בש"פ 1676/05 מדינת ישראל נ. אלדד עזרן

החלטה בתיק בש"פ 1676/05

בבית המשפט העליון

בש"פ 1676/05

בפני:
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה

המבקשת:
מדינת ישראל

נ ג ד

המשיב:
אלדד עזרן

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 17.2.05 ב"ש 21560/04 שניתנה על ידי כבוד השופטת ר.ברקאי

תאריך הישיבה: ט' באדר א' תשס"ה (18.2.05)
בשם המבקשת: עו"ד יריב אבן חיים
בשם המשיב: עו"ד מיכאל בוסקילה

החלטה

1. לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ר' ברקאי) בה הורה על שחרורו של המשיב בתנאים של חלופת מעצר. המדינה עוררת על החלטת השחרור ומבקשת את מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

2. נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו שני אישומים שעניינם עבירת אינוס והדחה בחקירה. אשר לאישום הראשון, מיוחס למשיב כי בתחילת חודש דצמבר 2004 פגש במתלוננת, ילידת 1984, אשר לאחר מספר שיחות עמה, הסכימה להיפגש עמו ולבלות עמו במועדון באשקלון. הוא אסף אותה מביתה בשעת ערב, ובילו יחדיו במועדון מספר שעות, ולאחר מכן בקשה המתלוננת שהמשיב יסיעה לביתה. במקום זאת, הוא הסיעה לדירתו, וכשהגיעו למקום משך המשיב את המתלוננת מהרכב לדירה, אף שחזרה וביקשה שיקח אותה לביתה. בהגיעם לדירה, הוא משך אותה לחדרו, דחף אותה והשכיבה על מיטתו. לאחר מכן, הפשיט את מכנסיה ותחתוניה בכח והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה בניגוד להסכמתה. המתלוננת חזרה והתנגדה בפני המשיב לקיים יחסי מין עמו ובקשה שיחזירה לביתה. היא בכתה ואמרה למשיב כי מעשיו מכאיבים לה, אך הוא המשיך במעשי האונס עד שבא על סיפוקו המיני. לאחר מכן, בעודה בוכה, התלבשה המתלוננת והמשיב הסיעה לביתה.

אשר לאישום השני, מיוחס למשיב כי יום לאחר הארוע הסדיר ידיד משותף של המתלוננת ושל המשיב מפגש ביניהם לבקשת המתלוננת. במהלך המפגש שהתקיים ברכבו של הידיד טענה המתלוננת בפני המשיב כי הוא אנס אותה, והמשיב הכחיש. באותו מפגש אמר המשיב למתלוננת "תזהרי לספר את מה שדיברנו עליו, ושזה ישאר בינינו". בכך יוחסה לו עבירה של הדחה בחקירה.

3. המדינה בקשה את מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. במהלך הדיון נתבקש תסקיר מעצר בעניינו.

בית המשפט המחוזי בהחלטתו, קבע, ראשית, כי קימות ראיות לכאורה בעניינו של המשיב, תוך שהתייחס בצורה פרטנית למרכיבי הראיות העיקריים שהובאו לפניו. אשר לחלופת מעצר, נתן בית המשפט דעתו לנסיבות העבירות המיוחסות למשיב, וכן לתסקיר המעצר, ובא לכלל מסקנה כי חלופת מעצר שהוצעה בעניינו בבית בני משפחה של המשיב (משפחת אלקלעי) עשויה לשרת את מטרת המעצר תוך פגיעה פחותה בחירותו האישית של המשיב. בית המשפט הדגיש, מחד, את מסוכנותו של המשיב, אולם יחד עם זאת התרשם כי בני הזוג אלקלעי יוכלו להציב גבולות ראויים למשיב ולפקח בצורה מספקת אחר תנועותיו. כן הוסיף בית המשפט כי לאחר ימי המעצר הארוכים מאז הוגש כתב האישום ב-26.12.04, נראה כי המשיב הפנים את משמעות הליכי המעצר, ואת חובתו לעמוד במגבלות שיוצבו בפניו באמצעות תנאי השחרור. בית המשפט החליט על שחרורו של המשיב בתנאי מעצר בית בבית הזוג אלקלעי, והורה על הפקדה כספית בסך 20,000 ₪, וערבויות עצמית וצד ג'.

4. המדינה בעררה טוענת כי שחרור המשיב בחלופת מעצר אינו ראוי במקרה זה. היא מצביעה על מסוכנותו של המשיב, העולה הן מאופי הארועים נשוא כתב האישום והן מעברו הפלילי. היא מציינת את עברו הפלילי העשיר של המשיב המחזק את החשש למסוכנותו ומצביעה כמו כן על חשש ממשי להימלטותו, כפי שעולה הן מנסיבות הארועים שברקע כתב האישום והן מעברו הקודם.

5. בא כוח המשיב כופר, בראש וראשונה, בקיומן של ראיות לכאורה. לדבריו, טעה בית המשפט קמא בקובעו כי הראיות מספקות את הדרישה לצורך מעצר עד תום ההליכים. כן טען שיש לדבוק בחלופת המעצר שאומצה על ידי בית המשפט המחוזי שכן היא עונה לאיזון הנדרש בין השיקולים השונים לענין המעצר.

