שלושים שנה לשיחה המרעישה: הרב נחשון בראיון גלוי-לב

ליל כ״ח ניסן תנש"א, אחר תפילת ערבית. הרבי מלך המשיח מטיל פצצה: "מבלי הבט על כל הענינים עדיין לא פעלו ביאת משיח צדקנו בפועל ממש, דבר שאינו מובן כלל וכלל … מה עוד יכולני לעשות … אני את שלי עשיתי, ומכאן ואילך אני מוסר את העניין אליכם, עשו כל אשר ביכולתכם באופן של אורות דתוהו בכלים דתיקון, לפעול ביאת משיח צדקנו".

הרבי ממשיך ומצפה שסוף כל סוף יימצאו עשרה מישראל שיתעקשו על העניין ויביאו את הגאולה השלימה בפועל.

הכול נכנסו להלם. מילים חריפות כל כך… גם בשיחות הכי חריפות שנשא הרבי במשך השנים, מעולם לא התבטא בסגנון כזה.

ב–770 נערכה באותו ערב אסיפת חירום כדי לדון מה אפשר לעשות. גם בארץ ישראל חסידים התקשרו זה לזה וקיבלו החלטה ספונטנית להתאסף בכפר חב"ד במוצאי־שבת (השיחה הייתה ביום חמישי בערב) ולטכס עצה.

אחד מאותם חסידים מודאגים, היה הרב דוד נחשון, יו"ר ניידות חב"ד, ומהפעילים הבולטים בנושא הגאולה. "השיחה תפסה אותנו לפנות בוקר של יום שישי, ולא היה אפשר לעשות דבר באותו יום. כל אותה שבת עברה עלינו בלחץ ובמתח. הבנו שאלו רגעים מאד נעלים, וכי יכולה להיות מציאות שכל ההזדמנות תחמוק מהידיים. הרבי בשיחה הרי הזכיר את התאריכים כ"ח כ"ט ל' ניסן, ר"ח וב' אייר כזמני סגולה להתעסק עם המשימה".

מה הייתה ההרגשה שלך לשמוע כאלו דיבורים חריפים?

"אינני מומחה לרגשות… אני עבד, חייל פשוט שרוצה לבצע את המשימה שהרבי מטיל עלינו. אומר לך בכנות: מה שחשבתי באותו הזמן זה איך לבצע ולא רק להזדעזע…

"אם כי, אין ספק שתוכן השיחה הכניס את כולנו לסוג של הלם. אך מצד שני הבנו שמסתתר כאן משהו הרבה יותר עמוק מאשר 'לתת לנו על הראש'. יש כאן מסר שהרבי רוצה להעביר לנו – והוא בא להגיד לנו שמתחיל כעת עידן אחר. הרגשתי שזו קריאת אס.או.אס לחסידים. הבנתי שאיננו יכולים להישאר במצב הנוכחי, כי אם 'כל מה שעשיתי זה להבל ולריק' הרי ברור שיש משהו אחר לגמרי שנדרש מאתנו, כיוון חדש".

אלו מילים לא פשוטות…

"נכון, גם צורת הדיבור, גם התוכן 'עשו כל אשר ביכולתכם', 'מעביר אליכם', 'אני את שלי עשיתי', יש פה מילים שמצד אחד מזעזעות אך מצד שני חסיד מבין שלא באים להלקות אותנו, אלא באים להעמיד את הציבור במקום אחר לגמרי. הרבי למעשה מודיע שמתחיל עידן חדש לגמרי.

"מיד כששמעתי את השיחה, הבנתי שהרבי דורש מסירות נפש, הוא דורש לגמרי 'אוועק לייגן זיך'… ידעתי שאני הולך לעשות כל מה שאני יכול, התכוננתי לאחוז בעניין הזה עד הסוף".

אסיפה בהולה באישון לילה

במוצאי שבת התקיימה בכפר חב"ד אסיפה רבתי לכלל אנ"ש מכל הארץ. אנשים רבים היו נבוכים ומבולבלים. לעומתם, הרב דוד נחשון הגיע חדור בתחושה שהגיע רגע האמת, הגיע זמן ההתגלות, וכעת זה תלוי בנו, בחסידים.

במהלך האסיפה היו צעקות מצד הקהל שהציע רעיונות שונים ומשונים.

תוך כדי מהומה, עלה הרב שמואל פרומר ואמר שתמיד רואים כיצד הרבי מבקש מרבנים שיפסקו שהגאולה צריכה להגיע. אשר על כן, ביקש מהרבנים שנכחו במקום שיפסקו שהרבי משיח, ובכך הנושא יתקדם שלב אחד קדימה.

בהמשך לכך עלתה הצעה ששלושה אנשים יסעו לרבי ויבקשו מהרבי בתחנונים את ההתגלות. "ביקשו אז מר' טוביה פלס, מר' זושא ריבקין וממני שניסע לרבי בשם הציבור כולו", מגלה הרב דוד נחשון. "אחד מהמשתתפים אפילו בא לאסיפה עם כרטיס טיסה לרבי לבקש ממנו לבוא לארץ ישראל…

"לאחר שהאסיפה התפזרה, הלכתי עם ידידי כאחי ר' אבי טאוב ע"ה אל ביתו של הרב מרדכי שמואל אשכנזי, רבו של כפר חב"ד, והבענו את דעתנו שאין שום טעם לנסוע כך לרבי. אם יש טעם לנסוע ולבקש, זה רק אם נוכל להגיע לרבי עם פסק דין של רבנים בידנו, ועם זה נוכל לבוא ולהתחנן מהרבי. גם הרב אשכנזי חשב כמונו. למרות שבאותה שעה הוא נח, הוא התיישב מיד והתחיל להכין את פסק הדין. פסק דין זה נכתב אור ליום ל' בניסן לסדר טהרה".

