בפני כב' השופט ג'מיל נאסר, שופט בכיר
התובעים
- רחמים יקוטי (ז"ל)
- עדנה יקוטי (ז"ל)
נגד
הנתבעים
הנתבעים שכנגד
.1 סעדיה יקוטי (תובע שכנגד)
2. חזריה יקוטי (תובעת שכנגד)
3. רשות מקרקעי ישראל/אגף בעלות ורישום
4. הסוכנות היהודית לא"י
5. עבדון מושב עובדים להתיישבות
- רחמים יקוטי
- עדנה יקוטי
- זבולון חדד
- רבקה חדד
<#2#>
פסק – דין
סכסוך מקרקעין ותביעות הדדיות שעניינן זכויות שימוש במקרקעין, דרך מעבר, סילוק יד וסעד כספי בגין דמי שימוש.
התביעה העיקרית
התביעה העיקרית עניינה סכסוך גבולות בין נחלות/משקים מס' 6 ו-7 במושב עבדון, וזכויות השימוש בדרך עפר העוברת בהן (מכיוון מזרח למערב), בין המנוחים, התובעים/הנתבעים שכנגד 1-2, רחמים ועדנה ז"ל (להלן: "רחמים" ו- "עדנה"), שהיו במועד הרלבנטי לתביעה בעלי הזכויות בנחלה 7, לבין הנתבע 1/התובע שכנגד 1, מר סעדיה יקוטי (להלן: "סעדיה"), שהינו בעל הזכויות הנוכחי בנחלה 6, אותן רכש בשנת 2015 ממר חזריה/חזקיה יקוטי (הנתבע 2/התובע שכנגד 2, להלן: "חזריה").
הסעדים המבוקשים בתביעה העיקרית הינם:
סעד הצהרתי לפיו לתובעים זכות מעבר מכוח רשות בלתי הדירה ו/או זיקת הנאה מכוח כורח בדרך עפר סטטוטורית העוברת צמוד לנחלתם (נחלה 7), בשטח המוגדר מבני משק בתכנית 3578/ג המהווה לטענתם דרך גישה בלעדית באמצעות רכב למבנה לול שהוקצה להם ע"י האגודה והסוכנות היהודית במהלך שנות השישים;
צו מניעה קבוע המורה לסעדיה להימנע מביצוע עבודות ו/או מכל פעולה שיש בה כדי לחסום ו/או להפריע לשימוש התובעים או מי מטעמם בדרך העפר ו/או להימנע מהוצאת היתר בניה לעבודות אלה;
צו לסילוק יד סעדיה מדרך העפר;
צו עשה המורה לסעדיה להסיר כל חסימה או מכשול שהציב בדרך העפר המובילה ללול של משק התובעים.
נתבעים פורמליים
לתביעה העיקרית צורפו כנתבעים פורמלים (ללא שהתבקש כל סעד כנגדם): רשות מקרקעי ישראל (נתבעת 3), הסוכנות היהודית (נתבעת 4), והאגודה – עבדון מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (נתבעת 5).
עמדת הסוכנות היהודית בכתב הגנתה הינה כי תכבד כל הכרעה של ביהמ"ש בתיק דנן וככלל אין היא נוהגת להתערב בסכסוכים פנימיים בנוגע לגבולות בין משקים. לשיטתה, חלוקת הנחלות בפועל בין חברי האגודה לרבות גודל השטחים שניתנו למתיישבים שהוכרו כזכאים ע"י הסוכנות היהודית לצרכי מגורים ועיבוד, הינם עניינים הנתונים למוסדות האגודה ולהכרעתה, ואין הסוכנות היהודית נוקטת עמדה לגבי חלוקה זו.
עמדה דומה אומצה ע"י רמ"י בכתב הגנתה. לטענתה, הזכויות במקרקעין נשוא התביעה מוסדרות בהתאם לחוזה משבצת תלת-צדדי בין הרשות, הסוכנות היהודית והאגודה השיתופית (העתק מהחוזה צורף כנספח א' לכתב הגנתה, להלן: "ההסכם המשולש"); אין לה כל ידיעה או נגיעה למחלוקות נשוא התביעה וממילא התובעים אינם עותרים לכל סעד כנגדה; היא מתנגדת בתוקף למתן כל סעד שיש בו כדי להקנות ו/או להצהיר על זכויות מעבר לזכויות בהתאם לחוזה המשבצת.
הנתבע 5, מושב עבדון, בחר שלא להגיש כתב הגנה ולא להביע את עמדתו בסכסוך.
התביעה הנגדית
התביעה הנגדית הוגשה ע"י סעדיה וחזריה (התובעים שכנגד 1-2/הנתבעים 1-2), נגד רחמים ועדנה ז"ל (התובעים 1-2/הנתבעים שכנגד 1-2), בטענה כי האחרונים הם שפלשו לשטח חלקה 6, אליה צורפו זבולון ורבקה חדד (נתבעים שכנגד 3-4, להלן: "משפחת חדד"), וזאת לאור טענת סעדיה כי גם משפחת חדד שהינה בעלת זכויות בנחלה 92, פלשה לשטח נחלה 6.
הסעדים המבוקשים במסגרת התביעה הנגדית הינם:
חיוב הנתבעים שכנגד 1- 4 בתשלום דמי שימוש ראויים בגין הפלישה המיוחסת להם לשטח נחלה 6 בסכום כולל בסך 236,506 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה הנגדית ועד התשלום בפועל;
צו לסילוק ידם משטח נחלה 6 בהתאם לשטחי הפלישה כפי שסומנו בתשריט המדידה של המודד ביבאר מוהנא);
צו מניעה האוסר על מי מנתבעים שכנגד 1-4 לבצע עבודות בניה או שיפוצים בדרך הגישה ו/או מלהפריע לסעדיה מלהשתמש בשטח נחלה 6;
הטלת קנס יומי מרתיע בגין כל יום שבו לא יפונה שטח הפלישה ע"י מי מהנתבעים 1-4;
חיוב בתשלום דמי שימוש בגין כל חודש בחודשו באופן יחסי בהתאם לחוות דעת השמאי קובי צפניה;
מתן כל סעד מתאים וצודק בנסיבות העניין לשם שמירה על זכויות סעדיה בנחלה 6.
פירוט טענות התובעים בתביעה העיקרית (רחמים/עדנה)
התובעים טוענים בתביעתם כי בהתאם להסכם המשולש, הם קיבלו מהאגודה בתחילת שנות ה- 60 של המאה הקודמת, זכויות במשק/נחלה 7 הכוללות זכויות בר רשות במשבצת המגורים בנחלה וכן זכויות שימוש וחזקה בלעדיים במבני משק הממוקמים מאחורי משבצת המגורים, ואשר לפי תכנית 3578/ג ותכנית 2265/ג מוגדרים כשטח למבני משק, כאשר הגישה לאותם מבני המשק של התובעים הייתה לטענתם מאז ומעולם באמצעות דרך עפר ששירתה את משקים 6 ו- 7.
התובעים טוענים כי ללול שלהם קיימות שתי דרכי גישה ברגל, אולם רק דרך גישה אחת ברכב וזאת בדרך העפר העוברת בין משקים חקלאיים של נחלות 6 ו- 7, ואשר רק באמצעותה ניתן לבצע פינוי זבל של העופות, אספקת העופות והוצאתם מהלול, הוצאת הביצים מהלול למטרת שיווקם, כאשר לטענתם מאז קבלת ההקצאה בשנות ה- 60 עוברים התובע ועובדיו בדרך העפר המשמשת כדרך ציבורית לשטח מבני משק כהגדרתו בתכנית 3578/ג, אשר אינה מוקצה באופן בלעדי לנחלה כזו או אחרת.
