מספר בקשה: 4
לפני כבוד השופט עדי הדר
המבקש/התובע:
דורון סמיש
נגד
המשיבות/הנתבעות:
- מרקטו מעדנים בע”מ
- מעדני בוטיק בע”מ
- מרקטו השרון בע”מ
- קבוצת מרקטו מעדנים בע”מ
- מרקטו אלונים בע”מ
פסק דין
לפני ביהמ”ש בקשה להסתלקות מתוגמלת מבקשה לאישור תובענה כייצוגית בהתאם לסעיף 16, לחוק תובענות ייצוגיות, התשס”ו – 2006 ותקנה 11 לתקנות תובענות ייצוגיות, תש”ע-2010.
המבקש הגיש ביום 8.12.22 בקשה לאישור תובענה כייצוגית כנגד המשיבות בה טען שהפרו חובתם לסמן מוצרים (סלטים המיוצרים ונמכרים על ידי המשיבות) בהתאם לתקנות הגנה על בריאות הציבור וללא הסמלים האדומים שיש לסמן על גבי האריזה. המבקש ביקש להגדיר את הקבוצה בשמה מוגשת בקשת האישור ” כל הצרכנים אשר רכשו את מוצרי המשיבות (בין אם מיוצרים או נמכרים על ידן) שסומנו באופן מטעה בניגוד לדין ובניגוד לחובת הסימון בתקנות הגנה על בריאות הציבור (מזון) (סימון תזונתי), התשע”ח-2017, ללא הסמלים האדומים, וזאת עד לאישור התובענה כייצוגית”.
עוד טרם הגשת התשובה לבקשת האישור, הצדדים הגישו ביום 22.3.23 בקשה מוסכמת לאישור הסדר הסתלקות. במסגרת בקשת ההסתלקות, נטען שהצדדים הגיעו להסכמות לפיהם המשיבות, בין היתר, תצגנה בחנויות הפיזיות והמקוונות את הסמלים האדומים, לגבי כל המוצרים שלגביהם נדרש סימון כאמור בהתאם לתקנות הגנה על בריאות הציבור, והנחיית הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן.
דיון והכרעה
על פי הפסיקה, ככל שימצא בית המשפט כי התביעה על פניה איננה תביעת סרק, הנתבע קיים את שנדרש ממנו או התחייב לקיימו עוד טרם אישור הבקשה לתובענה ייצוגית, והמטרה הושגה, ניתן לאשר את בקשת ההסתלקות, כאשר מובהר כי הסתלקות כזו איננה מהווה מעשה בית דין ולכן אין בה להוות מחסום כלפי שאר הציבור מלהגיש תביעתם, אם ימצאו לנכון לעשות כן. ראו סקירת הפסיקה בת”צ (תא) 8473-04-20 עאמר נ’ ד.ש.ש. (פורסם בנבו).
מכיוון שהמשיבות עומדת כעת בדרישות הדין, ביהמ”ש לא מוצא להוסיף ולדון בבקשה העיקרית. על פי הפסיקה, בנסיבות אלה, אין חובה להורות על פרסום ההודעה בדבר ההסתלקות או להורות על איתור תובע מייצג חליף. עלויות נוספות אלו מיותרות בנסיבות העניין (ראו לעניין זה – סקירת הפסיקה בעניין עאמר).
לכן, ביהמ”ש מאשר ההסתלקות.
לעניין הבקשה לפסיקת גמול ושכר טרחה, ביהמ”ש מפנה לדיון שערך בת”צ 10083-09-21 זוהר נ’ שופמיינד בע”מ (פורסם בנבו) ומוצא להוסיף כי יש להבחין בין תביעות המוגשות לבימ”ש השלום ובין תביעות המוגשות בבית המשפט המחוזי, ואף בין תביעות שונות המוגשות בבימ”ש השלום, לעניין ההיקף האמתי של הנזק בו מדובר וככל שהנזק האמתי קטן יותר, יש לראות בכלי של הסתלקות מתוגמלת ככלי יעיל וראוי ולאו דווקא חריג.
לפי סעיף 16 לחוק, בבוא ביהמ”ש להכריע בבקשה לפסיקת גמול ושכר טרחה במסגרת הסדר הסתלקות מבקשת אישור תובענה כייצוגית, עליו לשקול שני שיקולים עיקריים: האם עלה בידי התובע המייצג ובא כוחו להצביע על עילת תביעה לכאורה נגד הגוף הנתבע; האם ההליך הייצוגי השיג תועלת עבור חברי הקבוצה. התועלת צריכה להיות ממשית ונוגעת לחברי הקבוצה. בנוסף, יש לשקול “שיקולי רוחב”, ובפרט את הסכנות הגלומות בהסתלקות מתוגמלת למוסד התובענה הייצוגית ולציבור בכללותו ואת עניין הקבוצה והציבור הרחב, שקולם לא נשמע בהליך. לעניין זה ראו פסק הדין בעניין ת”צ 2992-02-20 ציפורין נ’ סקס סטייל 3000 (1995) בע”מ.
