בג”ץ 215/99 עותמאן מראג’ה נ. הרמטכ”ל
₪30.00
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג”ץ 215/99
בפני: כבוד השופט י’ זמיר
כבוד השופטת ט’ שטרסברג-כהן
כבוד השופטת ד’ ביניש
העותר: עותמאן מראג’ה
נגד
המשיב: הרמטכ”ל
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותר: עו”ד מ’ ספרד
בשם המשיב: עו”ד ע’ הלמן
פסק-דין
העתירה שלפנינו מופנית נגד סרובו של הרמטכ”ל להקל בעונשו של העותר, שנידון על ידי בית המשפט הצבאי לעונש של 27 שנות מאסר.
העתירה הוגשה בידי העותר עצמו וטענתו העיקרית היא כי הוטל עליו עונש חמור ביותר בהתחשב בכך שכתוצאה מעבירותיו לא קופחו חיי אדם ולא נגרמה פציעה קשה לאדם. עוד טוען הוא, כי הרמטכ”ל הקל בעונשם של עבריינים שמעשיהם היו חמורים יותר משלו וכי בסירוב להקל עמו הוא מופלה לרעה.
בתגובה לעתירה פרש בא-כוח המשיב את הרקע להרשעתו של העותר, שהצטרף בגיל צעיר לחזית העממית לשחרור פלסטין, גייס חברים נוספים לארגון ובמשך כחמש שנים מאז שנת 1985 ביצע ביחד עם “מגוייסיו” התקפות על אוטובוסים, תוך השלכת בקבוקי תבערה עליהם, וכן עשרות הצתות של מכוניות. העותר הורשע באוקטובר 1989 בבית המשפט הצבאי בלוד, הן בעבירות הקשורות בחברות ובפעילות בארגון טרור, והן בעבירות הקשורות בהשלכת בקבוקי תבערה והנחת חפצים מבעירים. בעקבות הרשעתו נגזרו עליו, כאמור, 27 שנות מאסר בפועל.
העותר לא ערער על פסק דינו. בינואר 1996 דחה נשיא המדינה את בקשתו להקל בעונשו ובנובמבר 1998 נדחתה בקשתו להקלה בעונש על ידי הרמטכ”ל; בהחלטת הרמטכ”ל צויין כי ניתנה על סמך הנימוקים המפורטים בחוות דעת הפרקליט הצבאי הראשי.
עמדת המשיב היא, כי אין לאסיר זכות להקלה בעונש וכי מדובר בסמכות של חסד בלבד, הנתונה לשיקול דעת רחב ביותר. עוד מציין הוא, כי העותר סיים לרצות כשליש מעונשו בלבד, ובהתחשב בכך שהעבירות בוצעו במסגרת ארגון החזית העממית, שהוא מארגוני הסירוב המתנגדים לתהליך השלום – לא ראה המשיב בשלב זה של ריצוי העונש להקל עם העותר.
בדיון לפנינו טען בא-כוחו של העותר טענות חדשות – משפטיות ועובדתיות – אשר לא בא זכרם בעתירה. טענות אלה נוגעות לטיב סמכותו של המשיב ולכך שלא נמסרו לעותר נימוקי הפרקליט הצבאי הראשי שעמדו בבסיס החלטתו של המשיב. כן טען הוא כי בקשתו של העותר, שהוגשה לאחר שנים, לאפשר לו לערער על גזר הדין של בית הדין הצבאי, תוך הארכת המועד הקבוע לכך, נדחתה על-ידי נשיא בית הדין הצבאי לערעורים.
כאמור, טענות אלה הועלו לראשונה בטיעון לפנינו. בא-כוח העותר לא פנה בבקשה לקבל את נימוקי הפרקליט הצבאי הראשי, ואף לא העלה בפני המשיב את טענותיו הנוספות.
בהודעה מטעם המדינה צויין, כי:
“העובדה כי בקשותיו הקודמות של העותר להקלה בעונשו נדחו בעבר אינה סותמת את הגולל על האפשרות כי בבוא היום יוקל העונש שהוטל עליו, ואף אינה חוסמת את דרכו של העותר להגיש בקשות חדשות להקלה בעונש”.
ההודעה מציינת עוד, כי חלפו מספר שנים מאז פנה העותר לנשיא המדינה וכי העותר יוכל לשוב ולפנות לנשיא בבקשה נוספת. כן יוכל לשוב ולפנות אל הרמטכ”ל בחלוף זמן, אם יהיה עדיין צורך בכך.
אכן, שתי הדרכים פתוחות לפני העותר ובפנייתו הנוספת יוכל להעלות גם את הטענות שהושמעו היום לפנינו לראשונה.
על פני הדברים נראה, כי העונש שנגזר על העותר הינו חמור גם בהתחשב בעבירות החמורות שהורשע בהן, מה גם שהעבירות כולן בוצעו בהיותו צעיר לימים; יש להניח כי עניין זה יישקל אם יפנה העותר בבקשה חדשה להקלה בעונש.
העותר לא הראה בעתירתו עילה להתערבותנו בהחלטת המשיב.
אשר על כן, העתירה נדחית.
ניתן היום, כ”ה בטבת תש”ס (3.1.2000).
ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן – מזכיר ראשי
99002150.N05
חכ/