טוענים התובעים כי עד שנת 2012 הייתה תכנית 2265/ג בתוקף אשר בהתאם לה ניתן להיווכח כי דרך העפר המובילה ללול שלהם מצויה בתוך שטח מבנה משק שהוקצה לנחלה 7, ואילו בשנת 2012 פורסמה למתן תוקף תכנית 3578/ג במסגרתה בוטלה ההקצאה הפרטנית של מגרשים חקלאיים לנחלה מסוימת, כך שכל שטחי המגרשים החקלאיים אוחדו יחדיו בתכנית וסומנו במשותף כשטח למבני משק המשרתים את כלל חברי האגודה, כאשר ההקצאה ההיסטורית של מבני המשק לנחלות ספציפיות ע"י הסוכנות היהודית והאגודה נשמרו. נטען כי בכל מקרה, הן לפי תכנית 2265/ג והן לפי תכנית 3578/ג התקפה, מסומנת דרך העפר נשוא התביעה, כדרך גישה בלעדית לרכב, זאת בין אם סומנה כולה בשטח החקלאי של נחלה 7, ובין אם בתוך תוואי השטח הלא מחולק למבני משק שנועד לשרת את כלל חברי האגד"ש עבדון.
לטענת רחמים הוא נהג להשתמש במשך עשרות שנים בדרך העפר כדרך גישה ללול ולמשק החקלאי שלו, ללא כל מגבלה ו/או הסתייגות ו/או התנגדות מצד מאן דהוא, לרבות מצד מר חזי יקוטי, שהיה הבעלים של חלקה 6 (נתבע 2).
כחצי שנה טרם הגשת התביעה רכש סעדיה את הזכויות בנחלה 6 מחזריה והחל להעביר אליה את עסקו לשיווק ציוד כבד, תוך שהוא מבצע עבודות בניה נרחבות, לרבות הקמת מתחם משרדים. בהמשך לאמור, החל סעדיה להתלונן בפני רחמים כי הוא משיג את גבולו באופן שלטענתו חלק מהלול של רחמים חורג לשטח נחלה 6, וכי הוא זקוק לשטח זה לצורך אחסון ציוד כבד.
הצדדים לא הצליחו להגיע למוצא של פשרה, כאשר לטענת רחמים, בתחילת חודש 04/16 החל סעדיה לעשות דין עצמי, ובמטרה לחסום את דרך הגישה של רחמים למבני המשק שלו הממוקמים בתוך שטח ציבורי לפי תכנית 3578/ג בתוקף, הציב סעדיה שלוש מכולות על דרך העפר (ללא היתר בניה), ובכך חסם לחלוטין כל גישה של רכב למבנים החקלאיים של רחמים וללול שלו שבו הוא מגדל כיום כ- 3,600 עופות מטילות.
זאת ועוד, המכולות הוצבו באופן שהן חוסמות לא רק את דרך העפר אלא גם את הדופן הצפוני של הלול, ובכך את כניסת האוויר לתוך הלול, דבר המסכן את שלומן ובריאותן של העופות ופוגע באופן ניכר בתפוקתן.
בנסיבות האמורות נטען כי לא נותר לתובעים ברירה אלא לפנות לערכאות שיפוטיות לשם הצלת משק החי שלהם באמצעות הבטחת דרך גישה ברכב ללול ולמבני המשק.
הגנת הנתבעים
הנתבע 1 – סעדיה עתר לדחיית התביעה.
לטענת סעדיה, על פי המצב הקיים במקרקעין הפיזי והתכנוני, גבולות משק 6 הינם לפי תכנית 2265/ג. רחמים משיקוליו, וכיו"ר האגודה בעבדון, המתין לאישור תכנית 3578/ג כדי לטעון לגבולות שונים ובכדי להצדיק את פלישותיו בשנת 2013 לשטח משק מס' 6 ע"י בניית תוספת ללול המטילות שלו, לתוך תחום משקו של סעדיה.
נטען כי רחמים הגיש תכניות לוועדה המקומית לתכנון ובניה כבר בשנת 2011 על בסיס תכנית 3578/ג, כמי שידע מראש, כי הגבולות בתכנית זו הינם מנחים בלבד, ומאידך הגבולות לפי תכנית 2265/ג הם אלה המחייבים. הגבולות של הנחלות כאמור, נקבעו בשנות ה- 80, ומכוח גבולות כאמור ניתנו היתרי בניה ובוצעו עסקאות מקרקעין, וכעת רחמים מבקש לשנות סדרי עולם לטובתו, תוך גזילת זכויות סעדיה בנחלה 6.
סעדיה רכש את מלוא הזכויות במשק 6 ממר חזריה יקוטי. מדובר באדם יתום אשר הוריו ואחיו הבכור נרצחו בתחילת שנת 1970. בשלב מסוים רחמים שימש כאפוטרופוס של חזריה, וניצל את חולשתו של חזריה על מנת לפלוש ולהחזיק, שלא כדין, בשטח משק 6.
סעדיה מוסיף וטוען כי רחמים בנה שלא כדין וללא היתרים תוספת ללול הקיים וחידש אל הלול באמצעות בניה ללא היתר. עפ"י חוות דעת המודד ביבאר מוהנא פולש רחמים למשק סעדיה ולפיכך עליו לפנות את שטח הפלישה למשק 6 לאלתר.
עוד טוען סעדיה כי רחמים מטעה את ביהמ"ש שכן ישנה דרך גישה מסודרת ממשק 7 לתוך תחום לול המטילות. טענת רחמים כאילו הכניסה ללול הינה מתוך משק 6 הינה טענה בלתי נכונה.
סעדיה מכחיש את הטענה בדבר הפרעה ללול המטילות של רחמים וטוען כי רחמים כלל אינו מגדל מטילות בתוספת ללול הקיים שבנה בשנת 2013 (תוך פלישה למשק 6 שלא כדין), וכי על אף שקיבל צו הפסקת עבודה מנהלי מאת הוועדה המקומית מעלה הגליל, הוא המשיך בעבודות הבניה.
לטענת סעדיה, רחמים הוא זה שמונע ממנו לעשות שימוש נטול הפרעה בנחלתו (נחלה 6). כל טענות רחמים לגבי המצב התכנוני ופרשנות המצב התכנוני נדחות ע"י סעדיה. אין עסקינן בבית משפט בהליכים תכנוניים אלא בהליכים של חזקה ושימוש, ובכל מקרה בקשותיו של רחמים לקבלת היתרים נדחו ע"י מוסדות התכנון והבניה.
התביעה הנגדית
במסגרת תביעתו הנגדית (אליה צורף חזריה כתובע נוסף), חזר סעדיה על טענותיו בכתב ההגנה.
טוען סעדיה כי הנתבעים שכנגד 1-2 הינם בעלי הזכויות במשק 7 וכי בנוסף לשטח הפלישה לנחלה 6 המוחזק על ידם, הם מחזיקים גם במגרש 8 ובחלק ממשק 9 במושב עבדון.
