בש"פ 9761/03 מדינת ישראל נ. אנגל בן ליאופולד כץ

החלטה בתיק בש"פ 9761/03

בבית המשפט העליון

בש"פ 9761/03

בפני:
כבוד השופט א' מצא

העוררת:
מדינת ישראל

נ ג ד

המשיב:
אנג'ל בן ליאופולד כץ

ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בחיפה
מיום 30.10.03 בב"ש 4113/03 שניתנה על-ידי
כבוד השופט י' כהן

תאריך הישיבה: ה' בחשון תשס"ד (31.10.03)
בשם העוררת: עו"ד ד' ברלינר
בשם המשיב: עו"ד ב' שטיינברג

החלטה

המשיב עומד לדין על-פי כתב-אישום המייחס לו ביצוע עבירות מין חמורות כלפי בתה של אשתו, כשלפי הנטען נמשכו מעשיו בה מאז היותה כבת שש ועד שהיא הרהיבה עוז בנפשה להתלונן עליו מקץ כעשר שנים. עם הגשת כתב האישום נגדו (ביום 26.3.03) ביקשה המאשימה להורות על מעצרו עד תום בירור המשפט. בהחלטתו, מיום 8.4.03 נעתר בית המשפט המחוזי (כבוד השופט א' שיף) לבקשת המאשימה והורה על המעצר. בהחלטת בית-המשפט נאמר בין היתר:

"למותר להכביר מילים על המסוכנות הנובעת ממי שמבצע מעשים מעין אלו המיוחסים למשיב. לא הופרכה חזקת המסוכנות הנובעת מן המשיב, הן כלפי הציבור והן כלפי המתלוננת. ככלל, זכאים הציבור והמתלוננת להגנה של ממש מפני מי שקיים סיכוי סביר שיורשע במסכת מעשים מעין אלו הנדונים. הגנה של ממש אינה מתאפשרת, במקרים מעין אלו, בחלופת מעצר."

לאחר שהמתלוננת סיימה את עדותה הגיש סניגורו של המשיב בקשה לעיון חוזר בצדקת המעצר, בגדרה ביקש לשחרר את המשיב לחלופת מעצר. בקשה זו הובאה בפני כבוד השופט א' כהן. השופט שקל את החלופות שהוצעו על-ידי הסניגור, אך לאחר בדיקה החליט שלא לקבלן כחלופות מתאימות. לאחר דיונים שהוקדשו להן שתי ישיבות נוספות החליט השופט כהן לאשר חלופה משופרת, שלפיה ישוחרר המשיב למעצר בית בישיבת נחלת צבי בשכונת פסגת זאב בירושלים; זאת בפיקוחם של מנכ"ל הישיבה ושניים מתלמידיה. שחרורו של המשיב הותנה בהפקדת ערבון במזומנים בסך 10,000 ₪ וערבות עצמית של כל אחד מן המשגיחים בסכום דומה. כן נאסר על המשיב ליצור קשר כלשהו עם המתלוננת או עם עדים אחרים שטרם העידו במשפט, ובכלל זה אחותה של המתלוננת.

המדינה עוררת לפניי על החלטת השופט כהן לשחרר את המשיב בתנאי חלופה כאמור. שמיעת הטענות הביאה אותי למסקנה כי הערר בדין יסודו. בהחלטת השופט שיף שעל-פיה נעצר המשיב בפתח הדיון הושם הדגש על מסוכנותו של המשיב. צוין כי חזקת המסוכנות הנובעת ממנו כלפי המתלוננת ואף כלפי הציבור הרחב, לא נסתרה; וכי הצורך להגן על המתלוננת ועל הציבור מפניו איננו מאפשר לשחררו בחלופת מעצר. השופט כהן החליט לשחרר את המשיב ממעצרו על יסוד ההנחה כי משהעידה המתלוננת שוב לא מתעורר חשש שהמשיב יפגע בה או יטריד אותה. חוששני שבהערכה הזאת לא ניתנה הדעת למסוכנותו של המשיב, שעליה עמד השופט שיף בהחלטתו. יש אמנם שבעקבות שמיעת עדויות עדי התביעה עשוי בית-המשפט שלפניו מתברר המשפט – אם מיוזמתו ואם בעקבות בקשת סניגור – להחליט לשחרר את הנאשם ממעצר. החלטה כזאת עשויה להתקבל על יסוד ההתרשמות הראשונית ממשקלן הלכאורי של העדויות שהובאו מטעם המאשימה. לא כך נעשה במקרה הנדון שכן הבקשה לעיון חוזר הובאה לדיון בפני שופט שלא שמע את עדויות התביעה ולא בחן אותן. יש אמנם שסניגור יהסס להגיש את בקשתו לעיון חוזר לפני הערכאה הדיונית שלפניה מתברר משפט, מחשש שבדיון כזה עלול בית-המשפט להיחשף להיותו של הנאשם בעל הרשעות קודמות. יצוין כי במקרה שלפניי אין חולק שלמשיב אין כל מעורבות פלילית ידועה קודמת, ואם סבור הסניגור כי מצב הראיות של התביעה איננו מצדיק את המשך מעצרו של המשיב בידו להגיש את בקשתו לעיון חוזר להרכב השופטים שלפניו מתברר המשפט.

מן הנתונים המצויים לפניי נובע כי פרשת ההגנה כבר נשמעה ברובה; המשיב וכן אשתו (אימה של המתלוננת) כבר העידו, ובכפוף לקבלת אישורה של חוקרת ילדים מבקש הסניגור להשמיע עוד את אחותה הקטינה של המתלוננת. נראה לי כי במאמץ סביר עשוי בית-המשפט המחוזי לסיים את משפטו של המשיב במתן פסק-דין עד ה-22.12.03, שבו ימלאו תשעה חודשי מעצרו על-פי ההחלטה הקיימת.

הערר מתקבל והחלטת בית-המשפט המחוזי מתבטלת.

ניתנה היום, ה' בחשון תשס"ד (31.10.03).

ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03097610_F01.doc
מרכז מידע, טל' 02-XXXX444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il
/עכ.