6. עררה של המדינה בדין יסודו.

אשר לראיות לכאורה, צדק בית המשפט המחוזי בקביעתו כי ישנה תשתית ראייתית לכאורה להרשעתו של המשיב באישומים נגדו. תשתית זו בנויה בראש וראשונה, על עדותה של המתלוננת, אשר מהלכיה לאחר הארועים נותנים חיזוק לגרסתה בדבר נסיבות מפגשה עם המשיב ואופי מעשי המין שהוא ביצע בה בכפייה. עדותה של המתלוננת על השתלשלות הארועים, פנייתה לידיד המשותף, והשמעת גרסתה בפניו זמן קצר לאחר הארועים, ותוכן העימות בינה לבין המשיב בתיאומו של הידיד תומכים בגרסתה. תמיכה נוספת ניתן למצוא גם בעדויות בנות דודתה של המתלוננת, המתארות את מצבה הנפשי הקשה בימים שלאחר הארוע. כנגד כל אלה, עומדת גרסת המשיב, לפיה הקשר המיני שארע עם המתלוננת נעשה בהסכמתה המלאה. גרסה זו אינה מתיישבת כלל עם מכלול הראיות האחרות בתיק. דרישת קיומן של ראיות לכאורה לביסוס האישומים כנגד המשיב מתקיימת במקרה זה, ויש לאמץ את מסקנת בית המשפט קמא בענין זה.

7. משקימות ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות למשיב, מתקיימת בעניינו עילת מעצר, ולו בשל מסוכנותו לבטחון הציבור. לגורם המסוכנות, מצטרפת גם עילת מעצר נוספת הנעוצה בחשש ממשי להימלטותו מהליכי המשפט, ולשיבוש הליכי המשפט. המדינה בעררה מציינת כי המשיב ניסה להימלט מהשוטרים כאשר בקשו לעכבו לחקירה, וכאשר נשאל מדוע הוא בורח מהם, הוא השיב כי באופן כללי הוא בורח מהשוטרים, ושנית, כי הוא רצה להספיק לארגן את העדים שלו (עמ' 5-6 לפרוטוקול בית המשפט המחוזי). חיזוק לחשש האמור מצוי אף בגליון ההרשעות העשיר של המשיב הכולל, מעבר להרשעות בעבירות רבות של אלימות ורכוש, גם מספר עבירות של הפרת הוראה חוקית ומספר עבירות כנגד שוטרים. נסיבות אלה מצביעות על קו עברייני במשיב הקשור בפגיעה במערכת אכיפת החוק ונסיונות התחמקות המעלים חשש ממשי כי אם ישוחרר, הוא עלול להפר את תנאי השחרור, לחמוק מהליכי המשפט, ולשבש הליכים גם בדרכים אחרות.

8. ומכאן – לסוגיית חלופת המעצר. טיבם של מעשי העבירה המיוחסים למשיב בתיק זה מעידים, כשלעצמם, על מסוכנות מובנית הטמונה בו ועל קיום סיכון לציבור בהתהלכו חופשי. ביצוע מעשי מין בכפייה בנסיבות שארעו, לכאורה, בענין זה מצביע על חשש אינהרנטי לאפשרות הישנות מעשים דומים. לחשש זה ניתן אף ביטוי רב-משקל בתסקיר המעצר שהוגש, אשר סקר בצורה מפורטת ומעמיקה את שאלת התאמתה של חלופת מעצר לגבי המשיב על רקע נסיבותיו האישיות. מהתסקיר עולה כי שירות המבחן מכיר בקיומה של סכנה לחזרתו של המשיב למעורבות בפלילים, וקימת מבחינתו רמת סיכון ממשית להישנות התנהגות הפוגעת בחוק ובבטחון הציבור. בהינתן מצב דברים זה, הגיע שירות המבחן למסקנה כי חלופת המעצר המוצעת לא תוכל לספק מענה הולם להגנה על אינטרס הציבור נוכח רמת הסיכון הצפויה מהמשיב.

9. בנסיבות אלה, באיזון בין אינטרס בטחון הציבור והבטחת הליכי משפט תקינים, לבין אינטרס ההגנה על חירותו האישית של המשיב, גובר בבירור האינטרס הראשון. העבירות החמורות אותן, לכאורה, עבר המשיב, על רקע עברו הפלילי המכביד המשולב בעונשי מאסר בפועל קודמים אשר לא הרתיעוהו, ונוכח קיום חשש של ממש להימלטותו ולשיבוש הליכי המשפט על ידו, אין מקום לשחרורו בחלופת מעצר; זאת, גם כאשר החלופה היא בבית בני משפחה אשר הם, לכשעצמם, אנשים נורמטיביים ומעוררי אימון מכל בחינה.

יש להתערב איפוא, בהחלטת בית המשפט המחוזי, ולהורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו, וכך אני מורה.

ניתנה היום, ט' באדר א' תשס"ה (18.2.05).

ש ו פ ט ת

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05016760_R02.doc
מרכז מידע, טל' 02-XXXX444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il