מה קרה לאחר מכן?

"כאן התחיל סדר מאורעות מדהימים שאנשים שלא היו בתוך התמונה לא מודעים להם. אנחנו יושבים במוצאי שבת בשעת לילה מאוחרת, והרב אשכנזי מנסה להתקשר לרבנים. השעה כבר אחת, שתיים, שלוש לפנות בוקר, אך מתקשים להשיג את הרבנים. מי שמדברים איתו – מפחד. זה אכן פסק דין די מהפכני, שמצווים לקב"ה שהרבי מלך המשיח חייב להתגלות. אבל הרבי הרי לימד אותנו שכאשר רבנים פוסקים הלכה למטה, מקיימים זאת למעלה, וזה פועל בעולם.

בהמשך צלצלתי לכמה חברים מרחבי העולם שידעתי שהם "המשוגעים לדבר", מה שנקרא 'הקומנדו', שמוכנים למסור את הנפש. חשבנו שצריכים להיפגש בצורה חשאית, ועוד לפני ב' אייר, יום של 'לכתחילה אריבער' צריכים לגמור את העניין, ויהי מה. כבר היה לנו את פסק דין של רב אחד שחתם, הרב של כפר חב"ד, וכבר היה בשביל מה לבוא, אך עדיין לא היינו רגועים, רצינו לפחות שלושה רבנים שיהיה כמו בית־דין.

קבענו תאריך יעד שבחמש בבוקר ב' אייר נפגש במשרד של ניידות חב"ד בשכונת קראון־הייטס, לפנות בוקר שאף אחד לא יראה אותנו. הצוות שהתגבש היה מכל העולם: ר' שלום בער פרידמן – מאיטליה; ר' לייבל זאיאנץ – מברזיל; ר' משה סלונים – מניו יורק. דובר גם שהרב גרשון מענדל גרליק ממילאנו יגיע, ור' יענקל טילסון".

אל הרב נחשון הצטרף ידידו הטוב ר' אבי טאוב שאמר לו 'באשר תלך – אלך'. "ראינו שעד שלא נלך לעשיה בפועל ממש, לא יקרה דבר. לפני הנסיעה אמר לי הרב אשכנזי שהוא מעוניין שלפסק הדין שלו יצטרפו לפחות עוד שני רבנים, כדי שיהיה לזה תוקף של 'בית דין'".

'קומנדו משיח' מתכנס

כפי שסוכם מראש, חלק מצוות ה'קומנדו' נפגש בחמש בבוקר של יום שלישי במשרד ה'טנקים' בניו יורק. לאחר דיון ממושך הוחלט לכתוב מכתב 'קבלת המלכות' והתחייבות לרבי שנכללים בו כמה דברים כבדים, כדי שהרבי יתגלה בפועל ממש.

הרב דוד נחשון לא אמר נואש: "החלטנו לנסות בפעם האחרונה להחתים את רבני השכונה על פסק הדין", הוא מספר. "יצאתי מהמשרד עם הרב יצחק שפרינגר, שהיה אחד החברים שחתומים על מכתב קבלת המלכות, ונגשנו למשרד הבד"צ של קראון־הייטס. לא האמנו שבשעה כה מוקדמת – קצת אחרי חמש בבוקר! – נמצא שם מישהו. בפועל, כשעלינו למעלה, פגשנו שם את הרב יוסף אברהם הלר, מרבני השכונה.

הוא ראה את הנוסח של פסק הדין ובהתחלה קצת נבהל; זה היה פסק דין חדשני בעל תעוזה חזקה. אף על פי כן, הוא הצטרף וחתם על הפס"ד.

כשירדנו למטה, פגשנו את הרב גרשון מענדל גרליק ע"ה, רבה של מילאנו שמבלי להוסיף דבר, הצטרף גם הוא בחתימתו לפסק הדין. הוא הבין שזה עניין רציני יותר.

כעת כבר היו לנו שלושה רבנים – מעין בית־דין החתום על פסק הדין וקצת נרגענו. כשחזרנו למשרד, פרצנו בריקוד, וכמנהג חסידים עשינו גם כן "קולע" מרוב התלהבות. כולנו: ר' שלום בער פרידמן, ר' יצחק שפרינגר, ר' לייבל זאיאנץ, ר' יעקב טילסון, ר' משה סלונים, ר' אבי טאוב, ר' שמריה הראל ואני היינו פשוט בהתלהבות עצומה.

החלטנו שאם כבר יש לנו בית דין שחתום על הפס"ד, נמסור זאת ישר לידיו של הרבי מלך המשיח. לזה היה מצורף מכתב קבלת המלכות והתחייבות של עשרה אנשים.

הרבי הכניס את פסק הדין לכיסו הפנימי, על לוח לבו

באותו יום, ב' אייר, הרבי נסע לאוהל, והרב נחשון החליט לחכות לרבי ליד המקווה. "ידענו שאם נעמוד ליד 770 יהיה רעש גדול. רצינו שהדבר יישאר בחשאי, ולראות בעצמנו כיצד העניין מתקבל אצל הרבי".

