בפני
השופט אבישי קאופמן
מאשימה
מדינת ישראל
נגד
נאשמים
- מלכה גולדברגר
- ניר משה
החלטה
ביום 19.4.2023 הגיש ב”כ הנאשמים שתי “תעודות רופא” המעידות לכאורה כי הנאשמת 1 לוקה בשיטיון (דמנציה) באופן שאינו מאפשר את המשך ניהול ההליך הפלילי כנגדה בהתאם להוראות סעיף 170 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח חדש], התשמ”ב-1982 (להלן: “החסד”פ”).
המאשימה בשורה של תגובות מתנגדת להפסקת ההליך ממספר טעמים. ראשית, לטענת המשיבה בנכס מושא כתב אישום זה ממשיך להתבצע שימוש אסור ואף מתבצעות פעולות אסורות חדשות. שנית, כי לא הוצג מסמך משפטי המסדיר את מצבה של הנאשמת כפסולת דין, ואין בתעודות הרופא שהוגשו משום ראיה רפואית חותכת לעניין זה, ולפיכך לא עומדת הנאשמת ברף הנדרש לשם קביעה של חוסר כשירות לפי סעיף 170 לחסד”פ.
אני מקבל את לוז טענת המאשימה ביחס לטיב המסמכים הרפואיים שהתקבלו אך נדרש למספר הערות.
ראשית, לעניין המשך השימוש האסור בנכס והפעולות החדשות, כפי שהובהר בהחלטתי מיום 1.5.2023 איני יורד לסוף דעתה של המאשימה בעניין זה. ברי כי הפעילות בנכס נוהלה, ומנוהלת, על ידי בני משפחתה של הנאשמת 1 ולא על ידה בפועל. כחלק מההליך ב-בב”נ 21548-01-23 שאף הוא התנהל כנגד הנאשמת 1, הוגש ביום 22.1.23 תצהיר בתה של הנאשמת, הגב’ נחמה פינגולד (להלן: “נחמה”), לפיו היא זו שמשכירה את הנכס ובעלת השליטה בו בפועל. כלומר דומה כי קיימת הודיה שנחמה היא “בעל שליטה במקרקעין” כהגדרת מונח זה בסעיף 242 לחוק התכנון והבניה, תשכ”ה-1965.
אך למעשה עוד בשלב מוקדם יותר בהליך זה התברר כי השכרת הנכס בוצעה על ידי החתן של הנאשמת 1, מר דורון פינגולד, בעלה של נחמה שמאז הלך לעולמו, והדבר עלה במפורש גם בעדותו של נאשם מס’ 2 במסגרת הליך זה לפיה “המו”מ שלי היה מול המנוח דורון פיינגולד שהוא היה חתנו של הבעלים”.
כמו כן במסגרת אותו דיון, מחודש ספטמבר 22′ טענה המאשימה: “מדובר בבעלת נכס שמאז הגשת כתב האישום 12/2018 באמצעות בא כוחה מנהלים את העניינים הכלכליים ואת הנכס וממשיכים לבצע שימוש אסור בנכס …”
משמע, המאשימה מודעת למצבה הרפואי של הנאשמת 1, וכן לעובדה כי היא עצמה לא מנהלת את ענייניה הכלכליים הנוגעים לנכס מושא האישום, אך לא נעשו שום פעולות מאז, ובפרט לא הוגשה בקשה לתיקון כתב האישום. כל זאת גם לאחר שהגישה נחמה תצהיר שבו היא מודה בעובדות שהופכות אותה לבעלת שליטה בנכס.
לפיכך כאמור עמדת המאשימה בדבר הצורך ב”קבלת פרטים” כיצד מנהלת הנאשמת את ענייני הנכס במצבה נראית כהתנצחות מיותרת .
לעניין טיב המסמכים הרפואיים שהוגשו אני נוטה להסכים עם המאשימה כי אלו אינם עומדים ברף הראייתי הנדרש לשם הכרזה לפי סעיף 170(א) לחסד”פ. תחילה לשון הסעיף:
קבע בית המשפט, לפי סעיף 6(א) לחוק לטיפול בחולי נפש, תשט”ו-1955, או לפי סעיף 19ב(1) לחוק הסעד (טיפול באנשים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית), תשכ”ט-1969, שנאשם אינו מסוגל לעמוד בדין, יפסיק את ההליכים נגדו;
ישנם שני נתיבים חוקיים לשם קביעה של חוסר מסוגלות לעמוד לדין. אחד הקבוע בסעיף 6(א) לחוק לטיפול בחולי נפש, הקובע כי:
“הועמד נאשם לדין פלילי ובית המשפט סבור, אם על פי ראיות שהובאו לפניו מטעם אחד מבעלי הדין ואם על פי ראיות שהובאו לפניו ביזמתו הוא, כי הנאשם אינו מסוגל לעמוד לדין מחמת היותו חולה, רשאי בית המשפט לצוות שהנאשם יאושפז בבית חולים או יקבל טיפול מרפאתי”
וסעיף 19ב לחוק הסעד, הקובע כי:
“הועמד אדם לדין פלילי ובית המשפט מצא, אם על פי ראיות שהובאו לפניו מטעם אחד מבעלי הדין ואם על פי ראיות שהובאו לפניו ביזמתו שלו, אחת מאלה: (1) שהנאשם אינו מסוגל לעמוד לדין מחמת ליקוי בכשרו השכלי; (2) שהנאשם עשה את מעשה העבירה שהואשם בו, אך מחמת ליקוי בכשרו השכלי בשעת מעשה אין הוא בר עונשין; יצווה בית המשפט שהנאשם יובא לפני ועדת האבחון כדי שתחליט על דרכי הטיפול בו, ויחולו הוראות חוק זה בשינויים המחויבים.”
