מספר בקשה:3+4
בפני
כבוד ה שופטת רונית אופיר
המבקש:
גרשון חיימוב
ע”י ב”כ עוה”ד ארן סגל
נגד
המשיבות:
- מרלוזה ע.מ. 558409793
- ליל סיס הוד השרון ע.מ. 516541406
- ליל סיס בע”מ ח.פ. 516149838
- ישראלי יווני ים תיכוני ע.מ. 516314622
- קפה הס 4 ע.מ. 25468026
פסק דין (חלקי)
(אישור הסתלקות מבקשה לאישור תובענה ייצוגית- באשר למשיבות מס’ 1 ו- 4)
לפני בקשות מוסכמ ות להסתלקות המבקש מבקשתו לאישור תובענה ייצוגית (להלן: “בקשת האישור”) כנגד המשיבות מס’ 1 ו – 4 בהתאם להוראות סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות, תשס”ו- 2006 (להלן: “החוק”) ופסיקת גמול למבקש ושכ”ט לבא כוחו.
המבקש הגיש את בקשת האישור כנגד המשיבות 1 – 5, אשר בבעלותן מסעדות בישראל. בבקשת האישור נטען, כי אתרי האינטרנט של כלל המשיבות אינם מונגשים מבחינה פונקציונאלית, כי המשיבות אינן מפרסמות את הסדרי הנגישות הנוהגים בבתי העסק שלהן והצהרת נגישות וכן נמנעות מלמנות רכזי נגישות בניגוד להוראות תקנות 9, 19, 26, 34, 35 ו – 91 לתקנות שוויון לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות לשירות), התשע”ג- 2013 (להלן: “התקנות”) והוראות חוק שיוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, תשנ”ח- 1998 (להלן: “חוק שוויון זכויות”). עוד טען המבקש כי המשיבות עוולו כלפיו בהפרות חובות חקוקות והתרשלות בניגוד להוראות סעיפים 35 ו – 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ועשו עושר ולא במשפט בניגוד להוראות חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל”ט- 1979.
על יסוד טענות אלו עתר המבקש למתן צווי עשה המורים למשיבות לנקוט בצעדים מיידים להנגשת אתרי האינטרנט שלהן; לפרסום הסדרי הנגישות ופרטי רכזי הנגישות.
בנוסף עתר המבקש לחייב את המשיבות לשלם לקבוצה המיוצגת פיצוי בסך של כ – 1,000 ₪ (ובסך הכל סכום מצטבר משוער של כ-2,400,000 ₪) בגין נזקים ממוניים ובלתי ממוניים שנגרמו להם כתוצאה מהפרות הדין שביצעו המשיבות.
בטרם הגישו המשיב ות 1 ו – 4 (להלן במאוחד: “המשיבות”) תשובה לבקשת האישור ובטרם התקיים דיון, הגישו המבקש והמשיבות בקשות מוסכמ ות להסתלקות מהבקשה לאישור (במסגרת בקשות 3 ו – 4 ).
בבקשות ההסתלקות נטען ע”י המשיבות כי כתוצאה מהגשת בקשת האישור, הן פעל ו לתיקון כלל הפרות הדין הנטענות בהתאם לדרישות הדין בהנגשת אתר האינטרנט כנדרש ובהוספת הצהרת נגישות. המשיבה 1 טענה כי מונו מטעמה רכז י נגישות ופרטי הם פורסמו . המשיבה 4 התחייבה לעשות כן. עוד טענו המשיבות כי נהליהם בעניין חודדו והן התחייבו להקפיד לפרסם באתר האינטרנט שלה ן באופן שוטף ועדכני את הסדרי הנגישות.
לפיכך, הצדדים בדעה כי יהא נכון וצודק לאשר את ההסתלקויות המוסכמות. הצדדים המליצו, כי כל אחת מן המשיבות תתרום סך של 1,000 ₪ לעמותת איל”ן אגוד ישראלי לילדים נפגעים (ע”ר), עמותה מס’ 58-0036242.
בנוסף הוסכם על תשלום גמול ושכ”ט לב”כ המבקש לפי האופן הבא:
משיבה 1 תשלם למבקש גמול בסך של 1,000 ₪ ושכ”ט לב”כ המבקש בסך של 4,270 ₪ בתוספת מע”מ שישולם כנגד חשבונית מס כדין.
משיבה 4 תשלם למבקש גמול בסך של 2,000 ₪ ושכ”ט לב”כ המבקש בסך של 5,980 ₪ בתוספת מע”מ שישולם כנגד חשבונית מס כדין.
לאחר ששקלתי את בקשות ההסתלקות, החלטתי להיעתר להן, שכן לא מצאתי הצדקה לפעול לאיתור מייצגים חלופיים כקבוע בסע’ 16(ד)(1) לחוק.
