החלטה בתיק ע"פ 767/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 767/05
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המערער:
ירון לוי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בתפ"ח 1221/02 מיום 13.1.2005, שניתן על ידי כבוד השופטים: ב' אופיר-תום, מ' סוקולוב וי' שנלר
תאריך הישיבה:
כ"א בשבט תשס"ה (31.1.2005)
בשם המערער:
עו"ד יאיר גולן
בשם המשיבה:
עו"ד יריב אבן-חיים
החלטה
א. בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 13.1.05 (כבוד השופטים ב' אופיר-תום, מ' סוקולוב, י' שנלר), בעקבות הרשעתו בעבירות אונס והדחה בחקירה, כפי שיפורט להלן, חמש וחצי שנות מאסר בפועל, שנתיים מאסר על תנאי וקנס כספי בסך 10,000 ש"ח. כן נפסל הנאשם מלהחזיק רשיון לנהיגת רכב ציבורי למשך שבע שנים ממועד שחרורו. ביום 24.1.05 הגיש המבקש הודעת ערעור לבית משפט זה, ועמה הבקשה דנא, המתייחסת לביצוע עונש המאסר.
רקע
ב. ביום 21.10.04 הורשע המבקש באינוס ובהדחה בחקירה, עבירות לפי חוק העונשין, תשל"ז-1977. כעולה מהכרעת הדין, ביום 14.11.02 ביקשה המתלוננת (שפרסום שמה ופרטים על אודותיה נאסר), לנסוע במוניתו של המבקש מירושלים לפתח תקווה. המתלוננת, ששבה מפגישה בה ניסתה להשפיע על מעסיקיה שלא לפטרה, היתה נסערת, לחוצה ופרצה בבכי. נקבע, כי עוד לפני שיצאו מירושלים ניסה המבקש לדובב את המתלוננת באשר למצבה ואף ליטף את ראשה, ולאחר שיצאו מירושלים לכיוון מודיעין הניח המבקש את ידו על ברכה ושוב על ירכה, תוך שהיא מסירה את ידו. בהמשך, באזור נאות קדומים, עצר המבקש את המונית ביער בצידי הדרך ושם העביר את המתלוננת למושב האחורי של המונית, ואנס אותה, תוך שהוא אומר לה "או שזה ילך בצורה קשה או שזה ילך בטוב". לאחר האונס חזרה המתלוננת למושב הקדמי, והמבקש הסיע אותה עד לצומת מרכזי ממנו המשיכה באוטובוס לביתה. בנוסף הורשע המבקש בהדחה בחקירה. נקבע כי לאחר ששמע שהמשטרה מחפשת אחריו בליל האירוע, ביקש מן העד סגל למסור בחקירתו כי הוא סיפר לו עוד בצהרי אותו היום שקיים עם המתלוננת יחסי מין בהסכמה. כאמור, ביום 13.1.05 נגזר דינו של המבקש.
טענות המבקש והמשיבה
ג. בא כוחו המלומד של המבקש טען בשני מישורים. מחד גיסא, נטען כי סיכויי הערעור טובים, ומאידך גיסא, כי מכיוון שהמבקש משוחרר זה כמעט שנתיים מאז האירוע והתייצב תדיר להליכים, אין כל סכנה בעיכוב הביצוע. כבר בראשית הדברים ציין בא כוח המבקש, כי בית המשפט קמא, שלא הקל עם הנאשם הן בהכרעת הדין והן בגזר הדין, מצא לנכון לעכב את ביצוע גזר הדין לצורך הגשת ערעור, תוך שהוא עצמו מציין כי במקרה זה נימוקי הסניגור "עומדים בחלקם לפחות בתנאי הלכת שוורץ" (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פד' נד(2) 277, 282).
