בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 45463-05-22

לפני
כב' השופטת אביגיל כהן, סגנית נשיא

המערערים:

1. יצחק יעקב לנגר
2. נילי לנגר

ע"י ב"כ עו"ד ניר פרץ

נגד

המשיבים:

1. מרדכי פסטרנק
2. ברברה פסטרנק
3. מיכל פסטרנק

ע"י ב"כ עו"ד ורד אברהם ועו"ד רונן טל

פסק דין

1. לפני ערעור על פסק דינו של בימ"ש השלום בתל אביב – יפו (כב' השופט עדי הדר) מיו ם 13.3.22 בת"א 49012-07-20 לפיו נדחתה תביעת המערערים, למעט מתן הוראה לנתבעים – המשיבים ל שנות את זווית הצילום של המצלמה המותקנת בחזית ביתם כך שלא תתעד את המדרכה הצמודה לכניסה לחצרי התובעים – המערערים. נקבע כי כל צד יישא בהוצאותיו.

2. ענייננו בסכסוך בין שכנים המתגוררים בבתים צמודים ברחוב אלקחי בתל- אביב.

בכתב התביעה נטען כי התובעים – בני זוג שמתגוררים החל משנת 2014 בבית מגורים מסוג קו טג' ברח' אלקחי 20 בתל אביב, סובלים הטרדות חוזרות והצקות בלתי פוסקות משכניהם הנתבעים (בני הזוג פסטרנק – נתבעים 1 -2 ובתם – נתבעת 3) המתגוררים בבית הצמוד לבית מגוריהם ברח' אלקחי 20א בתל אביב.
נטען כי הנתבעים מצלמים את התובעים ללא רשות ברחוב, בכניסה לביתם הפרטי, בחצר גינתם הפרטית, באופן המהווה פגיעה קשה ובלתי נסבלת בפרטיותם ובכבודם של התובעים.

נטען כי הנתבעים התקינו מצלמה המצלמת את פתח ביתם 24/7 המורכבת על גבי מוט ברזל ארוך שמטרתו להגיע לנקודה בה ניתן לצלם ולהקליט את שביל הגישה המוביל לפתח ביתם של התובעים ואת הכניסה לביתם הפרטי באופן שבו מצולמת ומוקלטת 24/7 תנועת היוצאים והנכנסים מבית התובעים.
נטען כי שכנים נוספים המתגוררים ברח' אלקחי 22 סובלים מהטרדות מצד הנתבעים .

עילות התביעה הן: הפרת חוק הגנת הפרטיות, עוולת מטרד לפי סעיף 44 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), הפרת חובה חקוקה (הפרת חוק המקרקעין וחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו).

הסעדים המבוקשים:
צו עשה קבוע המורה לנתבעים להסיר את המצלמות שהתקינו המצלמות את הכניסה לביתם.
צו עשה קבוע המורה לנתבעים לחדול מצילום התובעים בביתם וחצרם, בכל דרך שהיא .
צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים לעשות שימוש כלשהו בחומרים שהופקו מן הצילומים השונים שצילמו את התובעים או את חצרם הפרטי, לרבות הפצתם .
צו עשה קבוע המורה לנתבעים למסור לידי התובעים כל חומר צילומי מכל מקור שהוא אשר בו צולמו התו בעים.
צו עשה קבוע המורה לנתבעים להשמיד באופן שאינו ניתן לשחזור, כל תמונה או סרטון או קובץ מולטימדיה שבו תועדו התובעים או חצר ביתם, אשר הושג שלא כדין, מכל אמצעי טכנולוגי.

כן עתרו התובעים לסעד כספי.
התובעים ביקשו לחייב את הנתבעים לשלם להם סך של 200,000 ₪ בגין פיצוי ללא הוכחת נזק עפ"י סעיף 29א(ב) 1 ו- 2 לחוק הגנת הפרטיות , וכן פיצוי בסך של 70,000 ₪ בגין עגמת נפש, טרחה וסבל שנגרמו להם.

3. בכתב ההגנה הוכחשו כל טענות התובעים.
נטען כי מצלמת האבטחה בביתם של הנתבעים הותקנה לשם הגנה על שלוות חייהם וקניינם. בדומה למצלמות בביתם של התובעים, גם מצלמות הנתבעים מכוונות לעבר הרחוב וחולשות על השטח הציבורי. המצלמות אינן מצלמות את שטח ביתם או חצרם של התובעים ואף לא את שער הכניסה לביתם.
צילומי מצלמת האבטחה לא פוגעים בפרטיות התובעים ולא בפרטיות צדדי ג'.
נטען כי המעשים המיוחסים לנתבעים אינם עולים לכדי עילה של מטרד ליחיד והאירועים הנטענים נגדם מהווים תגובה להתנהגות פוגענית מצד התובעים.