הרב נחשון ועמו ר' אבי טאוב הזדרזו להגיע למקווה טרם בואו של הרבי, והמתינו בתוך המכונית שחנתה בסמוך, כדי שלא ישימו לב אליהם. בידיהם היה גם טלפון סלולרי – דבר נדיר מאוד באותם ימים – למקרה שרב נוסף יחתום על פסק הדין, יוכלו לצרף את חתימתו.

ואכן, בעודם יושבים באוטו ליד המקוה, הגיעה שיחה המבשרת שיש עוד חתימה לפסק הדין, חתימתו של הרב לוי ביסטריצקי ע"ה מצפת, שהרבי הוא מלך המשיח וחייב להתגלות תיכף ומיד ממש. בין כך ובין כך, הגיעה גם חתימתו של הרב גדליה אקסלרוד אב"ד חיפה. הוא הוסיף את המילים "הגיע עת אשר כ"ק אדמו"ר שליט"א ישב כמלך המשיח על כסא השם".

"בכך היו לנו שלושה רבנים, מארץ הקודש, ועוד שני רבנים מחוץ לארץ, והדבר שימח אותנו מאוד", נזכר הרב נחשון. הוא מוסיף ומציין כי בהחלט היה זה פסק דין 'מהפכני' שרבים חששו לחתום עליו.

לאחר דקות אחדות הגיעה הידיעה שהרבי עושה את דרכו למקווה. "קפצנו מהמכונית ונעמדנו דרוכים ומתוחים במידה רבה. הרבי מלך המשיח יוצא מהמכונית, והיה נראה כאילו הוא מחכה לזה. הוא החל ללכת לכיוון המקווה, אך פתאום נעצר לשבריר שניה, חיכה שניגש אליו. אצל הרבי כל התנועות מהירות וזריזות, וכאן נעצר קמעא הביט בנו בפנים מאד מאירות.

"ניגשתי לרבי ואמרתי שנמצאים כאן פסקי דינים על כך שהרבי הוא מלך המשיח, ומצורף מכתב מעשרה יהודים המקבלים את מלכותו".

אני רואה שאתה זוכר כל פרט כאילו אירע הבוקר…

"איך אפשר לשכוח את המעמד הזה?! הרבי הסתכל עלי, אחר כך הסתכל על כולם, סקר את אלו שעמדו שם, את הקבוצה, ובמבט מאיר עם חיוך אמר: 'ישר כח, ישר כח!' והכניס את המעטפות לכיס הסירטוק, ממש על לוח לבו הקדוש…"

מה הרגשת?

"הבנו שהפעולה הצליחה ואנו על הדרך הנכונה. היינו נרגשים באופן שפשוט אי אפשר לתאר את זה".

בין כך, כאשר הרבי שהה במקווה, הגיע פסק הדין של הרב אקסלרוד שנשלח מהארץ באמצעות הפקס. המזכיר הרב בנימין קליין שהמתין אף הוא לצאתו של הרבי, ראה את היחס החם של הרבי לדברים שהבאנו לפני כן, והסכים למסור זאת לרבי. לאחר מכן סיפר לנו שהוא נתן זאת לרבי לאחר שיצא מהמקוה; הרבי שאל אותו האם זה חלק ממה שהובא לו קודם, והרבי הראה שביעות רצון רבה. גם את זה הכניס הרבי בכיס הפנימי של המעיל.

ממה ששמעתי אז, הזדרזתם להגיע ל'אוהל' ולהקריא שם את פסק הדין

"נכון. אחרי מסירת פסק הדין החלטנו לנסוע מיד לאוהל של הרבי הריי״צ, לקרוא שם את הפס״ד ולהתחנן על הגאולה עוד בטרם בואו של הרבי לשם.

"נסענו במהירות לאהל של הרבי הריי״צ. הגענו לשם, בהכנות המתאימות, דפקנו בדלת, נכנסנו ואמרנו שבאנו למסור את הפס״ד שהרבי הוא מלך המשיח שחייב להתגלות מיד. אמרנו את הקאפיטל של הרבי [צ'] והתחננו שהרבי יתגלה בקרוב ממש.

"תוך כדי שאנו יוצאים, הגיע הנהג לבדוק אם מישהו נמצא במקום. יצאנו החוצה ובאותו רגע הרבי נכנס…"

באותו ערב התקיימה חלוקת דולרים, בה עברו ר' דוד נחשון ושאר אנשי ה'צוות'. הרבי פנה אליהם בפנים מאירות בצורה לא רגילה.

לומדים תוך כדי תנועה

באותו לילה, ליל רביעי ג' באייר, התאספו כשניים–שלושה מנייני עסקנים ומשפיעים מקראון־הייטס, וקיבלו החלטה להקים 'מטה משיח' שירכז את כל הפעילות בנושא הגאולה. העבודה חולקה לצוותים: ועד משפיעים, ועד מימון, ועד מחנכים, ועד פרסומת, כאשר מעליו עומדים מנהלי המטה. בסוף הפרוטוקול עליו חתמו כולם, רשם הרב נחשון את המשפט הנועז, שלימים הפך לחלק מאורח חייהם של אלפי חסידים: 'יחי אדוננו מורנו ורבינו המלך המשיח לעולם ועד'…

אני רוצה להזכיר לך שהמצב לא היה ברור כלל וכלל. אתה זוכר בוודאי את תגובתו של אותו יהודי שקם בהתוועדות והכריז באוזני האלפים כי מבקשים שהרבי יתגלה, ושהרבי יגזור שמשיח צריך להתגלות…

"אני זוכר זאת היטב. פניו של הרבי מאד הרצינו והרבי לא אהב את זה, והגיב 'מה אתם מטילים עלי עבודה חדשה'.

