רע"א 8629/03 מדינת ישראל נ. מחמד שחאדה ועו'ד10 אח'

החלטה בתיק רע"א 8629/03

בבית המשפט העליון בירושלים

רע"א 8629/03

בפני:
כבוד השופט א' ריבלין

המבקשת:
מדינת ישראל

נ ג ד

המשיבים:
מחמד שחאדה ו-10 אח'

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 19.8.2003 בבש"א 1509/03 (במסגרת ה"פ 106/03) שניתנה על ידי כבוד השופט זיאד הוואדי

בשם המבקשת: עו"ד ציון אילוז
בשם המשיבים: עו"ד אליהו כהן

החלטה

זוהי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט ז' הוואדי) לעכב את ביצועו של פסק הדין, שניתן כנגד המשיבים בה"פ 106/03, עד למתן החלטה בערעור שהגישו המשיבים.

ביום 19.3.1976 פרסם שר האוצר דאז, יהושע רבינוביץ, בילקוט הפרסומים, הודעה מכוח סעיפים 5 ו- 7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור) 1942 (להלן: פקודת הקרקעות), במסגרתה הודיע על כוונתו לרכוש, בין היתר, שטח כולל של 4,722 דונם בנצרת עילית. המשיבים הינם הבעלים הרשומים ויורשיהם של הבעלים הרשומים של חלקים שונים בשטח של 32.95 דונם מתוך אותם 4,722 דונם (להלן: השטח). חלקו של השטח כבר נתפס על ידי המדינה, הוקמו עליו בתי מגורים ונסלל בו כביש, ואילו עניינה של בקשה זו ביתרת השטח עליה נטעו המשיבים מטעי זיתים. ביום 9.5.2002 שלחה המדינה, המבקשת בענייננו, מכתב דרישה למשיבים במסגרתו ביקשה כי יפנו את השטח וימסרו את החזקה בו לידיה. משסירבו המשיבים לפנות את השטח, פנתה המדינה לבית המשפט המחוזי בנצרת וביקשה פסק דין הצהרתי, לפיו שר האוצר זכאי לקבל לידיו את החזקה בשטח, על פי פקודת הקרקעות. טענתם העיקרית של המשיבים הייתה כי דין ההפקעה להתבטל, הן בשל פגמים שנפלו בהליכי ההפקעה, והן בשל שיהוי במימוש ההפקעה, ושינוי ייעוד המקרקעין המדוברים מייעוד ציבורי לייעוד של מגורים ושטח ציבורי פתוח.

בית המשפט המחוזי (כבוד השופט א' אברהם) קיבל את תביעתה של המדינה, והצהיר על זכותו של שר האוצר לקבל לידיו את החזקה בשטח, בדחותו את טענות המשיבים בדבר פגמים בהליכי ההפקעה ובדבר שיהוי. ביום 21.8.2003, נעתר בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ז' הווארי) לבקשת המשיבים לעכב את ביצועו של פסק הדין האמור, בקובעו, כי ערעורם של המשיבים אינו חסר סיכוי וכי ביצועו של פסק הדין יסב למשיבים נזק בלתי הפיך, שכן יוביל לעקירת עצי הזיתים המשמשים לפרנסתם של המשיבים.

בבקשתה, טוענת המדינה כי סיכויי ערעורם של המשיבים להתקבל קלושים, כי הנזק שייגרם למשיבים הינו נזק בר פיצוי, וכי המשיבים יכולים למנוע את נזק זה על ידי העברת עצי הזיתים לשטח שלא הופקע. זאת, בעוד שלמדינה, לטענתה, ייגרם נזק חמור מעיכוב פסק הדין, שכן עיכוב זה יעכב את עבודות הכשרת השטח ויחשוף את המדינה לתביעה מצד הקבלנים אותם שכרה לביצוע עבודות אלה. המשיבים, מצידם, סומכים ידיהם על החלטתו של בית המשפט המחוזי.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתגובה לה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. נימוקיו של בית המשפט המחוזי מקובלים עלי ולא מצאתי סיבה להתערב בהחלטתו. טענת המדינה, לפיה ניתן למנוע את הנזק על ידי העברת עצי הזיתים לשטח אחר, אינה מובנת לי, וטענתה, לפיה הנזק שייגרם למדינה, עקב עיכוב ביצוע פסק הדין, גדול מהנזק שייגרם למשיבים לו ייעקרו עצי הזיתים, המהווים מקור לפרנסתם, אינה משכנעת בעיני.

הבקשה נדחית. המבקשת תשלם למשיבים הוצאות שכר טרחת עורך דין בסך של 5,000 ש"ח.

ניתנה היום, ג' בחשון תשס"ד (29.10.2003).

ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03086290_P02.doc/אמ
מרכז מידע, טל' 02-XXXX444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il