התובעים הגישו כתב תשובה.

4. בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 8.2.21, הבהיר בימ"ש קמא כי אחת הסוגיות המרכזיות שיש לברר בתביעה היא אופן הצבת המצלמות וזוויות הצילום ולשם כך עליו למנות מומחה שיגיע למקום ויתעד את מצב המצלמות וזוויות הצילום ויכין חוות דעת הן לגבי תיעוד המצב והן לגבי הצרכים לעניין אבטחת דירת הנתבעים.
ביום 11.4.21 מונה כמומחה מטעם בימ"ש מר סבי עזר.
חוות הדעת המומחה הוגשה ביום 19.5.21.

5. ביום 6.1.22 התקיימה ישיבת הוכחות בבימ"ש קמא במסגרתה נחקרו עדי הצדדים.
בהחלטה שניתנה במהלך ישיבת ההוכחות נקבע כי "המחלוקת בין הצדדים אינה מצדיקה את הזמן השיפוטי יקר הערך, על מנת לצפות ב9 סרטונים. לכן יבחרו התובעים את 3 הסרטונים החשובים ביותר שאם לא יוקרנו ייגרם להם עיוות דין, אם בכלל". (עמ' 13 לפרוטוקול הדיון, שורות 18 – 20).
בימ"ש קמא צפה ב- 3 סרטונים מטעם התובעים ובהחלטה שניתנה לאחר מכן, תיעד בקצרה את אשר ראה.

לאחר שהוגשו סיכומים מטעם הצדדים, ביום 13.3.22 ניתן פסה"ד.

6. פסק דינו של בימ"ש קמא:

א. בימ"ש קמא עמד על כך שהטענה העיקרית היא שהנתבעים פגעו בפרטיות התובעים ע"י צילומם בעיקר באמצעות מצלמה המותקנת בחזית ביתם וכי לצד הזכות לפרטיות עומדת זכות נגדית והיא הזכות להגן על הקניין או להגן על עניי ן מוצדק. צוין כי הנתבעים הסבירו כי המצלמה מצלמת את חלק הרחוב מול ביתם, נועדה לצמצם החשש מפגיעה בקניינם וכן להגן עליהם מפני האשמתם ע"י שכניהם שמרבים להתלונן נגדם.
נקבע כי האיזון בשטח הציבורי (המדרכה והכביש שמול הבית) מחייב העדפת הזכות לקניין על פני הזכות לפרטיות של מי שנמצא בשטח ציבורי.

בימ"ש קמא מצא ש"שצילום חזית הבית, לרבות המדרכה והכביש, נחוצים על מנת להרתיע פורצים מלכתחילה לבצע זממם, וככל שלא הורתעו, לתעד את הגעתם ויציאתם, לרבות היעזרותם ברכב מילוט ובסייענים. צילומים של הפורצים יסייעו לרשויות החקירה לאכוף את החוק… החלטה של ביהמ"ש זה, ללא עיגון בחקיקה, על הסרת מצלמות המתעדות את השטח שבחזית הבית, לרבות המדרכה והכביש, תהווה גזירה שהציבור לא יעמוד בה וגם ספק רב אם יש לה הצדקה בשים לב לצורך לאזן בין זכות הקניין ובין הזכות לפרטיות. לא זו אף זו, הנתבעים הפנו למצלמות אבטחה שהתובעים עצמם הציבו בביתם ".

ב. בימ"ש קמא קבע כי התובעים לא הוכיחו כי הנתבעים צילמו את השטח בבעלותם.

המומחה קבע כי שהמצלמה מתעדת מי שנכנס לחצרי התובעים.
צוין כי המומחה אישר ששינוי הזווית ימנע צילום של המדרכה מול הכניסה לחצרי התובעים.

בימ"ש קמא מצא כי שהאיזון בין זכויות הצדדים, י ושג באופן מיטבי ע"י שינוי זווית הצילום באופן שהמצלמה לא תתעד שטח המדרכה הצמוד לכניסה לחצר בית התובעים, על אף שאין מדובר בשטח פרטי. לכן, נקבע שיש לכוון המצלמה באופן שלא תצלם שטח המדרכה הצמוד לפתח הכניסה לחצרי התובעים (להבדיל משטח המדרכה עד לכניסה לחצר).

