בש”פ 9064/99 ח’דר סעדי נ. מדינת ישראל
₪30.00
בבית המשפט העליון בירושלים
בש”פ 9064/99
בפני: כבוד השופטת ד’ ביניש
העורר: ח’דר סעדי
נגד
המשיבה: מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת
מיום 13.12.99 בב”ש 1726/99 שניתנה על
ידי כבוד השופט א’ אמינוף
בשם העורר: עו”ד עומרי ראיד
בשם המשיבה: עו”ד אפרת ברזילי
החלטה
בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט אמינוף) שניתנה בבקשה לעיון חוזר, ולפיה דחה בית המשפט את בקשתו של העורר להשתחרר לחלופת מעצר.
1. העורר הועמד לדין בעבירה של גרימת חבלה חמורה – עבירה לפי סעיף 329(1) + (2) לחוק העונשין התשל”ז1977-.
טעמו העיקרי של הערר הוא טענת הסניגור בדבר כרסום בראיות התביעה. לאחר הגשת כתב האישום בתאריך 22.4.99 נעצר העורר עד תום ההליכים בהסכמת בא-כוחו. משפטו של העורר כבר נמשך זמן רב וטרם הסתיימה פרשת התביעה. עתה התברר, לטענת הסניגור, כי ראיות התביעה חלשות מכפי שנראו מלכתחילה; המתלונן לא אותר וכפי הנראה תוותר התביעה על העדתו, ואילו עדותו של עד מרכזי שהשתתף בביצוע העבירה, נדחה לזמן ממושך כיוון שטרם סיים את משפטו שלו.
עוד טוען הסניגור המלומד, כי גם אם יעיד שותפו לעבירה של העורר, הרי הוא עד מדינה שעדותו טעונה סיוע ואין בחומר הראיות סיוע כנדרש. בנסיבות אלה מבקש הוא כי מרשו ישוחרר בתנאים של חלופה למעצר.
באת-כוח המדינה מתנגדת לשחרור. בטיעוניה עמדה על מסוכנותו של העורר ועל כך שהתשתית הראייתית על פי הראיות שבידי התביעה לא נפגמה באופן המצדיק את שחרורו של העורר.
לאחר שמיעת טענות הצדדים ובחינתן, באתי לכלל מסקנה כי בא-כוח העורר לא הצביע על כרסום בראיות, מן הסוג המחייב את שחרורו של העורר בשלב זה של ההליך.
כתב האישום נגד העורר חושף מסכת של אלימות והתעללות קשה בקרבן, צעיר משכם, שהגיע לנצרת עיר מגוריו של העורר. העורר חשד במתלונן כי גנב ממנו ציוד שנעלם מביתו ועקב חשד זה הובילו העורר, בן אחותו הצעיר ואנשים נוספים, לחדר נטוש במפעל בלוקים הסמוך למחצבה. שם היכה העורר את המתלונן מכות נמרצות, בעט בו ובין יתר מעשי האלימות הצליף על פלג גופו הערום בצינור פלסטיק. כשיתר המשתתפים אוחזים במתלונן הצית העורר את צינור הפלסטיק והצמיד את קצהו הבוער למקומות שונים בגוף המתלונן. למתלונן נגרמו פגיעות וכוויות בגופו, אך העורר לא הרפה. בכיו ותחנוניו של הקרבן לא הועילו עד שאנשים שהגיעו למקום הבחינו במתרחש וגרמו להפסקת הארוע.
2. אשר לראיות שבידי התביעה, התברר כי אכן המתלונן, תושב השטחים, לא אותר ולא יעיד במשפט. אלא שהתביעה מבקשת להסתמך על גירסתו כפי שהובאה סמוך לאחר הארוע מפי עד תביעה אחר. ראייה זו קבילה היא לטענת התביעה לפי הוראת סעיף 10(1) לפקודת הראיות.
עד נוסף שאמור להעיד בישיבה הקרובה של בית המשפט, הוא בן אחותו של העורר שנלווה אליו ביום הארוע, היה נוכח ואף סייע לו. עד זה הועמד לדין בנפרד, אלא שהעמדתו לדין וסיום משפטו התעכבו, ולפיכך לא ניתן היה להעידו עד כה. עתה הסתיים משפטו בהסדר טיעון. הוא הודה, הוסכם על העונש המוצע וגזר דינו טרם ניתן עקב ההמתנה לתסקיר מבחן בעניינו.
בדיון בפניי הודיעה באת-כוח המדינה כי ספק אם ניתן יהיה לשמוע את עדותו של עד זה במועד שנקבע לכ בעוד ימים ספורים וזאת משום שגזר הדין של השותף יינתן רק ביום 19.1.2000. כשלעצמי, איני רואה טעם לדחות שמיעת עדות זו, נוכח ההתפתחויות במשפטו של השותף, אך מכל מקום, אין ספק כי ניתן יהיה להשמיעה במהלך החודש הקרוב, ובכך תסתיים פרשת התביעה. לכאורה נראה, כי ניתן לסיים את ההליך כולו בישיבה אחת שתוקדש לשמיעת ההוכחות כולן.
לטענת התביעה, גם אם ייקבע כי עד מרכזי זה הינו עד מדינה – עניין השנוי במחלוקת – יש בחומר סיוע מספיק לעדות.
כעולה מן האמור, יש בידי התביעה ראיות לכאורה מספיקות כנדרש בשלב הנוכחי של ההליכים. המעשים המיוחסים לעורר מצביעים על אלימות חמורה ומסוכנת.
לכך יש להוסיף, כי בעברו של העורר מספר רב של הרשעות קודמות מסוגים שונים, ובהן הרשעות בעבירות אלימות, תקיפות הגורמות חבלה של ממש, תקיפות ואיומים. תלויים ועומדים נגדו שני מאסרים על תנאי בני הפעלה.
עד התביעה שעדותו טרם נשמעה, הינו בן אחותו והוא צעיר לימים; שחרורו של העורר בתנאי חלופה עלול לסכל את האפשרות להעידו נוכח פוטנציאל האלימות שיש בעורר המפיל אימה על עדי התביעה, כפי שעולה מהחלטת השופט קמא.
עם זאת, יודגש כי תקופת מעצרו של העורר עומדת בפני סיום ומן הראוי שהתביעה תעשה כל מאמץ לסיום שמיעת הראיות בתוך התקופה.
נוכח כל האמור לעיל, הערר נדחה.
ניתנה היום, כ”ד בטבת תש”ס (2.1.2000).
ש ו פ ט ת
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן – מזכיר ראשי
99090640.N01
חכ/
