ע"פ 4634/02 פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 4634/02 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

ע"פ 4634/02

בפני:
כבוד המשנה לנשיא ת' אור

כבוד השופטת מ' נאור

כבוד השופטת א' חיות

המערער:
פלוני

נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל

ערעור על הכרעת דין וגזר דין שניתנו בבית המשפט המחוזי
בנצרת בת.פ. 1071/00 מיום 14.04.02 על ידי כבוד השופטים:
י' אברמוביץ', נ' ממן, ג' דה-ליאו לוי

תאריך הישיבה:
ד' חשוון התשס"ד
(30.10.03)

בשם המערער:
עו"ד חסן אבו אחמד

בשם המשיבה:
עו"ד יאיר חמודות

פסק-דין

השופטת א' חיות:

1. המערער הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בביצוע מעשי אינוס חוזרים ונשנים של בתו הקטינה (להלן: המתלוננת) מאז עלותם ארצה בשנת 1995 ועד שנת 1997, עת הורחקה הקטינה מן הבית בהתערבות שירותי הרווחה. בשנים שבהן ביצע המערער מעשים אלה, טרם מלאו למתלוננת 16 שנים. בנוסף להרשעתו בעבירה של אינוס בן משפחה, שהוא קטין, בנסיבות מחמירות, הורשע המערער גם בכך שביצע במתלוננת עבירות של מעשה סדום והתעללות. בגין מעשיו אלה גזר בית-המשפט המחוזי בנצרת על המערער עשרים שנות מאסר, מתוכן שמונה עשרה שנים לריצוי בפועל ושנתיים על תנאי, וכן הטיל על המערער לשלם למתלוננת פיצוי בסך 50,000 ₪.

2. בערעור שבפנינו מלין המערער הן על הרשעתו בעבירות שיוחסו לו והן על חומרת העונש שהושת עליו. לטענת המערער ביסס בית-משפט קמא במידה רבה את הרשעתו על חוות דעת של פסיכולוג קליני, פרופ' זומר, שהוצגה מטעם התביעה, וזאת מבלי שאותו פסיכולוג בדק כלל את המתלוננת וכן מבלי שניתנה לסנגוריה אפשרות להתכונן לעדותו של המומחה בבית-המשפט. עוד טוען המערער, כי נגרם לו עיוות דין חמור, בכך שבית-משפט קמא קיבל לידיו תסקיר קורבן בעניינה של המתלוננת, אך לא אפשר למערער לחקור את המתלוננת או את עורכת התסקיר. לבסוף, טוען המערער כי בעדותה של המתלוננת נתגלו סתירות רבות לעומת העדויות האחרות, וכי שגה בית-המשפט בכך שלא ייחס משקל מתאים לסתירות אלה וכן לעובדה שהמתלוננת כבשה במשך שנים רבות את תלונתה בעניין המעשים המיניים שיוחסו למערער. לעניין מהימנותה של המתלוננת, הוסיף המערער והעלה תמיהות באשר לעובדה שלא נתגלו כל סימני פציעות או צלקות שיעידו על המעשים שיוחסו לו וכן באשר לעובדה שכל בני הבית האחרים לא שמעו ולא ראו דבר ואף העידו כי המערער הוא אב למופת שמעולם לא פגע בשלוש הבנות האחרות, בנותיה של אשתו השנייה מנישואים קודמים, אותן אימץ כאב. לעניין חומרת העונש חזר המערער והדגיש את עיוות הדין שנגרם לו, כדבריו, בשל כך שלא נתאפשרה חקירתה של המתלוננת ושל עורכת תסקיר הקורבן וכן טען, כי בית-המשפט החמיר בעונשו מבלי שהביא בחשבון את נסיבותיו האישיות, את עברו הנקי וכן את נכונותו של המערער לעזור למתלוננת לאחר שהורחקה מן הבית. כמו-כן, ציין המערער כי הוא נתון לתקיפות ולנידוי מצד האסירים בין כתלי בית הסוהר וכי בייאושו ביצע שני ניסיונות אובדניים, בשל המצב הקשה שאליו נקלע במהלך מאסרו.

3. המסכת העובדתית אשר נפרשה בפני בית-משפט קמא, חושפת פרשה קשה ומזעזעת של התעללות מתמשכת ומעשים מיניים אותם ביצע המערער במתלוננת בהיותה קטינה, ובכללם קיום יחסי מין מלאים בהזדמנויות רבות. מתוך עדות המתלוננת עולה, כי המערער החל מבצע בה מעשים אלה מאז הייתה כבת שבע שנים, בעת שהתגוררה עמו ברוסיה. עם זאת, המעשים שבגינם הועמד המערער לדין הם אך אלה שבוצעו מאז עלות המשפחה לישראל בשנת 1995. המתלוננת היא בתו של המערער מנישואיו הראשונים, ולאחר שנזנחה על-ידי אמה איתר אותה המתלונן והיא עברה להתגורר עמו. המערער נישא בשנית ועלה ארצה עם אשתו השנייה ושלוש בנותיה ואיתם עלתה ארצה גם המתלוננת.

