בפני
כבוד ה שופטת רונה פרסון
מבקשת
- אילנה מלול
- יותם יוסי מלול
נגד
משיבה
מדינת ישראל
החלטה
לפני בקשה להארכת מועד להישפט בגין דו”ח מהירות, מצלמה, מסוג ברירת משפט מיום 13.1.22.
לאחר שעיינתי בבקשה ובמסמכים הנלווים לה ולאחר שנתתי דעתי לתגובת ב”כ המשיבה אשר התנגדה לבקשה ולתשובת ב”כ המבקש לתגובת ב”כ המשיבה, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה ולהאריך המועד להישפט כמבוקש.
סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ”ב – 1982 נדרש לבקשת שפיטה המוגשת באיחור ומפנה לתנאי סעיף 229(ה) בשינויים המחוייבים, קרי, שכנוע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מייד לאחר שהוסרה המניעה, או מ”נימוקים מיוחדים אחרים” שיפרט בהחלטתו.
הקנס שולם בתאריך 26.6.22. על סוגיית תשלום הקנס חולשות הוראותיו של סעיף 229(ח); עם תשלום הקנס רואים את הנאשם כמי שהודה, הורשע ונשא את עונשו.
בשלב זה, אחרי ריצוי העונש בגין העבירה, יש ליתן משקל כבד ואף מכריע לעיקרון סופיות הדיון ויעילות ההליך, ונדרשים טעמים כבדי משקל על מנת להאריך את המועד להישפט לאחר ביצוע התשלום (ר’: רע”פ 2096/07 כוכבי נ’ מדינת ישראל (1.5.2007), עפ”ת 61703-08-20 זערורה נ’ מדינת ישראל (16.9.2020)), אך אלה אינם בנמצא בבקשה שבפניי.
המבקשת טע נה כי מעולם לא קיבלה הדו”ח לידיה ולא ידעה אודותיו אולם תשלום הדו”ח מקים חזקה כי המבקשת ידע ה אודות הדו”ח לכל המאוחר במועד התשלום, 26.6.22. חרף זאת, המבקשת הגיש ה את הבקשה כאן רק ביום 5.12.22 וללא הסבר מניח את הדעת לשיהוי זה.
אשר לטענת המבקשת כי המזכירה במשרדו של בעלה שילמה את הדו”ח ללא ידיעתה וללא הסכמתה וזאת בהוראת בעלה ובאמצעות כרטיס האשראי שלו, הרי שבית המשפט אינו מחויב לבחון האם הקנס שולם על ידי המבקש, או על ידי אחר, בהנחייתו של המבקש, על דעתו או בניגוד לדעתו, ואין די בטענה כי אחר שילם את הדו”ח כדי להצדיק מתן רשות ערעור (ר’: רע”פ 7928/21 בועז יאיר חי ג’ינו נ’ מדינת ישראל (21.11.2021)).
מעבר לכך, המבקשת לא העל תה נימוק מיוחד אחר המצדיק הארכת המועד כמבוקש . יש לציין כי הטענה כי אדם אחר נהג ברכב אינה מהווה עילה מוצדקת להיעתר לבקשה מששולם הדו”ח ונוכח השיהוי בהגשת הבקשה גם בשים לב למועד ביצוע העבירה.
בנסיבות אלה לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה. אמנם דחיית הבקשה משמעותה נעילת שערי בית המשפט בפני המבקשת, אך בנסיבות העניין לא מצאתי טעם לזנוח את דיני הפרוצדורה.
לעניין זה יפים דברי כב’ השופט א’ רובינשטיין ברע”פ 9580/11 יוסף נ’ מדינת ישראל (27.12.2011):
“בקשת המבקש לזנוח את הפרוצדורה ולהתמקד במהות, שובת לב ככל שתהא, אין בה כל ממש, שכן אם תתקבל טענתו, משמעות הדבר שלא יהיה לכך סוף, ובקשות הסבה יוכלו להיות מוגשות ללא תלות בזמן ביצוע העבירה. אין להלום דבר זה, ולא זו היתה כוונת המחוקק ביצירת האפשרות של עבירות ברירת משפט, שכל מהותן לייעל ולקצר הליכים.”
לאור כל האמור לעיל הבקשה נדחית.
המזכירות תעביר עותק החלטתי זו לצדדים.
ניתנה היום, כ”ט אדר תשפ”ג, 22 מרץ 2023, בהעדר הצדדים.