לטענת סעדיה, הנתבעים שכנגד 1-2, תחת להשתמש בדרך הגישה הקיימת מתוך משק 7 (דרך גישה בין משק 8 לבין משק 9), בחרו לפלוש לשטחו, ולעשות שימוש באזור תפעול הלול שלהם, מתוך תחום משק 6, תוך פגיעה קשה בזכויותיו. בכל הקשור להיקף הפלישה לשטחו טוען סעדיה כי בהתאם לתשריט מדידה שצורף לחוות דעת המודד המוסמך ביבאר מוהנא (נספח ג'), היקף הפלישה של נתבעים שכנגד 1-2 לנחלה 6 הינו בהיקף כולל של 279 מ"ר. הפלישה החלה לפני שנים רבות כאשר בשנת 2013 נבנתה תוספת ללול המטילות, הוצבה מכולה שלא בשימוש בתחום משק 6, מיכל לתערובת למטילות, וכן נעשה שימוש במשטח בטון.
סעדיה מוסיף וטוען כי הנתבעים שכנגד 3-4 שהינם בעלי הזכויות במשק 92 מנהלים עסק למכירת מוצרי חשמל, כאשר בתחום שטח הפלישה המיוחס להם למשק 6 הם בנו חלק ממבנה ללא היתרים (נטען כי בגין המבנה קיים צו הריסה שיפוטי שניתן בבימ"ש השלום קריות), וכי על אך פניות חוזרות ונשנות הם סירבו להרוס את המבנה ולפנות את שטח הפלישה. בכל הקשור להיקף הפלישה של נתבעים שכנגד 3-4 (משפחת חדד), נטען כי בהתאם לתשריט מדידה שצורף לחוות דעת המודד מוהנא, היקף הפלישה של חדד למשק 6 הינו בהיקף של 439 מ"ר.
לעניין הסעד הכספי טוען סעדיה כי בהתאם לחוות דעת שצורפה כנספח ו' (נערכה ע"י השמאי קובי צפניה), דמי השימוש הראויים בגין הפלישה של הנתבעים שכנגד 1-2 למשק 6 לתקופה 2009-2016 מסתכמים בסך 62,547 ₪, ואילו דמי השימוש הראויים בגין פלישת נתבעים שכנגד 3-4 למשק 6 לתקופה 2009-2016 מסתכמים בסך 113,959 ₪.
נטען בנוסף כי במעשיהם ומחדליהם הנ"ל, גורמים הנתבעים שכנגד לסעדיה עוגמת נפש קשה מנשוא, כאשר בגין עוגמת הנפש מתבקש ביהמ"ש לפסוק לסעדיה פיצוי בסך 30,000 ₪ מנתבעים שכנגד 1-2 ופיצוי זהה בסך 30,000 ₪ מנתבעים שכנגד 3-4.
לטענת סעדיה הגבולות המחייבים את הצדדים הינן אלו הכלולות בתכנית 2265/ג ולא תכנית 3578/ג אשר ביקשה לקבוע כי הגבולות יהיו מנחים בלבד. עסקינן בזכויות חזקה ושימוש במקרקעין, ובהתאם הגבולות הם אלו שנהגו על פיהם שנים על גבי שנים.
הגנת הנתבעים שכנגד 1-2
רחמים ועדנה (הנתבעים שכנגד 1-2) עתרו לדחיית התביעה הנגדית נגדם.
הנתבעים שכנגד 1-2 טוענים כי הינם ברי רשות במשק 7 מכוח ההסכם המשולש וכן במגרש 8 מכוח הסכמה עם הסוכנות היהודית, אך בניגוד לנטען אין להם זיקה או חזקה בנחלה 9.
הנתבעים שכנגד 1-2 מכחישים את הטענה כי תכנית 2265/ג היא הקובעת לעניין הגבולות בין המשקים, וטוענים כי התכנית הרלבנטית והתקפה היא תכנית 3567/ג בנוגע לגבולות הנחלות (בין היתר, מפנים לסקירת המצב התכנוני שערך שמאי עבור רמ"י בה לא ניתן כל אזכור לתכנית 2265/ג כלל).
נטען כי במסגרת תכנית 3578/ג בוטלה ההקצאה הפרטנית של המגרשים החקלאיים לנחלה מסוימת, כך שכל שטחי המגרשים החקלאיים אוחדו יחדיו בתכנית וסומנו במשותף כשטח מבנה משק המשרתים את כל חברי האגד"ש, כאשר ההקצאה ההיסטורית של מבנה המשק לנחלות ספציפיות ע"י הסוכנות היהודית והאגד"ש נשמרו.
עוד נקבע בתכנית הנ"ל כי חלוקה חדשה לפי הוראות תכנית זו, עפ"י סעיף 143, תאושר ע"י הוועדה המקומית באמצעות תשריט חלוקה לצורכי רישום. מכאן שעד שתאושר חלוקה חדשה חל המשטר התכנוני של תכנית 3578/ג לפיה השטח למבנה משק הינו משותף לכל חברי האגודה השיתופית (מפנים לחוות דעת המודד וידר, שצורפה כנספח ב').
בהקשר האמור, נטען כי בכל מקרה דין הוא שתכנית אינה מסדירה זכויות קנייניות אלא עניינים תכנוניים בלבד.
הנתבעים 1-2 מכחישים את הטענה כי פלשו לשטח משק 6. לשיטתם, דרך העפר עוברת בתוך נחלה 7 לפי תכנית 2265/ג, אשר ממילא אין לה כל תוקף ואשר שונתה ע"י תכנית 3578/ג. כפי שהובהר בחוות דעת המודד וידר, עפ"י התכנית התקפה 3578/ג כל שטחי המגרשים החקלאיים משותפים לכל חברי האגודה ואינם מוקצים לנחלה כלשהי, וזאת עד לאישור תכנית חלוקה חדשה ע"י הוועדה המקומית באמצעות תשריט חלוקה לצרכי רישום. עפ"י תכנית 3578/ג אין לסעדיה כל זכות ייחודית ובלעדית בחלק ספציפי המוגדר בתכנית כשטח למבנה משק ומכאן שאין פלישה מצד הנתבעים שכנגד.
הנתבעים שכנגד 1-2 מכחישים את הטענה כי קיימת דרך גישה מדרום למשק 7 באמצעותה ניתן להגיע ללול משק 7 באמצעות רכב וחוזרים על טענתם כי אין כל דרך גישה ברכב ללול שלהם למעט דרך העפר הסטטוטורית העוברת בשטח מבני המשק המשותף לפי תכנית 3578/ג, המשמשת אותם עוד משנות ה- 60.
הנתבעים שכנגד 1-2 מכחישים את הטענה כי רחמים בכובעו באפוטרופוס של חזריה ניצל את חולשתו ופלש לשטח משק 6, וטוענים כי לאורך השנים הם דאגו וטיפלו בחזקיה ובאחיו ואחיותיו כילדיהם הביולוגים באהבה וחום, ואף חיתנו את אחות חזריה עם בנם ואחות נוספת נישאה לבן אחיו של רחמים. עד לפני שש שנים הפעילו האחים שלום וחזריה לול בצמוד לנחלתם בשטח המשק המשותף של עבדון, וסעדיה הוא שהרס את מבנה הלול לאחר שרכש את הזכויות מחזריה במשק 6.
הנתבעים שכנגד 1-2 טוענים כי הסיבות שבגינן לא נעשה כל שימוש בחלק המורחב של הלול הקיים הינן סיבות טכניות ולוגיסטיות, ובכל מקרה בכוונתם לאלכס אל החלק המורחב בלול בזמן הקרוב.
לעניין הנזקים הנטענים טוענים הנתבעים שכנגד 1-2 כי לסעדיה אין כל זכויות בשטח המוגדר כשטח למבנה משק לפי תכנית 3578/ג ומכאן שאין כל פלישה למשק 6 ואין כל נזק, ולסעדיה אין כל זכות לדרוש סעד של פינוי ו/או פיצוי.