לימים נראה לי שהבנתי את זה לפי עניות דעתי. הרבי כמובן לא מפחד מעבודה חדשה, אך שנה מאוחר יותר ראו, שאם אנחנו לא רוצים לעשות את העבודה, אכן התחילה 'עבודה חדשה' של 'את חליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם'… את זה הרבי רצה למנוע, ולפעול שנביא את ההתגלות באותה שנה תנש"א מתוך שמחה וטוב לבב.

באמת שבאותם ימים לא ממש הבינו מה יש לעשות. ניסינו להבין מתוך השיחות, לדלות ענינים ולקבל כיוון מסויים. כתבנו לרבי כל מה שאנו מתכננים, לא כשאלה אלא כהודעה. אבל התגובות שזכינו לקבל, היו כה חמות, עד שהתפלאנו.

כך למשל הכנסנו הודעה שהולכים לעשות ב־770 כינוס גדול בסימן 'עשו כל שביכולתכם'. להודעה צירפנו מספר דפים עם תכניות, עם אנשי המטה וכו׳. הרבי ענה לנו מיד: "כל זה נלקח להציון אזכיר על הציון". והבנו שהרבי מאד מרוצה מזה".

הרבי מגיב לפחדים על פרסום משיח

הרב נחשון וחבריו לא הסתפקו בחתימות שקיבלו, והם פנו לשני הרבנים הנוספים של הבד"צ המקומי וביקשו מהם להצטרף לפס"ד. השניים, הרב יהודה קלמן מארלאו ויבלחט"א הרב אברהם אזדאבא, נענו וחתמו.

הרב נחשון הזדרז להתקשר למזכיר ואמר לו שהוא רוצה לתת את פסק הדין.

"איזה פסק דין?" תהה המזכיר, והרב נחשון השיב "פסק דין שקובע שהרבי מלך המשיח צריך להתגלות"…

כיום קשה להבין את הפחד והחשש ששרר באותה תקופה ראשונית. "נו, אתה יודע מה, אני בסך הכל נושא הדואר, דוור, תשים את זה במעטפה סגורה וככה אמסור", אמר המזכיר לרב נחשון, שאכן עשה כך.

כשיצאה תשובה, התקשר המזכיר לרב נחשון. "כשהבאתי זאת לרבי", גילה המזכיר טפח מתוך הקודש פנימה, "הרבי הוציא זאת מהמעטפה, קרא את הפסק דין, ופתאום ראיתי אותו עם פנים מחייכות כאלה… התשובה שהרבי נתן, הייתה כמו הקודמת: "כל זה נלקח להציון אזכיר על הציון".

מה הרגשת?

"הבנתי שהולכים בכיוון הנכון"…

ואז התחילו הקטרוגים…

"נכון. במקביל להמשך ההחתמות על טפסי קבלת המלכות, הלכו ונפוצו בעולם שמועות שהרבי לא מרוצה ממה שאנחנו עושים. הגיעו הדברים עד כדי כך, שכמה מחשובי השלוחים בארץ ישראל ובאירופה כתבו לרבי מכתבים, בהם הביעו את חששם לעתיד הפעולות החב"דית שהם עמדו בראשם.

"בשבת פרשת אחרי־מות קדושים, במהלך ההתוועדות, הרבי – כפי הנראה – התייחס לטענות והפחדים ואמר: 'ישנו מענה לכל אלו שמתפלאים ונבהלים מכך שמרעישים שכל יהודי צריך לעשות ולפעול שהגאולה תבוא תיכף ומיד ממש, ובהיותם אנשים 'פתוחים' מבטאים הם בדיבור את פליאתם ודאגתם:

'כאשר משיח יבוא מיד, מה יהיה – שואלים הם – עם כל הפעולות והענינים שפעלו במשך כמה וכמה שנים בגלות: העסקים שהם הקימו, הרכוש והנכסים שהם צברו, החברים והקשרים, הן בין בני ישראל והן בין אומות העולם, שקשרו (ובפרט עסקני ציבור), ועוד כיו״ב?

'והמענה על זה הוא, שאין מה לפחד, כיון שגאולה אין הפירוש שבטל כל "מנהגו של עולם", הדברים הטובים שנפעלו (ע"פ תורה) בגלות; אדרבה: גאולה כוללת בתוכה את כל הענינים (טובים) ד"גולה", באופן שהם מתעלים למצב דגאולה למעלתם ושלימותם האמיתית .. ובמילא אין מה לדאוג אודות הפעולות – אפילו בעניני רשות – שפעלו בזמן הגלות'.

כינוס משיח ראשון ב–770

למחרת התקיים הכינוס הגדול ב־770 מטעם 'מטה משיח' שזה עתה הוקם. ה'זאל' היה מלא מפה לפה. הרבנים דברו בצורה חזקה, והכול חשו את גודל השעה, וציפו שהרבי יתגלה.

הרב נחשון כתב נוסח של קבלת המלכות:

כ"ק אדמו"ר שליט"א מלך המשיח

כל הנאספים כאן מקבלים עליהם מלכותו של כ"ק אדמו"ר שליט"א מלך המשיח, לפעול במסירות נפש בכל רצונו וכל מה שידרש מאתנו ומתוך שמחה וטוב לבב וכו'.
על הנוסח המלא חתמו 250 איש מהנוכחים.