ג. טענות התובעים ביחס לצילומים נוספים נדחו. בימ"ש קמא דחה את הטענה כי הנתבעים צילמו כמכלול שלא כדין. נקבע כי לנוכח המסכת של צילומים הדדיים, אין מקום לנהל בדיקה דקדקנית לגבי כל צילום וצילום.

ד. בימ"ש קמא עמד על כך שהתובעים והנתבעים העלו זה נגד זה טענות רבות ושונות שחלק גדול מהן הועלו מהאוב כדי להוכיח "מי התחיל ראשון".
טענות אלה נדחו.
כן נדחו טענ ות התובעים לפיה נתבעת 3 – משיבה 3 השיגה מידע פרטי בדרך לא דרך בעניין זהות חברת הביטוח המבטחת את התובעים וכי מי מהנתבעים התחזה כביכול לתובעים בעת פניה לרשויות בעניין תלונה על חניה אסורה. נקבע כי מדובר בטענות לביצוע בעבירות פליליות והתובעים לא עמדו אף ברף הרגיל הנדרש עפ"י מאזן הסתברות.
ה. נקבע כי הציפיה של התובעים שהנתבעים ישיבו באופן מדויק לגבי שחזור כל אחד מהאירועים השונים והרבים שחלקם התרחשו לפני מספר שנים הייתה מרחיקת לכת. לכן בימ"ש קמא דחה את טענת התובעים כי יש לתת משקל אפסי לעדויות הנתבעים.

ו. עוד נקבע כי: " שעה שהתובעים מתחו ביקורת על אמינות עדויות הנתבעים, התובעת לא הגישה תצהיר וכך נוצר מצב שגרסת התובעים בחלק גדול מהנושאים נשענה על עדות התובע בלבד. מחדל זה בולט במיוחד שעה שבסעיף 20 ובסעיף 21 לסיכומיהם, התובעים מפנים לאירועים בהם תקפה כביכול מיכל את התובעת באופן מילולי. מחדל התובעים בעניין זה מקים חזקה שאם התובעת הייתה מעידה, עדותה הייתה לחובת התובעים".
כן נקבע כי העובדה שהנתבעים מסוכסכים גם עם השכנים מהצד השני אינה פעולת לטובתם, אך גם אינה מבססת את התביעה נגדם.

ז. נקבע כי מרבית הטענות, גם אם היו מוכחות, הינן תיאור של חיכוכי שכנים, מעשים של מה בכך, זוטי דברים, שבדרך שבשגרה נמנעים מראש או נפתרים בשיחה או לכל היותר מלובנים בזמן אמת בפני המפקח על הבתים המשותפים .
בימ"ש קמא התרשם כי "שני הצדדים לא טמנו ידם בצלחת ונושאים באחריות משותפת לליבוי היצרים, בצילומים ההדדיים, ובחילופי הדברים והגידופים".
לכן נדחו טענות התובעים בדבר עוולת מטרד ליחיד, הפרת חובה חקוקה, הפרת חוק המקרקעין והפרת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

ח. לאור האמור לעיל, בימ"ש קמא מצא לנכון לדחות את התביעה במלואה למעט מתן הוראה לנתבעים לשנות זווית הצילום של המצלמה המותקנת בחזית ביתם כך שלא תתעד המדרכה הצמודה לכניסה לחצרי התובעים.
הובהר כי אין בהוראה זו כדי להצדיק מתן פיצוי.
ביחס ליתר הצווים שהתבקשו נקבע כי לא הוכח שברשות הנתבעים תיעוד אסור כלשהו, וככל שיש ברשותם תיעוד של מי שבא בשער חצרי התובעים, והם הכחישו קיומו, ממילא אין ולא יהיה בידיהם רשות לעשות בו שימוש כלשהו. לכן, ביהמ"ש לא מוצא ליתן צו נוסף מעבר לשינוי הזווית או להורות על פיצוי.

ט. בימ"ש קמא השתכנע, שעל אף הבעייתיות בהתנהלות התובעים, לנתבעים חלק לא מבוטל בהידרדרות היחסים, ובנסיבות העניין מצא לנכון שכל צד יישא בהוצאותיו.

