שר התורה מרן הגר"ח קניבסקי: "הלומדים תורה מתוך הדחק קודמים לכל"

הם היו יהודים של צורה. סוחרים חסידיים שלא פתחו את יומם בלי כמה שעות של לימוד גמרא עם תוספות, ותופסי בתי מדרשות שלא מצאו מנוח בלילות מקושייה שהטרידה אותם.

הצד השווה שבהם, בכל מקומות מושבותיהם – בגליציה, בפולין, בהונגריה ובליטא – שהתורה הייתה סם חייהם. הם ידעו ללמוד, וידעו מה שלמדו. הם עשו לילותיהם כימים, כי אהבו את התורה. כי החיות האצורה בה העירה אותם משנת חיי המעשה.

ואז באה המלחמה הארורה.

בתי מדרש נדמו, היכלות ננטשו, הסטנדרים נעזבו, ספסלי השטיבל'ך העלו אבק. בתי כנסת חרבו 'שוהל'ים נָשַׁמו ו'קלויז'ים נהרסו עד היסוד.

אך גם מוראות השואה, גם משפחתו הענפה שאיבד עם היקרים לו מכל – לא השכיחו ממנו כיצד בחזונו אמור יהודי להיראות. יהודי של תורה. של גמרא, רש"י ותוספות. יהודי של בקיאות בשולחן ערוך, על כל ארבעת חלקיו, בעיון, עם כל השיטות ונושאי הכלים.

והוא נצר בזכרונו את התמונה הזו. היה עליו לקומם את כרם בית ישראל, בארה"ב, בנתניה, ביתר ערי הארץ. חצר הקודש צאנז-קלויזנבורג ציפתה להנהגתו והתרפקה על אדרתו בערגה. אבל הוא – הרבי בעל ה'שפע חיים' זצוק"ל – היה רבי של כלל ישראל. ומעולם לא שכח את חלומו: לראות 'ש"ס אידן', 'שולחן-ערוך אידן', מסתובבים בינינו.  

גפ"ת לכלל ישראל

עוד הרבה בטרם פרשֹ לפני ראשי הישיבות וגדולי הרבנים בדורו את חזונו הגדול, החל ה'שפע חיים' זצוק"ל מצאנז לממש אותו בקרב קהלו. כוללי ש"ס הוקמו ושבעים דפים בחודש החלו להילמד ברמה. אברכים ובחורים שנבחנו על עשרות דפים בחודש שהצטברו למאות ולאלפים זכו למקום של כבוד ב'טיש' כיושבים ראשונה במלכות, ולקבל 'שיריים' מאת פני הקודש בחביבות יתרה ומופלגת.

אבל זה לא הספיק. ה'שפע חיים' רצה להנחיל את ידיעת התורה לכלל ישראל. ראה בני עלייה ומועטים הם, והגה את המפעל העולמי הכביר: 'מפעל הש"ס'. אברכים ובחורים שייבחנו עשרים ושלושים דפים גפ"ת בכל חודש בידיעה גמורה, או שו"ע בבקיאות מלאה בכל פרטי ההלכות.

החזון התגשם: אלפי נבחנים שעושים זאת במשך כמעט ארבעים שנה, אלפים שטעמו את טעם התורה בידיעתה, בזכירתה, בהבנה מלאה. "היום אני יכול לומר", מעיד אחד האברכים שעימו שוחחנו, "אחרי שש שנים של בחינות, שאני כבר משכיל להבין מה שאמרו האחרונים, שכשיש כמה תירוצים בתוספות, וחלקם מובאים בדרך של 'ועוד יש לומר' וחלקם בדרך של 'אי נמי' – מה בדיוק החילוק בזה. היום אני כבר מצליח להקיש בין יסודות בעלי התוספות, ולהבין אם התכוונו שהתירוץ הראשון והשלישי שלהם נשענים על יסוד זהה או שהתירוצים הללו הא בהא תליא".

לזה בדיוק התכוונו גדולי ישראל, רבנים, יושבי על מדין וראשי הישיבות שליט"א ולהבחל"ח זצוק"ל, כשעמדו בנשיאות 'מפעל הש"ס העולמי בהיכלי התורה'.