כפי הסכמות הצדדים המשיבות פעל ו ופועל ות לתיקון המחדלים, מכאן שוכנעתי כי ההסתלקויות ומחיקת התובענה הייצוגית, לא יגרמו נזק לאינטרס הציבורי או לחברי הקבוצה.
מאותו הטעם גם ראיתי לפטור את הצדדים מחובתם לפרסם הודעה זו בהתאם לסע’ 16(ד)(1) לחוק, ותקנה 11(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות, תש”ע-2010.
כפועל יוצא מכך, אני מורה על דחיית תביעתו האישית של המבקש ועל מחיקת בקשת האישור כנגד משיב ות מס’ 1 ו- 4.
לעניין תשלום הגמול למבקש ושכר הטרחה לעו”ד – בפסיקת בית המשפט העליון הותוו קווים מנחים ונקבע כי ככלל אין לפסוק גמול לתובע המייצג ושכ”ט לבא כוח המייצג במסגרת בקשה להסתלקות עם זאת הסתלקות מתוגמלת אפשרית במקרים המתאימים לכך. השיקולים המרכזיים אותם יש לשקול (בהתאם לקבוע בסעיף 16 לחוק) הם קיומה של עילת תביעה לכאורה והתועלת הקונקרטית והרלוונטית לחברי הקבוצה כתוצאה מההליך (ע”א 8114/14 מרקיט מוצרי ייעול בע”מ נ’ סונול ישראל בע”מ (22.8.2018), להלן: “עניין מרקיט”).
ביישום שיקולים אלו בענייננו מצאתי כי קיימת עילת תביעה לכאורה. כמו כן המשיבות ביצעה התאמות לנגישות והתחייב ו להקפיד אף לעתיד לקיים את הוראות החוק והתקנות הרלוונטיות תוך מודעות להוראותיהן. התחייבויות אלו מביאות תועלת לציבור ולחברי הקבוצה המעוניינים להשתמש בשירותיה ומסייעות ל”אכיפה האזרחית” העומדת בבסיס בקשת האישור של תובענות מסוג זה. בנוסף המשיבות תורמות לעמותת איל”ן אשר פועלת למען ילדים נפגעים. על כן מצאתי כי יש בנסיבות מקרה זה מקום למתן גמול ותשלום שכר טרחה לבא כוח המבקש.
הצדדים הגיעו להסכמות עוד בטרם קיום דיון ובכך נחסך מהצדדים הוצאות ונחסך זמן שיפוטי יקר.
בשים לב לפסיקות השונות בבתי המשפט השונים לעניין שיעור התגמול ושכר הטרחה בתביעות מסוג זה, ולאור השיקולים שתוארו לעיל אין מדובר בשיעורים בלתי סבירים של גמול ושכר טרחה. עם זאת, לא מצאתי להבחין בין המשיבות באשר לסכומי הגמול ושכר טרחת עורכי הדין ועל כן מצאתי לקבל את המלצת המבקש והמשיבה 1 לעניין שיעור התגמול למבקש ולבא כוחו ולהחילה גם על המשיבה 4 (וראו לעניין זה: ת”צ (הרצ’) 67600-05-20 שי עוזרי נ’ עמוס בוחניק ואח’, מיום 7.2.21; ת”צ (פ”ת) 16270-04-20 עאמר עלי נ’ חברת קפית (1994) בע”מ, מיום 1.10.20; ת”צ (מרכז) 24377-04-21 אלכסנדרה מליש נ’ איתן והדר גרויסר בע”מ ואח’, מיום 21.7.21; ת”צ (ת”א) 17834-05-20 לאוניד בורשטיין נ’ מכללת אוהלו בקצרין, מיום 10.1.21; ת”צ (בת ים) 14732-09-21 ווינטרוב נ’ בית קפה בוקה בע”מ מיום 8.3.2022)).
סוף דבר:
אני מאשרת את בקשות ההסתלקות ומורה על מחיקתה של הבקשה לאישור תביעה ייצוגית ועל דחיית התביעה האישית כנגד משיבות 1 ו- 4.
כל אחת מהמשיבות תשלם למבקש גמול בסך כולל של 1,000 ₪ ולבא כוחו שכ”ט עו”ד בסך של 4,270 ₪ בתוספת מע”מ שישולם כנגד חשבונית מס כדין וזאת בתוך 30 יום מהיום.
כל אחת מן המשיבות תתרום סך של 1,000 ₪ לעמותת איל”ן אגוד ישראלי לילדים נפגעים (ע”ר), עמותה מס’ 58-0036242.
לא מצאתי נסיבות מיוחדות המצדיקות ניסיון לאתר מבקש חלופי ובפרסום דבר ההסתלקות בעיתונות.
המזכירות תעדכן פסק הדין, בהתאם לנדרש, ובפנקס התובענות הייצוגיות המנוהל בנט המשפט.
פסק הדין ייסרק בבקשות 3 ו – 4.
ניתן היום, י”ח אייר תשפ”ג, 09 מאי 2023, בהעדר הצדדים.