רע"א 4600/04 הדר חברה לביטוח בע"מ נ. מנחם שמאי

החלטה בתיק רע"א 4600/04

בבית המשפט העליון

רע"א 4600/04

בפני:
כבוד השופט א' ריבלין

המבקשת:
הדר חברה לביטוח בע"מ

נ ג ד

המשיב:
מנחם שמאי

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 19.4.04 בת.א. 1156/98 בש"א 940/04 שניתנה על ידי כבוד השופט ג' גינת

בשם המבקשת: עו"ד מ' עבדי

החלטה

1. המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד סגן הנשיא ג' גינת), על פיה נמחקה בקשתה למנות למשיב מומחים רפואיים בתחום רפואת העיניים ובתחום הרפואה האורולוגית. מינוי זה נדרש, לטענתה, על מנת לקבוע מהו שיעור הנכות, ממנה הוא סובל, שאינה נובעת מן התאונה נשוא התיק שבפנינו.

2. המשיב נפגע בתאונת דרכים. את נזקיו הוא תבע מן המבקשת לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: חוק הפיצויים). התאונה בה נפגע הוכרה על-ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, ולפיכך נקבעו לו על-ידי המוסד הנכויות הבאות: 10% נכות לפי סעיף 35(1)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956 (להלן: תקנות הביטוח הלאומי) בגין השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי; 10% נכות לפי סעיף 34(ב) לתקנות הביטוח הלאומי ו-30% נכות לפי סעיף 24(5) לתקנות הביטוח הלאומי, מותאם, בגין פגיעה במנגנון הזיקפתי. המשיב פנה בתביעה נוספת למחלקת הנכות הכללית במוסד לביטוח לאומי וגם במסגרתה נקבעה לו נכות. מקצת מן המגבלות אשר עומדות ביסוד הנכות הזו אינן קשורות – להשקפת המבקשת – לתאונה נשוא המשפט. במסגרת קביעת גמלת הנכות הכללית העריך המוסד כי המשיב סובל בין היתר מנכות בשיעור 20% בגין הגדלת הערמונית ומנכות בשיעור 15% בגין ליקוי בכושר הראיה. המשיב בחר לקבל את גימלת הנכות מן המחלקה לנכות כללית, שכן, גמלה זו הינה גבוהה יותר מן הגימלה לה היה זכאי בגין הנכויות שנקבעו לו כנפגע מעבודה. בהינתן הנסיבות האלו, הגישה המבקשת בקשה למינוי מומחים רפואיים בתחום הרפואה האורולוגית ובתחום רפואת העיניים, זאת – לשם קביעת שיעור הנכות שאינה נובעת מן התאונה.

בית המשפט המחוזי מחק את הבקשה בקובעו כי "בשים לב לכך שהנתונים העובדתיים המתייחסים לקביעות הרפואיות שנעשו במוסד לביטוח לאומי לצורך חישוב גימלאות המגיעות ממוסד זה אינן שנויות במחלוקת בין בעלי הדין, אינני רואה צורך בשלב הנוכחי במינוי מומחים רפואיים נוספים כפי עתירת הנתבעים". עוד נקבע כי בעלי הדין יוכלו לטעון בהמשך המשפט לעניין אופן עריכת החישוב הנדרש, כפי שעולה מהקביעות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי.

3. המבקשת טוענת בבקשתה היום כי בהתאם להוראת תקנה 3 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים) תשמ"ז-1989 (להלן: תקנות המומחים) קמה לה זכאות לבקש מינוי מומחה בנושא שלגביו לא נתבקש מינוי מומחה על-ידי המשיב (הנפגע), גם מקום בו נקבעה נכותו של הנפגע על-פי דין. להשקפתה, קביעת דרגת נכותו הכללית של המשיב – די בה כדי לשמש ראשית ראיה לצורך במינוי המומחים המבוקשים. בנוסף לכך טוענת המבקשת, כי מינוי המומחים נדרש במקרה זה לצורך חישוב החלק היחסי של גמלאות המוסד לביטוח לאומי, המשולמות למשיב מכוח נכותו הכללית, ואשר אותם יש לנכות מן הפיצוי הכולל שייפסק לו, למשיב, בעקבות התאונה.