הנתבעים שכנגד 1-2 מוסיפים וטוענים כי הם מכחישים את ממצאי חוות הדעת שצורפו לתביעה הנגדית, החבות עצמה וסכום הפיצוי הנדרש. נטען כי השטח בגינו דורש סעדיה דמי שימוש ראויים הינו שטח האגודה אשר לא הוקצה לו באופן בלעדי. לא ברור מנין תובע סעדיה דמי שימוש משנת 2009 כאשר כלל לא הוכיח את זכויותיו במקרקעין גם משנת 2015 (טרם הסתיים הליך רישום הזכויות על שמו ברמ"י).
הגנת הנתבעים שכנגד 3-4
הנתבעים שכנגד 3-4 (זבולון ורבקה חדד) הגישו כתב הגנה מטעמם ועתרו לדחיית התביעה נגדם.
חדד מודים כי הם בעלי זכויות בנחלה א' של מגרש 92 אך טוענים כי לא פלשו לשטח נחלה 6 ומחזיקים בשטחים מסוימים של האגודה מכוח הרשאה ואישור האגודה.
לטענת חדד, תכנית 2265/ג אינה קובעת זכויות קניין אלא מסדירה עניינים תכנוניים בלבד. גבולות חלקות א' של הנחלות לא השתנו בין התכניות השונות או השתנו בשיעורים מזעריים. יתר השטחים במשבצת המושב, לרבות השטחים נשוא הליך זה, הינם שטחי האגודה וניתנים לחברי האגודה, למטרת שימוש בלבד, בהתאם להסכם המשולש וכללים שנקבעו בפסיקה בדבר חלוקה שוויונית בין כלל חברי האגודה. יתרה מכך, ביום 8/8/12 אושרה תכנית 3678/ג במסגרתה נקבע כי השטחים נשוא הליך זה, הינם בייעוד חקלאי וכפי שעולה מתשריט התכנית, הינם שטחים חקלאיים שאינם משויכים לנחלה כלשהי. הגם שתכנית זו אינה קובעת זכויות בקרקע, כפי שתכנית 2265/ג אינה קובעת זכויות קנין, הרי שהחל ממועד אישור תכנית 3678/ג אין סעדיה יכול להסתמך אף על המצב התכנוני ביחס לטענות לזכות בשטחי האגודה.
חדד טוענים כי אין לסעדיה כל זכויות קנייניות במקרקעי האגודה ולבטח לא מדובר "בגבולות שנהגו על פיהם שנים על גבי שנים" כנטען, היות ובמשך השנים החל משנת 1975 ועד למועד זה, החזקה במקרקעין האמורים הייתה ברשות חדד ובשימושם הבלעדי.
טענות סעדיה ביחס לשימוש שמבצעים חדד במחסן אינן מדויקות. בכל אופן, אין מדובר בפלישה לשטח נחלה 6 ו/או לשטחי נחלה כלשהי, אלא בשימוש במקרקעי האגודה בלבד. חדד מכחישים את טענות סעדיה ביחס להיבטים הנוגעים לרישוי ו/או תכנון המחסן.
חדד טוענים כי לא גרמו לסעדיה כל נזק. סעדיה רכש את הזכויות בנחלה 6 בלבד ולא בשטחי האגודה. סעדיה אינו זכאי לדרוש את פינוי חדד משטחי האגודה, המוחזקים על ידם.
לטענת חדד תמוה כיצד העובדה שהם מחזיקים בשטחי האגודה החל משנת 1975, גרמה לסעדיה עוגמת נפש עת רכש את נחלה 6 בשנת 2015. סכום הפיצוי המבוקש ע"י סעדיה בסך 30,000 ₪ הינו מוגזם באופן בלתי סביר, וללא עילה שבדין.
חדד מכחישים את טענת סעדיה בכל הנוגע לזכאותו לדמי שימוש ראויים מהם בגין שטח הפלישה הנטען. לטענתם, סעדיה אינו זכאי לכל תשלום בגין השימוש שעושים חדד בשטחי האגודה, לפיכך מוכחשת החבות עצמה, מוכחש הסכום הנדרש, ומוכחשות חוות הדעת שצורפו ע"י סעדיה.
כתב תשובה לכתבי הגנה שכנגד
לטענת סעדיה, חזקה ושימוש בקרקעות אשר הוקנו, ואשר על בסיסם נעשה שימוש וחזקה לאורך שנים, אינם משתנים בעקבות תכנית 3578/ג.
בשום תכנית לא נאמר כי תכנית 2265/ג אינה תקפה או כי אין לה מעמד חוקי. תכנית 3578/ג לא שינתה גבולות ועניינה תכנוני בלבד.
תכנית 2265/ג היא תכנית איחוד וחלוקה, והיא זו אשר קבעה את גבולות המגרשים.
בחוות דעת המודד מטעם סעדיה סומן באופן מפורש בעמ' 3 (נספח ג' לתביעה הנגדית), כי לנתבעים 1-2 כניסה מתוך הנחלה שלהם מצד דרום וממערב.
ראיות הצדדים
בתיק נשמעו ראיות הצדדים עד תום.
מטעם התובעים רחמים ועדנה יקוטי העידו 6 עדים: צבי יקוטי (בנם של התובעים/הנתבעים שכנגד 1-2), יונתן דמרי, ראובן גז, המודד יוסי וידר, רחמים בעצמו, ושאול יקוטי (אחיו של חזריה).
מטעם הנתבעים 1-2/התובעים שכנגד העידו 6 עדים: ארז אבני, מומחה לפיענוח תצ"א אשר נחקר על ממצאי חוות דעתו, באמצעותו הוגשו 5 תצלומי אוויר צבעוניים שסומנו נ/14, מר אלכס שפול, מהנדס ומתכנן ערים אשר נחקר על ממצאי חוות דעתו, שמאי המקרקעין ,מר קובי צפניה אשר נחקר על ממצאי חוות דעתו, המודד ביבאר מוהנא, אשר נחקר על ממצאי חוות דעתו והמפה המצבית שצורפה לה, וחזריה וסעדיה בעצמם.
מטעם נתבעים שכנגד 3-4, העידו 4 עדים: אריה צ'רכי, יובל חדד, בנם של הנתבעים שכנגד 3-4, זבולון בעצמו, וכן המודד מר יוסי וידר אשר נחקר על ממצאי חוות דעת נוספת שנערכה על ידו עבור משפחת חדד.
הוגשו סיכומים בכתב.
דיון והכרעה
המחלוקת העיקרית בין בעלי הדין עניינה בשאלה:
האם דרך העפר נשוא התביעה מהווה חלק משטח חקלאי שהוקצה במקור ע"י האגודה למשק/נחלה 6 (כטענת סעדיה), או שמא מדובר בדרך עפר ששירתה במשך שנים רבות את משקים 6-7 ואשר עפ"י המצב התכנוני הנוכחי לא הוקצתה ע"י האגודה לשימוש בלעדי של נחלה כלשהי, אלא לשימוש ציבורי משותף לכלל חברי האגודה, מכוח תכנית 3568/ג' בתוקף (כטענת רחמים ומשפחת חדד)?