בית-משפט קמא ביסס את ההרשעה על עדותה של המתלוננת ממנה התרשם כעדות אמינה ומשכנעת. חיזוק לגרסת המתלוננת מצא בית-משפט קמא בעדותן של העובדות הסוציאליות שטיפלו במתלוננת וכן בעדות חברתה ושכנתה (ח.ג.), שהייתה הראשונה אשר בפניה העזה המתלוננת לפתוח את סגור לבה ולגולל את מעשי ההתעללות והפגיעה המינית שחוותה. אותה חברה היא אף שעודדה והמריצה את המתלוננת לקחת את גורלה בידה ולהתלונן במשטרה וכן בפני שירותי הרווחה על מעשיו של אביה. תחילה הגישה המתלוננת תלונה נגד אביה על הכאתה בלבד, אך כשנתיים לאחר שהורחקה מן הבית ועברה להתגורר בפנימייה, אזרה עוז והתלוננה גם על עבירות המין. בהכרעת דין מפורטת ומנומקת הדגיש בית-משפט קמא, כי התופעה לפיה כובש הקורבן לעבירות מין את תלונתו, לעתים במשך שנים ארוכות, היא תופעה מוכרת וידועה ואין בה כדי לפגוע במהימנות עדותה של המתלוננת (בעניין זה, ובייחוד בעניין שכיחותה של תופעה זו אצל קורבנות של גילוי עריות, ראו: ע"פ 4721/99 פלוני נ' מדינת ישראל פ"ד נה(1) 684, 692; ע"פ 2485/00 פלוני נ' מדינת ישראל פ"ד נה(2) 918, 925; ע"פ 5622/01 פלוני נ' מדינת ישראל פ"ד נו(5) 481, 488). בית-משפט קמא קיבל בהקשר זה את דבריה של המתלוננת, כי חששה לחשוף את הדברים הנוראיים שעשה בה אביה, בהיותו אביה, וכן קיבל את טענתה כי חששה לעמוד בהליך המשפטי הכרוך בתלונה. כמו-כן, קיבל בית-משפט קמא את הסבריה של המתלוננת כי רק לאחר שמלאו לה 18 שנים ולאחר שיצאה מן הבית והתגוררה בפנימייה, הצליחה לאסוף כוח, וכדבריה (עמוד 27 לפרוטוקול):

חשבתי על זה הרבה והייתי יותר אמיצה בגיל 18 לספר למשטרה. זה גם היה מפריע לי והייתי חולמת על כך בלילה. לא פחדתי לספר בגיל 18 כי לא יכולתי לחכות יותר ולא לספר…

מנגד, קבע בית-משפט קמא כי עדויות ההגנה שנשמעו ובראשן עדותו של המערער אינן מעוררות אמון, לוקות בסתירות, ואין למצוא בהן גרסה ממשית כלשהי שיש בכוחה לעורר ספק סביר שמא בדתה המתלוננת עלילה נגד המערער.

4. ממצאיו ומסקנותיו אלה של בית-משפט קמא, מעוגנים כדבעי בחומר הראיות שהוצג בפניו ולא מצאנו כל טעם מבורר המצדיק את התערבותנו. כלל ידוע הוא כי אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי עובדה שנקבעו על-ידי ערכאת הדיון, בשל היתרון המובהק שיש לערכאה זו להתרשם באופן בלתי אמצעי מן העדים שאותם ראתה ושמעה. בניגוד לטענת הסנגור, חזר בית-משפט קמא והדגיש כי אין הוא מייחס משקל ממשי או מכריע לחוות דעתו של פרופ' זומר, וכי עיקר הכובד מבחינה ראייתית מיוחס לעדותה של המתלוננת, אותה תיאר בית-משפט קמא כעדות אמינה ועקבית אשר לא ניכר בה שום רצון לשקר, להפריז או לבדות מעשים כנגד אביה. בית-משפט קמא התרשם מכך שהמתלוננת העידה בשפה פשוטה ולא מתוחכמת ולא ניסתה להתחמק או לרצות איש ואף לא הביעה כל שיפוט ערכי לגבי אביה. בית-משפט קמא אף עמד על כך שהמתלוננת העידה במעין רצף דיבור מונוטוני, משל סיפרה על דברים שאירעו למישהו אחר, וכן על כך שהמתלוננת התקשתה לעתים ליתן ביטוי מילולי לתחושותיה וניכר היה בה כי היא מצויה בחלל רגשי עמוק, ובמעין אדישות לגופה ולפרטים המזעזעים שתיארה. בכל אלה מצא בית-משפט קמא אותות של אמת, אשר הובילו אותו להתרשמות חיובית מן המתלוננת ולמתן אמון בדבריה.