4. בנסיבות המקרה לא מצאתי עילה להתערב בהכרעת הערכאה המבררת. אכן, הוראת סעיף 6א לחוק הפיצויים והוראת תקנה 3 לתקנות המומחים מתירה גם לנתבע לבקש מינוי מומחה רפואי, אולם זאת בתנאי כפול: ראשית, שהמינוי לא בא אלא לצורך קבלת חוות דעת המתייחסת למצבו של הנפגע עצמו, ושנית, שלא נתבקש כבר מינוי מומחה בנושא שאליו מתייחסת הבקשה. הנתבע רשאי לבקש מינוי מומחה רפואי, בהתקיים התנאים האמורים, גם בתביעה המתבררת במסלול הקבוע בסעיף 6ב לחוק הפיצויים ובכל מקרה עליו להצביע לפחות על ראשית ראייה להצדקת בקשתו.

המבקשת במקרה זה התכוונה להוכיח, בבית המשפט קמא, מהו שיעור הנכות שבגינה משתלמת גמלת נכות מטעם המוסד ואשר אינה פועל יוצא של התאונה נשוא המשפט. במקרים המתאימים אכן יהיה ראוי להוכיח את השאלה הזו בדרך של מינוי מומחה מטעם בית המשפט, בין לבקשת הנפגע ובין לבקשת הנתבע. אלא שבנסיבות המקרה שבפנינו מתייתר הצורך הזה. בדין מצא בית המשפט המחוזי כי אין הוא נדרש למינוי מומחים רפואיים נוספים כדי להכריע בשאלה מהו שיעור תגמולי הביטוח הלאומי הצריך בניכוי.

5. חילוץ הנכות הצריכה בניכוי מתוך כלל הנכויות שנקבעו במוסד לביטוח לאומי עשוי להיתקל בקשיים. לעניין תגמולים מסויימים אין רופאי המוסד נדרשים כלל לשאלת הזיקה הסיבתית שבין הנכות לבין מעשה העוולה הרלוונטי. במקרים כאלה יש קושי להסתמך על קביעות המוסד, גם כאשר מתקיימת בקביעות המוסד התייחסות מבדלת למאפייני הנכות השונים שמהם סובל הנפגע, וכזה הוא המקרה לפנינו. לעיתים מתקיימת גם אי התאמה בין תיאור סוגי הנכות השונים שבקביעת המוסד לבין קביעת הנכות בבית המשפט. בחירה בדרך בלתי אחידה, המשתנה על פי הנסיבות, לחילוץ הנכות הרלוונטית תביא לחוסר ודאות ותקשה על ההליכים בערכאות המבררות. לפיכך, נקבע ברע"א 3953/01 פרלה עמר נגד אליהו חברה לביטוח בע"מ פ"ד נד(4) 350, כי בכל מקרה, יהיו אשר יהיו מאפייני הקביעה של המוסד לביטוח לאומי במסגרת קביעת הנכות הכללית, יחולץ השיעור הצריך ניכוי תוך הסתייעות בשיעור הנכות שהוכרה בבית המשפט כנכותו של הניזוק כתוצאה מהתאונה. בעניין זה אין נפקות לשאלה האם נקבעה נכות זו בבית המשפט במסלול הקבוע בסעיף 6א לחוק או בדרך של יישום הוראות סעיף 6ב לחוק. הקביעה הזו תשמש אותנו לקביעת שיעור הנכות שהוסב לנפגע במעשה העוולה נשוא התביעה. תוצאת היחס שבין השיעור הזה ובין שיעור הנכות הכוללת ממנה סובל הנפגע (וזו מטבע הדברים נקבעת, ברגיל, על-ידי המוסד לביטוח לאומי, מקום בו מתבקשת הכרה בקיומה של נכות במסגרת תגמולי הנכות הכללית), תוכפל בסכום התגמולים המשתלמים על-ידי המוסד. הסכום המתקבל במכפלה זו ינוכה מהפיצויים. בענייננו, היחס הוא 43.3 לכ- 86– לאמור, מחצית, ועל כן יש לנכות מחצית מתגמולי הביטוח הלאומי. נתונים אלה כולם היו בידיו של בית המשפט ולפיכך צדק בית המשפט בהחלטתו להימנע ממינוי מומחים רפואיים נוספים.

במאמר מוסגר ייאמר כי אם הצדדים באים לכלל הסכמה דיונית באשר לשיעור הניכוי במקרה מסויים ראוי לקיים הסכמה זו. עיון בפרוטוקול הדיון בתיק זה אינו מגלה אם באה הסכמה כזו באחד השלבים ועניין זה נתון, מכל מקום, להסכמה מחודשת מטעם הצדדים. בנתון להערה זו נדחית הבקשה. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ד בשבט תשס"ה (8.2.2005).

ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04046000_P01.doc
מרכז מידע, טל' 02-XXXX444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il