תפקידו של בית המשפט במסגרת הדיון לפי סעיף 170 לחסד”פ מתמצה בבחינת הראיות לעניין כשירות הנאשם לעמוד לדין, אך מרגע שהשתכנע בראיות כי הנאשם נטול כשירות, בין אם מחמת ליקוי נפשי או ליקוי שכלי, אזי לבית המשפט אין שיקול דעת לעניין הקביעה על הפסקת ההליכים. סעיף 170 לחסד”פ חולש על כל העבירות לרבות עבירות הפשע החמור הקשות ביותר.
המאשימה טוענת כי תעודות הרופא אינן מהוות ראיה מספקת לעניין זה. אומנם סעיפי החוק הרלוונטיים לא קובעים מסמרות לעניין טיב הראיות אך ההלכה מפי בית המשפט העליון ברורה לעניין זה כך קבע כב’ השופט הנדל ב ע”פ 7535/17 הרב אליהו בקשי דורון נ’ מדינת ישראל (25.05.2021 ):
“כדי להחליט האם נאשם מסוגל לעמוד לדין, בית המשפט מסתייע בעריכת בדיקה מקצועית. תחת המסלול של חוק טיפול בחולי נפש, הנאשם יובא לבדיקה אצל הפסיכיאטר המחוזי או על ידי גורם אחר הממונה על ידי בית המשפט, שניתן לבצעה במידת הצורך אף בתנאי אשפוז, קרי, הסתכלות פסיכיאטרית ממושכת (סעיף 15(ג) לחוק טיפול בחולי נפש). תחת המסלול של חוק הסעד, הנאשם יובא בפני ועדת האבחון (סעיף 19ה לחוק הסעד). נוסף לכך, זכאי נאשם להיבדק על-ידי כל רופא מטעמו ולהגיש את חוות הדעת כתמיכה בטענתו. כל חוות דעת שתוגש, בין אם מטעם בית המשפט ובין אם מטעם בעל הדין, תהווה ראיה. בהתאם, עורך חוות הדעת יהיה נתון לחקירה ראשית, מבהירה או משלימה, וכן לחקירה נגדית מטעם הצד שכנגד. יוער כי לא אחת מבקשת ההגנה כי הנאשם ייבדק על ידי פסיכיאטר “ממלכתי” נוסף; ולעיתים מבקשת התביעה שהבדיקה תיערך על ידי צוות מומחים, או כי ימונה פאנל מיוחד לבחינת סוגיה מסוימת (על סדר הדין בפלילים חלק שני ב, בעמ’ 1984-1983). למעשה, הכרעת בית המשפט לא תתבסס בהכרח על חוות דעת יחידה, ונדמה כי במקרים רבים, אם לא במרביתם, ניתנות מספר חוות דעת על ידי יותר ממומחה אחד.”
המסמך שהוגש בעניין הנאשמת אינו חוות דעת ערוכה כדין, אך ספק אם זה הוא המקום לעמוד על כך. אין חולק כי כתב האישום עוסק בעבירות לפי חוק התכנון והבניה ומדובר בנאשמת שחצתה את גיל 90 וחיה במוסד שיקומי. איני סובר שיש צורך בפאנל מומחים או במינוי מומחה מטעם בית המשפט, אך ככל שהמאשימה עומדת על כך כי יוכח היעדר הכשירות של הנאשמת 1 אזי יש להגיש חוות דעת רפואית מסודרת לעניין מצבה כדי לעמוד ברף הראיה הנדרש ואין די בתעודות רופא כלליות לעניין זה, או לבקש בדיקה בידי רופא שייקבע בידי הפסיכיאטר המחוזי. אציין כי לא נראה לי שיש צורך בכך ואף המאשימה ציינה בדיון כי אינה חולקת על מצב הרפואי של הנאשמת 1, אין טעם להפוך את הליך הקביעה של מצבה הרפואי לזירת התנצחות ותגמול בגין חוסר שביעות רצונה של המאשימה מהתנהלות בני משפחת הנאשמת או ב”כ. כפי שהוסבר לעיל בפני המאשימה אפשרויות משפטיות שונות למצות את הדין ביחס לעבירה מושא כתב אישום זה.
מעבר לכל האמור לעיל, הנאשמים הגישו היתר בניה חתום לשימוש עסקי בנכס מושא האישום מיום 20.4.2023 בטענה כי “מרגע זה לא יכולה המשיבה לטעון לעבירות כלשהן מצד מי מהנאשמים”. אכן משמח הדבר כי הסדרת השימוש הנכס הסתיימה, אך כתב האישום הוגש בגין שימוש אסור בעבר ועצם ההכשרה המאוחרת לא מאיינת את ההתנהגות העבריינית.
אשר על כן, לאור כל האמור לעיל, מן הראוי כי ב”כ הצדדים יניחו למשקעים ביניהם ויסיימו את ההליך בהסכמה ברוח הצעות שעלו בעבר.
בהיעדר הסכמות, המשך הדיון ביום 22.6, כפי שנקבע מראש.
ניתנה היום, י”ח אייר תשפ”ג, 09 מאי 2023.