ככל שטענת סעד יה היא הנכונה ומדובר בקרקע חקלאית המהווה חלק משטח נחלה 6, וזאת בהתאם לחלוקה היסטורית של הנחלות במושב עבדון (שטח שהוקצה להוריו המנוחים של חזריה לפני עשרות שנים הממוקם מאחורי נחלה א' (בייעוד למגורים) של נחלה 6, וזאת כשטח בייעוד מבנה משק (אשר בין השאר שימש כשטח לתפעול הלול שהיה ממוקם מאחורי נחלה א' (מגורים) של משק 6 ונהרס ע"י סעדיה לאחר ביצוע עסקת המכר עם חזריה), כי אז עולה השאלה, האם רחמים הוכיח טענת הגנה ראויה אשר מכוחה קמה לו זכות שימוש בדרך העפר נשוא התביעה לשם גישה בלעדית ברכב ללול המטילות שלו בנחלה 7, אשר חלקו הצפוני של אותו מבנה לול גובל בדרך העפר נשוא התביעה.
מחלוקת נוספת בין רחמים לסעדיה הינה: האם רחמים הסיג את גבול נחלה 6 בכך שביצע בשנת 2013 או בסמוך לכך עבודות להרחבת מבנה לול המטילות הקיים ו/או הקים מתקן תערובת/משטח בטון ו/או הציב מכולות בתחום שטח הפלישה הנטען (ראו: מיהות והיקף שטח הפלישה הנטען שסומן בצהוב במפה המצבית של המודד מוהנא)?
בכל הקשור למחלוקת שבין סעדיה למשפחת חדד עולה השאלה: האם חלקו המזרחי של המבנה הקיים מצפון למשק 92 (מצפון למגרש 92 המשמש למגורים), המשמש לפי הטענה את חדד כמחסן/כעסק (המסומן אף הוא בצהוב במפה המצבית של המודד ביבאר מוהנא), פולש לשטח בייעוד למבנה משק שהוקצה ע"י האגודה לטובת נחלה 6, כטענת סעדה או שמא מדובר בשטח שלא כלול בשטח נחלה 6 ומהווה מקרקעי האגודה בהם עושים חדד שימוש רצוף החל משנת 1975 ועד היום, וזאת בהרשאת האגודה כטענת חדד?
אין חולק כי נחתם הסכם משולש בין רשות מקרקעי ישראל (בעבר מנהל מקרקעי ישראל), הסוכנות היהודית והאגודה השיתופית מושב עבדון, לפיו רמ"י מנהלת את מקרקעי ישראל ומשכירה את המקרקעין לסוכנות היהודית, אשר בכובעה כגורם מיישב, מעניקה רשות שימוש במשבצת הקרקע לאגודה השיתופית (להלן: "ההסכם המשולש"). לאגודה השיתופית, אשר הינה במעמד בר-רשות באותה משבצת, ניתנה רשות לחלק את שטחי המשקים החקלאיים בין חבריה, בהתאם להסכם רשות שנחתם בין הצדדים, אשר גם הם במעמד של ברי רשות.
לעניין מהות מערכת היחסים המשפטית שבין הצדדים להסכם המשולש, ראו: ע"א 1662/99 חזקיהו נגד אליהו, פ"ד נו(6) 295 (2002):
"מערכת היחסים המשפטית בין גורמי המינהל, הסוכנות, האגודה וחבר האגודה בנויה על התשתית הבאה: הקרקע היא קרקע מדינה המנוהלת בידי המינהל, המשכיר אותה לסוכנות היהודית בתורת גורם מיישב. הסוכנות מצידה מעניקה רשות שימוש במשבצת קרקע לאגודה השיתופית, והאגודה כבת-רשות מעניקה רשות שימוש לחבר אגודה בנחלה. מעמד חבר האגודה הוא כבר-רשות. ההלכה הפסוקה הגדירה זכות זו כזכות אישית שאינה קניינית, אשר אופייה וגדריה נקבעים בהתאם להסכמת הצדדים בהסכם הרישיון. הסכם רישיון לצורך ענייננו הוא "הסכם המשולש", המגדיר, בין היתר, את תנאי הרישיון המחייבים את חבר האגודה. על פי הסכם זה, אף שזכות השימוש היא זכות אישית, היא עבירה בכפוף לתנאי ההסכמה בין מעניק הזכות למקבל זכות השימוש. יוצא מכך, כי בר רשות רשאי לעשות דיספוזיציה בזכותו, הכל בכפוף להסכמת הצדדים בעת יצירת הרישיון ו"אף שביסודה, זכות השימוש היא זכות אישית, דבר עבירותה והתנאים לעבירותה ניתנים להסכמה בין מקבל השימוש ומעניק השימוש, ולכן יש לבדוק כל מקרה לגופו".
עיון בהעתק הסכם המשולש שצורף כנספח א' לכתב הגנת רמ"י מעלה הוא נחתם ביום 22/6/11 בין המדינה (באמצעות המנהל) לבין הסוכנות היהודית ואגד"ש עבדון לתקופה בת 3 שנים מתחדשת (ראו: סעיף 13), שתחילתה מיום 1/10/10 עד 30/9/13.
שטח המשבצת 3,292 דונם בערך לפי התרשים או הרשימה המצורפים/שיצורפו לחוזה זה המהווים עם צירופם חלק בלתי נפרד ממנו (העתק מהתרשים או הרשימה ככל שצורפו לא הוגש ע"י רמ"י). לפי האמור בסעיף 3 להסכם מטרות השכירות הינן: ניצול השטח לצרכי חקלאות, הקמת מבני משק ושימוש בהם למטרה חקלאית, הקמת יחידות מגורים ומגורים בהן, והקמת מבני ציבור ושימוש בהם.
עולה מהאמור כי הוראות ההסכם המשולש מחייבות לא רק את הצדדים לו, אלא גם את כל אחד מחברי האגודה עצמם מאחר וזכויותיהם בקרקע נובעות מאותו הסכם. מאחר והם בסטטוס של ברי רשות של אגד"ש עבדון, ברור כי אין הם יכולים לקבל יותר זכויות מאלו אשר ההסכם המשולש הקנה לאגודה.
בסעיף 2(ג) להסכם המשולש נקבע:
"הצדדים מצהירים כי גבולות המשבצת טרם נמדדו וגבולותיה המדויקים טרם נקבעו סופית, ולמשכיר הזכות לשנותם"
בסעיף 17 להסכם המשולש הוסכם:
"מוסכם במפורש בין הצדדים, כי אם כתוצאה משינויים בתוכנית בניין עיר, הסדר קרקעות וכיוצא באלה, ישתנו גבולותיה של המשבצת וכתוצאה מכך ישתנה שטחה, מתחייבת האגודה:
להסכים לכל השינויים כפי שיוצרו כתוצאה מהפעולות הנ"ל, ולפנות את שטח המשבצת, תוך מתן פיצוים למישבת ולאגודה לפי האמור בסעיף 14 דלעיל.
לראות במשבצת בגבולותיה החדשים נשוא חוזה זה.
לוותר על כל זכות תביעה נגד המשכיר על נזק או הפסד שסבלה המישבת, אם תסבול ,כתוצאה מהשינויים כנ"ל, פרט לאמור בפיסקה א' דלעיל".
על מנת לדון ולהכריע במחלוקות שפורטו לעיל, יש להידרש לסוגיות הבאות:
האם הוכח היכן עובר קו הגבול בין הנחלות נשוא התביעה (נחלות 6, 7, ו- 92)?
האם תכנית 2265/ג מהווה תכנית איחוד וחלוקה כנטען הקובעת את מיקומם הסופי של הגבולות שבין הנחלות הנדונות?
האם התכנית החדשה שנכנסה לתוקף בשנת 2012 (תכנית 3568ג'), הביאה לשינוי תכנוני אשר מכוחו בוטלו ההקצאות הפרטניות של המגרשים החקלאיים לנחלה מסוימת, כך שכל שטחי המגרשים החקלאיים אוחדו יחדיו בתכנית וסומנו במשותף כשטח מבנה משק המשרת את כלל חברי האגודה כנטען?
