בפני
כבוד ה רשמת בכירה נעמה טלמן-בולטין
התובעת:
אלינה טל סעדיה ע”י ב”כ עוה”ד
נגד
הנתבעת:
איילון חברה לביטוח בע”מ ע”י ב”כ עוה”ד
פסק דין
1. בפניי תביעה ותביעה שכנגד שעניינן נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובעת ולרכב מבוטח הנתבעת והתובעת שכנגד בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 25.1.2022. למען הנוחות יקראו להלן: “התובעת” ו”הנתבעת” גם בתביעה שכנגד.
2. לטענת התובעת, התאונה ארעה עת נסע רכב התובעת בנתיבו כדין כאשר רכב הנתבעת, אשר נסע מאחוריו, יצא לעקיפת רכב התובעת דרך הנתיב הנגדי וזאת בח וסר זהירות כאשר במהלך העקיפה, סט ה לנתיב רכב התובעת וזאת בשל רכב צד ג’ שהגיע מהנתיב הנגדי, פגע ברכב התובעת בחלקו הקדמי וגרם לנזקיו.
3. לטענת הנתבעת מאידך, התאונה ארעה עת רכב הנתבעת היה בנסיעה ישרה, כאשר רכב התובעת נכנס לצומת מימין, לא ציית לתמרור תן זכות קדימה, המוצב בכיוון נסיעתו ופגע ברכב התובעת עם חזיתו בדופן הימינית של רכב הנתבעת.
4. בדיון שהתקיים בפניי העידו התובעת, בנה (אשר העיד בהיוועדות חזותית) וכן נהגת הנתבעת, הגברת סיני רינה.
5. בטופס ההודעה שצורף לכתב התביעה ואשר מולא ביום התאונה, תוארה התאונה ע”י התובעת, כך: אני נוסעת בנתיב הימיני רכב צד ג’ שהיה מאחורי, מדובר בכביש דו סיטרי, התחילה לבצע עקיפה וכתוצאה מכך פגעה ברכבי”.
6. בדיון שהתקיים בפניי חזרה נהגת התובעת על גרסה זו ותיארה את התאונה לפניי כך:
“אני נסעתי בכביש, זה כביש ישר לגלידה גולדה. יש לי שם מפגש. מהקוממיות פניתי שמאלה ליצחק שדה. ביצחק שדה יש גלידה. אני מסרתי משהו שם, הייתי צריכה להיפגש עם מורה למתמטיקה של הבן שלי מסרתי לו כסף והמשכתי ישר ואני צריכה להמשיך עד הסוף ולעשות פניה ולחזור. הכביש שלי ישר. אני נוסעת והיא עוקפת אותי ומשם יש רק שני כיוונים. היא עקפה אותי ולא התיישרה. לא סיימה את העקיפה.
יש כביש דו סיטרי, אני ממשיכה ופתאום יש עקיפה, אני בצד ימין והיא בצד שמאל. העקיפה מצד שמאל. אני בנסיעה בצד ימין, במהירות רגילה. אני לא יודעת כמה 20 או 30. אני במהירות נורמלית, לא זוכרת איזה אבל נורמלית. היא עוקפת אותי מצד שמאל וכנראה הפריע לה רכב שהגיע בנתיב נגדי והיא לא סיימה את העקיפה והתיישרה עלי וקיבלתי מכה בפינה קדמית של רכבי.
אני נוסעת ישר ויש לה עקיפה והיא עוקפת אותי בצד שמאל, והיא התיישרה ולא סיימה את העקיפה אני לא יודעת למה היא התיישרה לפני הזמן. היא פגעה בי עם הדלתות שלה של צד ימין בצד קדמי שמאלי”.
7. עדותה של התובעת ותיאור התאונה כפי שעלה ממנה תאמו לתיאור המופיע בטופס ההודעה מטעמה, אשר כאמור מולא ביום התאונה.