7. תמצית טענות המערערים:

א. בימ"ש קמא שגה בסיווג השטח המצולם ע"י המשיבים כ"רשות הרבים" ויש לראות בשטח המצולם ע"י ה משיבים "רשות היחיד" (אף שאינו בבעלות המערערים). בימ"ש קמא שגה כשקבע שהאיזון הוא בין הזכות לפרטיות של מי שנמצא בשטח ציבורי לבין זכות הקניין, ושגה בקביעה שאיזון זה מחייב את העדפת זכות הקניין. האיזון בין הזכויות הנכונות מחייב את העדפת זכות המערערים לפרטיות על פני העניין האישי בשמו המשיבים פוגעים בפרטיות.
בנסיבות העניין, הפגיעה בפרטיות המערערים חורגת הרבה מתחום הסביר באופן המחייב את העדפת הזכות לפרטיות.
מסקנת בימ"ש קמא המבוססת על העדפת זכות הקניין לפיה האיזון יושג ע"י שינוי זווית הצילום כך שהמצלמה לא תתעד את שטח המדרכה הצמוד לכניסה לחצר המערערים – שגויה ואין מנוס מהסרת המצלמה . גם הקביעה שאין מקום לפיצוי בשל הפגיעה בפרטיות שגויה.

ב. בימ"ש קמא שגה בקביעה לפיה הצילומים בטלפונים הניידים הינם "צילומי הגנה".
קביעת בימ"ש אינה מתיישבת עם חומר הראיות.
בימ"ש קמא שגה בכך שדחה את תביעת המערערים לפגיעה בפרטיות באמצעות הצילומים בטלפונים הניידים והטרדתם.
בימ"ש קמא שגה ופגע פגיעה קשה בזכות הטיעון של המערערים בכך שהורה להם לבחור רק 3 מבין 9 סרטונים שצורפו על ידם וקבע שמה שלא הוצג, לא הוגש.

ג. בימ"ש קמא שגה כשדחה את טענת המערערים להטרדות, הצקות והתנהגות בבריונות ובצורה מאיימת כלפיהם.
בימ"ש קמא שגה כשדחה את טענת המערערים למטרד ליחיד והפרת חובה חקוקה.

8. תמצית טענות המשיבים בתשובה לערעור:

א. כפי שנקבע בפסה"ד, המצלמה מכוונת לעבר שטח ציבורי – שטח המדרכה הסמוך לכניסה לחצרם של המערערים.
לצורך זיהוי של רשות היחיד במרחב הציבורי אומץ בפסיקה מבחן הציפיה הסבירה לפרטיות. בענייננו, אין לקבל את ציפייתם הסובייקטיבית של המערערים לפרטיות וציפייה זו אף אינה סבירה.
על אף שהכביש והמדרכה הסמוכים לכניסה לחצרם הקדמית של המערערים מצוי על סיפו של שטח אשר בנסיבות רגילות מוגן (חצר הבית ופנים הבית) , הוא מופרד ממנו ומצוי בנסיבות רגילות ברשות הרבים. אדם סביר אינו מתנהג בשטח זה כאילו הוא ברשות היחיד.
לחברה אין ציפייה שאדם סביר ינהג בשטח זה כאילו הוא ברשות היחיד.
בימ"ש קמא איזן את מערך הזכויות כשקבע כי צו להסרת המצלמה יהיה לא מידתי, הן בנסיבות המקרה ואף במבט רחב יותר.

ב. בנוגע לצילומים מטלפונים ניידים נטען כי אין מדובר בפגיעה בפרטיות אלא ב"צילום הסכסוך". קביעת בימ"ש קמא לפיה צילומים אלה אינם עומדים בפני עצמם אלא מהווים "צילומי הגנה" מבוססת על ממצאי מהימנות ועובדה שבהן ערכאת הערעור אינה מתערבת.

ג. המערערים כשלו בהוכחת טענתם למטרד ליחיד ובדין דחה בימ"ש קמא את תביעתם בעניין זה.

9. לאחר עיון בטענות הצדדים ושמיעת השלמת טיעונים בע"פ, הגעתי למסקנה לפיה דין הערעור להידחות מהנימוקים כדלקמן:

א. בימ"ש קמא מצא לנכון, לאחר שבחן את הדברים, לאמץ את מסקנות מומחה בימ"ש ביחס להצבת המצלמות, ובשים לב לכך שהמערערים ויתרו על זכותם לחקור את המומחה.