כפועל יוצא מהאמור, יש להכריע בשאלה האם המבנים ו/או הציוד המסומנים בצהוב במפה המצבית של מוהנא כשטחי פלישה מצד רחמים/חדד, מצויים בשטח נחלת סעדיה (נחלה 6), אם לאו?
זאת בנוסף לשאלת קיומו של מפגע תברואתי ללול המטילות של רחמים כתוצאה מהצבת שלוש מכולות ע"י סעדיה בסמוך לצד הצפוני של מבנה הלול, באופן החוסם את זרימת האוויר ללול, כטענת רחמים.
מעיון בתיק ביהמ"ש עולה כי בעלי הדין (המנוחים רחמים ועדנה ז"ל), סעדיה/חזריה, ובני משפחת חדד), לא צירפו במסגרת ראיותיהם העתק מהסכם ההתיישבות וכן אסמכתא כגון: מפה/תשריט מודד בהם סימון מיקום הגבולות ההיסטוריים של הנחלות שהוקצו להם ככל שצורפו להסכם ההתיישבות שנחתם בינם לבין האגודה מהם ניתן ללמוד לא רק על היקף השטח הספציפי בדונמים) שנמסר להם כבעלי זכות בר רשות במשק מסוים במשבצת בעת הצטרפותם כחברי האגודה (בחלוקה לשטח המיועד למגורים, למבנה משק, ולעיבוד חקלאי), אלא בעיקר את צורתו ומיקום גבולותיו, המבנים או המחוברים הקיימים בו בעת ההקצאה, ואת דרכי הגישה אליהם (ככל שקיימים).
באשר למיקום גבולות הנחלות שהמחזיקים בהן הינם בסטטוס של בר- רשות, נקבע בפסיקה כי גבולות אלה נקבעו בעת מתן רשות השימוש בקרקע לחברי האגודה, ועל כן יש לבחון את תנאי הרשות ותוכן הרישיון שניתן, וזאת גם אם קיימת תכנית מתאר מקומית לקרקע ואף תצ"ר רשומה, וכך הוא הדבר טרם שנחתמו הסכמים חדשים עם חברי האגודה כברי רשות המשנים את תנאי הרשות (ראו: ת"א 45302-07-16 מנחם אליהו ואח' נגד שאול לוי ואח', פורסם בנבו ביום 31/1/21).
במסגרת ת"א 1907/00 פרושקבה גדליה ואח' נגד אשכנזי מרדכי (פורסם בנבו ביום 12/10/04), נקבע כי אין לקבוע את הגבולות בין הנחלות עפ"י תכנית המתאר הקיימת למושב, אלא בהתאם לגבולות שהיו קיימים נכון למועד בו קיבלו חברי האגודה את זכויותיהם כברי רשות ובהתאם למפות שלפיהן הם קיבלו או רכשו זכויות אלה:
"בעניין זה דעתי עם הנתבעים היינו שאין תכנית מתאר 7551/ג משמשת ראיה חלוטה לקביעת מיקום הגבול בין הצדדים.
…..
עניין הבעלות אינו שנוי במחלוקת. השאלה השנויה במחלוקת במקרה דנן הינה תוכן הרישיון שניתן לכל אחד מהצדדים ע"י הבעלים הרשום ולגבי תוכן זה, אין ברישום בפנקסי המקרקעין כדי להועיל.
אין לשכוח כי הן חלקה 14 והן חלקה 15 רשומה כבעלים הקרן הקיימת לישראל שזכויות הבעלות שלה מנוהלות ע"י המינהל. לכאורה, ולא רק לכאורה, מוסמך המנהל להעניק זכויות חכירה ואף רישיונות בכל אחת מהחלקות הנ"ל ליותר מאישיות משפטית אחת ואין מונחת מגבלה בעניין זה בפני המנהל.
המנהל העניק זכויות שכירות לסוכנות עפ"י חוזה משולש שמשכו ל- 3 שנים והינו חוזה מתחדש. בחוזה, הותנה כי האגודה תהיה רשאית להחזיק ולהשתמש היא וחבריה בשטחי המשבצת שהחכיר המנהל לסוכנות.
השאלה הנשאלת היא מה היו גבולות חלקות הצדדים נכון למועד רכישת הנחלה ע"י הנתבעים בשנת 1974, שכן, אין חולק כי את זכויות בר הרשות בנחלתם קיבלו הנתבעים כדין, במסגרת אותו רישיון נקבעו גם גבולות נחלתם.
….
הואיל שהנתבעים מחזיקים בנחלתם מ- 1974 יש לבחון את המפות שקדמו לשנה זו והמפות היחידות שבפני קודם ל-1974 הן מ- 1952. מדובר ב- 2 מפות מ- 1952".
ערעורים הדדים שהוגשו על פסק הדין הנ"ל לביהמ"ש המחוזי בנצרת (ע"א 1351-04 ניתן ביום 13/12/05), נדחו תוך שהובהר לעניין אופן קביעת הגבולות כי אלה נקבעים עפ"י רשות השימוש שהעניק בעל הקרקע במקרקעין לבר הרשות היות שביכולתו להחליט באיזה חלק מסוים מן המקרקעין ניתנה על ידו רשות השימוש (פסקה 26 לפסה"ד):
"….אין חולק על כך כי הבעלות נגזרת על פי הרישום בספרי רישום המקרקעין, שונה מכך מצב החזקה בפועל. יכול בעל מקרקעין להעניק רשות שימוש אף בחלק מן המקרקעין, או להעניק רשות שימוש החורגת מגבולן הרשום של החלקות שבבעלותו, ובלבד שכל המקרקעין נשוא הרשות הינם בבעלותו".
עוד הובהר בפסק הדין בערעור בעניין פרושקובה, כי אין בתכנית מתאר (אף אם נרשמה) כשלעצמה המשנה את גבולות החלקות לצורכי רישום כדי ללמד על שינוי היקף הרישיון שעל פיו נקבעים גבולות הנחלות ברי הרשות (פסקה 27):
"לעניינו, ידוע כי הרשות הוענקה לבעלי הדין, על פי "ההסכם המשולש", שבין הקרן הקיימת לישראל, הסוכנות היהודית ואגודת המושב. רשות זו הוענקה בהתאם למפת 1952, ובהתאם לה קיבלו המשיבים את זכויותיהם בשנת 1974, כולל זכות השימוש בדרך המשותפת…
הואיל ובעלת הקרקע הינה הקרן הקיימת לישראל, הרי שרק לה שמורה הזכות לשנות את היקף רשות השימוש במקרקעיה, אשר הועמדו על ידה לשימוש תושבי המושב. עצם העובדה כי הוכנה תוכנית מתאר המשנה את גבולות החלקות לצורכי רישום, ואולי אף נרשמה בלשכת רישום המקרקעין, אין בה כדי ללמד על שינוי היקף ההרשאה להשתמש בקרקע אשר ניתנה לבני הרשות, האוחזין בנחלות".
יצוין כי בר"ע שהוגשה לביהמ"ש העליון על פסק הדין של ביהמ"ש המחוזי נצרת שניתן בערעור בעניין פרושקובה נדחתה (רע"א 462/06, ניתנה ביום 20/7/06).
מהעדויות שהובאו בפניי עולה כי במושב עבדון טרם הוכנו מפות לצורך רישום זכויות בעלי המשקים במושבים, כך שלא ניתן לקבוע היכן עובר הגבול המדויק והסופי בין הנחלות. עם זאת, האגודה מאפשרת כיום לחברי האגודה לקבוע ביניהם בהסכמה את מיקום הגבולות, הסכמה אשר תקבל בעתיד תוקף סופי, בעת שתוכן מפת חלוקה של המושב לצרכי רישום (תצ"ר).
