בפני
כבוד ה שופטת לאה שלזינגר שמאי
מבקש
יאיר צור
נגד
משיבות
- מדינת ישראל
- משטרת ישראל-פניות נהגים
החלטה
1. בפניי בקשה להארכת מועד להישפט מכוח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב)-התשמ”ב -1982, שהגיש המבקש ביום 26.1.23.
2. על המבקש הוטל דו”ח קנס מיום 8.8.22 בגין שימוש/אחיזה בטלפון שלא באמצעות דיבורית בעת שהרכב בו נהג היה בתנועה, בניגוד לתקנה 28(ב)(1)(א) לתקנות התעבורה, התשכ”א-1961.
טענות המבקש
3. לטענת המבקש, הוא פנה לב א כוחו ביום 1.11.22 , היינו בתוך המועד הקבוע בחוק להגשת בקשה להשפט, על מנת שיגיש בשמו בקשה להארכת המועד להישפט. ברם, עקב תקלה טכנית של מזכירות המשרד הבקשה להישפט הוגשה באיחור של 3 ימים, ביום 9.1.22.
המבקש כופר בביצוע העבירה וטוען כי בדוח נפלו כשלים ראייתיים רבים.
טענות המשיבה
4. עסקינן בדוח מיום 8.8.22 שנמסר לידי המבקש ביום ביצוע העבירה.
המבקש הגיש הבקשה שלא במסגרת סד הזמנים הקבוע בחוק בסעיף 229(א)(2) לחסד”פ.
אי הגשת הבקשה במועד בעקבות טעות משרדית של עו”ד אינה מהווה נימוק מיוחד המצדיק את הארכת המועד בהתאם להוראות סעיף 229(ה) לחוק סדר הדין הפלילי. סוגיה זו נדונה לאחרונה בביהמ”ש העליון ברע”פ 5801/22 ושם קבע כב’ השופט כבוב , כי טעות של בא כוחו של נאשם אינה מצדיקה הארכת מועד להישפט.
לאור האמור לעיל המשיבה מתנגדת לבקשה.
דיון והכרעה
5. ראשית ייאמר, כי הטענות העובדתיות הנטענות בבקשה אינן נתמכות בתצהיר המבקש וכבר מטעם זה יש לדחות הבקשה ר’ בע”פ 4808/08 מדינת ישראל נ’ שרון מנחם .
אולם גם לגופו של עניין, אין מקום להיעתר לבקשה.
6. משחלף המועד לתשלום הקנס, והבקשה להישפט הוגשה אחרי המועד של 90 יום שנקבע בסעיף 229(א)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי ]נוסח משולב] תשמ”ב-1982, הרי שהשתכללה הרשעת המבקש בעבירה, כאמור בסעיף (ח2) לחוק, אף אם לא שולם הקנס שנקבע בדו”ח.
בנסיבות שכאלה, קבע ביהמ”ש העליון, כי יש מקום לשקול להיענות לבקשה להארכת מועד להישפט אך ורק במקרים בהם לא ידע ולא יכול היה המבקש לדעת, כי אישום תלוי ועומד כנגדו – ראה לעניין זה רע”פ 2096/07 כוכבי נ מ”י (1.5.07), רע”פ 8927/07 אבו עסב נ מ”י (29.1.08), רע”פ 641/19 מילר נ’ מדינת ישראל (10.4.19) ורע”פ 2937/17 פלדמן נ’ מדינת ישראל (2.4.17).
במקרה דנן, המבקש ידע על הדוח שכן נמסר לו ביד ביום ביצוע העבירה והיה באחריותו לדאוג כי הבקשה להישפט תוגש במועד. משלא עשה כן, אין לו להלין אלא על עצמ ו.
7. יתירה מכך, טעות של נאשם או של עו”ד (ובכלל זה טעות של מזכירה במשרדו) אינה עילה להארכת מועד להישפט, כשם שאינם מצדיקים ביטול פסק דין שניתן בהעדר.
וכן ר’ רע”פ 5801/22 אברהם ללוש נ’ מ”י (5.9.22) מפי כבוד השופט כבוב.
8. במקרה דנן, לא מצאתי, כי יש לרפא מחדלו של המבקש ע”י פתיחת שער בית המשפט בפניו. יתרה מכך, וחשוב לא פחות, כפי שנקבע לא אחת בפסיקה, מתן אורכה להישפט במקרים כגון דא מהווה מדרון חלקלק שאחריתו מי ישורנו והאינטרס הציבורי מחייב למנוע הצפה של בתי המשפט, העמוסים ממילא, שלא לצורך.
9. לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, א’ ניסן תשפ”ג, 23 מרץ 2023, בהעדר הצדדים.