בש"פ 902/05 עלי מוחמד דראושה נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק בש"פ 902/05 בבית המשפט העליון

בש"פ 902/05

בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין

העורר:
עלי מוחמד דראושה

נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל

בקשה להארכת מעצר

תאריך הישיבה:
כ"א בשבט תשס"ה (31.1.05)

בשם העורר:
עו"ד אורלי שושני

בשם המשיבה:
עו"ד יריב אבן-חיים

החלטה

א. ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 20.1.05 (השופט א' אברהם), בה נדחה ערר שהגיש העורר על החלטת בית משפט השלום בנצרת מיום 17.1.05 (השופטת כ' רוטפלד-האפט), לעצרו עד תום ההליכים.

ב. הרקע: ביום 9.1.05 הוגש נגד העורר כתב אישום ובו יוחסו לו תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש, איומים, תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, הפרעת שוטר במילוי תפקידו והתנהגות פרועה במקום ציבורי. כנטען בכתב האישום, ביום 1.1.05, בהיות העורר והמתלוננת ברכבו של העורר, הודיעה המתלוננת – חברתו של העורר מזה שנתיים – לעורר, כי ברצונה להיפרד ממנו. העורר נשבע למתלוננת כי לא תחזור לביתה, וכי ימותו ביחד. נטען, כי העורר אמר "שיעשה תאונה ושניהם ימותו", ושייתן למתלוננת לסבול כפי שהיא נותנת לו. בהמשך הדרך שאל העורר את המתלוננת האם היא רוצה להתאבד, וכשהשיבה בשלילה אמר "מה תעשי, הכל בידים שלי". ביום המחרת איים העורר על המתלוננת כי אם לא תיכנס לרכבו יאונה לה רע. במהלך הנסיעה, לאחר דין ודברים, היכה העורר את המתלוננת, כנטען, בראשה ובפניה. בהמשך הנסיעה, התבקש העורר לעצור את רכבו לבדיקה משטרתית, ומשעצר ירדה המתלוננת וסיפרה לשוטר שהעורר תקף אותה. השוטר ביקש מהעורר לצאת מרכבו ולהניח את ידיו על הרכב. בתגובה הסתובב העורר חבט בשוטר בפניו, והוסיף להשתולל ולהתפרע תוך שהוא דוחף את השוטר. לפני שנעצר הספיק לומר לשוטר כי "אני אהרוג אותה לפני שאני אעצר".

ג. עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים. ביום 17.1.05 נעתר בית משפט השלום בנצרת לבקשה, תוך שהוא מציין כי העדויות שמסרו המתלוננת והשוטר עולות כדי ראיות לכאורה, זאת בנוסף לתעודה רפואית בה מתועדת החבלה שנגרמה למתלוננת. בית המשפט התייחס לעובדה שהמתלוננת חזרה בה מהודעתה הראשונית בה ייחסה לעורר גם עבירת אונס, אך לא ראה בכך סיבה לפקפק במהימנותה. בית המשפט קבע, כי המתלוננת היתה בת זוגו של העורר, ולפיכך שקיימת עילת מעצר לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(5) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996. נוכח חומרת האיומים והסכנה מצד העורר למתלוננת, דחה בית משפט השלום את האפשרות לחלופת מעצר. על החלטה זו הגיש העורר ערר לבית המשפט המחוזי בנצרת, וביום 20.1.05 דחה בית המשפט את הערר. נקבע, כי חרף העובדה שהמתלוננת היתה מוכנה לחזור בה מתלונתה אם יתנצל העורר, קיימות די ראיות לכאורה לביסוס האשמה. בית המשפט קבע שהמתלוננת אכן מוכנה לחזור בה, אך ציין כי אינה טוענת שפרטי תלונתה המקורית אינם נכונים. בית המשפט התחשב גם בעובדה שהמתלוננת קיבלה שיחת טלפון מאדם זר בעל מבטא שתואר כמבטא ערבי, אשר הזדהה כידידו של העורר, ודרש כי תבטל את התלונה. בית המשפט הוסיף, כי אף אם נקבל את טענת העורר לפיה המתלוננת אינה באה בגדרי "בת זוגו" ולפיכך לא באה בגדרי סעיף 21(א)(1)(ג)(5), עובדות כתב האישום וחומר החקירה, מבססים חשש למסוכנות חמורה. בית המשפט המחוזי נדרש לאפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר, תוך שהוא מתייחס לעברו הנקי ולעובדה שעד לאירוע נשוא כתב האישום חי חיים נורמטיביים. ברם, נקבע כי המסוכנות הנשקפת למתלוננת חמורה ואין חלופת מעצר שיכולה להפיגה. נקבע, כי מעשיו מעלים חשש שהקושי שבפרידה מהמתלוננת יביא את העורר לבצע מעשים קיצוניים, והעובדה שהעורר – אדם נורמטיבי על פי רקעו – תקף שוטר, מעידה כי הקושי שבפרידה מהמתלוננת עלול להביאו לעשות מעשים קיצוניים.