בכור המבחן

חמישה עמודים. עשרים וחמש שאלות.

נכון, אלה רק חמישה עמודים ועשרים וחמש שאלות בסך הכל.

שבע שורות תחת כל שאלה. רק שבע שורות.

אבל חמשת העמודים, השאלות והשורות שמתמלאות בכתב יד צפוף, מגלמות את הנשמה שבמוח עם שאר החושים והכוחות כולם שהשתעבדו משך עשרים ותשעה או שלושים ימי החודש החולפים, בעמל ויזע, יגיעה וירידה לשורשי הפרטים.    

מאז יסוד מפעל הש"ס, כבר סיימו הנבחנים כמה וכמה פעמים את הש"ס כולו ואת השו"ע כולו, על ארבעת חלקיו, אלפי בחורים ואברכים שהפכו לאילנות עושי פרי שולטים היום בש"ס ובפוסקים בשליטה מלאה. בלא גוזמא ניתן לומר, כי במרבית הקהילות היהודיות, בכל העדות והחוגים,הרמ"ים, המו"צים, ראשי הישיבות ותופשי בית המדרש יעידו – כי מסגרות המבחנים במפעל הש"ס הן שסייעו להם להיות לאילנא רברבא כפי שזכו ב"ה.

אמת, גם לפני יסודו של מפעל הש"ס נמצאו זעיר פה זעיר שם יהודים ששלטו שליטה מלאה בש"ס ובפוסקים, אך כעבור שלושים ושמונה שנה מאז נוסד 'מפעל הש"ס', הדבר הפך מצוי פי כמה וכמה. תורה לא בשמים היא, והאלפים שהצטרפו למסגרות הבחינה השונות הם העדות הנאמנה לכך.

זאת כמובן, לצד הפריחה התורנית המדהימה בכרכים הרבים שיצאו במהלך השנים האחרונות לביאור הגמרא והנגשתה לעם שבשדות, כמו ביאורי 'מתיבתא', מהדורת שוטנשטיין ועוד, אלה הם פירי-הפירות שמרבים את ידיעת הש"ס בכל רחבי תבל.

ללא הפסק

עתה, בר"ח סיון תשפ"א, יתקיים המבחן ה-475 מאז יסוד 'מפעל הש"ס'. לא ייאמן, אבל יש בין הנבחנים כאלה שהצטרפו למסע הגדול בשבט תשמ"ג, ומאז הם נבחנים ברצף, חודש בחודשו. הלימוד למבחן, מחייב אותם. כל עקרת בית יודעת, ילדי המשפחה – ואפילו הנכדים, לעיתים – יודעים, כי הימים שלפני המבחן קודש הם. וכיצד הם מחכים לקבל את פניו של אבי המשפחה לאחר המבחן, כשבסיפוק מלא בוא יבוא ברינה, נושא אלומותיו אשר עליהן יגע ועמל, חרש, זרע, השקה ועתה גם קצר.

דורות על דורות בבתים של תורה צמחו כך, סביב אהבת התורה. גם אם לא כל הילדים זוכים בעתיד להימנות על נבחני 'מפעל הש"ס', הרי שהדוגמה האישית של אבי המשפחה והתמסרותה של נוות הבית – הם-הם שמַקנים את אהבת התורה הטבועה בדמם, בנשמתם, לנצח. העמל המושקע על ידי הנבחן, החזרות הרבות – למבחן המסכם שנערך כאמור בבכל חודש רביעי – תריסר חודשים בשנה, כולל תשרי, ניסן וימי בין הזמנים – משתיתים את יסודות הבית על אדני התורה. זהו הלוז, הציר המרכזי שסביבו נע הבית, שהתורה נוכחת בו בכל עת.

475 מבחנים, אמרנו. כי אכן, בסייעתא דשמיא לא חל כל דילוג על אף לא מבחן אחד – מאז יסוד המפעל. לא מלחמות חלילה, ולא נגיף הקורונה. בשלושים ושמונה השנים האחרונות חלפו בשמי היסטוריה של עם-ישראל דברים רבים – אך המבחן, יתד הוא, בל ימוט. חוק ולא יעבור. האברכים יודעים, שהמבחן יתקיים. וזה מחייב, ומזכּה. זהו המועד החודשי שבו הנבחן מוסר, כביכול, דו"ח אישי, לעצמו, עד כמה עמד ביעדים שהציב לעצמו במהלך החודש החולף.