ד. ביחס לסיכויי הערעור ציין בא כוח המבקש, כי אכן מדובר בהתערבות בקביעות עובדתיות שעניינן העדפת גרסת המתלוננת כאמינה מגרסת הנאשם, אך הוא מבקש להציג בערעור סתירות בתוך גרסת המתלוננת, שלגביהן העלה בית המשפט קמא עצמו ספקות, והפנה בין היתר לדברי השופט שנלר בעמ' 56 להכרעת הדין "התלבטתי אם אין מקום, ולו מחמת הספק, לקבוע כי ייתכן שהמתלוננת אכן הסכימה מלכתחילה לקיום אותו מגע חפוז, אולם התחרטה לרבות לאחר שגילתה כי הנאשם שפך זרעו בתוכה", ולהמשך דבריו בהם ציין, כי הכרעת הדין ניתנה "לאחר התלבטות לא קלה" (עמ' 57 להכרעת הדין). כן ציין עורך הדין גולן, כי המתלוננת סיפרה שרק לפני שירדה מהמונית "התחלתי להבין שהוא עשה לי דבר שאסור היה לו לעשות. התחלתי לעכל מה שעברתי, לא חשבתי שזה היה אונס. אני לא פרשתי זאת. אבל ידעתי שהוא עשה דבר שאסור היה לעשות" (עמ' 9 להכרעת הדין, עמ' 24 לפרוטוקול). לטענת בא כוח המבקש השאלה המשפטית היחידה בתיק היא האם היתה הסכמה לקיום יחסי המין, ולפיכך הקשה, הכיצד ניתן לקבוע כי התרחש אונס אלים שעה שהמתלוננת עצמה לא סברה בשעת מעשה כי מדובר באונס. בנוסף לאמור ביקש להצביע על סתירות בגרסת המתלוננת, ועל סתירות בינה לבין עדות ידידתה שפגשה אותה מיד עם ירידתה מהאוטובוס. לסיכום טען בא כוח המבקש, כי העובדה שהכרעת הדין נפרשת על פני 90 עמודים מעידה על הספקות הרבים שעמדו בפני הערכאה הראשונה, ולפיכך ראוי שהסוגיה תתברר בפני ערכאה נוספת.
ה. עוד טען עו"ד גולן, כי אין כל סיבה שלא לעכב את ביצוע גזר הדין. אכן, אפקטיביות הענישה ככלל מורה כי העונש יחל בסמוך ככל הניתן לביצוע העבירה, אך, במקרה דנן חלפו בכל מקרה למעלה משנתיים מאז ביצוע העבירה, וכאמור המבקש היה משוחרר לחלוטין, אך התייצב לכל ההליכים. בגזר הדין קבע בית המשפט קמא כי "הנאשם חי חיים נורמטיבים והצליח חרף נתונים אישיים ראשוניים שאינם קלים, לבנות לעצמו תא משפחתי ולמצוא עבודה קבועה וראויה". כן נקבע, כי "לא ניתן לסווג את הנאשם בין אותם עברייני מין… ולא נראה כי קיים חשש שיחזור על מעשיו" (עמ' 7 לגזר הדין). קביעות אלה, והעובדה שהיה משוחרר זה שנתיים, מלמדות, לטענת בא כוח המבקש, כי עיכוב ביצוע גזר הדין לא יהווה סכנה לציבור. ועוד נטען, כי נסיבותיו האישיות של המבקש מצדיקות אף הן את עיכוב הביצוע . בית המשפט קמא התייחס לכך שהמבקש מגדל בשנים האחרונות את שני אחיה של רעייתו, והוא משמש להם דמות אב. רעייתו של המבקש נמצאת בחודשי הריון מתקדמים, ובחודש מארס היא אמורה ללדת את ילדו הראשון. לבסוף, אמנם מדובר בתקופת מאסר ארוכה, אך נטען כי בית משפט זה עיכב בעבר ביצוע עונשים כבדים אף יותר (לעניין זה הפנה לע"פ 20/04 קליינר נ' מדינת ישראל (השופטת נאור) (לא פורסם), שם עוכב ביצוע גזר דין של חמש שנות מאסר שהושת על נאשם שהורשע בהריגה, לע"פ 7756/03 קוממי נ' מדינת ישראל (השופטת נאור) (לא פורסם), שם עוכב ביצוע גזר דין של שבע וחצי שנות מאסר שהושת על נאשם אשר הורשע בעבירות מרמה חמורות, ולע"פ 4056/03 נוני נ' מדינת ישראל (השופט מצא) (לא פורסם), שם עוכב ביצוע גזר דין של שלושים חודשי מאסר בפועל שהושתו על נאשם אשר הורשע בנסיון לגרימת חבלה בכוונה מחמירה, אף שנקבע כי סיכויי הערעור דלים. נטען, כי על פי סיכויי הערעור, וכיוון שהמבקש אינו מהווה כל סכנה לשלום הציבור, ראוי בנסיבות שעקרון הביצוע המיידי של העונש ייסוג מפני הנסיבות האישיות של המבקש, שמא – אם אכן יזוכה בדינו – יימצא מרצה מאסר לשווא. עוד צויין, כי בתיק כבר קיימות ערבויות כספיות משמעותיות, שניתן אף להחמירן.
