, הם קיבלו על עצמם את היהדות. במפתיע, הדיינים הבכירים, הרב אליעזר איגרא, הרב שלמה שפירא והרב צבי בן יעקב, קיבלו את הערעור וקבעו כי הם יישארו יהודים.

בפסק הדין הבהירו הדיינים כי "אין אנו מקילים ראש בממצאים. תרמיתם החמורה של המערערים הייתה ועודנה עילה שבשלה ראוי לנקוט נגדם סנקציות פליליות, אולי חמורות, הן בהקשר של התרמית כלפי רשויות המדינה בכלל והן בהקשר של הונאתו של בית הדין לגיור בפרט", ציינו. הם הורו לבית הדין שגילה את העבירות להסב את תשומת ליבם של משטרת ישראל והפרקליטות לעניין "לצורך לקיים חקירה ולהעמיד לדין את העבריינים".

אלא שנושא הגיור הוא סיפור שונה לגמרי. "אף אם ההחלטה לגייר את המערערים התבררה בדיעבד כהחלטה שגויה שהתקבלה בשל אי ידיעת זהותם האמיתית, אין בכך כדי לבטל את הגיור עצמו, שאינו החלטה ופסיקה של בית הדין, אלא מעשה עשוי שנעשה ושאין ממנו דרך חזרה". הסיבה לכך נעוצה בעובדה שבעייתי מאוד לבטל גיור של אדם, מכיוון שכבר הפך ליהודי לכל דבר ועניין.

בפועל התקבל ערעורם של הארבעה באופן חלקי בלבד. גיורם תקף והם יהודים על פי ההלכה, אך יחד עם זאת הבהירו הדיינים כי "עדיין על פי דין אין לקרב אותם עד שתתברר אמיתת כוונתם לשמור מצוות". למרות שהם הוגדרו כיהודים קבעו הדיינים עוד כי אין לתת להם תעודת המרה. המשמעות היא שהם אומנם יהודים על פי ההלכה, אך אינם יהודים על פי מדינת ישראל. "רשאים הם לפנות לבית הדין הרבני האזורי או לוועדת החריגים של מנהל הגיור כדי שיקיימו הליך בעניינם ויבחנו אם יש מקום לאשר את הגיור על בסיס הסמכויות הנתונות להם".

עוד הוסיפו הדיינים כי "לדעתנו ראוי גם שרשויות המדינה ישקלו שלילה של כל זכות אזרחית שכבר ניתנה למערערים הנובעת מגיורם בהליך הרשמי ועל ידי מערך הגיור, בדומה לשלילת נפקויות אזרחיות לגיורים הנעשים בישראל על ידי בתי דין פרטיים לאנשים שאינם עומדים באמות המידה המאפשרות גיור בישראל לאנשים שאינם אזרחים או תושבים או שוהים כדין בישראל". פסק הדין הועבר ליועץ המשפטי לממשלה על מנת לבחון אפשרות לפתוח בחקירה פלילית נגד הארבעה.