זה המקום לציין כי גם בעת מגיפת הקורונה, אנשי המשרד בבני ברק עמלו שעות נוספות, כדי שהמבחנים יוכלו להערך בכל רחבי הארץ. למצבת עורכי הבחינות בפועל הצטרפו רבים שהקדישו מזמנם כדי לפזר את נקודות המבחן במספר רב של מוקדים, כדי שהנבחנים יועלו לעמוד בכור המבחן במועדו, ויוכלו להתקדם אל סדר הלימוד של החודש הבא, ללא הפרעות.

"התורה נשמרת"

שיחת הטלפון הזו הגיעה למשרדי 'מפעל הש"ס' לפני מספר חודשים. על הקו היה אברך בשם ר' משה (שמו המלא שמור) שנבחן במסגרות 'מפעל הש"ס' שנים רבות. הוא הודה לצוות המשרד וביקש למסור גם לבוחנים – מכיני השאלות ובודקי המבחנים הרבים, היות ומהחודש הבא, כך אמר, יפסיק להיבחן. הסיבה לכך הייתה פשוטה: "החודש הזה אני מסיים בעז"ה לימוד ומבחנים על כל הש"ס ועל כל ארבעת חלקי שו"ע – בשני סבבים. זאת, אחרי למעלה משלושים שנות לימוד ובחינה לפי הסדר. עתה, החלטתי שהגיע הזמן להמשיך לתכניות לימוד נוספות שבאמתחתי". איש 'מפעל הש"ס' הנרגש שמח עימו, ובירכו בהצלחה רבה.

אלא שכעבור חודשים ספורים בלבד, גילה איש המשרד כי שמו של ר' משה שב לרשימת הנבחנים הקבועה. במענה לשאלתו, אמר ר' משה: "אני חש ש'מפעל הש"ס' הפך לחלק מהווי חיי, זו המסגרת שמחזיקה אצלי את הלימוד, ורק כך הוא הופך נעלה, מלא סיפוק ונשמר יותר". כמובן שר' משה, תלמיד חכם מובהק, לא ויתר על תכניותיו התורניות האחרות – אך את המסגרת של מפעל הש"ס, חש שאינו יכול להפסיד.

מחזיקי התורה

בערב חג השבועות, כשכידוע מספרי חסידות בשם הרה"ק רבי ברוך ממעז'בוז, הוא מעין 'ראש השנה לתורה', זהו זמן חשבון נפש ומאזן שנתי למצב לימוד התורה של כל יהודי. ומי שלא זכה להגשים את משאלתו בלימוד התורה יומם וליל, יבחן עד כמה זוכה הוא להיות 'תמכין דאורייתא', בתמיכה חודשית במפעל התורה האדיר שעליו התבטא שר התורה מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א כשנשאל האם יש עניין הלכתי למסור את כספי הצדקה והמעשרות ללומדי 'מפעל הש"ס': "בוודאי שתלמידי חכמים הלומדים תורה מתוך הדחק קודמים להכל", חרץ שר התורה את פסקו.

כך גם התבטא פוסק הדור, מרן הגר"ש וואזנר זצוק"ל בעל 'שבט הלוי', אודות לומדי ונבחני 'מפעל הש"ס', כי "לומדי תורה מתוך הדחק יש להם דין קדימה".

בימים אלו, רבים מצטרפים להסכמי יששכר וזבולון שנערכים כדת וכדין במשרדי 'מפעל הש"ס', ויהודים אלו זוכים לקבל את התורה מתוך שמחה כפולה ומכופלת על ששכרם רב בפירות הגדלת התורה והאדרתה בעולם הזה, והקרן – הלא היא קיימת לעולם הבא.

תומכים בלומדי תורה ומרוויחים זכויות של אלפי לומדים>>>



פורסם במקור

כתיבת תגובה