8. חיזוק לגרסתה זו ניתן אף באמצעות עדותו של בנה, אשר תיאר בעדותו את התאונה כך:
“הכל התחיל מזה שאני ואמא שלי העברנו כסף למורה שלי ונכנסנו לאוטו. וחזרנו לאוטו והלכנו לכיוון הצומת. צומת מעגל. אנחנו בזמן שאנחנו ממשיכים… נוסעים לאט לא נוסעים מהר, במהירות נורא איטית. בזמן שאנחנו במהירות מאד נמוכה כ-0 קמ”ש, מישהי אחת באה מאחורנו, חתכה מצד שמאל ואז היא פשוט בלמה ברקס מאד חזק והיא התנגשה בנו בזמן שנסענו מאד לאט, בטווח כביש מאד קצר”.
9. הן התובעת והן בנה, תיארו כי התאונה מתרחשת שעה שהתובעת מצויה בנסיעה ישר בנתיבה בכביש דו סיטרי שעה שרכב הנתבעת מגיח מאחור ובמהלך עקיפה משמאל, פוגע ברכב התובעת בחלקו השמאלי קדמי. כמו כן, הן התובעת והן בנה ציינו בעדותם כי ל אחר שהמשיכו בנסיעה לאחר עצירה ליד החנות גלידה גולדה, תכננו לעשות פרסה בכיכר המצויה בהמשך הדרך ולחזור לביתם.
10. בשונה מגרסתה של התובעת אשר היתה סדורה, מפורטת וניכר כי התובעת העידה מדם ליבה, תוך תיאור התאונה לפרטי פרטים, שונה הדבר ביחס לגרסתה של נהגת הנתבעת.
11. ראשית יצוין כי בטופס ההודעה מטעמה ואשר מולא ביום 30.1.2022, היינו כ-5 ימים לאחר התאונה, תוארה התאונה באופן לקוני ביותר, כך: “נסעתי ישר הפוגע הגיע מימין במהירות ופגעה ברכבי בעוצמה בחלקו הימיני”.
בדיון שהתקיים בפניי העידה נהגת הנתבעת את התאונה באופן מעט אחר וכך תוארה על ידה התאונה בעדותה בפניי:
“יצאתי מהעבודה לכיוון הבית כמידי יום. אני עובדת לא רחוב משם , מדובר על רחוב נעמי שמר. נכנסתי לנעמי שמר אולי הייתי על 30 או 40 אי אפשר לנסוע על מהירות, הרחוב צר מאד ודו סיטרי. אני נוסעת ויש סמטה בצד ימין, אני רואה אותו מתקרבת לתמרור לצומת, ואני נוסעת ואני מריגשה אותה, והיא זורקת אותי לצד השני, קיבלתי חבטה בראש, ביד בגב, מאד מעורפלת ומבולבלת. לא הבנתי איפה אני והבנתי רק שאני באמצע צומת וחייבת לברוח משם. ניסיתי להתניע את עצמי והיא יצאה ואמרה לי שאני באמצע הצומת ושאני אתקדם כדי לצאת מהצומת. עדיין הייתי באמצע צומת. באה משטרה ואמבולנס. הייתי מאד מעורפלת”.
בעת הדגמת התאונה עם רכבי צעצוע המשיכה הנתבעת את התיאור כך:
“הגעתי מהטיילת בבת ים ברחוב בן גוריון, מאיטה פונה ימינה לרחוב נעמי שמר ומתקדמת לאט בנעמי שמר. אני רואה אותה לפני התמרור ואני ממשיכה ברחוב שלי והיא נכנסה בי . אני לא יודעת אם היא פגעה בי עם החזית או מהצד. האוטו שלי גבוה, אני לא יודעת את הזוית של הרכב השני. אני לא רואה את הזוית שלה.
אני לא יצאתי מהרכב, האמבולנס הוציא אותי. אני לא יודעת מה המנח של הרכב שלה. אני יושבת גבוה ברכב ואני רואה אותה מהצד ימין שלי ואני רואה אותה מתקרבת. אני ממשיכה והיא באה אלי”.
12. ראשית יצוין כי עדותה של הנתבעת לא הותירה רושם חיובי ומהימן על בית המשפט. העדות הייתה כללית ונעדרת פרטים ו שונה באופן מהותי מהאמור בטופס ההודעה מטעמה, אשר מולא 5 ימים בלבד לאחר התאונה, ואשר בו לא צוין דבר לגבי הגעת רכב התובעת מסמטה המצויה בצד ימין כך גם לא צוין דבר בטופס ההודעה לגבי תמרור תן זכות קדימה וקו עצירה המופיעים בכיוון הנסיעה של נהגת התובעת.