ו. בא כוח המדינה טען, כי המבקש אמנם היה משוחרר בערובה במהלך המשפט, אך משהורשע סרה חזקת החפות, ושינוי זה חותר תחת עצם השחרור המקורי. לטענתו, שיקול מרכזי בשחרור במהלך ההליכים היה הסתירות לכאורה שהתגלו בעדות המתלוננת, אך לאחר שקיבל בית המשפט את גירסתה, השתנתה נקודת האיזון לחובת המבקש. נטען כי מדובר בערעור שעיקרו עובדתי, ולב ליבו העדפת גרסת המתלוננת על גרסת הנאשם, ולפיכך ספק אם יתערב בית המשפט של ערעור בקביעות אלה. זאת ועוד, לטענת המדינה, הכרעת הדין לא התבססה רק על עדות המתלוננת, אלא גם על אינדיקציות נוספות כגון עדות ידידתה, ותחושות האשם ונסיון השיבוש של המבקש. נטען, כי המבקש לא הציג הסבר משכנע לכעסה של המתלוננת שהתבטאו במעשיה לאחר האירוע, וגירסתו לפיה כעסה נבע מכך ששפך זרעו בתוכה היתה גרסה כבושה שלא נזכרה בהודעותיו הראשונות. נטען, כי גרסת המבקש בדבר קיום יחסי מין בהסכמה לא תאמה את הלך רוחה של המתלוננת ביום בו התברר לה כי תפוטר ממקום עבודתה, שעה שמיהרה לחזור לילדיה. אכן, השופט שנלר פירט את ספקותיו, אך למרות זאת בחר להרשיע את הנאשם, ובפסקי דינן של שתי שופטות ההרכב נקבעה ההרשעה באופן חד משמעי.
ז. קראתי את הכרעת הדין, אכן, ניתן בה – מפי השופט שנלר שכתב את חוות הדעת הראשונה – ביטוי להתלבטות באשר להכרעה, ואולם סוף דבר שפור ההכרעה נפל אף בחוות דעתו של השופט שנלר וחברותיו, השופטות אופיר-תום (אב"ד) ומרים סוקולוב הצטרפו להרשעה בביטוי תקיף. לגופם של דברים, ביסודם אותם נושאים שהעלתה הסניגוריה בהשגותיה על הכרעת הדין, הם שעמדו לנגד עיני בית המשפט בטרם הכרעתו, והוא נתן עליהם את דעתו ואת תשובתו.
ח. נוכח הכרעתו של בית המשפט קמא בשאלות העובדתיות הללו, דרכו של המבקש בהליך הערעור לא תהא קלה, וכמובן אין בידי – וגם לא ברצוני – לקבוע מסמרות נטועים, והדברים מסורים להרכב שישמע את הערעור.
ט. עיינתי גם בתקדימים שהציג בא כוחו המלומד של המבקש, שבהם ניתנו עיכובי ביצוע גם בגדרי גזרי דין של מאסר ממושך. כל מקרה לנסיבותיו, וברובם הגדול היה הסבר ספציפי, כגון חלוף הזמן מאז העבירות, או מערך נסיבות מיוחד, ואין צורך לפרט. איני סבור כי זהו המקרה המתאים לכך ואין בידי איפוא ללכת בדרך זו. על פי הגישה בפסיקה המתוארת בהלכת שוורץ הנזכרת, כשהמדובר בעבירה מן החמורות, בתקופת מאסר ארוכה, בערעור שאינו מן הקלים, גם אם עברו של המבקש והתנהגותו במהלך המשפט פועלים לטובתו, אין בידי להרחיק לכלל עיכוב הביצוע עד תום הערעור.
י. ואולם, נתתי דעתי לכך שרעיית המבקש עתידה ללדת בשעה טובה במארס 2005 את ילדם הראשון, להתנהגותו במהלך המשפט ולצדדים שמנה בית המשפט ברקעו הנקי ובחייו עד לפרשה דנא, לרבות טיפולו באחי רעייתו, באמרו כי "לא מדובר במי שעולמו עולם העבריינות אלא להיפך מכך" (עמ' 8 לגזר הדין).
יא. בשקלי את כל אלה, אקבע כי המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום כ"ו באדר ב' תשס"ה (6.4.2005) בשעה 10:00 בבוקר, במזכירות בית המשפט המחוזי בתל אביב. תנאי שחרורו עד כה יעמדו בעינם.
יב. המזכירות תתבקש לקבוע את הערעור לשמיעה בהקדם האפשרי.
ניתנה היום, כ"ט בשבט תשס"ה (8.2.2005).
ש ו פ ט
_________________________
/עכב
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05007670_T02.doc
מרכז מידע, טל' 02-XXXX444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il