בש"פ 9433/03 נתן מועלם נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק בש"פ 9433/03

בבית המשפט העליון

בש"פ 9433/03

בפני:
כבוד השופט א' מצא

העורר:
נתן מועלם

נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל

ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע
מיום 12.6.03 בב"ש 20447/03 שניתנה על-ידי
כבוד סגן הנשיא י' טימור

תאריך הישיבה: י' בחשון התשס"ד (5.11.03)
בשם העורר: עו"ד א' חימי
בשם המשיבה: עו"ד י' למברגר

החלטה

זהו ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי לחלט ערבות צד ג' שעליה חתם העורר, בגין שינוי תנאי שחרורו בערובה של נאשם בביצוע שוד מזוין ועבירות נוספות. לאחר עיון בחומר שלפניי הצעתי לבא-כוח המשיבה להסכים לקבלת הערר, ובא-כוח המשיבה קיבל את המלצתי. להבהרת עמדתי אפרט בקצרה את נסיבות המעשה: מלכתחילה שוחרר הנאשם בערובה ובתנאים מגבילים שכללו מעצר בית. כעבור זמן ביקש הנאשם לשנות את תנאי-השחרור באופן שיותר לו לצאת מביתו מדי יום לעבודה אצל העורר. בית-המשפט החליט להיעתר לבקשה זו והתנה זאת במתן ערבות צד ג' נוספת בחתימתו של העורר, להבטחת התחייבותו להשגיח על הנאשם במהלך שעות העבודה אצלו. יום אחד הנאשם לא התייצב לעבודה ולעורר הוברר (מפי אשת הנאשם) כי הנאשם נורה ונפצע ומאושפז בבית-חולים. לדבריו הלך לבית-החולים בכוונה לבקר אצל הנאשם, אבל שוטרים שניצבו במקום, במטרה להגן על הנאשם מפני מתנקשים, מנעו ממנו להיכנס אליו. מאז לא שב הנאשם לעבודה אצל העורר.

בקשת המדינה לחלט את הערבות התבססה על הטענה כי הנאשם חדל להתייצב למשפטו וכי העורר לא טרח להודיע למאשימה כי מזה זמן שהנאשם איננו בא למקום העבודה. בית-המשפט המחוזי קיבל את הטענה והורה על חילוט הערבות. הנחתו הבסיסית הייתה כי העורר הוא ערב נוסף ליתר הערבים וכי חלה עליו חובה לדווח על תנועותיו של הנאשם. בכל הכבוד נראה לי כי ערבותו של העורר ניתנה בנסיבות מיוחדות ולמטרה מוגבלת; היינו, להבטחת קיום התחייבותו שלו לפקח על הנאשם בזמן היותו בעבודה. אי-התייצבותו של הנאשם לעבודה אכן חייבה את העורר לדווח על כך למשטרה, וזאת העורר לא עשה. אולם הנסיבות המיוחדות שבגללן לא התייצב הנאשם לעבודה, היינו ההתנקשות בו על-ידי עבריינים, עשויות היו באופן סביר להטעות את העורר בדבר חובתו. הלוא נוכח במו עיניו כי המשטרה מודעת לכך שהנאשם נפצע ומאושפז בבית-חולים ואף הפקידה שוטרים לשמור על שלומו. בנסיבות אלה יכול היה באופן סביר לחשוב שאין כל טעם ותועלת במסירת הודעה למשטרה שהנאשם לא הופיע לעבודתו. שינוי הנסיבות הזה השפיע גם על הבנתו של העורר מכאן ואילך; שכן מיום שנפצע ואושפז חדל הנאשם לבוא לעבודה, ומקובלת עליי טענת סניגורו של העורר כי בנסיבות אלה יכול היה לחשוב כי יצא מן התמונה ואיננו נושא עוד באחריות לפקח על הנאשם או לדווח על מהלכיו.

העורר הוחתם על כתב ערבות בנוסח סטנדרטי המקובל לגבי כלל הערבים, אך בגיבוש עמדה ביחס לצדקת החילוט מן הראוי היה לבחון את הנסיבות הבלתי רגילות שבגדרן ולשמן ניתנה הערבות.

הערר מתקבל, כאמור בהסכמת המשיבה, והחלטת החילוט מתבטלת.

ניתנה היום, י' בחשון תשס"ד (5.11.03).

ש ו פ ט
________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03094330_F01.doc
מרכז מידע, טל' 02-XXXX444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il
/עכ.