בימ"ש קמא הגיע למסקנה לפיה התובעים לא הוכיחו כי הנתבעים צילמו את השטח בבעלות התובעים.
בימ"ש קמא עמד על כך שהמומחה שמונה על ידו לבדיקת המצב העובדתי, ביקר בבית הנתבעים ובחן זוויות הצילום ואישר טענת הנתבעים שבשל כך שהחניה המקורה שלהם נמצאת בנסיגה ביחס לקו הכניסה לביתם ובנוסף עץ ברוש גדול וצמחייה נוספת מסתירים את שדה הראיה, נדרשה זרוע מאריכה, וכי המצלמות אינן מצלמות, קולטות או מתעדות את שטח ביתם או חצרם של התובעים. עוד קבע, במענה לשאלת הבהרה, כי זווית הצילום אינה נשלטת מרחוק ואינה ממונעת.

המומחה קבע כי המצלמה מתעדת מי שנכנס לחצרי התובעים ואישר ששינוי הזווית ימנע צילום של המדרכה מול הכניסה לחצרי התובעים.

בנסיבות אלה, בימ"ש קמא מצא "שהאיזון בין זכויות הצדדים, כפי שפורטו, קודם לכן, יושג באופן מיטבי ע"י שינוי זווית הצילום באופן שהמצלמה לא תתעד שטח המדרכה הצמוד לכניסה לחצר בית התובעים, על אף שאין מדובר בשטח פרטי. לכן, ביהמ"ש קובע שיש לכוון המצלמה באופן שלא תצלם שטח המדרכה הצמוד לפתח הכניסה לחצרי התובעים. זאת, להבדיל משטח המדרכה עד לכניסה לחצר".

הנימוקים של בימ"ש קמא מקובלים עלי ולא מצאתי מקום להתערב בהם.
מדובר בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית בהתבסס על חומר הראיות שעמד בפניו ובהתאם לנטל ההוכחה במשפט אזרחי.

אין מקום להתערב בקביעות העובדתיות אליהם הגיעה הערכאה הדיונית בהתבסס על חומר הראיות.
ידוע כי במסגרת ערעור על פסק דין, בימ"ש מתערב בממצאים עובדתיים, בקביעות עובדתיות ובממצאי מהימנות אליהם הגיעה הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים ויוצאי דופן בהם נפל פגם היורד לשורשו של עניין בממצאי הערכאה הדיונית או כאשר מדובר בקביעות בלתי מבוססות או מופרכות על פניהן.
ראה לעניין זה: ע"א 3526/11 כראדי אברהם נ' צנציפר – חברה לייבוא תבואות ומספוא בע"מ, סעיף 25 לפסק דינו של כב' הש' א' שהם ופסקי הדין המאוזכרים שם (6.5.16).

לא מצאתי כי ענייננו נכנס לגדר החריגים המצדיקים התערבות ערכאת ערעור .

ב. מסקנת בימ"ש קמא בנוגע לצילומים הנוספים מטלפונים ניידים גם היא מקובלת עלי.
מסקנת בימ"ש קמא מנומקת ומושתתת על סמך התרשמותו ממכלול הראיות שהובאו בפניו בשים לב לאופי הסכסוך והתנהלות הצדדים.

זאת ועוד; לא מצאתי כי החלטת הערכאה הדיונית שבקיאה בפרטי התיק, תוך כדי ניהול הליך ההוכחות במסגרת סכסוך שכנים ובשים לב לטענות הצדדים, לפיה התובעים יבחרו מתוך 9 סרטונים את 3 החשובים ביותר, בהן יצפה בימ"ש, היא החלטה שיש מקום להתערב בה.

מדובר בהחלטה דיונית – ניהולית ומצויה בלב שיקול הדעת של הערכאה הדיונית ואין מקום להתערב בה. 
 
ג. יתר הטענות שהועלו בערעור דינן להידחות. קביעות בימ"ש קמא מנומקות, בימ"ש שקל את השיקולים הנכונים הנדרשים לעניין ולא מצאתי בהודעת הערעור טעם המצדיק התערבות בהן.
איני סבורה כי התוצאה אליה הגיע בימ"ש קמא גורמת עיוות דין לתובעים ואין מקום להתערב בתוצאת פסה"ד.

10. לסיכום:

א. לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות.

ב. המערערים יישאו בהוצאות הערעור ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.
סכום זה יחולט מתוך העירבון ויועבר למשיבים באמצעות בא כוחם.
יתרת העירבון תוחזר למערערים באמצעות בא כוחם.

ג. המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתנה היום, כ"ה תשרי תשפ"ג, 20 אוקטובר 2022, בהעדר הצדדים.