ע"פ 7117/03 דרגם זיידאן נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 7117/03
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

ע"פ 7117/03

בפני:
כבוד המשנה לנשיא ת' אור
כבוד השופטת ד' ביניש
כבוד השופט ס' ג'ובראן

המערער:
דרגם זיידאן

נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל

ערעור על הכרעת הדין וגזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 8.6.03 בת.פ. 8076/97 שניתן על ידי כבוד השופטים ג' גלעדי, ב' אזולאי וע' חביב

תאריך הישיבה:
י' בחשון התשס"ד (5.11.2003)

בשם המערער:
עו"ד שחדה אבן ברי

בשם המשיבה:
עו"ד מיכאל קרשן

פסק-דין

השופטת ד' ביניש:

1. המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירות של מעשים מגונים לפי סעיף 348(ב) לחוק העונשין תשל"ז-1977 בצירוף סעיף 345(ב) לחוק הנ"ל. כמו כן הורשע בהחזקת סם מסוכן ובנסיון להדחת קטין להשתמש בו. מחמת הספק זוכה המערער מעבירות של נסיון לאינוס בנסיבות מחמירות וכליאת שווא שיוחסו לו בכתב האישום. המעשים בהם הורשע המערער התרחשו בשנת 1997. המתלוננת היתה נערה קטינה כבת 15 אשר נהגה להתרועע עם פועלים שעבדו בעיר מגוריה, ולשהות בחברתם הן בתקופת הלימודים בבית הספר והן בתקופת החופשה, בה אירעו המעשים נשוא האישום. ביום הארוע הוזמנה המתלוננת על ידי המערער, שהיה אחד הפועלים שעבדו שם, להצטרף אליו ואל חבריו לשתיית קפה בבית קפה. המתלוננת התלוותה אל הפועלים לנסיעה במכונית ובעת הנסיעה שלח המערער ידיו לעבר גופה, ובניגוד לרצונה נגע בחזה, והיא בתגובה נשכה את ידו. לאחר שהייה בבית הקפה, חזרה המתלוננת עם המערער לדירה שבה התגוררו חלק מהפועלים שבחבורה. על פי קביעותיו של בית המשפט, בעת שהשניים שהו בדירה, ביצע בה המערער מעשים מגונים ואף הציע לה להשתמש בסם מסוג קנביס.

מיד לאחר הארועים, בו ביום, הגישה המתלוננת תלונתה כנגד המערער. על-פי גרסתה במשטרה, הועמד המערער לדין והואשם בעבירות של נסיון לאינוס בנסיבות מחמירות, במעשה מגונה, בכליאת שווא ובעבירות הקשורות בהצעת הסם. כאמור, זיכה בית המשפט המחוזי את המערער מהאישום של נסיון לאינוס וכליאת שווא, אך הרשיעו ביתר העבירות. את ההרשעה השתית בית המשפט קמא על עדותה של המתלוננת, אולם נוכח פגמים מסויימים שמצא בחלק מדבריה של המתלוננת קבע בית המשפט ממצאים מרשיעים רק על פי אותם חלקים של העדות שנמצאו להם חיזוקים בראיות חיצוניות.

בגין ההרשעה הושת על המערער עונש של 3 שנות מאסר ומתוכן 18 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי. הערעור שלפנינו מופנה הן כנגד ההרשעה והן כנגד העונש.

2. סנגורו של המערער ביקש לשכנענו כי לא היה מקום לסמוך כלל על עדותה של המתלוננת, ומטעם זה יש לזכות את מרשו. לחלופין העלה טענות ביחס לחומרת העונש, וזאת בהתחשב בנסיבות האישיות של המערער ובמיוחד בהתחשב בחלוף הזמן הרב מאז בוצעו המעשים. שקלנו את הערעור על ההרשעה, ובאנו לידי מסקנה כי דין הערעור להידחות. בית המשפט קמא קבע את ממצאי העובדה לאחר שמיעת ראיות ולאחר שהתרשם מן הראיות שבאו בפניו. בית המשפט נהג זהירות רבה בבחינה הדקדקנית בה בחן את הראיות, והרשיע את המערער רק על יסוד אותם חלקים מעדות המתלוננת שלגביהם מצא תמיכה בראיות חיצוניות, ואילו המערער לא יכול היה לשלול אותן ראיות תומכות חיצוניות. באשר למעשים המגונים שביצע המערער בעת הנסיעה המשותפת עם המתלוננת ועם חבריו במונית, נתמכה גרסתה של המתלוננת על ידי עד נוסף שישב במכונית. אף המערער עצמו לא הכחיש כי ננשך בידו על ידי המתלוננת בתגובה להתנהגותו. ראיות אובייקטיביות שתמכו בגרסת המתלוננת לגבי מה שהתרחש בדירה מצא בית המשפט בסימנים שנמצאו על צווארה של המתלוננת. העובדה שהמערער הציע למתלוננת להשתמש בסמים, נתמכה בכך שאכן מצאה המשטרה כי באותה דירה היו אדניות עם צמחים של סם כפי שאכן תיארה המתלוננת. נוכח כל אלה, ובשים לב לכך שאין בית משפט זה נוהג להתערב בממצאי עובדה שנקבעו על ידי בית המשפט ששמע את הראיות והתרשם מהעדים, לא מצאנו ממש בערעור על ההרשעה.