למחרת, ערב שבת פרשת תזריע מצורע, הרב נחשון לקח ארבעה דפים צפופים עם החתימות, ובשעת צהריים, לאחר מנחה של ערב שבת, נתנם למזכיר הרב גרונר על מנת שימסור זאת לרבי. "לאחר מכן הלכתי לנוח מעט", משחזר ר' דוד נחשון.

"פתאום אני מקבל טלפון מר' לייבל גרונר שאגיע מיד. "יש לך תשובה". כשהגעתי, נתן לי את הפתק – מענה כללי על הדו״חות של אותם ימים: ״נתקבל ותשואות חן, ותהא פעולה נמשכת ובהוספה והזמן גרמא, כנתינת כח דחז"ל וברכתם דכל המוסיף מוסיפין לו, ובמיוחד ברכתו דהקב״ה שתוספתו מרובה כו'.

והזמן גרמא שבאים מחודש ניסן והשפעתו ונכנסים לחודש אייר (ר״ת האבות ורחל – רגל הד׳) כמפורש בכמה מקומות. בשנת ה(י׳) ת(הא) ש(נת) א(ראנו) נ(פלאות) אזכיר עה״צ״.

"התשובה על החתימות לקבל מלכותו של הרבי כמלך המשיח, פרצה את כל הגבולות. הבחורים רצו, צילמו את זה בהגדלה, והדביקו את הנוסח ואת התשובה של הרבי על כל הקירות ב־770.

מרוב התלהבות, שלחתי לקנות בקבוק גדול של 'משקה' [אצל הרבי לפני שבת מכניסים בקשר עם אירועים גדולים של בתי חב״ד וכו' בקבוקי משקה, והרבי קורא לבוא ולהכריז על הפעולות ומוזג מהבקבוק שנלקח לאירוע]. שלחתי את הבקבוק למזכירות, וכתבתי שה'משקה' הזה הוא בקשר להתוועדויות שיהיו בכל מקום ומקום בענין קבלת מלכותו של הרבי על ידי העם. המזכיר אמר לי מיד, כי כלל לא ברור אם יגיש את הבקבוק הזה…"

הכרזה בכל העולמות

זכיתי גם אני להיות נוכח באותם ימים ב–770, ואני זוכר שבליל שבת כל 770 היה 'על גלגלים'…

"כשראו את הפתקים שהרבי קיבל את החתימות על קבלת המלכות, זה עשה רעש עצום. הזקנים וכל אלו שלא רגילים ל'טילים לא קונבנציונאליים', נכנסו קצת… האורות דתוהו התחילו קצת לשפשף את הכלים דתיקון.

הדברים בהחלט לא עברו בשקט. פתאום באו לספר לי שהפתקים על הקירות מזוייפים. אמר זאת אחד מנכבדי החסידים החשובים, בנימוק "הגאוני": לא יכול להיות שהרבי נתן כזה דבר… ניגשתי אליו לפני ההתוועדות ושאלתי אותו: למה אתה אומר דבר כזה? הוא אמר שלא יכול להיות שהרבי ענה כזו תשובה. אמרתי לו: לפני שאתה אומר כך, לך תברר אצל המזכיר אם אכן הרבי השיב כך…

הוא אכן הלך למזכיר, וצעק על הבלגן שהולך למטה, כאשר 'על כל הקירות מודבקות התשובות של הרבי, ותראה מה שיקרה לנו כבוד ליובאוויטש וכו'…' המזכיר ענה לו: מה אתה רוצה ממני, הרבי נתן לי פתק כזה, ואמר לי לתת לו אותו ביד! כעת הבנתי למה הרב גרונר לא הקריא לי את התשובה דרך הטלפון וקרא לי להגיע אישית.

הרבי רצה שאקבל זאת בידי. מסתבר שהרבי ראה הקטרוגים מראש, וציוה למזכיר לתת לי פתק ביד כדי שלא תהיה שום אפשרות ערעור".

ואז בהתוועדות השבתית הגיע השיא…

"כל אותה שבת שרו ׳שישו ושמחו בשמחת הגאולה׳, גם בעת הכניסה והיציאה של הרבי מהתפילות וגם בהתוועדות. אחרי התפילה התחברו מעגלים והתחילו לשיר "זאל שוין זיין די גאולה׳, ובאופן ספונטני נפל ברעיוני ואמרתי לחבר'ה – שצריכים לשיר בניגון הזה את המילים ׳יחי אדוננו׳. התחלנו לעשות 'קולעס' ב־770 משמחה.

הבחורים התלהבו וחשו שבכל רגע צריכה להיות ההתגלות… למעשה, זה עצמו התגלות, עצם זה שהרבי נתן אישורים לכל מה שסיפרתי מאז ב' אייר.

"במהלך כל הלילה של ליל שבת, חשבתי מה אני הולך לעשות מחר; אם אלך להכריז, איך אכריז, האם הרבי יסכים שאכריז, איך תהיה ההכרזה. לא יכולתי לישון כל הלילה מרוב התרגשות.

"ר' משה סלונים ע"ה ניגש אלי אחרי התפילה, ושאל אותי מה אתה הולך להכריז, והאם בכלל להכריז. לא ידעתי בעצמי מה לעשות. אמרתי לו: נראה מה יהיה בהתוועדות, לפי המצב אנסה להבין מהרבי עצמו.

"כשהחלה ההתוועדות, שבת קודש תזריע מצורע, תזו"מ – הייתה התרגשות עצומה. כל ההתוועדות היתה על משיח! הרבי התחיל את ההתוועדות עם משיח, ניגנו "זאל שוין זיין די גאולה׳, ואחר כך ׳שישו ושמחו בשמחת הגאולה׳.