13. לא זו אף זו, ועל אף שלא נעלמה מעיני העובדה לגביה אף הסב ב”כ הנתבעת את תשומת ליבו של בית המשפט ולפיה לכתב ההגנה צורף תרשים ובו ציירה נהגת הנתבעת את התאונה ושם צוייר תמרור , הרי שאין חולק כי תרשים זה לא צורף לטופס ההודעה מטעמה, אלא לכתב ההגנה אשר הוגש רק ביום 18.8.2022 ולשאלת בית המשפט לא ידעה הנהגת לציין בוודאות מתי צוייר התרשים, אך לא הוכח כי זה צויר בסמוך לתאונה, אשר כאמור התרחשה בחודש ינואר 2022. ומכאן שלא ברור מדוע לא הוזכר קיומו של תמרור והגעת נהגת התובעים מסמטה בצד ימין.
14. כמו כן, מוקדי הנזק כלל אינם מתיישבים ואינם מסתדרים עם גרסת נהגת הנתבעת לתאונה, שכן רכב התובעת ניזוק באזור הפנס השמאלי קדמי והכנף קדמית שמאלית ולא בחזית כמו שניסתה לטעון הנתבעת וכמו שהדגימה בתחילה נהגת הנתבעת. בעניין זה אציין כי כאשר התבקשה נהגת הנתבעת להדגים את אופן הפגיעה בה, השיבה: “אני יושבת גבוה ברכב… אני לא יודעת איך היא באה אלי האוטו שלי גבוה אני לא רואה את הזוית שלה” (עמוד 7 לפרוטוקול). ולמעשה לא ידעה לומר או להדגים מה היה מנח הרכבים בעת הפגיעה.
15. מעל ומעבר לאמור, כאשר התבקשה נהגת הנתבעת להדגים את התאונה, הרי שהיא מקימה את עצמה בזוית ימינה באופן המתיישב דווקא עם גרסתה של התובעת לתאונה, אשר תיארה עקיפה שלה משמאל וחזרה לנתיב הימני . משנשאלה על ידי בית המשפט כיצד הרכב שלה הגיע למצב של זוית ימינה ולהימצאות באלכסון בכביש,כפי שהדגימה אף היא השיבה: “אני עפתי עם הרכב. אחרי התאונה מההדף אני בזוית ימינה. לשאלה איך הגעתי לזוית כזו אני משיבה שאני לא יודעת היא העיפה אותי האוטו הסתובב. אני לא יודעת… “.
מעבר לעובדה שעדותה היתה מרובה במילים ” אני לא יודעת” הרי שההיגיון מלמד כי מנח הרכב היה בזוית ימינה בשל אותה עקיפה וככל הנראה בגין קיומו של רכב בנתיב הנגדי או בשל סיבה אחרת, נאלצה נהגת הנתבעת לשוב לנתיב הימיני וכך גרמה להתנגשות ולפגיעה ברכב התובעת בחלקו הקדמי שמאלי .
16. לו היתה נכונה גרסתה של נהגת הנתבעת כי בשל כך שנהגת רכב התובעת התנגשה בה, הרכב עמד בזוית הרי שעל מנת שהפגיעה תגרום להצבת הרכב בזוית ימינה, היה מצופה לראות פגיעות ברכבה בחלקו האחורי ימיני, דבר שיכול היה לגרום לנטייתו של הרכב לכיוון ימין, אלא שעיון בדו”ח השמאי מעלה כי הנזקים ברכב הנתבעת הינם דווקא בחלק הקדמי ימני של הרכב.
17. לא זו אף זו, מעיון בתמונות שהוצגו לבית המשפט ממקום התאונה, בהתייחס לכביש שממנו לכאורה ולטענת הנתבעת הגיעה התובעת, הרי שניתן לראות שבכביש זה מצוי נתיב לפניה ימינה בלבד ונתיב לפניה שמאלה בלבד. אלא שנהגת הנתבעת הדגימה והשיבה מספר פעמים בחקירתה כי רכב התובעת נסע ישר לתוך רכבה ולא תיארה כי הרכב היה במהלך פניה או בזוית שמאלה או ימינה בעת הפגיעה .