העובדה שהמתלוננת לא ידעה לספר לפרטי פרטים את כל המעשים שעשה בה אביה לאורך השנים, אף היא לא נזקפה לחובתה על-ידי בית-משפט קמא, ובצדק. אכן, הפרשה שבנדון לא התמצתה באירוע או באירועים בודדים אלא נמשכה לאורך שנים, במהלכן התעלל המערער במתלוננת בהזדמנויות רבות, וביצע בה באופן חוזר ונשנה עבירות מין. בנסיבות אלה, הפכו מעשיו של המערער, למרבה הזוועה, למעין "שגרת חיים", מבחינת המתלוננת, ועל כן, ניתן להבין מדוע לא אצרה בזיכרונה את כל פרטי הפרטים של המעשים, אם כי ידעה לתת בהם סימנים מבחינת המקום שבו בוצעו המעשים, מבחינת התנוחות שבהן בוצעו וכן סימנים נוספים כגון לבושה שלה ולבושו של האב, היותו שתוי ועוד כהנה וכהנה פרטים המלמדים כי בפנינו סיפור אמיתי ומזעזע, שאותו אכן חוותה המתלוננת.

סיכומו של דבר, לא מצאנו ממש בטענות שהעלה המערער כנגד הכרעת הדין, והערעור, ככל שהוא מופנה נגד ההרשעה, דינו להידחות.

5. אף בטענות שהעלה המערער נגד חומרת העונש לא מצאנו ממש. אשר להחלטת בית משפט קמא שלא לאפשר את חקירת עורכת התסקיר בעניינה של המתלוננת או את חקירת המתלוננת עצמה על תוכנו של התסקיר. תסקיר המוגש על פי סעיף 187(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982 (להלן: החוק), יכול לשמש ראיה לקביעת העונש והוא נועד להציג בפני בית-המשפט את מצבו של נפגע בעבירת מין ואת הנזק שנגרם לנפגע כתוצאה מן העבירה. סעיף 191א(ג) לחוק קובע כי: "נפגע שלגביו הוכן תסקיר לפי סעיף 187(ב) לא ייקרא להעיד בקשר אליו". נוכח הוראה זו, לפיה אין לאפשר את חקירת הנפגע בקשר לתסקיר שנערך בעניינו, אין יסוד לטענת המערער כאילו נגרם לו עיוות דין בכך שלא נתאפשר לו לחקור את המתלוננת בעניין התסקיר. אשר לחקירתה של עורכת התסקיר. סעיף 191א(ב) לחוק קובע בעניין זה כי: "בית המשפט רשאי לבקש, ממי שערך את התסקיר, הסבר או השלמה לאמור בו; נוכח בית המשפט שיש מחלוקת על עובדות שבתסקיר, רשאי הוא להרשות לבעלי הדין להציג שאלות למי שערך את התסקיר, לשם הבהרת העובדה שבמחלוקת". מהוראה זו עולה כי אין לנאשם זכות קנויה לחקור את עורך התסקיר באשר לתוכנו, וההחלטה אם לאפשר חקירה זו מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט, בהתקיים הנסיבות המפורטות בסעיף 191א(ב) סיפא. במקרה שלפנינו סבר בית משפט קמא כי אין מתקיימות הנסיבות המצדיקות את חקירתה של עורכת התסקיר (ראו החלטתו בעמודים 87-88 לפרוטוקול, מיום 19.2.2002), ואנו לא מצאנו כי נפל פגם כלשהו בהחלטה זו.

אשר לטענה כי בית משפט קמא החמיר יתר על המידה בעונש שהשית על המערער. אכן, העונש שהוטל על המערער איננו קל אך בהשיתו עליו עונש זה, גזר בית-משפט קמא למערער כפי מידת מעשיו ונתן ביטוי הולם וראוי לחומרת המעשים, להתמשכותם וכן למטרות הענישה ובראשן הוקעה וסלידה ממעשים כגון דא.

סוף דבר, אנו דוחים את הערעור על שני חלקיו.

ניתן היום, ד' חשוון, תשס"ד (30.10.03).

המשנה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 02046340_V03.doc
מרכז מידע, טל' 02-XXXX444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il