"לקראת סוף ההתוועדות, הרבי אמר שיעלו ויכריזו אלה שהכניסו 'משקה', והרבי התבטא בנוסח מאוד חריג ויוצא דופן: שההכרזה כעת – כך הרבי – תהיה הכרזה ופרסום בכל העולם ובכל סדר ההשתלשלות!"

מה אתה חושב כשאתה שומע דבר כזה?

"שמעתי כזה ביטוי לא שגרתי, והבנתי שזה סוג ההכרזה שעכשיו צריך לעלות ולומר… הבנתי שהרבי רומז לי שאעלה ואכריז. למען האמת, עדיין לא היה לי אומץ, ודי רעדתי… הרי כשעושים דבר כזה לפני הרבי, אם חלילה זה לא לרצון אזי… היו שם שבעה־עשר בקבוקים, וכל האנשים עלו, הכריזו, ופתאום נגמרו הבקבוקים ונשאר רק הבקבוק שלי. עדיין לא עליתי, שכן המזכיר אמר שהוא לא יגיש את הבקבוק אלא אם כן יקבל את רשותו של הרבי.

"פתאום אני רואה שהמזכיר מסמן לי בחזקה בשתי ידיו לבוא מהר למעלה. הבנתי שזהו זה… יש אישור!

"לפני שעליתי, אמרתי לאבי טאוב – 'בוא, אנחנו תמיד ביחד'. אבי הולך ככה מאחורי, ומצד שני מגיע ר' שמריה הראל; אבי עומד מצד אחד לשמור עלי אם יקרה משהו… הרבי מסתכל עלינו, לוקח את הבקבוק, שופך חצי כוס, ממש המון 'משקה' לאבי ולי, שמריה עומד בצד השני והרבי שואל את הרב גרונר 'גם הוא איתם?' והרבי נתן גם לו. נהיה שקט בכל 770. דממה. כל הציבור המתין לדבריי. אפשר היה לחתוך את האוויר בסכין. אספר מה שהכרזתי, ומה שסיפרו לי מסביב, כי הייתי 'לגמרי לא במקום'…

"עמדתי מימין הרבי, והכרזתי כאילו כלפיו, הרמתי את הראש, והכרזתי באידיש: 'כיוון שלאחרונה היו פסקי דינים ע"י רבנים ובתי דין בישראל שהגיע עת הגאולה, ולאחרונה ממש ישנם פסקי דינים שהרבי הוא מלך המשיח והוא צריך להתגלות ולגאול את עם ישראל, לכן אנחנו מקבלים עלינו בזאת את מלכותו של הרבי מלך המשיח, לעשות כל מה שיבקש מאיתנו במסירות נפש, ואנחנו כולנו מכריזים: יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!'

"אמרו לי לאחר מכן, שהרבי חייך שלוש פעמים כשאמרו שהוא מלך המשיח, חיוך רחב שהרבה זמן לא ראו.

"את ה'יחי' הראשון אמרתי בצעקה, ורק חלק קטן בציבור ענה אחריי. כולם היו בהלם ולא תיארו לעצמם דבר כזה. היום זה מילתא דפשיטא, אך אז זה היה פשוט הלם, שמריה ענה 'יחי' עם הקול הגדול והחזק שלו. צעקתי פעם שניה והפעם חלק יותר גדול בציבור ענה 'יחי', בפעם שלישית צעקתי 'יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!' והרבי נתן כזה חיוך. כשהקהל ראה זאת, כולם הצטרפו ואמרו 'יחי, יחי, יחי', כמו שהילדים אומרים אחרי הפסוקים, וכאן כולם המשיכו באופן ספונטני לשיר ׳יחי אדוננו׳ במנגינה של ׳חיילי אדוננו׳ בהתלהבות אדירה.

"הרבי אמר לפני כן – כפי שאפשר לראות בשיחה המוגהת – שהיום בפרשת תזריע מצורע, עוד לפני מנחה, תהיה לידת והתגלות המלך המשיח עד שכולם יוכלו להכריז 'שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה'.

"זו הייתה עת רצון מיוחדת, ותכננתי להכריז 'שהחיינו', אך מרוב התרגשות הכל ברח לי מהראש. הספקתי עוד לומר לרבי ׳לחיים׳ והרבי ענה 'לחיים ולברכה' חזק, ועוד נשאר קצת מהחיוך שהיה כל זמן ההכרזה, החיוך שלא ממש ראיתי… ירדתי למטה ושמחתי שיצאתי בחיים מכל העניין…

"הלכתי מתנדנד על הספסל, ואבי מאחורי מחזיק אותי שלא אפול. הגעתי למקום ורק שם בירכתי בקול 'שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה'. מרחוק שמעתי שר' בערל ליפסקר בירך 'שהחיינו', ואחרי ההתוועדות עוד רבים ברכו 'שהחיינו'. היתה אופוריה שאי אפשר לתאר זאת. בכל מקום לקחו 'לחיים'. אני זוכר שר' חייקל חאנין פגש אותי לאחר מכן בדרך ונישק אותי בהתרגשות. יהודי מזקני החסידים שהרגיש שכל הענינים הולכים עכשיו לקרות…

במוצאי שבת, כשחזרו על דברי הרבי, דיברו על כך בהתרגשות. אפילו הרב יוסף וויינברג שמסר שיעור תניא ברדיו, ובהמשך חזר על השיחות שנאמרו בהתוועדות, סיפר "שהיום היו ענינים נעלים". בפועל, הוא חשש לפרט את הדברים ולא ידע איך לעשות זאת…

'נחשון וחבורתו'

לא הכול היה סוגה בשושנים. כאן התחילה מסכת יסורים חדשה. כמו תמיד אחרי גילוי אור גדול, יש ירידה. אחד ממזכירי הרבי הספיק לקבל טלפונים מכל העולם "הצילו, משוגעים, הורסים את ליובאוויטש, את כל העבודה שלנו, אוי ואבוי!"…

גם אל הרב דוד נחשון, כיוזם הפעולה, הוטחו טענות, כולל מידידיו הטובים. בשלב מסויים חשש שמא אולי בכל זאת דעתו של הרבי אינה נוחה מכל הסיפור.