ד. בפנינו טענה באת כוח העורר, כי טעה בית המשפט בפסלו על הסף כל חלופת מעצר, ובכך שלא הזמין תסקיר מעצר. נטען, כי בנסיבות של נאשם שאין לו עבר פלילי, אין לשלול חלופת מעצר בלא קבלת תסקיר, שכן אין לדעת האם מדובר באירוע חריג וחד פעמי, או בהתנהגות שיכולה להעיד על מסוכנות עתידית. באת כוח העורר הציעה שתי חלופות מעצר, אחת מהן במושב פארן שבערבה, שיש בהן, לטענתו, כדי להפיג את חשש המסוכנות. לחלופין, ביקש להורות על הזמנת תסקיר מעצר. בא כוח המשיבה טען, כי משאבי שירות המבחן מוגבלים, ולפיכך לא בכל מקרה מוזמן תסקיר מעצר. אך מעבר לזאת, נטען כי במקרה שלפנינו איים העורר על המתלוננת יותר מפעם אחת, והיכה אותה, ועל רקע זה אף תקף שוטר ולפיכך שמדובר במסוכנות מובהקת. נטען, כי בתיקים של אלימות כלפי בן זוג אין מקום ליטול סיכון, והאיזון הוא בין חירות הנאשם, הגם שחפותו עדיין עומדת לו, לבין זכותה הבסיסית ביותר של המתלוננת – הזכות לחיים. לבסוף נטען, כי המשפט אינו צפוי להימשך זמן רב, התשובה לכתב האישום נדחתה ליום 7.2.05, ומטעם התביעה צפויים להעיד אך המתלוננת והשוטר שהותקף.

ה. אף שאני מכבד את החלטותיהן של הערכאות הקודמות, סבורני כי נוכח עברו הנקי של המבקש יש מקום להזמין תסקיר מעצר, אם כי בלא שאטע ציפיות יתר בעורר. רחוק אני מהקל ראש במסוכנות הספציפית של העורר כלפי המתלוננת, כעולה מחומר הראיות, ואוכל להבין את אי הרצון ליטול סיכון במקרה שבו יש אולי חשש ל"עזה כמוות אהבה…" (שיר השירים ח', ו'). יתר על כן, יתכן כי התוצאה בעקבות תסקיר המעצר, נוכח המסוכנות הספציפית והשיבוש, תהיה כפי שהיא כיום. שירות המבחן מתבקש ליתן דעתו לכל ההיבטים. התסקיר יונח בתוך שבועיים, ככל הניתן, בפני בית משפט השלום בנצרת, שיחליט לפי שיקולו לאחר שיעיין בו.

ניתנה היום, כ"ט בשבט תשס"ה (8.2.2005).
ש ו פ ט

_________________________
/עכב
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05009020_T01.doc
מרכז מידע, טל' 02-XXXX444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il