אפנה לעדות המהנדס אלכס שפול בביהמ"ש, אשר שימש כמתכנן מחוז צפון בין השנים 1993-2016 (פ' עמ' 55 ש' 5-7, 22- 31, עמ' 56 ש' 1-4, 30-31 עמ' 57 ש' 28-29):
ש. תאשר לי כי חוות דעתך שהוגשה לתיק היא תכנונית בלבד ואין בה כל אמירה לעניין הזכויות הקנייניות או לעניין הזכויות ברי רשות של הצדדים השונים בתיק?
ת. נכון. תוכנית 3578ג' לא ראויה למתן היתרי בניה. היא תכנונית בלבד.
…..
ש. האם אתה בטוח שאלה באמת מספרי חלקות שעברו אישור מקרקעין? אולי צריך לדייק את הקביעה הזו?
ת. התוכנית הוכנה בשנת 70. זה הזמן שלא היו דרישות קפדניות אצלנו כמו שהדרישות האלה שקיימות היום. מטרת התכנון באותו זמן הייתה יותר מאשר תכניות ולאפשר לאנשים לעלות על הקרקע לקבל היתרי בניה. במסגרת תוכנית זו שאני עכשיו מסתכל על התשריט של תוכנית 2265. אין קווים אחרים. אלה קווים יחידים שקובעים גבולות ייעודי קרקע ועל פי זה יש להם מספרים. מזה צריך להבין שמדובר על גבולות הנדרשים הנכונים באותו זמן. אני רוצה לציין וזה חשוב מאד, שמוסדות התכנון לרבות הוועדה המקומית, על סמך תשריט זה נתנו עשרות היתרי בניה. גבולות אלה קיבלו ביטוי בזמן יישום התוכנית.
ש. מה ההבדל בין גבולות של מגרש תכנוני לגבולות של מגרש קנייני?
ת. על מנת שחלקה תתחיל להיות וזה דרישות זמן אחרות, שתתחיל להיות חלקה רשומה, יש הבדל בין גבולות המגרש לבין חלקה רשומה. בזמן האחרון רק אחרי רפורמה במנהל מקרקעי ישראל התחילו לעשות תשריט לצורכי רישום ולרשום את המגרשים כחלקות על שם האנשים. אני חוזר שזה רק בשנת 2000 התחיל במנהל מקרקעי ישראל. לפני זה לא היה.
….
ש. ככל שאתה יודע לתוכנית 2265 נעשה תשריט לצורכי רישום או איחוד וחלוקה?
ת. סביר להניח שלא. כמו שלעשרות מושבים וקיבוצים באותו זמן לא עשו הליך של רישום.
….
ש. ככל שידוע לך עד היום האם אושר תצ"ר למושב עבדון לפי החוק?
ת. לא ידוע לי. היו צריכים מזמן לעשות תצ"ר.
אפנה גם לעדות חבר האגודה מר אריה צ'רכי בביהמ"ש (פ' עמ' 80 ש' 19-23, עמ' 81 ש' 1-2, עמ' 86 ש' 23-34 ועמ' 87 ש' 1-3):
"ש. תספר לנו בבקשה על התהליכים התכנוניים שמקדמת האגודה ביישוב.
ת. אנו מתכננים די לאט כרגע זה לעשות תב"ע חדשה ולאפשר לאנשים שאין להם 2.5 דונם להשלים להם עוד חצי דונם לנחלה א' שלהם. זה מה שאנו עושים. זה הולך ממש לאט בגלל בעיות רבות של גבולות.
ש. יש עקרונות שמנחים אתכם בתכנית להשלמה?
ת. העיקרון הבסיסי להשלים למי שאין 2.5 דונם. להוסיף לו חצי דונם. מי שלא מעוניין ויש לו סכסוך שכנים נעבור הלאה. הוא לא ייכנס. אנו לא יכולים לפתור בעיות של סכסוכי שכנים.
….
ש. תאשר לי כי ככל שידוע לך עד שהתוכניות החדשות לא יאושרו לא ניתן יהיה לקבוע באופן סופי את הגבולות בין נחלות א', קל וחומר בין חלקה חקלאית אחת למשניה?
ת. אנו עושים את התוכניות האלה תצע"ר ( צ.ל תצ"ר ג'.נ) ותב"ע בהסכמה את כל הגבולות הקיימים כיום להגיע בהסכמה. אנו מזמינים את שני שכנים ואם הכל בסדר אז בסדר.
ש. אני חוזר על שאלתי.
ת. לא. אי אפשר לדעת. לא יודע.
ש. האם אתה יודע שבהתאם להסכם המשבצת שלכם עם המינהל, האגודה יכולה להרשות לחברים שלה לעשות שימוש חוקי?
ת. כן.
ש. כשמתברר לכם ששימוש מסוים הוא לא חוקי, האם אתם פועלים נגד החברים? מפקיעים את הזכות שלהם בקרקע?
ת. לא.
ש. למה לא?
ת. כי אם זה צמוד לבית שלו, אני לא בא ואומר לו שיפנה. שיעשה מה שהוא רוצה. אם למינהל יש בעיה שהוא יפעל".
כאמור, סעדיה מנסה לבסס את טענתו לפלישה לשטח חלקה 6 מצד רחמים/חדד על גבולות נחלה 6 כפי שמופיעים בתכנית מתאר 2265/ג ואילו רחמים וסעדיה מנסים לבסס את טענתם כי לא פלשו כלל לשטח נחלה 6, על שימוש בפועל במשך שנים בשטח המריבה ללא כל הבעת התנגדות מצד בעלי הזכויות בנחלה 6 ועל תכנית המתאר החדשה (3578/ג') שלטענתם ביטלה את תכנית המתאר הישנה (תכנית 2265/ג), אשר בעקבותיה הפך שטח המריבה לשטח ציבורי משותף המשרת את כלל חברי האגודה.
כעולה מחוות דעת המודד מוהנא, מעיון בתקנון תכנית 3578/ג' עולה כי היא מהווה שינוי (לא ביטול) לתכנית 2265/ג המאושרת והינה תואמת גם הוראות תכנית נוספת מאושרת שמספרה 4401/ג'.
מבלי לקבוע מסמרות, ניתן לראות מהשוואה ויזואלית בין תרשים הסביבה של תכנית 2265/ג לתרשים הסביבה של תכנית 3578/ג (ראו: מפה מצבית המודד מוהנא), כי במסגרת תכנית 3578/ג' בוצעו שינויים במיקום ותוואי דרכים שעברו בסמוך לחלקות בעלי הדין בתכנית 2265/ג, חלק ממבנים מוארכים (כפי הנראה מבני לול) שניתן לראותם מעבר לכביש בשטחים החקלאיים הצמודים לנחלות מס' 1,3,4,5,6,7 אינם מופיעים בתכנית 3568/ג', בוטלו גבולות של שטחים חקלאיים ששויכו בתכנית 2265/ג' לנחלות מסוימות, נוצרו בתכנית 3578/ג' מספרי נחלות חדשות (מס' 91- 92) שלא הופיעו בתכנית הישנה.
כפי שצוין לעיל גבולות הנחלות ההיסטוריים שהוקצו למי מהצדדים נקבעו במסגרת ההקצאה ההיסטורית שבין האגודה לבין רחמים/הוריו המנוחים של חזריה/משפחת חדד בהתאם לתנאי הרישיון עליהם סוכם עובר למועד הצטרפות בעלי הזכויות הנדונים לאגודה. אין טענה בפי מי מבעלי הדין כי במהלך השנים שונו תנאי הרישיון לגבי מיקום הגבולות ההיסטוריים.