מה עשית?

"החלטתי לכתוב לרבי מכתב, שאם ח"ו הפעולות שעשינו לא בסדר, ואם משהו לא לרצון, אז כמובן שלא זו היתה הכוונה, ואני מיד עוזב את קראון הייטס. כתבתי פתק, ממש בכיתי, חשבתי אולי באמת משהו לא בסדר. זה היה יום ראשון, והחלטתי שאני עובר בחלוקת דולרים ולפני כן נתתי את המכתב.

ר' אבי טאוב עבר יחד אתי ואמרתי לרבי שאנחנו רוצים לנסוע לארץ ישראל. בדרך כלל הרבי היה נותן כסף לצדקה כדי לתת באה"ק, ומאחל שהנסיעה תהיה בהצלחה, אך כאן כאילו הרבי לא שמע אותנו והמשיך לתת לנו עוד דולר באמרו 'כפליים לתושיה'.

כשר' אבי טאוב ראה שאיתי זה 'לא הלך', אז הוא יגיד. הוא עובר אחרי ואמר לרבי 'אנחנו נוסעים היום לארץ ישראל'. ושוב: הרבי נותן לו עוד דולר ואומר באנגלית 'כפליים לתושיה' ("דאבעל פארשן אוף בענעדיקשענס"), ואחר כך הוסיף לשנינו: 'א דאנק אויף די ספרים [=תודה על הספרים]'.

לאחר מכן נודע לנו שהעיתונאי ר' שמואל שמואלי מעיתון "ישראל שלנו", שמע ליחשושים נגדנו, וכשעבר בדולרים, שאל את הרבי: האם נכונה השמועה שהרבי אומר שצריך להתרחק מ'נחשון וחבורתו'. הרבי ענה לו: 'אין לי שום שייכות לשמועות! אם הייתי מתעסק בשמועות לא היה לי זמן לא להתפלל ולא לעשות שום דבר!' המענה של הרבי היה ברור.

בגלל כל השמועות השליליות והשקריות שהופצו, החלטתי לאסוף את ועד המשפיעים של 'מטה משיח'. אספנו את כל המשפיעים של קראון־הייטס, כל הרבנים החשובים, ועשינו אסיפה. הוסברו להם כל השמועות והחששות מכאן, והתגובות של הרבי מכאן, והם אומרים לי ככה: כל זמן שלא שמעת מהרבי עצמו דבר אחר – אתה ממשיך עם כל השטורעם.

ר' שמריה הראל המשיך איפוא לעמוד ב־770 עם הבקבוק שקיבלנו בשבת מהרבי, וכל מי שחתם, קיבל מהבקבוק הזה 'לחיים'. היו גם הרבה שפחדו לחתום מכיוון שבנוסח מתחייבים לעשות כל מה שיורה לנו הרבי מתוך מסירות נפש, וזה לא משחק…

ביום שני לקחתי את חבילת החתימות השניה, והכנסנו זאת במעטפה אחת. במעטפה השניה הכנסנו את החלטת ועד המשפיעים שחייבים להמשיך בהחתמות קבלת המלכות, וכל עוד אין הוראה אחרת אנו מבינים שכך צריך לעשות. נתתי את שתי המעטפות ביד למזכיר והוא נתן זאת לרבי.

למחרת קיבלתי תשובה מהרבי: 'אזכיר על הציון ויבשר טוב', על שתי המעטפות. ביקשתי מהמזכיר אישור על התשובה שקיבל עבורי באמרי כיוון שמדובר ב'שטר שיצא עליו ערעור׳, אני רוצה שיהיה כתוב. המזכיר צחק על כך, אך הסכים. הוא ישב כתב וחתם שהתשובה של הרבי היתה על החתמות קבלת המלכות ועל החלטת המשפיעים".

תראה הרב נחשון, הכי קל זה 'להפוך עולמות' וכולי. אך זמן קצר לאחר השיחה, הרבי מבהיר בקולו כי הוא רוצה שחסידים יחיו עם משיח וגאולה, ואת זה עושים דרך לימוד ענייני גאולה ומשיח בתורה שבכתב, בתורה שבעל–פה, ובתורתם של רבותינו נשיאנו. מה בעצם המשמעות של זה לגבינו? שאולי באמת צריך לפתוח ספר וללמוד וכך להביא את משיח…

"לרבי יש מטרה מעשית: להוריד את הגאולה בפועל ממש ולהתגלות כמלך המשיח בעולם כולו. כדי שזה יהפוך להיות עניין מעשי, הרי 'לא עם הארץ חסיד'; אי אפשר להתכונן לעניין כמו שצריך בלי היסודות שבתורה.