כך נקבע כי משהגיעה הערכאה הדיונית למסקנה כי יש לפסוק גמול ושכר טרחה במסגרת הסתלקות, יש לעשות כן לנוכח העקרונות המנחים שבסעיפים 22 ו-23 לחוק, כאשר אין מדובר ברשימה ממצה של שיקולים. בעת פסיקת גמול ושכר טרחה יש משמעות ליצירת מדרג מבחינת שיעור הסכומים בהתאם לשלב בו הסתיים ההליך ולמידת החשיבות הציבורית הגלומה בהליך; כך נקבע כי שומה על בימ”ש לעשות שימוש זהיר בכלי של פסיקת גמול ושכר טרחה.
בצד הדברים הנזכרים הובהר כי בעניין הנדון אין “נוסחאות בית ספר” וההכרעה מסורה לערכאה הדיונית. ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטות בדבר פסיקת גמול ושכר טרחה, אך יש יסוד להרחבה מסוימת של פתח ההתערבות כאשר מדובר בהליכים ייצוגיים, בפרט לנוכח השלכות הרוחב לפסיקת גמול ושכר טרחה, ולעובדה שמדובר בכלי המשמש להתוויית מדיניות ראויה בתחום. הסכמת הצדדים בדבר פסיקת גמול ושכר טרחה היא בגדר המלצה בלבד, ויש לבחון אותה תוך שימת לב ל”בעיית הנציג”. (ראו סקירת הפסיקה בעניין עאמר).
בענייננו, מאחר ובסופו של יום כתוצאה מהגשת בקשת האישור, המשיבות התחייבו לסמן בהתאם המוצרים שמשווקן תוך פרק זמן מוגדר ולרענן נהלים הרי שעולה שלמבקש עמדה עילת תביעה טובה. בנסיבות העניין, ביהמ”ש קובע שהסתלקות מתוגמלת הינה פתרון מאוזן וראוי. ביהמ”ש לא מצא שהתקיימו הנסיבות שפורטו בעניין ציפורן שהביאו ביהמ”ש לקבוע כי אין מקום לאשר תשלום גמול ושכ”ט.
השקעת הזמן והטרחה של המבקש ובא כוחו בהליך נכון לשלב זה, ובמיוחד לנוכח כך שהגשת הבקשה השיגה את מטרתה העיקרית, מצדיקה פסיקת גמול. יחד עם זאת, ביהמ”ש קובע שהסכומים המוסכמים לפסיקת גמול ושכ”ט עו”ד גבוהים מדי ביחס להליכים אחרים שביהמ”ש פסק בהם באותו שלב דיוני . בנסיבות אלו, ביהמ”ש מחייב המשיבות לשלם למבקש גמול בסך של 2,500 ₪ בלבד, ושכ”ט עו”ד בסך של 25,000 ₪ בתוספת מע”מ. וכמו כן תשפנה המשיבות את המבקש בגין חלקה הראשון של האגרה בסך של 3,250 ₪.
באשר לבקשה לפטור מהמחצית השנייה של האגרה, ביהמ”ש מפנה לניתוח של הסוגיה שערך בת”צ 2749-05-21 ערמון נ’ טבסקו החזקות בע”מ ואח’ (פורסם בנבו) (להלן: ” עניין ערמון”). בענייננו, בקשת ההסתלקות הוגשה בטרם הוגשה תשובה לבקשת האישור ולא התקיים ולו דיון אחד. הצדדים חסכו לציבור זמן שיפוטי יקר שיוקדש להליכים אחרים . בנסיבות אלו, ביהמ”ש מוצא מקום למתן פטור מלא מאגרת המחצית השנייה, וכך מורה
סוף דבר
ביהמ”ש נותן תוקף של פסק דין לבקשת ההסתלקות, ומורה על מחיקת הבקשה לאישור תובענה כייצוגית, ודחיית תביעתו האישית של המבקש.
המשיבות תשלמנה בחלקים שווים למבקש גמול על סך 2,500 ₪, ושכ”ט בא כוחו בסך של 25,000 ₪ בתוספת מע”מ וכמו כן תשפנה אותו בגין אגרת המחצית הראשונה ששולמה בסך של 3,250 ₪.
ביהמ”ש פוטר מתשלום המחצית השנייה של האגרה .
מבטל התז”פ הקבועה ליום 1.4. המזכירות תעדכן דבר מתן פסק הדין בהתאם לנדרש בפנקס התובענות הייצוגיות המנוהל במערכת הממוחשבת ותעביר העתק פסק הדין לרשות להגנת הצרכן.
ניתן היום, ב’ ניסן תשפ”ג, 24 מרץ 2023, בהעדר הצדדים.