לאמור לעיל יש להוסיף כי גם לפי טענות בעלי הדין עצמם תכנית מתאר אינה קובעת זכויות קנייניות בקרקע אלא עוסקת בהיבטים תכנוניים.
בע"א 7023/18 גוטמן רחל נגד רשות מקרקעי ישראל, פורסם בנבו ביום1/10/20), נקבע ע"י ביהמ"ש העליון כי התב"ע היא בעלת נפקות במישור התכנוני בלבד ואין בשינויה כדי לשנות מהזכויות הקנייניות שעל פי חוזה החכירה. כלומר לא התב"ע היא שיוצרת את זכויותיו הקנייניות של החוכר, אלא זכויותיו הקנייניות של החוכר הן שכפופות ומותאמות להוראות ולמגבלות התכנוניות הקבועות בתב"ע. לאמור לעיל, יש להוסיף ולציין כי ממכלול הראיות שהובאו בפניי לא שוכנעתי בנכונות טענת סעדיה כי תכנית 2265/ג הינה תכנית איחוד וחלוקה שקבעה את הגבולות הסופיים של הנחלות הנדונות. אף אם נניח כי ניתנו היתרי בניה להקמת מבנים בנחלות נשוא התביעה במהלך השנים בהתאם לתכנית 2265/ג בתוקף (ולא בהתאם לתכנית 3568/ג וזאת מכוח סעיף 97 א' לחוק התכנון והבניה, ראו: עדות המהנדס אלכס שפול פ' עמ' 59 ש' 20-31 ועמ' 60 ש' 1-2), עדיין איני סבור כי עצם חתימת בעלי הקרקע (רמ"י) על מסמכי הבקשה להיתר בניה מהווה הסכמה ואישור מטעמה למיקום גבולות המגרש בתשריט שצורף לבקשה למתן ההיתר.
אין מחלוקת שכל חבר אגודה קיבל לרשותו ולשימושו חלק מסוים וספציפי משטח המשבצת של מושב עבדון כפי שהוגדרה בהסכם המשולש. ככלל, שטח ההרשאה שהוקצה למתיישבים אמור להיות מוגדר בחוזים שנחתמו בין המתיישבים (חברי האגודה) לבין האגודה.
אלא מאי? על אף שמיקום הגבולות ההיסטוריים של נחלות בעלי הדין נקבעו בעת ההקצאה של אותן נחלות ספציפיות (ממוספרות) ע"י האגודה, לא מצאו בעלי הדין לצרף במסגרת ראיותיהם העתק מהסכמי ההתיישבות ו/או תשריט/מפת מדידה על פיהם נמסרה להם (המתיישבים) נחלה מסוימת ומוגדרת משטח המשבצת תוך הפניה למפת המדידה בה סומנו גבולות הנחלות ההיסטוריים כפי שנקבעו בעת מתן רשות השימוש באותן נחלות ע"י האגודה. בהקשר האמור, יש להוסיף ולציין כי אין להוציא מכלל אפשרות כי בעבר הוקצו נחלות במושב עבדון לחברי האגודה (המתיישבים) ללא תשריט/מפת מדידה המסמנים את מיקום גבולות שטח ההרשאה.
חשוב לציין כי הגבולות ההיסטוריים של הנחלות אינם גבולות מוחלטים וסופיים אלא גבולות זמניים, וזאת עד לאישור תב"ע, הכנת תצ"ר, וחתימת הסכמי חכירה פרטניים עם בעלי הנחלות (ברי הרשות).
לא מן הנמנע שבסופו של יום גבולות הנחלות לגביהן ייחתמו חוזי חכירה ישירות עם המתיישבים (חברי האגודה) ישתנו בצורה כזו או אחרת לעומת מיקום הגבולות בהתאם לרישיון שניתן להם מלכתחילה. במסגרת הכנת אותן מפות, ניתן יהיה לבחון את הגבולות בין הנחלות בתחום מושב עבדון, מתוך רצון להתאים את הגבולות עד כמה שניתן למצב החזקה בפועל, וככל שאין הסכמה בין השכנים של אותן נחלות על מיקום הגבולות, אף לשקול מתן פיצוי. חרף האמור, הכנת תצ"ר לבדה וכל עוד לא נחתמו חוזי חכירה עם המתיישבים אין בה כדי לשנות את גבולות השטחים שנמסרו לשימוש חברי האגודה (במעמדם כברי-רשות), כפי שנקבע בהלכה שנקבעה בעניין פרושקובה (ראו: פסה"ד בעניין אליהו הנ"ל, פסקאות 50-52).
במקרה שבפניי טרם הוכנה תכנית תצ"ר למושב עבדון כך שלא ניתן לרשום את החלקות הנדונות בספרי רישום המקרקעין כיחידות רישום נפרדות ושלמות, שהינם תנאי מוקדם לחתימת הסכמי חכירה בין המנהל לבין בעלי הנחלות.
במצב דברים זה, ומשטרם נקבעו גבולות סופיים של הנחלות הנדונות, ניתן היה לטעמי להכריע בסוגיית מעמדה המשפטי של דרך העפר נשוא התביעה ובסוגיית הסגות הגבול מצד רחמים/חדד לשטח משק 6 על יסוד הגבולות הזמנים של החלקות הנדונות כפי שנקבעו במקור במסגרת הקצאת הנחלות ההיסטורית בשנות ה- 60-70 של המאה הקודמת, אולם גם מיקום הגבולות הזמניים של הנחלות הנדונות ובעיקר מיקום גבולות השטחים החקלאיים ששויכו להם (בצמידות לאזור ביעוד למגורים) לא הוכחו ברמה הנדרשת במשפט אזרחי, קיים קושי של ממש להכריע בטענות הצדדים ובסעדים המבוקשים, על בסיס השינויים התכנוניים שבוצעו במסגרת תכנית המתאר שמספריהן צוינו לעיל ו/או על בסיס המפה המצבית של המודד מוהנא המבוססת אף היא לעניין קביעת גבולות הנחלות על המצב הקיים בשטח ועל תכניות מתאר 3578/ג ו- 2265/ג בתוקף.
סוף דבר
הנה כי כן, מכל האמור לעיל ניתן להגיע להכרעה בסכסוך המשפטי הנוכחי, ובכפוף לאמור בסעיפים 80 – 82, ולקבוע כי יש לשמור על המצב הקיים כהווייתו נכון ליום תחילת הסכסוך.
משמע:
אינני קובע כי דרך העפר הוקצתה לנחלה 6.
מנגד, אינני קובע כי רחמים ועדנה זכאים לעשות שימוש בלעדי ובלתי הדיר בדרך העפר.
אינני קובע כי קיימת השגת גבול מצד מי מהצדדים.
אני כן קובע:
לתובעים רחמים ועדנה יקוטי יש זכות להמשיך ולהשתמש בדרך העפר כפי שנהגו משך עשרות שנים, עד אשר תוכן ותושלם תכנית תצ"ר.
על סעדיה להסיר כל מכשול שהוצב על ידו בדרך העפר, על מנת לאפשר לתובעים שימוש סביר בדרך זו, הן רגלית והן ברכב. ציווי זה יקוים תוך 30 יום מיום קבלת פסק דין זה.
התביעה שכנגד נדחית.
אין צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ה תשרי תשפ"ג, 20 אוקטובר 2022, בהעדר הצדדים.