בפני
כבוד ה שופטת מרים קראוס
תובעים
- ישיר חברה לביטוח
- אופיר מרילי
ע"י ב"כ עוה"ד אבי חורי
נגד
נתבעת
מנורה מבטחים לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד אסף גולן
פסק דין
פתח דבר וטענות הצדדים
לפני תביעה לפיצוי בגין נזקי רכוש בסך 8,198 ₪, בגין תאונה שאירעה ביום 17.10.20.
לטענת התובעים, עת רכבם עמד במקום חנייתו כדין, לפתע הגיח רכב הנתבעת מצדו השמאלי של רכב התובעים ופגע בו.
לטענת הנתבעת, נהג הנתבעת לא היה מעורב בשום אירוע תאונתי עם רכבם של התובעים ו/או לא גרם לכל נזק לרכב של התובעים. ראייה לכך ניתן למצוא בעובדה שתיק המשטרה נגד מבוטח הנתבעת נסגר – דבר המצביע באופן חד משמעי כי לא הוא שפגע ברכב התובעים כנטען וכמוכחש.
דיון והכרעה
בענייננו שתי גרסאות סותרות.
נהג התובעים לא ציין בטופס הודעה מיום 18.10.20 – יום לאחר התאונה – כי הרכב שפגע ברכב התובעים הינו מדגם יונדאי בצבע אפור, כפי שהעיד בחקירתו.
התביעה לא טרחה לצרף את טופס התלונה שהגיש נהג התובעים למשטרה.
התביעה לא טרחה לצרף את תיק המשטרה שנפתח.
תיק המשטרה נסגר. נהג התובעים העיד בהקשר כי "המשטרה לא עדכנה אותי". רק לאחר התערבות ב"כ התביעה בהקשר, העיד נהג התובעים כי המשטרה מצאו צבע טרי על הרכב, אולם, שעה שתיק המשטרה לא הובא במלואו בפני – טענה זו נותרה בעלמא.
אשת נהג התובעים, שהייתה נוכחת בעת התאונה, העידה: "ניסינו להשיג מצלמות דרך העירייה שלא שיתפה פעולה". התביעה לא פנתה לבית המשפט בבקשה לקבל צו מתאים אשר יחייב את העירייה להמציא את הסרטונים שצולמו – וטעמיה עמה.
אין במפורט מעלה אלא ללמד על רצון התביעה להסתיר עובדות מבית המשפט.
לא מן הנמנע כי נפלה טעות קולמוס אצל נהג התובעים עת רשם את מספר הרכב שפגע ברכב התובעים.
האמנתי לנהג הנתבעת כי הוא לא היה מעורב בתאונה.
נוכח המפורט מעלה, עובדת כך שנהג הנתבעת לא זימן לעדות את שני בניו, שגם הם נוהגים לעיתים ברכב על פי עדותו, על מנת שיכחישו מעורבותם האפשרית באירוע, אינה נזקפת לחובתו. שהרי, על התובעים להוכיח תביעתם – והיו יכולים לעשות כן בנקל לו היו פועלים כמפורט בסעיף 9 לעיל.
אמנם, נהג הנתבעת הודה בחקירתו כי לפני הרבה שנים הייתה לו הרשעה בגין 'פגע וברח' , אולם, לא די בכך כדי ללמד לענייננו.
בהמשך למפורט מעלה, גרסת התביעה כי רכב התובעים נפגע מרכב הנתבעת – לא הוכחה – ודי בכך כדי להורות על דחיית התביעה.
יתרה מכך – התובעים לא טרחו להציג תמונות ממקום האירוע סמוך לאחר התאונה. רוצה לומר, לא ברור היכן רכב התובעים עמד בעת קרות התאונה ועד כמה נהג התובעים התרשל בהקשר.
ברי כי נהג התובעים התרשל עת הכניס את ילדו לרכב מצד שמאל-מהכביש, ולא דרך המדרכה. בכך סיכן הן את חיי בנו והן את חייו וכן היווה מכשול למשתמשים בכביש. לא מן הנמנע כי במקום קרוב אחר היה מתאפשר לנהג התובעים להכניס את ילדיו לרכב באופן בטוח, אולם, כאמור, התביעה לא טרחה להציג תמונות ממקום האירוע – וזה אומר דרשני .
איני מקבלת טענת אשת נהג התובעים לפיה : "אין דרך אחרת" (להכניס את הילדים לרכב) – שהרי ניתן להכניס לרכב דרך המדרכה, משמאל לימין, כל ילד בנפרד. אילו נהג התובעים ואשתו היו נוהגים כך – כמצופה וכנדרש, התאונה לא הייתה מתרחשת.
לאחר עיון בתיק ושמיעת העדים, אני קובעת כי האחריות לקרות התאונה רובצת לפתחם של התובעים ומשכך – דין התביעה להידחות.
לפיכך, התביעה נדחית.
התובעים יישאו בהוצאות הנתבעת בסך 2,000 ₪.
התיק ייסגר.
ניתן היום, ג' סיוון תשפ"ב, 02 יוני 2022, בהעדר הצדדים.