3. אשר לערעור על העונש – העונש שהושת על המערער הינו מן העונשים הקלים שגוזרים בתי המשפט בגין עבירות מן הסוג שהמערער הורשע בהן. בהשיתו את העונש הקל, התחשב בית המשפט קמא בין היתר, בזמן הרב שחלף מאז הועמד המערער לדין ועד להרשעתו. אף על-פי כן, ראינו קושי רב לאשר את תקופת המאסר בפועל שהושתה על המערער. העבירות שבביצוען הורשע המערער בוצעו לפני למעלה משש שנים. כתב האישום בעניינו הוגש בסמוך לארועים ואילו משפטו בבית המשפט המחוזי התמשך על פני שנים. בית המשפט המחוזי עצמו ציין בגזר דינו כי:

"חלק ניכר מעבור הזמן איננו באשמת הנאשם, שכן בית משפט זה והרכב זה היה עמוס בדיון בפשעים חמורים, לגבי נאשמים שהיו עצורים עד תום ההליכים והיה צורך לתת להם עדיפות על פני תיקים בהם הנאשם לא היה עצור עד תום ההליכים. הנאשם בתיק זה לא היה עצור עד תום ההליכים ולכן עניינו נדחה שוב ושוב עד שהגיע לשלב הסיום".

בא-כוח המדינה אישר בטיעוניו כי למערער לא היה חלק בדחיות המרובות שנגרמו בתיקו, וכי אף אירע כי הוא הגיע ממקום מגוריו בצפון הארץ להמשך הדיון, והדיון התבטל מטעמי בית המשפט. אין כל ספק כי בית המשפט היה נתון באילוצים קשים, וכי היה מקום להעדיף בירור משפטם של נאשמים במעצר. זה גורלם של בתי המשפט, הנאלצים להתמודד מדי יום עם עומס התיקים ועם הצורך לנהל דיונים ביעילות מול מציאות קשה. אף על-פי כן נסיבות הענין שבפנינו הן יוצאות דופן. גם בגדר האילוצים הגורמים להתמשכות שמיעת המשפטים, שלמרבה הצער הורגלנו בהם, התמשך משפטו של המערער זמן רב ובכך נגרם לו עינוי דין של ממש. מתברר כי במהלך כל התקופה מאז הועמד לדין לא עבר המערער כל עבירה, הוא חזר לביתו שבצפון הארץ, עבד ופרנס את משפחתו, ועמד במגבלות על חופש התנועה שהוטלו עליו, עקב משפטו התלוי ועומד. הטלת עונש מאסר בפועל אשר יקטע את מסלול חייו בשלב זה היא כשלעצמה בגדר עונש כבד. עם זאת, אין להתעלם מכך שהמעשים אשר הורשע המערער בביצועם חמורים הם, ואין לפטור אותו מעונש המאסר אף בשים לב לאותן נסיבות לקולה, עליהן עמדנו.

אשר על כן, החלטנו להקל במידה נוספת מהעונש שנגזר על המערער, ולהעמידו על 12 חודשי מאסר בפועל. עונש המאסר על תנאי שהושת על המערער יעמוד בתוקפו. המערער יתייצב לריצוי עונשו בבית המשפט המחוזי בחיפה ביום 15.12.03 עד לשעה 10:00.

ניתן היום, י' בחשון התשס"ד (5.11.2003).

המשנה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03071170_N03.doc/צש
מרכז מידע, טל' 02-XXXX444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il