כמו כן ואף אם אכן נהגת רכב התובעת היתה במהלך פניה שמאלה (על אף שדבר זה לא נאמר על ידי נהגת הנתבעת), הרי שמיקומם של הנזקים כלל אינו מתיישב עם גרסה זו.
18. עוד אציין כי בחקירתה הנגדית ציינה נהגת הנתבעת כי נהגת התובעת נהגה במהירות מאד גבוהה, אלא שנתון זה לא צוין אף הוא בטופס ההודעה מטעמה.
19. זאת ועוד, נהגת הנתבעת ציינה בעדותה כי היא מסרה עדות מיד לאחר התאונה לשוטר שהגיע למקום ולדבריה השוטר אמר לה: “לשאלה אם היו בנתיב הנגדי רכבים, אני משיבה שלמזל שלי שלא. השוטר אמר לי שאם היו רכבים לא הייתי כאן”.
ראשית יצוין כי לא הובאה גרסת הנהגת במשטרה כפי שנמסרה לשוטר ובנוסף יצוין שאמירה זו ביחס לרכבים בנתיב הנגדי מחזקת דווקא את גרסת התובעת ולפיה נהגת הנתבעת ביצעה עקיפה תוך מעבר לנתיב הנגדי בדיוק כפי שהעידו נהגת התובעת ובנה .
20. ככל הנראה נהגת הנתבעת הבינה שמשפט זה אינו תומך בגרסתה, ולכן בהמשך עדותה תיקנה את דבריה ובעמוד 9 לפרוטוקול בהמשך לשאלה בחקירה נגדית ציינה: “אז אני מתקנת לגבי אמירת השוטר כלפי. הוא לא אמר שאם היה רכב בנתיב הנגדי לא הייתי כאן. הוא אמר שאם הייתי נוסעת במהירות לא הייתי כאן”.
תשובה זו של הנתבעת מעלה תמיהות ומטילה ספק במהימנות גרסתה כולה.
21. כמו כן, נהגת הנתבעת ציינה בעדותה כי מיד לאחר התאונה היא שמעה אדם שישב באוטו מאחוריה וצעק לה: “אל תוותרי לה היא אשמה”.
משנשאלה הנהגת מדוע לא הובא אותו אדם להעיד בית המשפט, לא היה בפיה הסבר מניח את הדעת.
22. עוד יצוין כי נהגת הנתבעת צינה בעדותה כי נהגת התובעת אמרה לה במקום התאונה כי היא זו שאחראית לתאונה (עמ’ 8 שורה 31 לפרוטוקול) אלא שאף נתון זה לא צוין בטופס ההודעה מטעמה ומשנשאלה מדוע השיבה “אני לא עו”ד”.
23. אשר על כן ולנוכח כל המתואר לעיל משמצאתי את גרסתה של התובעת מהימנה וקוהרנטית באופן שתאם את האמור בטופס ההודעה מטעמה וקיבל חיזוק בדמות עדותו של בנה, ומנגד לא מצאתי את גרסת נהגת הנתבעת כמהימנה וכהגיונית, ובהתחשב במיקומי הנזקים ברכבים המתאימים לגרסת התובעת, הרי שמצאתי לבכר ולהעדיף את גרסתה של התובעת ביחס לאופן התרחשות התאונה על פני זו של נהגת הנתבעת.
24. לפיכך, אני מורה כי בתביעה העיקרית תשלם הנתבעת לתובעת סך של 11,454 ₪ בצירוף אגרה כפי ששולמה ותשולם בתום ההליך, שכר טרחת עו”ד בסך 3,000 ₪ ושכר העדים כפי שנפסק בדיון.
התביעה שכנגד – נדחית.
25. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז לוד בתוך 45 יום.
ניתן היום, ב’ ניסן תשפ”ג, 24 מרץ 2023, בהעדר הצדדים.