כל עניין הגאולה לא היה בשיח הרגיל; המקסימום היה שעם הגאולה סיימו דרשות יפות… הגאולה הייתה עד אז רעיון אוטופי יפה, ולא יותר. הרבי מצידו מתכוון ברצינות. הוא רוצה בכל צורה שהיא לגרום לך להביא את הגאולה בפועל! הדרך הישרה היא ללמוד את הנושא כדי שתשתוקק לגאולה. אתה אומר 'את צמח דוד עצמך מהרה תצמיח'.. למה אתה באמת רוצה אותו? מהו חסר לך? יש לך תפילין, יש לך בית כנסת שנעים להתפלל בו, אז למה חסר לך משיח?

אתה מבין שהעולם צריך להגיע לידי שלימותו, ולגלות את מלכות ש–ד–י בכל העולם כולו, וכדי להבין כל זאת, צריך הכנה מיוחדת. מתוך זה שאתה לומד עניני גאולה ומשיח, סוף סוף תמצא שלא צריך רק ללמוד את הרעיון, אלא גם לחיות אותו ומתוך כך לבקש אותו "ובקשו את ה' אלוקיהם ואת דוד מלכם".

הרבי מחזיק את ה״דבר מלכות״ ומעודד שירת ״יחי״

ביום שני, ט"ו אייר, לאחר תפילת מנחה הייתה שיחה פתאומית. בדרך כלל הרבי לא אומר שיחות לאחר תפילת מנחה, ולכן כולם הופתעו.

במהלך השיחה, שעסקה בעניינו של פסח שני, החל הרבי לדבר אודות קריעת ים סוף, והדגיש שכדי לפעול את הנס של קריעת ים סוף, היה צורך במסירות נפש של נשיא בישראל שיקפוץ תחילה לים – נחשון בן עמינדב, ׳למה נקרא שמו נחשון ע"ש שקפץ תחילה לנחשול שבים׳, שבמסירת נפשו לקפוץ לים הראה דוגמא לכל בני ישראל שכולם הלכו אחריו בים.

"אני ראיתי בכך עוד מסר של חיזוק", מספר הרב דוד נחשון, "שלמרות כל הקשיים, מבית ומחוץ, הרבי משפיע לי כוחות להיות הנחשון לקפוץ לים".

באותה שיחה הרבי דיבר מאוד חזק על כך שיהודי צריך לתבוע את הגאולה. כתוצאה מכך, באופן ספונטני, מיד לאחר השיחה התחילו כולם לשיר 'יחי אדוננו' בעוד הרבי מעודד את השירה בחוזקה בשתי ידיו הקדושות. כאשר הרבי עבר סמוך לר' דוד נחשון, סימן לו להגברת השירה בסיבוב שלם בידו הקדושה.

"לאחר שהרבי יצא, פתחנו בריקודים סוערים על העידוד המיוחד והפומבי שקיבלנו מהרבי. באותו יום, לאחר תפילת ערבית, חילק הרבי את ה'דבר מלכות' – מהדורה מיוחדת בה נדפסו כמה שיחות של הרבי בענייני גאולה ומשיח. עצם החלוקה גרמה להתעוררות מאוד גדולה, כי מהשם של החוברת, 'דבר מלכות', הכוונה הייתה ברורה… זה היה חיזוק מיוחד לכל הקו שהרבי מסכים לכך שמפרסמים שהוא המשיח".

'קיץ חם'

כיום, בפרספקטיבה של שלושים שנה לאחור – איך אתה מסביר את הביטוי ש"כל מה שעשינו, היה להבל ולריק". נהרות של דיו נשפכו כדי להבין את הביטוי הזה, ודומה שעדיין הוא מטלטל…

בפשטות, לכאורה הרבי אומר שכל הפצת המעיינות, מיליוני הנחות תפילין, חינוך ילדים, מזוזות וכהנה רבות, מהפכה שלמה – האם הכל להבל ולריק? מצד שני: איך אפשר להגיד שהרבי אומר לכאורה דברים שהם לא אמת לאמיתה?

בדרך אפשר, נראה לומר שכל העניין שהרבי הסכים לקבל את הנשיאות, זה לא בשביל להיות עוד מספר, מספר שבע, בשושלת הנשיאים. הרבי לא מתכוון להיות עוד מספר, אלא הוא אומר במפורש שאנחנו נוריד את השכינה לארץ. הרבי אומר שאותו 'שביעי' צריך להביא את הגאולה, להיות הגואל. זו התכלית של נשיאות דור השביעי.

ולכן 'כל מה שעשיתי להבל ולריק' – אם אחרי כל שנות העבודה, לא הגענו לתכל'ס, אז כל מה שעשינו זה יפה, חשוב ומכובד, אבל זה לא שווה… כל מה שעשינו, היה רק בשביל ה'עסק' הזה – להביא גאולה ולהוריד שכינה בפועל. זה התפקיד שלנו, ולא אחר.

כשהרבי עומד אחרי יותר מארבעים שנות הנהגה, בשלהי חודש הגאולה, ועדיין לא מופרך שמשיח לא יבוא הערב, והגלות לא נגמרת – אז הכל להבל ולריק.

• • •

אותו קיץ, תנש"א, היה 'קיץ חם' בנושא משיח וגאולה. בחודשים הבאים ניצח הרב נחשון על פעילויות רבות נוספות בכל הקשור לפרסום והטמעת העניין שהרבי הוא מלך המשיח, ועל החתמת אלפי חסידים לקבל מלכותו – ועל כך בהזדמנות אחרת.


פורסם במקור

כתיבת תגובה