"רק אי ציות יבהיר לשופטים כי יש מגבלות לכוח"

אי-ציות עכשיו

אתמול (ב'), חצה בג"ץ קו אדום נוסף ביחס בין הרשות השופטת לרשות המחוקקת ופסל חוק יסוד. בניגוד לנטען בעבר כי הבסיס לפסילת חוקים הוא חוקי היסוד שחוקקה הכנסת, קבע בג"ץ בפסק דין כי ייתכן ואין צורך בהישענות על חוק כלשהו על מנת לפסול מעשה חקיקה. פסק הדין הזה מעורר מחדש את השאלה האם וכיצד ניתן להגביל את בית המשפט העליון. נראה כי אין מנוס מאימוץ דוקטרינת ה"אי ציות".

כשנתבונן באופן מפוכח בכרוניקה של בג"ץ ועותרי הבית שלו ונעריך באופן הגיוני ועל בסיס היכרותנו עם השחקנים מה ייקרה ביום בו תתעשת הכנסת ותנסה לחוקק חוקים אשר ישיבו אליה ואל העם הבוחר בה את הריבונות, נבוא לכלל למסקנה שעתירות נגד חקיקה כזו יוגשו. וכשם שבג"ץ הרשה לעצמו לדון בחוק יסוד הלאום ולפסול את חוק היסוד שזכה לכינוי "פשרת האוזר" הוא יסמיך את עצמו לעסוק בכל חוק שיהין להגביל או להחליש אותו, תהא זו פיסקת התגברות, שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים או כל חוק אחר. נימוקים אף פעם לא חסרו לו. "מדובר בתיקון בלתי סביר באופן קיצוני" או ש"זהו חוק שמערער את המארג החוקתי של החוקה המתגבשת".

בג"ץ. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

אם הכנסת רוצה באמת להתחיל לשרטט מחדש את גבולותיו ומגבלותיו של בג"ץ עליה להתחיל זאת באי ציות לפסק דין. יש בכך כמובן סכנה, איננו רוצים אנרכיה ואבוי לכנסת שממנה יבין הציבור שפסקי דין אינם מחייבים, כבר פסקו חכמי הדורות "אלמלי מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו". אשר על כן על חברי הכנסת ושרי הממשלה לבחור בצורה זהירה את פסק הדין לו הם לא יצייתו, רצוי להסתפק באחד. לדאבון הלב בית המשפט העליון הנפיק כבר כמה פסקי דין שערורייתיים וככל הנראה לא נגמל מנוהג זה. לפסק דין מהסוגה השערורייתית יש לא לציית.

חשוב להדגיש: בית המשפט אינו מוסמך לפסוק לפי תחושת הבטן או ערכי השופט שבמקרה יושב באותו ההרכב אלא רק על פי חוק. בנוסף, בית משפט צריך לפסוק רק במה שיש לו סמכות לפסוק בו על פי חוק ולא במה שנראה לו שחשוב שהוא יתערב. ולסיכום, עליו לפסוק על פי חוק ומתוקף חוק. הכנסת צריכה להודיע שלא תציית במקרה מהסוג הזה, שהפסיקה או סותרת את החוק או שניתנה בחוסר סמכות. הדבר יבהיר כי אין התרסה כללית או גורפת נגד הסמכות הנתונה בחוק ובדין בידי הרשות השופטת.

מי שעדיין מאמין כי ניתן באמצעות חוקי יסוד להגביל את בג"ץ הוא תמים וטרם הפנים את ההשלכות ההרסניות של פסק הדין מאמש. הוא לא מבין היכן נמצאת היום תודעת השופטים והקהילה המשפטית העוטפת אותם. בעיני עצמם שופטי בג"ץ לא אמונים על שלטון החוק אלא אמונים על הטוב, הצדק והדמוקרטיה המהותית (כפי שהם בתפיסתם) ושאיפתם לערכים הללו היא גם מקור סמכותם ועל כן לא יסבלו את האפשרות ש"רוב מקרי" יגביל אותם. בעיני עצמם הם בוראים יש מאין בפסקי הדין שלהם, תלושים מכללים ומגבלות. מי שצפה בדיוני בג"ץ שהתפרסמו יגיע לאותה המסקנה. רק אי ציות יבהיר לשופטים כי יש מגבלות לכוח, כי הם כפופים לחוק  ויגרום לשופטים להיות זהירים יותר בכבודן של הרשויות האחרות.

אמתי פודרבייטל הוא חבר הלל – הפורום הליכודי לריבונות העם


פורסם במקור

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *